ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות ברכות השחר וקריאת שמעהלכות קריאת שמעפד אם מותר לקרות במרחץ

פד אם מותר לקרות במרחץ

ובו סעיף אחד

א מרחץ חדש שלא רחצו בו, מותר לקרות בו²¹⁷², שאין קריאת שם אוסרתו כמו שאוסרת בבית הכסא ²¹⁷³ , לפי שבית הכסא הוא מאוס ביותר²¹⁷⁴.

ומרחץ ישן, בבית החיצון שכל העומדים שם הם לבושים ²¹⁷⁵ , מותר לקרות שם קריאת שמע ולהתפלל²¹⁷⁶. ובאמצע[י], שקצת מן העומדים שם הם לבושים וקצתם ערומים, יש שם שאילת שלום, אבל לא קריאת שמע ותפלה ודברי תורה ²¹⁷⁷ (א) אפילו בשעה שאין שם אדם ערום ²¹⁷⁸ . אבל מותר להרהר שם בדברי תורה ²¹⁷⁹ אפילו כשיש שם ערומים²¹⁸⁰. ומותר לפסוק שם דין, ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר, שזה אינו אלא כמו הרהור בדברי תורה, שמחשב הטעם בלבו²¹⁸¹. והבית הפנימי, שכל העומדים שם הם ערומים ²¹⁸² , אפילו שאילת שלום אסור ²¹⁸³ , כי שלום הוא שמו של הקדוש ברוך הוא²¹⁸⁴, שנאמר²¹⁸⁵ ויקרא לו ה' שלום. והוא הדין שאסור ליתן שלום לחבירו במבואות המטונפות²¹⁸⁶.

ואדם ששמו שלום, יש אוסרין²¹⁸⁷ לקרות בשמו אלא בלשון (לע"ז). ויש מתירין²¹⁸⁸ כיון שאין מתכוין על ענין השלום אלא להזכרת שמו של אותו אדם (ובדברי סופרים הלך אחר המיקל²¹⁸⁹. וכן נוהגין).

ואסור לענות שם אמן²¹⁹⁰, ולא להרהר בשום דבר שבקדושה²¹⁹¹. ואם שאל לו אדם דבר הלכה, אסור לומר לו אין משיבין במרחץ. אבל בבית האמצעי מותר לומר לו כך²¹⁹²:

קונטרס אחרון

(א) אפי' בשעה שאין שם כו'. ב"ח עולת תמיד²¹⁹³ עטרת זקנים²¹⁹⁴. וכן משמע במ"א כאן סק"א ²¹⁹⁵ , ובסוס"י מ"ה²¹⁹⁶, דלפי מ"ש שם ²¹⁹⁷ , על כרחך מיירי שאין אדם באמצעי, שאם לא כן צריך לחלוץ תפלין. וכן משמע מדאצטריך לאשמועינן בשו"ע²¹⁹⁸ שאין שם קריאת שמע, תיפוק לי' משום ערום ²¹⁹⁹ , דלא היו מכסים ערותם, עיין אה"ע סי' כ"ג²²⁰⁰, ומשום דר' יוסי בר חנינא מפרש בהדיא ²²⁰¹ נקט ליה²²⁰²:

