עד שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה

הערות

1. 1752. בתחלת הסימן שלפנינו באה הקדמה כללית לדיני קריאת שמע במקום צואה וערוה, שיתבארו: במקום צואה – לקמן סי' עו ואילך . כנגד הערוה, וכנגד טפח ושער וקול באשה – לקמן סי' עה. במקום נגיעת בשר המביא להרהור – לעיל סי' עג. כשלבו רואה את הערוה, וכשערותו מגולה לאחרים – בסימן שלפנינו. * עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) לבו רואה את הערוה (ס"א). (ב) ערותו מגולה לאחרים (ס"ב). (ג) מים בין לבו לערוה (ס"ג). (ד) ידו בין לבו לערוה (ס"ד). (ה) ערוה בנשים (ס"ה). (ו) אבריו נוגעים בערוה (ס"ו). (ז) כיסוי לבו בתפלה (ס"ז).
2. 1753. תצא כג, יד-טו.
3. 1754. רבא כה, ב (צואה בעששית (כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים, והיא נראית, רש"י), מותר לקרות קריאת שמע כנגדה, דצואה בכסוי תליא מילתא (וכסית את צאתך, רש"י), והא מיכסיא. ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה, ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא, והא קמיתחזיא). ההלכה של צואה בעששית תתבאר לקמן סי' עו ס"א. וההלכה של ערוה בעששית – סי' עה ס"ח. וכאן הובא לימוד זה ליסוד ההלכה של קריאת שמע במקום צואה וערוה.
4. 1755. ברכות כד, א (לא יקרא קריאת שמע). כה, א (אסור לקרות קריאת שמע). כה, ב (אסור לקרות קריאת שמע כנגדה).
5. 1756. רמב"ם הל' תפלה פ"ד ה"ח (כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו. וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה). רבינו ירוחם נתיב ג ח"ד (אסור לקרות קריאת שמע או התפלה כנגדם ... וכן לתפלה). טור ושו"ע סי' צ סכ"ו. וכן הוא לקמן סי' עה, א (אסור לקרות ולהתפלל כנגדו), וס"ו (ואסור לקרות קריאת שמע ... והוא הדין להתפלל). סי' צ סכ"ד (כשם שמרחיקין מצואה ... ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה).
6. 1757. מרדכי רמז פ (וכתב הר"א ממיץ בספר יראים, הלכך אסור לומר דבר שבקדושה ... נזהרין מללמוד), והוא בספר יראים סי' שצב. וכן הוא לעיל סי' עג ס"א (כשקורא קריאת שמע או מתפלל או מדבר בדברי תורה בפיו), וקו"א ס"ק א (אסור אפילו בתלמוד תורה). לקמן סי' עה ס"ו (והוא הדין להתפלל או לדבר בדברי תורה). וכן הוא באמירת ברכות, כדלקמן סי' רו ס"ו (וצריך ליזהר [באמירת ברכות] מצואה ומי רגלים וגילוי ערוה ולבו רואה את הערוה, כמו בקריאת שמע).
7. 1758. גמרא כו, א (לפניו מרחיק מלא עיניו, וכן לתפלה).
8. 1759. ט"ז ביו"ד סי' ר ס"ק ג (והלא איסור דאורייתא מפורש הוא, משום לא יראה בך ערות דבר). וכן משמע בגמרא כה, ב (ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא), ושבת קנ, א (שאני התם דבעינן והיה מחניך קדוש, וליכא, הכא נמי כתיב ולא יראה בך ערות דבר).
9. 1760. ברייתא כד , ב (היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה, חוצץ בטליתו על צוארו (מה שיש מן הטלית ולמעלה מן כתפיו, מדביק בצוארו. ובישן ערום קאמר, רש"י) וקורא קריאת שמע. ויש אומרים על לבו. ותנא קמא, הרי לבו רואה את הערוה. קסבר לבו רואה את הערוה מותר).
10. 1761. מדשרי תנא קמא , שלבו רואה את הערוה מותר, ואם ראשו רואה את הערוה אסור, שמע מינה שלבו רואה את הערוה אינו אסור אלא מדברי סופרים. נראה מכך שאם ראשו רואה את הערוה (היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה) אסור מן התורה, כיון שעיניו שבראשו רואים את הערוה. ומ"ש בתחלת דבריו (והחכמים הוסיפו, שהמקומות אשר ה' שוכן בהם בקרבנו, שהם ראשו ולבו של אדם הקורא או מתפלל, צריך גם כן שלא יהיו רואים את הערוה). על כרחך צריך לפרש, שהחכמים הוסיפו, שלא רק ראשו אלא גם לבו צריך שלא יהיו רואים את הערוה.
