137

מו"ח אדמו"ר "בהרבצת תורה וחיזוק הדת"⁴⁵ במדינה ההיא (שבדרך הטבע — היא שגרמה להמאסר) — וכן בכל מקום מגורו לאחר צאתו ממדינה ההיא⁴⁶ — לא היתה מוגבלת בתחום מסויים של יהדות, כ"א עסק בכל השטחים⁴⁷ — הן בכל השייך לחיזוק הדת: שילוח רבנים ושוחטים למקומות שהיו זקוקים להם, בנין מקוואות, יסוד ישיבות וחדרים בשביל תשב"ר, עד להרבצת התורה לכל ישראל, וגם הפצת רזי דרזין דאורייתא; והן הצלת נפשות כפשוטה, בפדיון שבויים, עזר וסיוע גשמיים לעניים וכל הזקוקים לזה (כידוע פרשת הימים ההם, ומה שידוע הוא — מעט מזעיר, מטעמים מובנים).

ובכל עבודות אלו, שחלוקות מן הקצה אל הקצה, היתה התעסקותו בזה במסירה מוחלטת, עד למסירת נפש בפועל.

וכך ראו במוחש אצלו הענין ד"נשיא הדור הוא ככל הדור" — ובמילא — "הנשיא הוא הכל", שכל עניני צרכי בנ"י הרוחניים והגשמיים באים ונמשכים ממנו.

(משיחת ש"פ חוקת תשמ"א)