ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד)תרמא שאין מברכין שהחיינו על עשיית הסוכה

תרמא שאין מברכין שהחיינו על עשיית הסוכה

ובו ב' סעיפים

א העושה סוכה, בין לעצמו שישב בה הוא עצמו בחג ובין לאחרים שישבו בה בחג, אינו מברך על עשייתו²⁴⁶⁷, דהיינו שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה²⁴⁶⁸ כמו שמברכים על עשיית שאר כל המצות, לפי שעשייתה אינה גמר המצוה²⁴⁶⁹, שעיקר המצוה הוא לישב בה בחג.

אבל שהחיינו היה ראוי לברך בשעת עשייה אם עושה אותה לעצמו²⁴⁷⁰, שהרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן²⁴⁷¹. ואם עושה אותה לאחרים, היה ראוי שבעל הסוכה שישב בה בחג יברך שהחיינו בשעת עשייתה²⁴⁷², שעיקר הברכה נתקנה על השמחה שיש לאדם מן המצוה שאינה תדירה ובאה מזמן לזמן²⁴⁷³, ועיקר השמחה היא לבעל הסוכה, ולא להעושה הסוכה²⁴⁷⁴.

אבל אין אנו מברכין כלל שהחיינו בשעת עשייה, אפילו אם עושה סוכה לעצמו, לפי שאנו סומכין על ברכת שהחיינו שאומרים בקידוש היום שבליל יום טוב בשביל מצות קידוש היום²⁴⁷⁵, שהיא גם כן מצוה הבאה מזמן לזמן²⁴⁷⁶, וברכה אחת עולה לכאן ולכאן²⁴⁷⁷:

ב במה דברים אמורים, כשמקדש קידוש היום בתוך הסוכה, אבל אם בליל יום טוב קידש בתוך הבית, אינו יוצא בברכת שהחיינו שצריך לברך על מצות ישיבת הסוכה בברכה זו שאומר בבית ²⁴⁷⁸ , ולפיכך כשיכנס לסוכה לאכול סעודה אחרת משאר סעודות החג צריך לברך שהחיינו ²⁴⁷⁹ אחר ברכת לישב בסוכה²⁴⁸⁰, אפילו אין הסוכה שלו ²⁴⁸¹ :

