114

לז' כמו תמר, וסבלה צער עיבור שני חדשים יתרים, ועכצ"ל שזהו לפי שהי' כאן "חסר" וחסרון — "כאן אחד צדיק ואחד רשע".

ו. אבל עדיין צ"ב בפרש"י בפ' וישב:

לאחרי שכבר פירש בפרשתנו ההפרש בין שתי הלידות [ובשני הפרטים: זמן הלידה — מלאים או חסרים; ההפרש בהנולדים — "תומם חסר" לפי שאחד רשע, או תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים] — מדוע חזר רש"י ופירש כ"ז עוה"פ בפ' וישב?

ויש לומר הביאור בזה: כשלומדים בפ' וישב פרטי הסיפור אודות עיבורה של תמר — מתעוררת תמי' גדולה: העיבור דרבקה הי' בתכלית הצניעות (ונוסף לזה שבא כתוצאה מתפלתם של צדיקים²³), ואילו עיבורה של תמר הי' באופן הפכי²⁴ — וכיצד יתכן שרבקה סבלה בצער העיבור ימים (וחדשים) מלאים, ותמר ילדתם "לחסרים", לז' חדשים?

ולכן הוצרך רש"י לחזור ולהדגיש בפ' וישב, שלמרות אופן עיבורה של תמר, הפירוש ד"ויהי בעת לדתה" הוא "לחסרים" (בניגוד לרבקה שהי' "למלאים") — וטעם הדבר, שזהו מצד הנולדים, כהמשך הכתוב "והנה תאומים בבטנה" — "מלא ולהלן תומם חסר לפי שהאחד רשע אבל אלו שניהם צדיקים".

ז. אמנם לכאורה ענין זה דורש ביאור — איך יתכן, שדוקא מהריון דרבקה, שהי' בתכלית הצניעות והקדושה, נולדו "תומם חסר", "אחד צדיק ואחד רשע"?

ויש לומר בזה (ע"פ פנימיות הענינים) ע"פ משנ"ת במק"א²⁵ בביאור מחז"ל²⁶ (והובא בפרש"י) עה"פ²⁷ "ויתרוצצו הבנים בקרבה", שכבר במעי אמו הי' עשו "רץ" לעבודה זרה — דלכאורה תמוה, כיצד יתכן שבנו של יצחק ורבקה, שנולד בתכלית הקדושה והטהרה, תהי' לו משיכה בטבע לעבודה זרה, באופן שזה הי' טבע נפשו עוד קודם שנולד, גם בהיותו במעי אמו ("תחומה" של רבקה)?

ונת' בזה, שזה שנולד עשו בטבע כזה הי' כדי שיוכל להגיע למעלת "הכובש את יצרו", וכמבואר בארוכה בשמונה פרקים להרמב"ם²⁸ אודות שני הסוגים בעובדי ה' — "החסיד המעולה" שמלכתחילה אין בו נטיות לרע כו' ומתאווה רק לטוב, ו"הכובש את יצרו" ש"מתאווה אל הפעולות הרעות. . ויכבוש את יצרו". וכן הוא בנוגע לעשו, שזה שנולד בטבע להיות "רץ" לעבודה זרה, היינו משום שהיו לו הכחות הרוחניים הדרושים להיות "כובש את יצרו", ואם הי' ממלא כוונה זו הרי לא זו בלבד שהי' שווה ליעקב, אלא אדרבה, כמבואר ברמב"ם שם, "הכובש את יצרו" הוא "יותר חשוב ויותר שלם" מ"החסיד המעולה".

ומזה מובן גם בנוגע ללשון רש"י עה"פ "והנה תומם בבטנה" — ש"כאן אחד צדיק ואחד רשע", שאין הכוונה רשע