תרו שיפייס אדם את חבירו בערב יום כיפור

הערות

1. 845. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) פיוס ובקשת מחילה (ס"א-י). (ב) טבילה בערב יום כיפור (סי"א-ד).
2. 846. משנה פה , ב (עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. דרש ר' אלעזר בן עזריה, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (אחרי טז, ל), עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו). טור ושו"ע ס"א (עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו). וראה פרדס חב"ד 9 ע' 92. שו"ע אדה"ז המבואר.
3. 847. רא"ש פ"ח סי' כד (וישים אדם אל לבו ערב יום הכפורים לפייס כל אדם שנוטר לו איבה). טור ולבוש שם (ויתן כל אדם אל לבו בערב יום כיפור לפייס לכל מי שפשע כנגדו). כאן נתבאר הטעם כדי שיום הכיפורים יכפר (אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו, לפיכך...). ולקמן ס"ח יתבאר הטעם (כדי שיהיה לב כל ישראל שלם זה עם זה ולא יהא מקום לשטן לקטרג עליהם), ושם נסמן (הערה 30 ). וראה הערות וביאורים תרצה ע' 40. תשטו ע' 18.
4. 848. גמרא פז, א (אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו). טור ושו"ע שם (אפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו).
5. 849. הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שלג (עוד דרש, שמי שמבקש מחילה מחבירו ופשע נגדו, צריך לפרש בשעת המחילה אותה פשיעה). הובא ב"ח (מצאתי, המבקש מחילה שפשע כנגדו, צריך לפרש בשעת המחילה אותה פשיעה, דרשות מהר"ש). מ"א ריש הסימן (בשעת מחילה צריך לפרט החטא לחבירו (ב"ח)).
6. 850. מ"א שם (ונראה לי, דאם חבירו מתבייש בזה לא יפרוט אותו).
7. 851. טור ושו"ע שם (ואם אינו מתפייס בראשונה, יחזור וילך פעם שנייה ושלישית). גמרא שם (לפייסו בשלש שורות ... שלש פעמים).
8. 852. מהרי"ל הל' ליל יוה"כ ע' שכה (ובשלש מיני רצויין ירצנו). ב"ח ד"ה ומ"ש וצריך (ומשמע לשם ממימרא דר' יוסי ב"ר חנינא דצריך לפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר, כדכתיב (ויחי נ, יז) אנא, שא נא, ועתה שא נא. וכ"כ במהרי"ל, דבשלשה מיני רצויים ירצנו). מ"א סק"א (ויפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר (ב"ח)).
9. 853. רב חסדא ב גמרא שם (וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם), ופרש"י (שלש פעמים יפייסוהו בשלשה אנשים בכל פעם). טור ושו"ע שם (ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים).
10. 854. רב יוסי בר חנינא בגמרא שם (כל המבקש מטו מחבירו, אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים). טור ושו"ע שם (ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו). הובא תניא אגה"ת פי"א ק, א (ואם ביקש ממנו ג' פעמים ולא מחל לו, שוב אינו צריך לבקש ממנו).
11. 855. מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סי' ל (אמר ר' שמואל בן נחמן יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה אחת, ויאמר לפניהם, אחי, קטטה היה ביני ובין פלוני זה, והלכתי לרצותו ולא קיבל). הובא במרדכי רמז תשכג. מהרי"ל שם (ואם עדיין העיז פניו מלכפר לו, יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה אחת לפניו, ויאמר בפניהם חטאתי אל פלוני ואין רוצה למחול לי, וילך לו). רמ"א ס"א (מיהו יאמר אחר כך לפני י' שבקש ממנו מחילה).
12. 856. לבוש ס"א (מיהו יאמר הדבר עוד בפני עשרה שבקש ממנו מחילה והוא לא רצה למחול, כדי שלא יחשדוהו שמצדו נבצר, ואז די לו ואין צריך יותר).
