184

וי"ל שבזה מבואר גם זה שבז' הימים שלפנ"ז לא הי' טעון לינה, כי מכיון שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות, הרי אף שהיו כל ז' הימים בירושלים אין הכרח שיהי' באופן כזה שיתעכבו שם כל הזמן ולא יצאו ללון.

ח. מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

ידוע מ"ש רבינו הזקן⁵⁰, ש"ז' מצות דרבנן. . יוצאות ונמשכות ממצות התורה וכלולות בהן במספר תרי"ג".

ועפ"ז יש לומר, דיו"ט שני של גליות שהוא מדברי סופרים (ומדברים שנתחדשו בגלות⁵¹) נמשך מהחג (דאורייתא) דשמיני עצרת, שבדאורייתא גופא הוא⁵² זה שנתוסף על הרגל (מהג' רגלים) המפורשים בתורה⁵³. וע"ד שיו"ט שני של גליות הוא חידוש של דברי סופרים⁵⁴ (חכמי ישראל) — מעין זה הוא גם בחג דשמע"צ מה"ת, שענינו הוא שהקב"ה אומר לבנ"י — "בבקשה מכם עשו לי כו' התעכבו כו'".

והנה ביו"ט שני של גליות מצינו שני קצוות: אין קדושתו חמורה כיו"ט ראשון⁵⁵, ולאידך ארז"ל⁵⁶ ערבין עלי דברי סופרים, חביבין ד"ס מדברי תורה, שמזה מובן גם בנוגע ליו"ט שני של גליות, שיש בו עריבות וחביבות מיוחדת יותר מיו"ט ראשון⁵⁷.

ומעין שני ענינים אלה מצינו גם בשמיני עצרת — בהתאם לשני הפירושים שברש"י:

פירוש הא' — עצורים בעשיית מלאכה, מורה שקדושת החג אינה כ"כ כקדושת ג' הרגלים, שבהם "כל מלאכה לא תעשו" הוא תוצאה מזה שהוא מקרא קודש, כנ"ל באורך;

ובא פירוש השני ברש"י — שדוקא בחג זה יש עריבות וחיבה מיוחדת, "עצרת עצורים מלצאת. . טעון לינה", וכהמשך האגדה שבפרש"י — שאז ישנה ההתחברות וההתאחדות בין ישראל ואביהם שבשמים, באופן שאא"פ להפריד ביניהם כלל (גם לא בלילה), עוד יותר משלשת הרגלים.

וזהו גם הטעם שענין זה בא על ידי עבודת בני ישראל, וכנ"ל בלשון רש"י "אמר להם המקום בבקשה מכם כו'" — כי שלימות העריבות והחיבה של הקב"ה מתגלית דוקא בזה שבנ"י ע"י עבודתם ויגיעתם מהפכים יום חול שייעשה יום טוב (שמתעכבים עם הקב"ה)⁵⁸.

ומזה באה הנתינת כח, שגם לאחרי החג, כשכל אחד חוזר לביתו, ואינו לפני