57

תזריע) — להדגיש שמצות מילה שלנו היא היא "בריתו של אברהם אבינו".

ה. ועפ"ז יש לבאר טעם השינוי בין ספר המצות, ששם הביא הרמב"ם הכתוב דאברהם, ומנין המצות בריש ספר היד, ששם הביא הכתוב דפ' תזריע:

מהחילוקים בין ספר המצות ומנין המצות שבספר היד הוא:

ספר המצות אינו ספר הלכה, אלא רק ביאור של התרי"ג מצות, תיאור קצר של המצוה ומקורה בתושב"כ ודיני' (בכללות) בתושבע"פ³⁴; וכמו"כ בנדו"ד, מכיון שעיקר פרשת מילה הוא — הכתובים דאברהם שמשם נלמדים רוב פרטי', ושם מבואר מהותה של המצוה, שהיא "ברית" בין ישראל להקב"ה (בריתו של אברהם) — מביא הרמב"ם הכתוב "המול לכם כל זכר"; ולכן מדגיש שם שהציווי הי' "לאברהם" — כי זהו ענינה של מצות מילה, "בריתו של אברהם אבינו", כנ"ל³⁵.

משא"כ במנין המצות שבריש ס' היד — ספר "הלכות הלכות"³⁶ — מביא הרמב"ם הכתוב שעיקרו (לא מהותה וגדרה של המצוה, אלא) מקור החיוב לקיים מצוה זו בתור אחת מתרי"ג מצות שנאמרו למשה בסיני; והיות "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו", מובן, שצריך להביא הכתוב שלאחרי מ"ת, שהיא (בפשטות³⁷) "מצות הקב"ה ע"י משה רבינו", כי חלות החיוב דמצוה זו היא מכתוב זה דוקא.

ו. חידוש זה שבמצות מילה (שמהותה של ברית מילה היא — "בריתו של אברהם אבינו", שלפני הדיבור) — יובן יותר ממשנ"ת במק"א³⁸, שבמצות מילה יש שני ענינים:

א) מצוה פרטית, אחת מתרי"ג מצות התורה.

ב) ענין כללי — "ברית" בין ישראל והקב"ה, "זאת בריתי. . ביני וביניכם"³⁹, שברית מילה שייכת לעצם קדושת ישראל. וי"ל שזהו גם עיקר כוונת הרמב"ם במ"ש (בחותם הל' מילה⁴⁰) "מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים שנאמר⁴¹ כי כל הגוים ערלים", להדגיש, שענין המילה נוגע לכללות "ישראל" [שלכן, גם איש ישראל שאינו יכול לקיים מצות מילה בפועל (מפני שאחיו מתו מחמת מילה וכיו"ב⁴²) נק' "מהול"⁴³, שי"ל הטעם, כי עיקר שם "מהול" הוא לא מפני פעולת המילה, אלא מפני חיובו להכנס לברית זו, שישנו גם במי שאינו יכול לקיים המצוה בפועל⁴⁴].

וליתר ביאור: גם ה"מצוה פרטית" דמילה נקראת בשם "ברית" — אלא שישנם שני ענינים בה"ברית" שבין ישראל והקב"ה: א) הברית על קיום התומ"צ⁴⁵,