13. 857. רי"ף ו, א (ודוקא חבירו. אבל רב, מפייס ליה עד דמפייס). רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ט (ואם היה רבו, הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו). רא"ש פ"ח סוס"י יז (ודוקא חבירו, אבל רבו מפייס ליה עד דמיפייס). טור ושו"ע ס"א (ואם הוא רבו, צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס).
14. 858. שו"ת משפט צדק ח"ב סוס"י מט (שהתלמיד חייב לילך לבקש מטו ומחילה ממנו כמה פעמים, ואלו הג', תלמידיו מקרו, דלמדו הימנו כמה דברים ... ויראה לומר, דהגם שהרב לא ימחול לתלמיד אפילו אחר כמה פעמים, שיבקש ממנו מחילה). כנסת הגדולה הגב"י (לאו דוקא רבו מובהק, אלא כל ששמע ממנו דבר תורה ... צריך לילך פעמים רבות, משפט צדק חלק שני סימן מ"ט). מ"א סק"ג (אפילו אינו רבו מובהק, רק ששמע ממנו דברי תורה (משפט צדק ח"ב מ"ט)).
15. 859. גמרא שם רע"ב (איקפיד ר' חנינא, אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי, ולא איפייס. והיכי עביד הכי, והאמר ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים. רב שאני), ופרש"י (מחמיר היה לעצמו). ב"ח ד"ה ומ"ש וה"מ (אבל לפנים משורת הדין, אפילו בחבירו יכול הוא לפייסו, ואפילו אלף פעמים. והכי מסתברא, אם אין שם בזיון תורה). מ"א סק"ב (ואם רצה לפייסו יותר רשאי, אם אין שם בזיון תורה (ב"ח)).
16. 860. משנה ב"ק צב, א (שאם לא מחל לו, שהוא אכזרי). תנחומא חוקת פי"ט (כיון שאמרו חטאנו, מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה להם אכזרי). רש"י עה"ת חקת כא, ז (מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה, שלא יהא אכזרי מלמחול). מהרי"ל הל' ליל יום כיפור ע' שכו (והיבוקש למחול, לא היא אכזרי מלמחול). רמ"א ס"א (והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול). טור ושו"ע חו"מ סי' תכב ס"א (ואסור לנחבל להיות אכזרי מלמחול). וכן הוא לקמן הל' נזקי גו"נ ס"ו (ולא יהיה הנחבל אכזרי מלמחול, כמו שנתבאר בהלכות יום הכיפורים). לעיל סי' קנו ס"ג (ומכל מקום אם מפייסים אותו צריך להתפייס מיד). תניא אגה"ת שם (אפילו במדת בשר ודם, שצריך האדם למחול תיכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה, ולא יהא אכזרי מלמחול). ונתבאר בלקוטי שיחות חכ"ח ע' 138 ואילך, וע' 146 הערה 61.
17. 861. רמ"א שם (אם לא שמכוון לטובת המבקש מחילה).
18. 862. ט"ז סק"ב (ולענ"ד נראה דרמ"א ... למד ממנו [=מההלכה דלקמן] לזה, כי היכי דשם לא מחל ר' חנינא בשביל הטעם שהיה לו, הכי נמי אם הוא מבקש לטובתו של המבקש, כי היכי שיהיה נכנע לבו הערל, הרשות בידו).
