222

שיחה ב

א. על הפסוק¹ "וירא את העגלות אשר שלח יוסף גו' ותחי רוח יעקב אביהם" איתא במדרש² (והובא בפרש"י על התורה³) שזה הי' סימן ששלח יוסף ליעקב, שאם לא יאמין להם יעקב ש"עוד יוסף חי", יאמרו לו שיוסף מסר לומר: "בשעה שפרשתי ממך. . בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק" (וזהו "וירא את העגלות אשר שלח יוסף"⁴); ובהמשך לזה מפרש המדרש⁵ (מש"נ בפסוק שלאח"ז⁶) "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי", שאמר יעקב "רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו הרבה ממני כו'". ובפשטות כוונת המדרש⁷ לפרש "עוד יוסף בני חי" שהוא חי נוסף על חיים גשמיים, גם ובעיקר חיים רוחניים, חיים המתאימים לבנו של יעקב — "עוד יוסף בני חי"⁸.

והנה מזה שהמדרש סמך שני הענינים זל"ז — הסימן שמסר יוסף לאביו ש"עוד יוסף חי" בפשטות, ואשר יעקב הכיר שיוסף "עומד בצדקו" ואלה הם חייו (זהו ה"חיים" שלו) — מסתבר, שב' הענינים שייכים זל"ז, כלומר: הסימן שמסר יוסף — נוסף על שהי' להודיע ליעקב שעוד הוא חי בגשמיות, בא בעיקר להוכיח שהוא "עומד בצדקו".

וכמובן גם בפשטות — שזה שיוסף זוכר באיזו פרשה בתורה הי' עוסק בשעה שפירש מיעקב (מלפני כ"ב שנה), ה"ז הוכחה שתורתו שמורה אצלו והוא עומד בצדקתו כמקדם⁹.

אבל עדיין צריך ביאור: מובן ופשוט שכל מעשי האבות והשבטים (ובפרט אלה המסופרים בתורה) מדוייקים בתכלית. וכן בעניננו, שהסימן שמסר יוסף ליעקב שעוד הוא חי, לא הי' סתם סימן בעלמא (בענין צדדי), אלא שגם תוכן הסימן (פרשת עגלה ערופה) שייך לההודעה ש"עוד יוסף חי" (וכמו שהאריכו במפרשים בביאור השייכות שביניהם¹⁰). ולפי הנ"ל, שכוונת הסימן היתה להוכיח ליעקב שהוא עומד בצדקו, מובן שהתוכן דפרשת עגלה ערופה שייך גם להודעה זו.

ב. ויש לומר בזה:

ענינה של עגלה ערופה מבואר בפשטות הכתובים: "כי¹¹ ימצא חלל באדמה. . נופל בשדה לא נודע מי הכהו, ויצאו זקניך ושופטיך (סנהדרי גדולה¹²) ומדדו גו' והורידו זקני העיר ההיא את העגלה גו' וכל זקני העיר ההיא גו'