הערות

2467. גמרא מנחות מב, א (העושה סוכה .. בא לישב בה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, ואילו לעשות סוכה לא מברך). טור ושו"ע (העושה סוכה, בין לעצמו בין לאחר, אינו מברך על עשייתה).
2468. שכך היה ראוי לברך כשעושה לעצמו (כמובא בתוס' מו, א ד"ה העושה, הא', מהירושלמי ברכות פ"ט ה"ג (עשאה לעצמו מברך לעשות סוכה), וברמב"ם הלכות ברכות פי"א ה"ח (וצונו לעשות סוכה). וראה לעיל סי' תלב ס"ד.
2469. מנחות מב, ב (היינו טעמא, כל מצוה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה ... צריך לברך, וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה, כגון תפילין ... אינו צריך לברך). רמב"ם שם (כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה, מברך בשעת עשייה, וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר, אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון. כיצד, העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה, אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין, מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר. ואימתי מברך, בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה). לבוש (העושה סוכה בין לעצמו בין לאחרים אינו צריך לברך על עשייתה, דכל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה אינו צריך לברך עליה). וכן הוא לעיל סי' רסג קו"א ס"ק ג (עושה סוכה ... שמברך על ישיבתה ... לישב, ולא לעשות, משום שהעשיה בלבדה אינה המצוה, ומהאי טעמא גם כן אינו מברך כלום בשעת העשייה). וכן הוא בציצית, כדלעיל סי' יט ס"א (העושה ציצית בטלית שרוצה ללבשו, לא יברך כלום בשעת עשייה, לפי שאין גמר המצוה בשעת עשייה אלא בלבישת הטלית). ומהאמור כאן "אינה גמר המצוה", נראה שעכ"פ יש מצוה בעשייתה. ונתבאר בלקוטי שיחות חי"ז ע' 188 הערה 56. שלחן המלך ח"ב ע' רנח. וראה תורת מנחם חפ"ב ע' 198.
2470. ברייתא מו, א (העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו כו'). טור ושו"ע (אבל שהחיינו היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו).
2471. רמב"ם שם ה"ט (כל מצוה שהיא מזמן לזמן, כגון ... סוכה ... מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו). וכן הוא לעיל סי' תלב ס"ג (שהחיינו ... והרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן). לעיל סי' תקפה ס"ה (יברך שהחיינו, לפי שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן).
2472. מ"א סק"א (כשעושה לאחרים, היה ראוי שיברך הבעל הבית שהחיינו).
2473. תוס' מו, א ד"ה העושה, הב' (דמצוה שיש עליה שמחה תקנו שהחיינו). וראה לקוטי שיחות חי"ט ע' 372 הערה 12. שלחן המלך ח"ב רנט. יגדיל תורה ב ע' ס.
2474. מרדכי רמז תשסט (אחד עושה לק', אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו). לבוש סוף הסימן (אין שייך ברכת הזמן אלא בדבר שהוא שמח בעשייתה, והעושה לאחרים אינו שמח בעשייתה).
2475. גמרא מו, א (אמר רב אשי, חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא). טור ושו"ע (אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש). וכעין זה הוא בבדיקת חמץ, כדלעיל סי' תלב ס"ג (ולמה אין מברכין שהחיינו קודם הבדיקה, והרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן. לפי שמצוה זו היא לצורך הרגל, לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד, לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל בקידוש לילה).
2476. עירובין מ, ב (מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן ... והלכתא, אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים). וכדלעיל סי' תריט ס"ז (ואחר כך אומר הש"ץ שהחיינו בלא כוס, לפי שיום הכיפורים הוא דבר הבא מזמן לזמן, וצריך לברך שהחיינו כמו בכל הרגלים). וראה לקוטי שיחות חל"ז ע' 15 הערה 12.
2477. רא"ש פסחים פ"א סי' י (עושה סוכה ולולב לעצמו דמחויב לברך שהחיינו בעשייתו, אלא סמכינן ליה אזמן דרגל). טור (דמסדרינן ליה אכסא, וזמן של הכוס פוטר גם דסוכה). והיינו שברכת שהחיינו עולה על קידוש היום, ועל מצות ישיבת סוכה (כדלקמן ס"ב), ועל מצות עשיית הסוכה. וראה אגרות קודש חט"ו אגרת ה'שס. לקוטי שיחות חכ"ב ע' 128 בשוה"ג. שלחן המלך ח"ב ע' לו-ז.
2478. ובמילא אינו יוצא בברכה זו גם על עשיית הסוכה.
2479. ר"ן כב, ב (וכתב הראב"ד ז"ל שמי שלא אכל בסוכה לילה הראשון, אף על פי שבירך זמן בביתו, צריך למחר כשישב בסוכה לברך זמן אם לא בירכו עליה בשעת עשיה, כשם שמברכין על הלולב זמן אף על פי שכבר בירך אותו בלילה). והיינו שבירך שהחיינו בלילה על החג, חוזר ומברך שהחיינו בבוקר על הלולב. רמ"א (אם לא אכל לילה ראשונה בסוכה, אף על פי שבירך זמן בביתו, כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה). דין ברכת שהחיינו בשאר ימי חג הסוכות יתבאר לקמן סי' תרמג ס"ה.
2480. כדלקמן סי' תרמג ס"א (ואחר כך יברך לישב בסוכה ... ואחר כך מברך שהחיינו באחרונה, לפי שברכה זו חוזרת על קידוש היום ועל מצות סוכה, כמו שנתבאר בסי' תרמ"א), ושם נסמן (הערה 2 ).
2481. היינו אף שאם אין הסוכה שלו ברכת שהחיינו אינה על עשיית הסוכה, אלא על מצוה הישיבה בסוכה. וראה שו"ע אדה"ז המבואר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.