19. 863. גמרא פז, ב (ור' חנינא היכי עביד הכי, והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. אלא ר' חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא, וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי, אמר שמע מינה בעי למעבד רשותא, ולא איפייס, כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל), ופרש"י (ראה חלום על רב שתלאוהו בדקל, והוא סימן נשיאות ראש וגדולה, ור' חנינא ראש ישיבה היה, כדאמר רבי (כתובות קג, ב) בשעת פטירתו, חנינא בר חמא ישב בראש, וכשראה חלום זה על רב, דאג למות, לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה, אמר אדחייה מהכא ויברח לבבל מפני, ושם יהיה ראש, ולא נדחין למות בשבילו). מ"א סק"ד (והוא הדין אם מכוין לטובתו, כדאיתא בגמרא שר' חנינא לא רצה למחול לרב משום שראה בחלום שרב יהיה ראש הישיבה ונתירא שמא ידחוהו, ולכן לא רצה למחול לו, כדי שילך רב למקום אחר לבבל ויהיה שם ראש ישיבה (ב"ח)). וראה הערות וביאורים תרמ ע' 23.
20. 864. אליה זוטא סק"ג (משום דפשיטא הוא דחייך קודמין).
21. 865. ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ז (אמר ר' ייסה הדא דתימר שלא הוציא לו שם רע, אבל הוציא לו שם רע, אין לו מחילה עולמית). הובא בסמ"ג עשין טז צט, ג, ובהגהות מיימוניות הל' תשובה פ"ב אות ט. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא (אבל המוציא שם רע על חבירו אין צריך למחול). רמ"א שם (ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו). מרדכי רמז תשכג (ירושלמי ... אבל המוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית).
22. 866. תרומת הדשן ח"ב סי' ריב (וטעמא רבא אית ביה לענ"ד, דדילמא איניש שמע באפוקי קלא בישא ולא שמע בפיוסו, ולא נפיק להא האי גברא מידי חשדא). לבוש שם (אם הוציא עליו שם רע אין חבירו צריך למחול לו, ואפילו הביא כל אילי נביות, כי נגע בכבודו וגרם לו שבכל יום הבריות שופכים את דמו, דאזיל סומקא ואתי חיורא, כי ישמע חרפתו מאחרים המאמינים לדברי מי שהוציא עליו שם רע, ולא יכופר לו לזה עונו עד יום מותו). מ"א סק"ה (אין צריך למחול לו, משום דאיכא דשמע בהוצאת שם רע ולא שמע בפיוס, ולא נפק האי גברא מחשדא).
23. 867. ים של שלמה ב"ק פ"ח סי' סג (ומכל מקום נראה, שמדת ענוה וחסידות הוא, שיכול לכוף יצרו ולמחול במחילה גמורה, אף שהדבר קשה). מ"א שם (ומכל מקום מדת ענוה למחול). וכעין זה בט"ז סק"ג (אבל אם רצה למחול הוי מחילה).
24. 868. גמרא פז, א (ואם מת, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו). טור ושו"ע ס"ב (אם מת אשר חטא לו, מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו ואומר, חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו).
25. 869. מ"א ס"ק ז (וצריך לילך לשם יחף).
26. 870. רש"ל ביש"ש שם סי' נ (ואם הוא רחוק יותר מג' פרסאות, די לו בזה שהוא שולח שליח על אותו הקבר, ושם יקבץ מניין השליח, ויאמר, הנני השליח של פלוני מודה ברבים, איך שהמשלחני מבקש ה' אלהי ישראל כנ"ל. וכן מצאתי בתשובות). מ"א שם (ואם הוא חוץ לג' פרסאות. ישלח שלוחו).
27. 871. ט"ז סק"ג (אם מת אותו שחטא לו, מהני לענין זה אף שהוציא עליו שם רע, דאמרינן אילו היה קיים היה מוחל לו). מ"א (ראה ס"ק ה, שמדת ענוה למחול), וכדלעיל ס"ה (ומכל מקום מדת ענוה למחול אפילו בהוצאת שם רע).
28. 872. שלטי הגבורים ב"מ לג, א (מצאתי כתוב בשם רבנו יחיאל וז"ל, ונראה לי דאם מביישים לאדם לאחר מותו, אין צריך לילך על קברו, אלא במקום שמביישו). הובא בכנה"ג הגה"ט. מ"א שם (ואם חירפו לאחר מיתה, אין צריך לילך על קברו, אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו (כנה"ג)).
