פג דיני בית הכסא בקריאת שמע

הערות

1. 2125. כדלעיל סי' עד ס"א (כתוב בתורה ושבת וכסית וכו' כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו' והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו', מכאן למדו חכמים שבכל מקום שה' אלהינו מתהלך עמנו, דהיינו כשאנו עוסקים בקריאת שמע ובתפלה או בדברי תורה, צריך להיות המחנה קדוש, שלא תהא צואה מגולה שם). וכן הוא לעיל סי' פב ס"א (אסור לקרות כנגדה מן התורה). לקמן בסמוך (ואין זה מחנה קדוש, ואסור מן התורה), וס"ה (צריך להרחיק ממנו ד' אמות מן התורה). סי' פז ס"א (שאסור מן התורה משום והיה מחניך קדוש).
2. 2126. גמרא שם כו , א (עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל ... הכא במאי עסקינן בחדתי), אבל בישן אסור. טור ושו"ע ס"א (אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן).
3. 2127. והיינו שהזמינו לבית הכסא ונשתמש בו פעם אחת, כמבואר במשנ"ב, ביאור הלכה ד"ה הזמינו (בשו"ע של הגר"ז שכתב דאם נשתמש בו רק פעם אחת תו הוי בית הכסא ישן ואיסורו מן התורה, על כרחך כוונתו בבית הכסא שנבנה לשם זה, או אפילו אם אין לו מחיצות כלל והזמין זה המקום מתחלה לשם בית הכסא, אבל בלאו הכי לא). ארץ צבי סי' קי (והנה הרב ז"ל כתב בסי' פ"ג לענין בית הכסא מיוחד שנעשה לשם בית הכסא, ואז די כששמשו בו פעם אחת, לענין שיחשב בית הכסא ישן). חקרי הלכות ח"ו מב, א (ועל כרחך צריך לומר, דהא דקאמר רבינו ז"ל דהוי בית הכסא ישן אפילו בפעם אחת, על כרחך בהזמין ועשה מעשה, אז מהני הזמנה). וראה לעיל סי' מב ס"ד (סודר שהזמינו לצרור בו תפילין לעולם, ולא לפי שעה בלבד, ואחר כך צרר בו תפילין פעם אחת, אפילו צררן בו לפי שעה בסתם, ולא על דעת שיהא מיוחד לכך לעולם, נאסר להשתמש בו דבר חול).
4. 2128. ר' יוסי בר חנינא שם (בית הכסא שאמרו, אע"פ שאין בו צואה (שפינו אותה, רש"י)) טור ושו"ע שם (אפילו פינו ממנו הצואה). וראה לעיל סי' פב ס"א (בית הכסא שאין בו צואה, שאסור מפני שעדיין שמו עליו, כמ"ש בסי' פ"ג).
5. 2129. הרב רבינו יונה יז, ב (אף על פי שאין בו עכשיו צואה, כיון שהיה אסור מתחלה, אסור הוא מן התורה משום והיה מחניך קדוש). הובא ב ב"י .
6. 2130. ט"ז ס"ק א (נראה לענ"ד ברור, דבית הכסא הוה ליה דין צואה ממש לענין זה, דכיון שהמחיצות שלו מיוחדים לקבל צואה, הוה ליה כצואה אפילו במחיצה גבוה י', ודומה לספסל נקוב דבסמוך ולגרף של רעי). מ"א ס"ק א (נראה לי פשטא תלמודא, דמחיצות בית הכסא לא מהני, דהמחיצות עצמן הוי כגרף של רעי). וכן הוא לעיל סי' עו ס"ד (אסור משום בית הכסא עצמו, אע"פ שיש לו מחיצות, כמו שיתבאר בסי' פ"ג). לקמן סי' פז ס"א (מחיצות של בית הכסא, שאסור מן התורה משום והיה מחניך קדוש).
7. 2131. שיתבאר לקמן סי' פז ס"א (גרף של רעי ועביט של מי רגלים צריך להרחיק מהם ד' אמות, ולפניו כמלא עיניו, כמו מן הצואה ... שאסור מן התורה).
8. 2132. עיין מ"א סוס"י (ובבית הכסא ישן שאין בו צואה, צריך להרחיק מלא עיניו ... וכן משמע פשט הפוסקים שהשוו דין צואה ובית הכסא שאין בו צואה). וראה גם לעיל סי' מג ס"ג (ד' אמות של בית הכסא, שהן כד' אמות של צואה עצמה, כמו שיתבאר בסי' פ"ג).
9. 2133. כדלקמן סי' פה ס"א (ולא לאמרו בלבד, אלא אפילו להרהר בלבו אסור).