11. 1762. דהא מיירי הכא שהערוה מכוסה נגד בני אדם תחת המכסה, אלא שראשו או לבו תחת מכסה אחד עם הערוה.
12. 1763. ראשו.
13. 1764. ברייתא שם, כיש אומרים (ויש אומרים על לבו). שו"ע ס"א (היה ישן ערום בטליתו, צריך לחוץ בטלית על לבו ואז יקרא, משום דלבו רואה את הערוה אסור).
14. 1765. תוספות רבינו יהודה כד, א ד"ה היכא דאתמר (ויזהרו שלא יהא לבו רואה את ערותו או ערות חברו, דקיי"ל לקמן, לבו רואה את הערוה אסור). טור , המועתק בב"י (וכן אם לבו רואה את ערות חבירו אסור), ורמ"א ס"א (והוא הדין אם לבו רואה ערות חבירו אסור). עיין עטרת זקנים ס"ק א (ונראה לי שלמד רבינו כן מן האיבעיא ... אי שרי לקרות בהחזרת פנים ... למה לו להחזיר פניו, הלא אפשר בהרחק, שירחק מחבירו הרחק מאד באופן שלא יגע בבשרו. אלא ודאי לא מפני חשש זו לבד הזקיקו להחזיר פניו, אלא גם שלא יראה לבו ערות חבירו, ותיקון דבר זה אי אפשר אלא בהפסקת טלית או בהחזרת פנים (אדוני מורי זקני...)). והוא בגמרא כד, א (בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה, שנים שישנים במטה אחת, מהו שזה יחזיר פניו ויקרא קריאת שמע וזה יחזיר פניו ויקרא קריאת שמע), ולא סגי בהרחקה מחברו באופן שלא יגע בבשרו.
15. 1766. מ"א ס"ק א (פירוש, שאין הפסק בין לבו לערות חבירו).
16. 1767. תוספות רבינו יהודה שם (כיון שאין הפסק בין ערותן, אע"פ שאין נוגעים). עטרת זקנים שם (שירחק מחבירו הרחק מאד באופן שלא יגע בבשרו).
17. 1768. מ"א ס"ק ח (כשערותו מגולה, אפילו אינו רואה אותה, אסור וכמ"ש ס"א, דאפילו מוציא ראשו חוץ לחלון אסור). והוא כמבואר במ"א ריש הסימן, וכמצויין לקמן בסמוך.
18. 1769. שתלוי בשתי הדעות דלקמן סי' עה ס"ט (היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה עם כל גופו, עד שנעשית לו מן הצד ... מותר לקרות אצלה ... אם יכולה להיות נראית, אלא שהוא עוצם עיניו מראות ברע, או שהוא סומא, או בלילה, אין זה מועיל כלום ... ויש מתירין בזה ... והעיקר כסברא הראשונה).
19. 1770. ראב"ד הובא ב רשב"א כד, א (והנכון בעיני מה שפירש הראב"ד ז"ל ... אף על פי שהוא אינו רואה אותן, הא לא כתיב לא תראה ערות דבר, אלא לא יֵרָאֶה בך ערות דבר, כלומר לא יראה הרואה בך ערוה בשעה שה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך).
20. 1771. ברייתא סוכה דף י ע"ב (הא למה זה דומה, לעומד בבית ערום שלא יוציא ראשו חוץ לחלון ויקרא קריאת שמע). עיין מ"א ס"ק ח, וריש הסימן.
21. 1772. מ"א שם בריש הסימן (מוקי לה שלבו מכוסה בבגד, ואם כן אין לבו רואה ערוה. אך כדי שיהא הפסק בין ראשו לערוה בעינן שיוציא ראשו חוץ לחלון).
22. 1773. שמואל סוכה שם (הישן בכילה ערום, מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קריאת שמע), ופירש"י (כילה, הפרוסה סביבות המטה).
23. 1774. כדי שלא יהי' לבו רואה את הערוה.
