ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לג י"ב י"ג תמוז שיחה א141

141

מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר), שירידה זו נותנת מקום שהאדם יכניס א"ע למצב של סכנה ר"ל (בד' האופנים ד"ארבעה צריכים להודות"); אלא שגם לאדם זה שהכניס עצמו למצב זה נותן הקב"ה כח להנצל מהסכנה, על ידי ש"גומל לחייבים טובות שגמלני טוב" — ("אין²⁰ טוב אלא תורה שהוא טוב האמיתי"²¹);

ולכן אומרים בברכה זו "הגומל לחייבים", מכיון שהיא קשורה עם מצב של "חייב", סכנה רוחנית, והאדם מודה להשם שהצילו אף "שהי' חייב בדבר הסכנה", כנ"ל.

משא"כ ברכת הנס ענינה ההודאה והשבח להקב"ה על ההתגלות האלקית שבמעשה נסים (שלמעלה — מל' ארים נסי²² — מטבע העולם), ולכן לא שייך בזה אמירת "הגומל לחייבים", שהרי אין כאן מצב של "חייב", כ"א אדרבה, התגלות השם].

ד. אמנם לכאורה צ"ע בגוף הפירוש הנ"ל:

ברכת הגומל היא בנוסח שווה לכל ישראל, גם לצדיקים גמורים, ולכאורה תמוה ביותר לומר, שגם צדיק גמור "הי' חייב בדבר הסכנה ח"ו"²³?

בשלמא לפי' הב"י שהכוונה ב"חייבים" היא לענין קבלת הטוב (שהאדם מודה שאינו הגון וראוי לטובה זו) יש לומר שזה שייך גם בצדיקים, שמחמת גודל ענוותנותם חושבים שאינם ראויים לחסדי ה'²⁴. וע"ד שמצינו ביעקב ש"התנצל²⁵ על יראתו מפני עשו ולא די לו בהבטחתו כו' מפני היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו כו' ואינו ראוי וכדאי כלל להנצל כו' שנדמה בעיניו שחטא".

אבל איך אפ"ל שגם צדיק גמור צריך לחשוב (ובאמת) שחטא עד כדי כך²⁶ שיהי' "חייב בדבר הסכנה ח"ו"²⁷?

וביותר אינו מובן: פירוש זה נאמר

הערות

20. אבות פ"ו, ג.
21. לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר סד"ה הגומל שם.
22. ישעי' מט, כב (רש"י יתרו כ, יז. חקת כא, ח. וראה סדור עם דא"ח מד, סע"ב (בעניננו — הודאה על נס). אוה"ת בשלח ע' תרסה. ועוד).
23. ולהעיר מעיון יעקב לע"י ברכות (נד, ב ד"ה על) "גנאי הוא לת"ח כמותו לומר כן (הגומל לחייבים)". ט"ז או"ח סרי"ט סק"ג. ובס' מאמר מרדכי (ליוורנו, תקמ"ד) או"ח שם סק"ו ד"חייבים" היינו "חייבים דעלמא". ולהעיר שבשו"ת לחמי תודה ס"ה (שהובא בשערי תשובה ורעק"א לשו"ע או"ח שם בריש הסימן) פי' "חייבים" (לא לשון "חיוב של עונש", אלא) "לשון חוב. . שהאדם יש לו טובות הרבה אצל בוראו כו'".
24. וכדיוק ל' הב"י, שמתחיל ד"חייבים. . הם רשעים", וממשיך "וגם אני כאחד מהם שאע"פ שאיני הגון כו'" (ולא "רשע").
25. ל' אדה"ז בתניא אגה"ק ס"ב. וראה לקמן סעיף ה.
26. ראה טעמי המצות להרח"ו פ' קדושים בטעם שהאריז"ל נהג "לומר פרטי הוידוים". ולהעיר מלקו"ש ח"ט ע' 206 ואילך.
27. בפרש"י וישלח (לב, יא) "נתמעטו זכיותי כו' שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו". וברא"ם שם מפרש ד"ממעוט זכיותיו לחודי' אין לו לירא כל זמן שלא חטא דאין יסורין בלא חטא ולא מיתה בלא עון". וראה פרש"י תהלים קז, יא. אבל ראה חדא"ג מהרש"א ברכות (ד, א) שמסקנת הגמ' (שבת נה, ב) היא דיש מיתה בלא חטא כו'. וכוונת רש"י ב"נתלכלכתי בחטא" היא (לא שלכן יענש להמסר ביד עשו, אלא) שזה יגרום שתתבטל ההבטחה[ednref_27_*]. וכן מוכח מל' אדה"ז באגה"ק שם. וראה לקו"ש ח"ה ע' 398 הערה 67 (ח"כ ע' 168 הערה 19). [edn_27_*] ) ועפ"ז יומתק ל' רש"י "ויגרום לי להמסר ביד עשו".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.