10. 2134. ט"ז שם (כל שיש בית הכסא בחצירו חדר מיוחד, אין לקרות קריאת שמע או להתפלל בחצר, כל שהבית הכסא לפניו כמלא עיניו, כדין צואה). וראה חדושי צמח צדק קצה, ב סנ"ו.
11. 2135. ובזמנינו מצוי הדבר בחדרון שירותים זמניים שמעמידים ברחוב, בעת תהלוכה או שאר פעילות, שאסור לקרות או לברך כנגדם כמלא עיניו.
12. 2136. ט"ז שם (ונראה דחומרא דבית הכסא בזה הוא דוקא במחיצות שאינם נעשים אלא בשביל בית הכסא, כגון שעושה בחצירו חדר מיוחדת לזה, אבל אם בנה בית הכסא במחיצה של בית הסמוכה לאותה מחיצה, אף על פי שאותה מחיצה היא מחיצה של בית הכסא ממש, אין על אותה מחיצה דין בית הכסא לענין זה, ומותר לקרות אפילו בסמוך, כיון שאין המחיצה מיוחדת לבית הכסא בלבד).
13. 2137. והיינו שאם דלת בית הכסא שבבית פתוחה, צריך להרחיק כמלא עיניו, כדלעיל סי' עט ס"ה (ויש מי שאוסר מי שרואה אותה אע"פ שהיא ברשות אחרת). וראה תהלה לדוד ס"ק ב. חקרי הלכות ח"ו מא, א. אבל גם אם דלת בית הכסא סגורה, אין להתיר מטעם האמור כאן, שהרי דלת זו מיוחדת לבית הכסא, ולא שייך לומר בו "שאינן מיוחדות לו בלבד". ולכן בבית המדרש 770 למעלה, אשר לפני תיבת הקריאה בתורה היתה דלת הנפתחת לפרוזדור, שבסיומו דלת בית הכסא הנראית הנראית ממקום העולה לתורה – כשהיה הרבי עולה לתורה דייק ביותר שלא להתחיל ברכת התורה עד שיסגרו את הדלת בית המדרש אל הפרוזדור, ואי אפשר לראות את דלת בית הכסא מרחוק. [אחר כך התקינו דלת נוספת בסיום הפרוזדור, כדי שבכל אופן לא יוכלו לראות מבית המדרש את דלת בית הכסא]. במה דברים אמורים, בבית הכסא רגיל. משא"כ בית הכסא של מי רגלים בלבד שבבתי הכנסת, אפשר לברך גם כשעומד תוך ד' אמות ופניו כלפי דלת בית הכסא, כדלקמן ס"ד (ומכל מקום אם יש לו מחיצות, אין להם דין מחיצות בית הכסא להרחיק מהן, כיון שאין המחיצות אלא לבית הכסא של הטלת מי רגלים, שאין אסורין אלא מדברי סופרים אחר שנפלו לארץ ... ואין מחיצות אלו נקראים בשבילה מחיצות בית הכסא).
14. 2138. כן הוא לפי דעת השו"ע ס"ב (הזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו). וראה לעיל (הערה ג ).
15. 2139. בעייא דרבינא שם (מיבעי ליה לרבינא, הזמינו לבית הכסא מהו, יש זימון או אין זימון). וקיי"ל לחומרא, כמבואר בכ"מ פ"ג ה"ג (ודאי לחומרא רצה לפשוט ר"י אלפס ז"ל, כשאר תיקו דאיסורא, לחומרא), ובמ"א ס"ק ה (לדידן דסבירא לן בעיא דרבינא לחומרא).
16. 2140. רא"ש פ"ג סי' נז (דלא אסרה תורה אלא בבית הכסא ישן עצמו, אבל בבית הכסא חדש שאין בו צואה, אינו אסור אלא מדרבנן).
17. 2141. לבוש ס"ב (בתוכו אסרו רבנן, דהוי ליה בזיון גדול לקריאת שמע או לתפלה).
18. 2142. גמרא שם (אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא, עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל ... כי קא מיבעי ליה לרבינא למיקם עליה לצלויי בגויה, אבל כנגדו לא). רמב"ם פ"ג ה"ג (מותר לקרות קריאת שמע לנגדו, אבל לא בתוכו). טור ושו"ע שם (מותר לקרות כנגדו, אבל לא בתוכו).
19. 2143. פרישה ס"ק ד (משמע מלשון רבינו, דכנגדו מותר בלא שום הרחקת ד' אמות. ובאמת שכן משמע לשון מימרא דרפרם משמיה דרב חסדא, שלא הזכיר הרחקת ד' אמות).
