154

ואילו לפרש"י גדר מצות ק"ש כולל שממליכים את הקב"ה בה' אחד, קבלת עומ"ש בפרשה ראשונה, וקבלת עול מצות, ולכן כולל ב"לחטוף את המצות" גם קריאת שמע.

[ואולי י"ל יתירה מזו, שלדעת רש"י (בפירושו עה"ת) מצות ק"ש כוללת גם פרשה שלישית, כי אין קיום מצות ק"ש בשלימותה בקבלת עול מצות בכלל אלא כאשר מקבל עליו מצות ציצית⁴⁸ הכוללת (זכירת) כל המצות כולן⁴⁹. ולכן כאשר בא לקיים המצות כדבעי (שזהו תוכן הענין ד"לחטוף את המצות" כדלקמן ס"ו) (גם מצות ק"ש), הרי אינו מסתפק בזה שקורא פרשת ציצית, אלא לובש ציצית ואח"כ קורא את שמע (כולל פרשת ציצית), כדי שתהא זכירת כל המצות ע"י מצות ציצית⁵⁰ בפועל⁵¹].

ו. וע"פ מה שנתבאר לעיל (ס"ב), שהקדים רש"י פי' המדרש לתרגומו, כי ע"פ פשש"מ מסתבר יותר (בפרט בנבואה זו (השני') דבלעם) שמדבר במעלת ישראל במעשיהם, ולא רק זה שהקב"ה עושה עמהם (שמראה גודל כחם כו' כלפי אוה"ע), יש לבאר הטעם ששינה רש"י בענין זה מהמדרש:

חטיפה מורה שהדבר הנחטף חביב ביותר אצל החוטף⁵², דדבר שאינו יקר וחביב לו כ"כ לוקחו בניחותא, משא"כ דבר החביב עליו — חוטפו.

ולפ"ז מובן, דענין "חוטפים ק"ש וממליכים להקב"ה" שבמדרש מורה שענין ה"חטיפה" הוא רק לגבי עצם קבלת עול מלכותו ית', אבל קיום התומ"צ שלאח"ז בא באופן רגיל, בניחותא.

[ולכן לא נזכר במדרש בהמשך לזה קיום המצות, אלא "מפליגין לדרך ארץ למשא ומתן", כי בקיום המצות עצמן לא ניכרת מעלה מיוחדת בקיומם, והמלכת הקב"ה בק"ש באופן שחוטפין ק"ש מועילה להם דכאשר מפליגין לדרך ארץ ולמשא ולמתן תהי' הפלגה זו באופן כשר, משאו ומתנו באמונה⁵³, ו"כל מעשיך יהיו לשם שמים"⁵⁴, וכיו"ב].

ואילו לפרש"י טבע בני ישראל הוא שכשהם עומדים משנתם שחרית הן מתגברים "לחטוף את המצות", שכל המצות יקרים וחביבים הם אצל כאו"א מישראל, שחוטפין את המצות, ואינו מסתפק בחטיפת מצוה אחת, אלא שחוט