24. 1775. רש"י שם (דכיון דלאו אהל הוא ... הרי הוא כמוציא ראשו חוץ לחלוקו). מ"א שם (ואם אינו גבוה י' הוה ליה כמוציא ראשו חוץ לחלוק).
25. 1776. משנה כב , ב (יתכסה במים ויקרא). ט"ז יו"ד סי' ר ס"ק ג (נראה פשוט ומוכח דאם האדם עומד תוך המים, אפילו הם צלולים, אין בזה משום גילוי ערוה). ש"ך שם (ונראה לי דבמים צלולים ליכא משום גילוי ערוה).
26. 1777. רמ"א כאן ס"ב (ואם אין לבו בתוך המים רק למעלה מן המים, אף בצלולים שרי). מ"א ס"ק ה (כיון שעיניו חוץ למים, ואינו מסתכל בערוה). וראה תהלה לדוד סק"א.
27. 1778. גמרא כה , ב (יתכסה במים ויקרא. והרי לבו רואה את הערוה. א"ר אלעזר ואי תימא ר' אחא בר אבא בר אחא משום רבינו, במים עכורין שנו דדמו כארעא סמיכתא שלא יראה לבו ערותו). והיינו שמים צלולין מועילות שהערוה מכוסה נגד בני אדם שחוץ למים. ומים עכורים מועילים אף להיות הפסק בין לבו לערוה כששניהם בתוך המים, כמבואר ברבינו יונה טז, ב (מפרש בגמרא שיעכירם ברגליו, משום דלבו רואה את הערוה. ומאי דלא אמר משום דעיניו רואות, מפני שכיון שהגוף עומד בתוך המים, המים עצמם הם חציצה בין עיניו והערוה, ואף על פי שהם צלולים, אבל הלב כשעומד בתוך המים עם הערוה אסור).
28. 1779. משנה שם (ולא יתכסה לא במים הרעים), ופירש"י (מים סרוחים). טור ושו"ע ס"ב (והוא שלא יהא ריחן רע).
29. 1780. סימן פו (מים סרוחים ... צריך להרחיק מהן ד' אמות ממקום שכלה הריח).
30. 1781. גמרא ברכות שם (הרי לבו רואה את הערוה ... עוכרן ברגלו). מ"א ס"ק ד (ואם הם צלולין עוכרן ברגליו (תר"י)).
31. 1782. ולברך.
32. 1783. ר"ת בתוס' רבינו יהודה ברכות שם (ולכן אדם שיושב במרחץ של מים חמין, אם המים צלולים ולבו רואה את הערוה, ואינו יכול לעוכרן, יתכסה בבגד כנגד לבו ... וכן היה נוהג רבינו יעקב, כשהיה רוחץ בחמין במים צלולין, היה מתכסה בבגד כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה), ורא"ש פ"ג סי' לו (וכן היה נוהג ר"ת ז"ל, כשהיה רוחץ בחמין צלולין והיה רוצה לשתות, היה מתכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה).
33. 1784. תשובת אור זרוע , נעתק ב תרומת הדשן סי' י (העתיק אחד מהגדולים מתשובת א"ז, דלא מהני אם משימין ידים על גילוי הראש לברך כך, אם לא יכסנו בבגד, והביא ראיה מהא דעבד ר"ת, כשהיה רוחץ בחמין והיה שותה, היה מתכסה בבגד כנגד לבו שלא יהא לבו רואה את הערוה, משמע דוקא בבגד ולא בידים). שו"ע ס"ב (ודוקא בבגד, אבל בידים לא הוי כיסוי).
34. 1785. רמ"א ס"ב (והוא הדין אם מכסה ראשו בידיו לא מיקרי כסוי הראש).
35. 1786. ס"ד (הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסוי, לפי שהיד והראש גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו). ולענין כיסוי הראש בלא ברכה מהני, כדלעיל סי' ב מהדורא בתרא ס"ו (אם משים ידו על ראשו לכסותו, די בכך להיכר. רק שלא יזכיר שם שמים, כמו שיתבאר בסימן צ"א). ולענין נפילת אפים יתבאר לקמן סי' קלא ס"א (ונוהגים לכסות הפנים בבגד, ולא די בכיסוי היד שנופל פניו עליה, לפי שהיד והפנים גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו, כמו שנתבאר סי' ע"ד וצ"א).
