166

נעשה לפינחס כדאמרינן בסנהדרין", שמגמ' סנהדרין שם מוכח, שעיקר החידוש אצל פינחס, אינו כמות הנסים שנעשו לו, אלא זה ש"פלא שנעשה לו", היינו לא רק ניסים רבים בכמות, אלא איכות בלתי טבעית — הנהגה באופן של "מופלא". שהרי ששת הנסים שנמנו בסנהדרין שם, היו כולם באותו ענין, היינו שבכל פרט ופרט שבמעשה שלו עשה הקב"ה נס, ובזה נראה בעליל שכל הנהגת הקב"ה עם פינחס היתה באופן בלתי רגיל לגמרי, מלכתחילה הנהגה של "פלא", וריבוי הנסים אינו עיקר החידוש כלל כ"א שכל ההנהגה עם פינחס היתה בדרך "פלא".

ליתר ביאור:

ענין של "נס" הוא שידוד מערכות הטבע, שמזה גופא מובן, שיש נתינת מקום להנהגת הטבע, אלא שפועל בה שידוד וביטול, ולכן, בכל פעם שיש נס צ"ל פעולה חדשה עוד הפעם של ביטול הטבע; משא"כ פלא — ד"כל הפלאה לשון הבדלה ופרישה"¹⁶ — מורה על הנהגה שמובדלת לגמרי מהנהגת הטבע, עד שאינו בגדר הטבע, ובמילא אין כאן בכל פעם פעולה מיוחדת של שידוד הטבע, אלא נקבעה הנהגה נסית שהיא תהי' ההנהגה הרגילה בכל מאורע זה.

וזה מ"ש רש"י "פלא נעשה לו, כמו שנעשה לפינחס" — "פלא" לשון יחיד דוקא: זה שנסים רבים נעשו לפינחס, היתה הנהגה (כללית) אחת, בדרך "פלא", מובדל לגמרי מגדר הטבע (אלא שבדרך ממילא נסתעף מזה שהיו נסים בכל פרט ופרט כו'), ולכן אין הם "פלאות" (או "נסים") לשון רבים, כי הכוונה היא למצב, הנהגה (לשון יחיד) פלאית.

[ועפ"ז אולי יש לומר, שה"פלא" שנעשה ל"הרואה פינחס בחלום" הוא למעלה מה"פלאות" (לשון רבים) אצל "הרואה פיל", דמזה שאומר "פלאות", לשון רבים, מובן, שהכוונה לריבוי פלאות בכמות, והיינו פעולות של נפלאות, משא"כ "פלא נעשה לו" ("כמו שנעשה לפינחס") היינו לא עשיית פלא אחד, אלא מצב של "פלא", כנ"ל¹⁷].

ד. והנה ע"פ פרש"י הנ"ל, ש"הרואה פינחס בחלום פלא נעשה לו — כמו שנעשה לפינחס", מובן, שענין ה"פלא" הוא ענינו העיקרי של פינחס; דאם נאמר שזהו רק ענין טפל וצדדי בו, לא שייך לומר, שמשום שביום ההוא נעשה פלא לפינחס — משא"כ כל השנים שלפני זה ושלאחרי זה — לכן כל "הרואה פינחס בחלום פלא נעשה לו". אלא עכצ"ל שענין ה"פלא" הוא ענינו של פינחס.

והיינו, שהטעם לזה שהקב"ה התנהג עם פינחס באופן של "פלא", הוא משום שהנהגתו ועבודתו של פינחס עצמו היתה (לא עבודה רגילה, אלא) באופן של "פלא", ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה — ולכן הנהגת הקב"ה עמו היתה באופן כזה, "פלא נעשה לו".

ביאור הענין:

ענינו של "נס" בעבודת האדם הוא — מסירת נפש¹⁸, דכמו שנס כפשוטו מורה על גדלותו של הקב"ה, שאין דבר המונע מילוי רצונו ית', ואם מצב הטבע מנגד לרצונו הרי הקב"ה משנה הטבע — עד"ז