21

העולם, שהגשמיות עצמה תתקדש, שזה יהי' לעתיד לבוא, כשיקויים היעוד⁴¹ "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר", היינו שזאת תהי' תכונת ה"בשר" לעתיד לבוא, שיזדכך עד שיהי' ביכולתו של הבשר (מצד עצמו) לראות "כי פי ה' דבר"⁴².

ח. וזהו ההפרש בין שלשת התקופות דאברהם משה ומשיח:

בימי אברהם, כאשר "לא ניתנה תורה עדיין. . עדיין לא נתברר ונזדכך חומריות העולם"⁴³, פעולת אברהם היתה לבטל להכניע ולשבור חומריות העולם שלא יפריע לגילוי אור הקדושה.

וזהו דיוק לשון רש"י "הוא החמור שחבש אברהם"⁴⁴, ש"חבישת" החמור מורה על הכנעת החומר⁴⁵;

בימי משה, לאחרי גמר וזיכוך ב"כור הברזל"⁴⁶ דגלות מצרים, "שזיכך את ישראל על ידי קושי השעבוד בחומר ובלבנים. . וכאשר נזדככו ישראל נזדכך ג"כ העולם וגשמיותו וחומריותו"⁴⁷ — הגיע העולם למצב שגשמיותו תהי' כלי לאור הקדושה;

וזהו שנאמר במשה "וירכיבם על החמור", שהעבודה ד"חבישת" החמור כבר נעשית על ידי אברהם אבינו, וכבר אפשר להיות ה"רכיבה" על החמור, שאור הקדושה יומשך תוך חומריות העולם.

אלא שאז הי' עדיין באופן ד"וירכיבם על החמור", היינו שאור הקדושה "רוכב" ומאיר על (ידי) החומריות, אבל גילוי אור הקדושה אינו מתייחס ל"חמור" עצמו, אלא להרוכב עליו.

משא"כ זיכוך גשמיות וחומריות העולם לעתיד לבוא הוא באופן של "עתיד מלך המשיח להגלות עליו", שגילוי אור המשיח יהי' על ידי ה"חמור" עצמו, שהחומר יזדכך כ"כ עד שהוא עצמו יגלה את אור הקדושה בעולם.

ועפ"ז יש לבאר הטעם הפנימי לעוד חילוק בין ג' חמורים דאברהם משה ומשיח: באברהם לא נאמר שהוא בעצמו רכב על החמור (ומשמע שהחמור נשא רק העצים והמאכלת ואילו הוא ויצחק (ושני נעריו) לא רכבו על החמור אלא הלכו ברגל); במשה נאמר שהרכיב את אשתו ובניו ולא נאמר שהוא בעצמו רכב עליו; ואילו אצל מלך המשיח מפורש "ורוכב על חמור".

וע"פ משנת"ל יש לומר הטעם בזה⁴⁸: בזמנו של אברהם, כש"עדיין לא נתברר ונזדכך חומריות העולם", לא הי' עדיין קשר בין אברהם עצמו (ויצחק), עם ה"חמור"; אצל משה, כשכבר "נזדכך. . העולם וגשמיותו וחומריותו" באופן שהי' יכול להיות כלי לאור הקדושה, הרכיב את אשתו ובניו על החמור, אבל כיון שחומריות העולם מצד עצמה עדיין לא נתקדשה (ופעולת הזיכוך היא רק בכך