הערות

2172. רב אדא בר אהבה שבת י , א (מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ ... כי קאמר רב אדא בחדתי (שלא רחץ בו אדם מעולם, אלא שהזמינו לכך, רש"י). טור ושו"ע (מרחץ חדש שלא רחצו בו, מותר לקרות בו).
2173. כדלעיל סי' פג ס"א (הזמין מקום או חדר לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו, אסור לקרות בתוכו מדברי סופרים).
2174. גמרא שם (והא מבעיא בעא ליה רבינא, הזמינו לבית הכסא מהו, יש זימון או אין זימון, ולא איפשיטא ליה, לאו הוא הדין למרחץ. לא, דילמא שאני בית הכסא דמאיס (ושם מגונה עליו, משום הכי מספקא לן בהזמנתו, רש"י)). ט"ז ס"ק א (דבזה קיל מרחץ מבית הכסא, דבית הכסא מאיס טפי מכי אזמין לבית הכסא).
2175. רש"י שם (מרחצאות שלהן, ג' חדרים היו לו, פנימי להזיע ולהשתטף, אמצעי שיורד לתוכו מן המרחץ ולובש חלוקו, ויוצא לחיצון וגומר לבישתו, ונח שם שעה מיגיעת המרחץ).
2176. ברייתא שם (בית המרחץ, מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא (קריאת שמע, רש"י) ותפלה, ואין צריך לומר שאילת שלום, ומניח תפילין). כאן נתבארו דיני קריאת שמע ותפלה ואמירת שלום בבית המרחץ. ודין תפילין נתבאר לעיל סי' מה ס"ג (בבית המרחץ, בבית החיצון שכל העומדים בו הן לבושים, מותר להניח שם תפילין על ראשו וזרועו לכתחלה).
2177. ברייתא שם (מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין (אמצעי, שיוצא בו ערום וממהר לכסות את עצמו ויוצא לחיצון, רש"י), יש שם שאילת שלום, ואין שם מקרא ותפלה, ואינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחלה), ופירש"י (שאמצעי לא כמרחץ גמור הוא, ומקצת תורת מרחץ עליו, הלכך, היו בראשו אין צריך לחלוץ, היה אוחזן אסור להניחן שם בראשו אלא יוצא לחיצון ומניחן). ודין תפילין נתבאר לעיל שם (ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים, אסור להניח שם תפילין לכתחלה, אפילו בשעה שאין שם אדם ערום, אבל אם היו בראשו אין צריך לחולצן כשנכנס לשם).
2178. רבי יוסי בר חנינא (מרחץ שאמרו, אע"פ שאין בו אדם). ב"ח (ונראה דדין זה אף במקום שבני אדם עומדים שם ערומים ולבושים, דאסור בקריאת שמע ותפילה, ולהניח תפילין גם כן אף על פי שאין שם אדם אסור, כיון שהיו בו פעם אחת ערומים). הובא ב עולת תמיד ס"ק ב . עיין בקונטרס אחרון. ואף שמותר לברך בבית הטבילה כשאין שם ערום, כדלעיל סי' מה ס"ג (אבל בבית הטבילה ... אין בו זוהמא ... מברכין ברכת הטבילה במקוה). בית האמצעי גרע מבית הטבילה, ואסור אפילו בשעה שאין שם ערום. ואפשר הטעם, כי בית האמצעי עשוי כדי להתפשט בו וללכת ממנו לבית הפנימי, וטפל אליו קצת, משא"כ בית הטבילה.
2179. ר"ן שבת ד, ב (אבל בבית האמצעי הרהור מותר), ועבודה זרה יט, ב (אבל באמצעית, שבני אדם עומדין שם ערומים ולבושים, הרהור מותר בה). החילוק בין בית הפנימי שזוהמתו מרובה וגם הרהור אסור, לבין בית האמצעי שאין זוהמתו מרובה והרהור מותר, הובא גם לעיל סי' סב ס"ג (כגון שאין המקום נקי בענין שאינו יכול להוציא בשפתיו, דהיינו שאין המקום מטונף לגמרי, יש לו להרהר), ושם נסמן (הערה טו ).
2180. כדלעיל ריש סי' עג (אבל להרהר בדברי תורה מותר אפילו כשערותו ממש מגולה, מטעם שיתבאר בסימן ע"ה). ובסי' עה ס"י (מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום, ואין צריך לומר כנגד ערוה אחרת, שנאמר ערות דבר דיבור אסור הרהור מותר), ושם נסמן (הערה סג ).
2181. ר"ן שבת שם (וכן אם נשאל על דבר הלכה, אומר אסור או מותר. אבל אסור לומר עיקר הטעם), ובע"ז שם (ולהשיב בדבר אסור ומותר, גם כן מותר בה, שכל שאינו אומר עיקר טעמו של דבר אינו אלא כהרהור). רמ"א סוף סי' פה (ובמקום שמותר להרהר בדברי תורה, מותר לפסוק דין, ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר).
2182. עיקר טעם האיסור בבית הפנימי נתבאר לעיל סי' מה ס"ג (במה דברים אמורים, במרחץ, שזוהמתו רבה מהבל החמין שמשתמשין בו, אבל בבית הטבילה, אף על פי שעומדים בו ערומים, כיון שתשמישו בצונן אין בו זוהמא). ולענין מקוה שמימיו חמים, ראה הנסמן לעיל שם (הערה י).