20. 2144. גמרא נדרים ז , א (בעי רבינא, יש יד לבית הכסא או לא (היכא דלא אמר בפירוש דלהוי בית הכסא, מי הוי הזמנה ואסור להתפלל בו, רש"י). היכי דמי, אילימא דאמר הדין ביתא ליהוי בית הכסא והדין נמי, ההוא בית הכסא נמי הוה). טור ושו"ע ס"ג (אמר בית זה יהא לבית הכסא, ואמר על בית אחר וגם זה, דינם שוה).
21. 2145. כדלעיל ס"ב (הזמין מקום או חדר לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו, אסור לקרות בתוכו).
22. 2146. בעייא דרבינא שם . (כגון דאמר והדין, ולא אמר נמי, מאי, הדין דאמר והדין נמי בית הכסא, או דלמא מאי והדין לתשמישא בעלמא קאמר). טור ושו"ע שם (ואם אמר על השני ובית זה, ולא אמר גם זה, הרי השני ספק אם הזמינו לכך אם לאו). מ"א ס"ק ג (ספק אם הזמינו, דשמא בית זה לתשמישא בעלמא קאמר).
23. 2147. רמב"ם פ"ג ה"ג (לפיכך אין קורין בו לכתחלה, ואם קרא יצא). טור ושו"ע שם.
24. 2148. לבוש ס"ב (ואפילו בדיעבד אם קרא או התפלל בתוכו לא יצא), וכמבואר ברמב"ם פ"ג ה"ב (וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו, חוזר וקורא). רמ"א ס"ה.
25. 2149. ס"ו (ואם קרא לא יצא, וצריך לחזור ולקרות, שקנסוהו חכמים על שעבר על דבריהם).
26. 2150. רבא כו , א (הני בתי כסאי דפרסאי (בחפירה היו, ופיהם ברחוק מן הגומא, והוא בשיפוע, והרעי מתגלגל ונופל לגומא, רש"י), אע"ג דאית בהו צואה, כסתומין דמו). טור ושו"ע ס"ד (בית הכסא שהוא בחפירה, ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא, והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק, וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא, כסתום דמי ומותר לקרות בו).
27. 2151. טור בשם רש"י (פירש"י, שהן בחפירה ופיהן ברחוק ד' אמות מן הגומא). ב"י (ומ"ש רבינו בשם רש"י שפיהן ברחוק ארבע אמות מן הגומא, בנוסחי רש"י דידן אינו כתוב ארבע אמות, אלא ופיהן רחוק מן הגומא). שו"ע שם (ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא).
28. 2152. הרב רבינו יונה יז, ב בשם רב האי גאון (ורבינו האי גאון ז"ל כתב, שאותן שלהם היו עשויים במדרון, בענין שהמים יורדים מיד, ולפיכך דיינינן להו כסתומות ומותר).
29. 2153. מ"א ס"ק ד (פירוש, דהוה ליה כאילו אין המקום הזה בית הכסא).
30. 2154. הגהות מיימוניות פ"ג אות ג (ואין חילוק בדבר זה בין בתי כסאות שלהן שהיו מגולין לבתי כסאות שלנו המכוסין). ט"ז ס"ק א (ועל כרחך בית הכסא דפרסאי היה להם מחיצות ... ואפילו הכי אין שם היתר אלא כיון שהם בחפירה).
31. 2155. רא"ש פ"ג סי' נו (וכשאין בהן ריח רע). טור ושו"ע שם (אם אין בו ריח רע).
32. 2156. רבינו יונה שם (ואומרים רבני צרפת ז"ל ... אף על פי שהם עשוים כמו של פרסיים, כיון שמי רגלים מצוין שם תמיד, לא דיינינן להו כסתומות ואסור). טור ושו"ע ס"ד (וגם אין משתינין בו חוץ לגומא).
33. 2157. רמ"א ס"ד (אבל אם משתינין בהם לפעמים, אסור).
34. 2158. רא"ש שם (ודידן אף על פי שהן סתומין, רגילין להשתין בהן מים, ואין ראוי לקרות כנגדן). טור (רגילים להשתין בהן). ב"י .
35. 2159. רמב"ם פ"ג ה"ד (ולא לאמרו בלבד, אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה). פסקי תוס' סנהדרין פ"ב אות מח (אפילו בבית הכסא שלנו שמכוסין אסור להרהר בהן). רמ"א ס"ד (אסור להרהר בהם בדברי תורה, כל שכן לקרות קריאת שמע). וכדלקמן סי' פה ס"א (ולא לאמרו בלבד, אלא אפילו להרהר בלבו אסור).
