173

אבל דבריהם צע"ג, דמאחר שרש"י כ' בפירוש שמבני קרח יצאו שמואל הנביא וכ"ד משמרות כו' לפי שעשו תשובה, הרי עכצ"ל שסוף סוף יצאו חיים מן האדמה²⁸. ויתירה מזו — מזה שבפרשתנו — בזמן משה נמנית "משפחת הקרחי", מוכח שבזמן משה כבר חיו חיי משפחה].

אבל עדיין אין בזה ישוב לשאלה האמורה — מדוע לא הקדים וכתב הכתוב שבני קרח לא מתו במקומו בפ' קרח, שנשארה "משפחת הקרחי"?

יש מפרשים²⁹ שזהו "מפני כבודו של משה שאמר משה³⁰ ואם בריאה יברא ה' וירדו³¹ הם וכל אשר להם וגו', ואם הי' נזכר כאן שבניו לא מתו הי' גנאי למשה שלא הועילה תפלתו שהרי נשארה מהם שארית בארץ".

אבל תי' זה צ"ע, שהרי זה ש"בני קרח לא מתו" אינו בסתירה כלל לתפלת משה "אם בריאה יברא ה' וגו' וירדו גו'", היות שלפועל נתמלאה תפילתו וגם הם ירדו חיים שאולה, אלא שאח"כ "נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם", וא"כ אין כאן גנאי למשה [ואדרבה, כיון שמשה רצה והשתדל שיעשו תשובה³², הרי זה משבחו של משה, שפעל עכ"פ על בני קרח שיעשו תשובה].

ד. ויש לומר בזה, בהקדם דיוק לשון הכתוב בפ' קרח³¹ בעונש הבליעה — "וירדו הם גו' חיים שאולה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל", דלכאורה מהו הדיוק "ויאבדו מתוך הקהל", ולא סתם "ויאבדו", או "ויאבדו מן הארץ" וכיו"ב³³.

וע"פ משנת"ל בחטאם ותשובתם של בני קרח יש לומר, כי עונש בני קרח הי' רק שנאבדו "מתוך הקהל" ההוא³⁴, היינו הקהל שראו בעיניהם את השתתפותם בהמחלוקת ואילו את תשובתם לא ראו, שלכן מן ההכרח שיאבדו מתוך קהל זה; משא"כ קהל אחר (שלא היו עדים בדבר) הרי אין סיבה שיאבדו מתוכו.

וזהו הטעם שלא נאמר לעיל בפ' קרח ש"בני קרח לא מתו" — כי רק לאחרי שכבר לא הי' הקהל שהי' בזמן מחלוקת קרח, כפרש"י לעיל (בפ' חוקת³⁵) שבעדה זו "לא הי' בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר" — היו יכולים לצאת ממקומם כו', ורק אז נגלה לבנ"י ש"בני קרח לא מתו".

ה. אבל עדיין אין הענין מיושב כל צרכו, כי פסוק זה "ובני קרח לא מתו" בא (בסיום מנין משפחות בני ראובן —) בהמשך להסיפור ע"ד דתן ואבירם בני אליאב (בן פלוא בן ראובן) — "הוא³⁶ דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה גו' בהצותם על ה', ותפתח הארץ את פי' ותבלע אותם וגו'".