2183. ברייתא שם (מקום שבני אדם עומדין ערומים (פנימי, רש"י) אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפלה, וחולץ תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחן (וחולץ תפילין מראשו, ואין צריך לומר שאם אוחזן בידו בתיק שלהן שאינו מניח, רש"י)). ודין תפילין נתבאר לעיל שם (ובבית הפנימי שכל העומדים בו הם ערומים, אפילו היו בראשו צריך לחלצן כשנכנס לשם, אפילו בשעה שאין שם אדם). ולענין שאר הכינויים, יתבאר לקמן סי' פה ס"ב (וכן הכינויים, כגון רחום וחנון ונאמן וכיוצא בהם, מותר לאמרם שם מן הדין).
2184. גמרא שם י, ב (אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום). וכן הוא לקמן סי' פה ס"ג (כיון שהקדוש ברוך הוא נקרא בו, אע"פ שאינו מיוחד לו, אסור להזכירו כשמתכוין על ענין השלום, כמו שנתבאר סי' פ"ד). סי' פט ס"ג (אבל לא יתן לו שלום, כי שמו של הקדוש ברוך הוא שלום, ואין זה כבוד המקום לחלק כבוד בשמו לבשר ודם קודם שחלק לו כבוד בעבודת התפלה). סי' קכח סנ"ח (כי ברכתו של הקדוש ברוך הוא הוא שלום, לכן מברכים לכולם בשלום).
2185. שופטים ו, כד.
2186. מ"א ס"ק ב (והוא הדין במבואות המטונפות אסור בשאלת שלום).
2187. ב"ח (לפי זה, אדם שנקרא שמו שלום אסור לקרותו בשמו בבית הכסא ובבית המרחץ). מ"א שם (ואדם ששמו שלום אסור לקרותו בשמו, אבל בלשון לעז שרי לקרותו (ב"ח)).
2188. ט"ז ס"ק ג (ומו"ח ז"ל כתב דאסור לקרות לאדם במרחץ אם שמו שלום. ואינו מכוון לפי ענ"ד).
2189. עבודה זרה ז, א (בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל).
2190. ר"ן שבת יט, א (ובירושלמי (שבת פ"ג ה"ג) ... מהו לענות אמן במקום המטונף, ואמר ליה אסור). רמ"א סוף הסימן (ואסור לענות אמן בבית המרחץ). וראה לעיל סי' עה ס"י (כשהוא ערום ... אין לו לשמוע ברכה מחבירו (ולצאת ידי חובתו) (כי אי אפשר לומר) שומע כעונה (כיון שאי אפשר לו לענות)).
2191. רמב"ם פ"ג מהל' ק"ש ה"ד (ולא לאמרו בלבד, אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים, אסור). הובא ב ב"י סי' פה . וראה לעיל (הערה ח ).
2192. עבודה זרה דף מד , ב (שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי (שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה, רש"י), אמר ליה כתוב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו אין משיבין (דברי תורה, רש"י) במרחץ (לפי שאדם עומד ערום, רש"י)). ובברייתא שם (תנא, כשיצא אמר לו אין משיבין במרחץ). ובתוס' שם (והוא שאלו בבית הפנימי, ושם לא השיבו כלום, וכשיצא מבית הפנימי לאמצעי השיבו אין משיבין במרחץ). מ"א סוף הסימן (אם שאל לו אדם הלכה, אסור לומר לו אין משיבין במרחץ. ובבית האמצעי שרי לומר כך (גמרא ע"א)). ומכל מקום התירו בפנימי להפריש מאיסור, כדלקמן סי' פה ס"ד (אם נזדמן לו להפריש מדבר איסור במרחץ או בבית הכסא, מפריש אפילו ... בלשון הוראה שאסור לעשות כך), ושם נסמן (הערות לב - לג ).
2193. כמועתק לעיל (הערה ז ).
2194. ס"ק א (אע"פ שאין שם אדם עתה, כיון שהיה בו פעם אחד ערומים ולבושים, אסור לקרות קריאת שמע ותפלה).
2195. "ובישן, אע"פ שעכשיו אין שם אדם (גמרא)".
2196. [רלו] ס"ק ב (במרחץ החמירו אע"פ שאין שם אדם). ומדכתב שם ושם בסתם, משמע דקאי אף על אמצעי.
2197. במ"א שם (נראה לי דמכל מקום אסור ליכנס לתוכה בכתבי הקדש, דאסור לעמוד לפני השם ערום). וכן הוא לעיל שם ס"ג (אבל אם יש שם ערום, אסור ליכנס לתוכו בתפילין).
2198. כאן (ובאמצעי שקצת העומדים שם לבושים וקצתם ערומים ... אבל לא קריאת שמע).
2199. כדלעיל סי' עד ס"א (שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או מתפלל).
2200. ברמ"א ס"ו (ונהגו עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסין ערותן בבית המרחץ). ולעיל סי' ב מהדורא בתרא ס"ב ( אלא אם כן הוא בבית המרחץ, שדרכן של בני אדם לילך שם ערומים, ואי אפשר בענין אחר, ואין בזה משום פריצות).
2201. בגמרא שם (מרחץ שאמרו, אע"פ שאין בו אדם).
2202. אבל גם בלי דברי רבי יוסי היו יכולים להוכיח כן, כאמור לעיל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.