29. 873. רא"ש פ"ח סי' כד (וישים אדם אל לבו ערב יום הכפורים לפייס כל אדם שנוטר לו איבה, כדאמרינן (פז, ב) ... כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזל אנא ואפיק ליה מדעתיה). של"ה מסכת יומא עמוד התשובה רכח, א ד"ה ואעפ"י (כשיגיע יום הכפורים לא יאחר לשלמו ... כדי שיביא הדברים לידי פיוס ... ומי לנו גדול מרב, דהוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא, אזיל תריסר ירחי שתא ולא אתא לפיוסי, כי מטי מעלי יומא דכפורי לא אתא, אמר איזיל אנא כו'). ב"ח ריש הסימן (ורצונו לומר שאל יאמר היום או למחר אפייסנו אלא בערב יום הכפורים יפייסנו ולא יעבור). הובא עטרת זקנים ריש הסימן.
30. 874. רא"ש שם ( כדי שיהא לב כל ישראל שלם עם חבירו , כדאיתא בפירקא דרבי אליעזר (פמ"ו עיי"ש) ראה סמאל שלא מצא חטא בישראל ביום הכפורים ואמר, רבון העולם יש לך עם אחד כמלאכי השרת ... מה מלאכי השרת שימת שלום ביניהם אף ישראל ביום הכפורים כן). הובא ב טור . לבוש ס"ב (והפיוס הזה שעושין כל אחד לחבירו, הטעם הוא, כדי שיהיה לב כל ישראל שלם זה עם זה, ולא יהא מקום לשטן לקטרג עליהם, כדאמרינן בפרקי רבי אליעזר ... מה מלאכי השרת שלום ביניהם אף ישראל שלום ביניהם ביום הכיפורים). וראה לעיל ס"א (מה שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו, לפיכך יתן כל אדם אל לבו בערב יום הכיפורים לפייס לכל מי שפשע כנגדו), ושם נסמן (הערה 3 ).
31. 875. שו"ע ס"ג (תקנת קדמונינו וחרם, שלא להוציא שם רע על המתים). מרדכי רמז תשכד, וב"ק רמז קו (ונהגו רבותינו ואמרו שתקנת קדמונינו וחרם, שלא להוציא שם רע על המתים שהם שוכני עפר).
32. 876. יש"ש ב"ק פ"ח סי' מו (וכן מהר"ם (מרדכי סימן ק"ה) לא חשיב פוגם בכבוד שוכני עפר בקבר, אלא באחד שקרא לחבירו ממזר בן ממזר, אבל ממזר לחוד לא חשיב כפוגם בקבר). מ"א סק"ו (וביש"ש שם סי' מ"ו כתב דאין צריך, דיכול לומר עליך כוונתי, אלא אם כן קראו ממזר בן ממזר).
33. 877. סדר רב עמרם גאון (ערב יום הכפורים טובל אדם). הרי"ץ גיאת ח"א ע' נט (ערב יום הכיפורים הולך אדם לבית הטבילה וטובל). רא"ש פ"ח סי' כד (ונהגו לטבול בערב יום הכפורים). טור ולבוש ס"ג (נוהגים לטהר, לטבול עצמם מטומאת קרי, בערב יום כיפור).
34. 878. תשב"ץ סי' קכב (אותה טבילה אינה כי אם בשביל טהרה). רא"ש שם (שנהגו העולם לטהר עצמן מקרי לתפלת יום הכפורים). טור (שנהגו העולם לטהר עצמם מקרי ביום הכיפורים). מהרי"ל הל' ערב יו"כ ע' שטז (ויש מפרשים דטבילת ערב יום כפורים משום טהרה היא ... בעלי קריין). רמ"א ס"ד (משום קרי). ואף שנתבאר לעיל סי' פח ס"א ( ולא פשטה תקנה זו ברוב ישראל. ואחר כך בטלה אותה תקנה לגמרי ... וכן פשט המנהג). מכל מקום החמירו בזה לענין יום כיפור, וכאמור כאן "כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום הכיפורים".