36. 2160. (שאם לא כן, תיפוק לי' משום מי רגלים. עיין ב"י) .
37. 2161. ט"ז ס"ק ב (נראה לי דמכל מקום אין לזה דין בית הכסא לענין הרחקה מכנגדו, כדלעיל, דהא במי רגלים אין איסור מן התורה אלא כנגד הקילוח לבד). ואם כן דינו כמו הזמין ועדיין לא השתמש בו, דלעיל ס"ב (אסור לקרות בתוכו מדברי סופרים ... אבל מותר לקרות כנגדו). עייין קונטרס אחרון , שהקשה על הט"ז, ומסיים "וצ"ע". ומטעם זה בא קטע זה בין חצאי עיגול , כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
38. 2162. כדלעיל סי' עו סעיף ט (שלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים, אלא כנגד עמוד של קילוח, אבל לאחר שנפלו לארץ מותר לקרות אצלן מן התורה, אע"פ שהם מגולים ... אלא שחכמים גזרו עליהן גזירה משום צואה), ושם נסמן (הערה ס ). ומכל מקום יתבאר לקמן סי' פז ס"א (שמי רגלים לאחר שנפלו לארץ אין איסורן אלא מדברי סופרים ... משא"כ בגרף ועביט שאיסורן מן התורה). והיינו שעביט מי רגלים חמור יותר מבית הכסא של מי רגלים וממי רגלים שנפלו לארץ.
39. 2163. וכן הקילו חכמים בספק מי רגלים, כדלעיל שם (אלא שחכמים גזרו עליהן גזירה משום צואה, ולא גזרו אלא בודאן, אבל לא בספקן).
40. 2164. דין גרף של רעי ועביט של מי רגלים יתבאר לקמן סי' פז ס"א (גרף של רעי ועביט של מי רגלים צריך להרחיק מהם ד' אמות ולפניו כמלא עיניו, כמו מן הצואה ומי רגלים עצמן). וכאן מיירי בספסל נקוב, שרגילים להניח תחתיו את הגרף או את העביט, ועתה אין הגרף תחתיו, כאמור בשו"ע ס"ה (אין הגרף תחת הנקב). אלא שבשו"ע שם נפסק ש"מותר לקרות קריאת שמע כנגדו", וב מ"א ס"ק ה הקשה עליו ומסיק (לדידן דסבירא לן בעיא דרבינא לחומרא, ובבית הכסא ישן שאין בו צואה צריך להרחיק מלא עיניו, הוא הדין בספסל זה צריך להרחיק מלא עיניו), כי גם ספסל נקוב יש לו דין מחיצות בית הכסא ואסור לקרות נגדו אף אם הוא נקי.
41. 2165. ט"ז ס"ק ג (ועל כן יש ליזהר באותן בתים שיש בתוכם כסאות קטנים נקובים לצורך הילדים שבבית, שיהו מכוסים בשעת קריאת שמע ותפלה ודברי תורה, אף על פי שאין בהם צואה, או יוציאם מהחדר שמתפלל שם).
42. 2166. כדלעיל ס"א (שאסור לקרות קריאת שמע נגד הצואה מן התורה), ושם נסמן (הערה א ).
43. 2167. ס"ק ב, כמועתק לעיל (הערה לז ). והכוונה היא כאמור בפנים "אם יש לו מחיצות, אין להם דין מחיצות בית הכסא להרחיק מהן", אבל אם אין לו מחיצות צריך להרחיק מהן.
44. 2168. שאם נפרש בט"ז, שאף אם אין לו מחיצות אין צריך להרחיק מהן.
45. 2169. פ"ג סי' נו (רגילין להשתין בהן מים ואין ראוי לקרות כנגדן). וכן הוא בפרי מגדים משב"ז (וודאי מי רגלים צריך הרחקה מלא עיניו ... אלא בית הכסא שיש מחיצות – דעת המחבר להתיר).
46. 2170. שם סי' נד (עביט של מי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדן, ואף על פי שאין בהם כלום ואפילו הטיל בהן רביעית מים לא מהני, כיון דמיוחדים לכך הויא להו כבית הכסא). הרי שגם בית הכסא של מי רגלים אסור לקרות כנגדן.
47. 2171. הל' ק"ש פ"ג הי"ב (עביט של מימי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדן, ואע"פ שאין בהן כלום ואין להם ריח רע, מפני שהם כבית הכסא). וכתב הב"י סי' פז (לפי דברי הרמב"ם והרא"ש דמדמו גרף ועביט לבית הכסא, נראה דגם של זכוכית אסור, שהרי בית הכסא הוא). נמצא שגם בית הכסא של מי רגלים אסור לקרות כנגדו.