36. 1787. הרב רבינו יונה טז, ב (ואומרים רבני צרפת ז"ל, שאם האדם מחבק גופו בזרועותיו דיינינן ליה כהפסקה מבגד, ומותר).
37. 1788. ב"י (ואפילו לפי מה שכתבתי בסמוך בשם אור זרוע ותרומת הדשן, שאם מכסה לבו בידיו כדי שלא יהא רואה את הערוה לא חשיב כיסוי, אפשר דמודו בהא, דשאני כיסוי ביד, דכיון דלב ויד חד גופא אינון אין הגוף יכול לכסות את עצמו, אבל לענין הפסק, אפשר דמפסיק אף על גב דחד גופא אינון). ואף שגם בתרומת הדשן מיירי לענין שלא יהי' לבו רואה את הערוה, ואינו מועיל. פירש בלבוש ס"ב (ואם האדם מחבק גופו בזרועותיו, דיינינן ליה כחציצה מבגד ומותר לקרות, אף על גב דכסוי ידים אינו מועיל, שאני לב ויד דחד גופא אינון ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. אבל לענין חציצה, הפסק זרועותיו אף על גב דחד גופא אינון הוי חציצה מעלייתא). והיינו שאם מכסה לבו בידיו כדי שלא יהי' לבו רואה את הערוה, אינו מועיל. אבל אם אינו מכסה את לבו, אלא מפסיק בין לבו לערוה, הוי חציצה מעלייתא.
38. 1789. ב"י בשם ארחות חיים (כתב בארחות חיים, נראה שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק אע"פ שאינן מפסיקות למטה מן החזה, לפי שערותן למטה מאד ואין לבן רואה את הערוה. ולא בעינן טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות כדי שתתכסה ערותן). טור יו"ד סי' ר, בשם רא"ש (כתב א"א הרא"ש ז"ל, כשפושטת מלבושיה, כשעומדת בחלוקה תברך, ותפשוט חלוקה ותטבול). שו"ע ס"ד (יש מי שאומר, שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק, אף על פי שאינן מפסיקות למטה מהלב). מ"א ס"ק ז (דהא אין לבן רואה ערותן). ט"ז ס"ק ד (הטעם, דערותן למטה ואין הלב שלה יכול לראותה). עיין ש"ך יו"ד שם, וט"ז שם ס"ק ג (שישבו דברי הארחות חיים והרא"ש מקושיות הדרישה והב"ח).
39. 1790. ט"ז שם (ומכל מקום אם הם עומדות ערומות יש בהן איסור אחר, דהיינו איסור גילוי ערוה, לא מצד הלב אלא מצד שנאמר לא יראה בך ערות דבר).
40. 1791. חלה פ"ב מ"ג (האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה). רב נחמן בר יצחק, ברכות כד, א (תרגמה רב נחמן בר יצחק כגון שהיו פניה טוחות בקרקע).
41. 1792. ס"ו (והאשה מותרת לישב ערומה ולברך, מפני שבישיבתה פניה של מטה מכוסים בקרקע או בספסל שהיא יושבת עליו ובירכותיה כשתשוה רגליה ותאסף אותן זו לזו, משא"כ באיש שהגיד והביצים בולטים ונראים). וכן הוא לקמן סי' עה ס"ב (האשה עצמה, אפילו היא ערומה מותרת לקרות ולהתפלל אם היא יושבת, שאין פניה שלמטה נראין, כמ"ש בסי' ע"ד).
42. 1793. גמרא כה , ב (עקבו רואה את הערוה מותר ... נוגע, דברי הכל אסור, רואה, אביי אמר אסור רבא אמר ... והלכתא, נוגע אסור, רואה מותר).
43. 1794. הרב רבינו יונה טז, סע"ב (מאי דנקט עקבו לאו דוקא, דהוא הדין בכל אבר אחר, שאם נוגע בערוה אסור, אלא מפני שהעקב עומד כנגד הערוה, והוצרך להשמיענו דלא חיישינן לראיית העקב ולא לשום אבר כמו שאנו חוששין בראיית הלב, ולפיכך נקט עקבו). רא"ש פ"ג סי' נ (והוא הדין לכל האברים הנוגעים בערוה אסורין. והא דנקט עקבו, משום דקאמר רואה את הערוה, אף על פי שהוא כנגדו ורואה מותר). טור ושו"ע ס"ה (שאר אבריו רואים את הערוה, מותר. אבל אם איזה מאבריו נוגע, בין בערותו בין בערות חבירו, אסור לקרות קריאת שמע).