35. 879. מהר"י ווייל סי' קצא (לאחר חצות טובלין בלא ברכה. ואותם הטובלים ג' פעמים, מנהג שטות הוא. וכן האומר וידוי תחת המים). רמ"א שם (ואין צריך לטבול רק פעם אחת, בלא וידוי).
36. 880. כמובא ברמ"א סי' תקפא ס"ד (ויש נוהגין לטבול בערב ראש השנה משום קרי).
37. 881. מ"א סוף סק"ח (נראה לי, דאפילו מי שסבירא ליה דטבילה משום קרי, אפילו הכי אם טבל בערב ראש השנה יחזור ויטבול, דשמא ראה מים חלוקים או עכורים). וכדתנן מקואות פ"ח מ"ב (אלו בעלי קריין שהם צריכין טבילה, ראה מים חלוקים או עכורים). וכן הוא לעיל סי' תנז סוף ס"כ (שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קרי). ואף שכתב המ"א סי' פח סק"א (ועיין פ"ח דמקואות אם ראה מים חלקים טמא משום קרי. ונראה לי דזהו דוקא לענין תרומה, אבל עזרא לא גזר על זאת לענין דברי תורה ותפלה). מכל מקום יש להחמיר בערב יום כיפור, כמבואר באליה רבה ס"ק ט (וצ"ע הא כתב בסי' פ"ח דלא גזר עזרא בזה לענין תפלה. ואפשר דביום כיפור החמירו טפי). וראה לקוטי שיחות ח"ז ע' 315. שלחן המלך ח"א ע' קז-קח.
38. 882. משנה מקואות פ"ח מ"א ( מקואות העמים שבחוצה לארץ, כשרים לבעלי קריין). ב"י סי' פח (והוי יודע דהני ארבעים סאה שהתקין עזרא לבעל קרי, אפילו כולם מים שאובין כשרים, וכדתנן במסכת מקואות ריש פרק שמיני, מקואות העכו"ם שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין). מ"א כאן סק"ט (מ' סאה מים שאובים בקרקע טובלין בו). וכן הוא לעיל סי' פח סוף ס"א (מועילים לטבול בהם ... אפילו הם שאובים ) .
39. 883. ברייתא ברכות כב, ב (לא שנו אלא בקרקע, אבל בכלים לא). ב"י שם (לא שנו אלא בקרקע, אבל בכלים לא). מ"א שם (אבל לא בכלי). וכן הוא לעיל שם (עד שיהיה ארבעים סאה (בקרקע) ... אפילו הם שאובים). סי' קנט סכ"ג (מ' סאה שאובין בקרקע ... כשרים לטבילת בעלי קריין הצריכים טבילה לדברי תורה מתקנת עזרא, כמו שנתבאר בסי' פ"ח).
40. 884. תשב"ץ סי' קכב (מהר"ם ז"ל שופך על ראשו ט' קבין מים). מהר"י ווייל סי' קצא (ומי שאינו יכול לטבול, כגון שמצטער, ישפוך על ראשו ט' קבין מים). רמ"א ס"ד (והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים נמי מהני). מ"א ס"ק ט (אם הוא מצטער בטבילה (מהרי"ו)). והם 12 וחצי ליטר מים.
41. 885. משנה מקואות פ"ג מ"ד ( מכלי אחד, משנים ומשלשה, מצטרפין. מארבעה, אין מצטרפין. במה דברים אמורים, בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון). מ"א סק"ט (ורשאי לסמוך עליו משנים ומשלשה כלים, ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון, אבל ד' כלים אין מצטרפין (משנה במקואות וב"י סי' פ"ח)). וכן הוא לעיל שם (שישפוך עליו מכלי אחת, או אפילו מב' וג', אבל מד' כלים אין מצטרפין. והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון, וכן השלישי עד שלא פסק השני). וראה בהנסמן בהערות שם.