44. 1795. טור ושו"ע שם (בין בערותו בין בערות חבירו). ב"י (יש ללמוד כן במכל שכן מדין שנים שהיו ישנים בטלית אחד לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא וזה פניו לכאן ויקרא, אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם), וכדלעיל סי' פג ס"א (שנים שהם ישינים ערומים ומתכסים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה, לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם).
45. 1796. רבינו ירוחם נתיב ג ח"ד (שאסור לקרות או להתפלל). שו"ע שם (אסור לקרות קריאת שמע או להתפלל).
46. 1797. ארחות חיים הלכות קריאת שמע סי' לז, בשם הראב"ד (וכתב הראב"ד ז"ל דהוא הדין לשאר איברים, ואפילו ירכותיו שהערוה שוכבת עליהן, צריך להפסיקן בבגד או להרחי[ק]ן שלא יגעו בערוה כשאינו לובש מכנסים). שו"ע שם (ויריכותיו שהערוה שוכבת עליהן, צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן בענין שלא יגע הגיד בהם).
47. 1798. ב"י ד"ה ושאר אבריו (ומשמע לי דלא מיקרי ערוה לענין זה אלא הגיד עצמו, דאי נגע בידיו אתי לידי הרהור, ומפני הידים גזרו בשאר אברים אף על גב דלא אתי בנגיעתן לידי הרהור. אבל בנגיעה דכיס לית לן בה, דאפילו אי הוה נגע ביה בידיו לא אתי לידי הרהור). לבוש ס"ה (אבל הכיס לית לן בה, שלא יבא לידי הרהור על ידי נגיעת הכיס בהן). וכדלעיל סי' ג מהדורא קמא סכ"א (ודוקא באמה אסור לאחוז, אבל מסייע הוא בבצים, משום שאינו מתחמם על ידי כך).
48. 1799. תוספות שם ד"ה והלכתא (וטעמא דגזרינן נוגע עקבו, שמא יגע בידיו).
49. 1800. אוצ"ל: נוגעים בערוה.
50. 1801. רש"י .
51. 1802. רש"י כד, א ד"ה אבל לא האיש (מפני שהביצים והגיד בולטין ונראין). רע"ב פ"ב דחלה מ"ג (אבל האיש אינו יכול לברך ערום, שאי אפשר לו לכסות ערותו, שבולטים הביצים והגיד). וכן הוא לקמן סי' רו ס"ו (משא"כ באיש, שהגיד והביצים בולטים ונראים).
52. 1803. רב הונא כד , סע"ב (היתה טליתו חגורה לו על מתניו (כסותו ממתניו ולמטה, אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום, רש"י) מותר לקרות קריאת שמע). טור ושו"ע ס"ו (היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה, אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום, מותר לקרות קריאת שמע).
53. 1804. ברייתא שם כה, רע"א (אבל לתפלה, עד שיכסה את לבו). וכן הוא לקמן סי' צא ס"א (אפילו אם היתה טלית חגורה לו על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה, וחוצץ בטליתו על מתניו שלא יהא לבו רואה את הערוה, אסור להתפלל עד שיכסה לבו, מטעם שנתבאר סימן ע"ד).
54. 1805. רש"י שם (לתפלה צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה. אבל קריאת שמע, אינו מדבר לפני המלך). ט"ז ס"ק ה (לפי שאינו מדבר לפני המלך. משא"כ בתפלה, שצריך לעמוד באימה וביראה ולראות עצמו כאלו עומד בפני המלך ומדבר עמו). וכן הוא לקמן סי' פ ס"א (מתפלל ... כשעומד לפני המלך ומדבר עמו), וס"ג (אבל קריאת שמע וברכותיה ... אינו נקרא מדבר עם המלך אלא כשעומד לפניו בתפלת י"ח, כמ"ש בסימן ע"ד). סי' קכג ס"א (ונותן שלום תחלה לשמאלו, שהיא ימין השכינה השרויה נגדו בצאתו מן התפלה, ואחר כך לימינו, שהוא שמאל השכינה). סי' קכח סנ"א (אינה דומה לתפלה שהוא עומד ומדבר עם המלך).