42. 886. בקונטרס השלחן הגיה: מריק.
43. 887. רבנו יונה ברכות יג, ב (ורחיצת ט' קבין, צריך להטילם עליו בכלי שיוכל להריקה ממנו בלא שום הפסקה). מ"א שם (וכתב הרב רבינו יונה פרק מי שמתו, דאפילו מריק מכלי אחד, צריך שיהיה באופן שיוכל להריק ממנו בלא הפסקה).
44. 888. בעיא דרב פפא גיטין טז, א (חציו בטבילה וחציו בנתינה מאי. תיקו). רמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ט ה"ג (הבא מראשו ורובו החצי במים שאובין, ונפלו על החצי האחר מים שאובין, הואיל וחציו בנפילה וחציו בביאה, טהור). ב"י שם ד"ה והוי (וכיון דמידי דתקנתא דרבנן הוא נקטינן לקולא). מ"א שם (ואם נכנס חציו לתוך המקוה, ועל חציו האחר שפכו ט' קבין, יצא).
45. 889. בשו"ע שם סי"א (הפולטת שכבת זרע בימי ספירתה, אם הוא תוך ו' עונות לשמושה, סותרת אותו יום. לפיכך המשמשת מטתה וראתה אחר כך ופסקה, אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה ו' עונות שלימות, שמא תפלוט).
46. 890. מהרי"ל שם (ואמר מהר"י סג"ל, דלפי זה נראה, אשה ששמשה תוך ג' ימים קודם יום כפור, צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט שכבת זרע, ואחר כך תטבול ... ודוקא שלא בשעת סמוך לטבילתה, או שלא בשעת סמוך לווסתה, דבאותן שעות אל תכבד, שמא תשחית זרע ההריון, דאין אשה מתעברת כי אם סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה). דרכי משה ס"ק ג (וכתב עוד (במהרי"ל שם) דאם טעמא משום קרי, אשה ששימשה תוך שלשה ליום הכפורים, צריכה לכבד ביתה, ואם לאו לא מהני טבילה, שתפלוט שכבת זרע. ואם היא סמוך לוסתה, לא תכבד ביתה ולא תטבול, שלא תשחית זרעה). מ"א סק"ח (ולפי זה, אשה ששמשה תוך ג' ימים, צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט שכבת זרע. ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה, דבאותן שעות רגילות להתעבר, ויש לחוש שתשחית זרע ההריון). וכדלעיל סי' של ס"ח (פעמים שהאשה מתעברת בסמוך לטבילתה, ופעמים אינה מתעברת עד אחר כך).
47. 891. מהרי"ל שם ע' שטו (ודאי משום תשובה היא. וכן בירושלמי (אבות דרבי נתן פ"ח, ח) איתא, מעשה בריבה אחת שנשבית בין העכו"ם, וכשפדאוה הטבילוה על מה שהאכילוה איסורין. וכן טבילת גר כשנתגייר טובלין אותו משום תשובה). דרכי משה ס"ק ג (משום תשובה, כגר המתגייר). מ"א סק"ח (ויש אומרים שהטעם דטבילה משום תשובה). וכמבואר בשו"ע יו"ד סי' רסח ס"א ( גר שנכנס לקהל ישראל, חייב ... בטבילה ), וברמ"א שם סי"ב (ישראל מומר שעשה תשובה, אין צריך לטבול, רק מדרבנן יש לו לטבול). וכן הוא לעיל סי' שכו ס"ז (המומר ששב בתשובה מותר לטבול בשבת, שאין טבילתו מן התורה כמו טבילת הגר (ואף אין חיוב גמור מדברי סופרים)). וממה שכתב "אבל יש אומרים" נראה שהעיקר כדעה הב', כדלעיל סי' תצז בקונטרס אחרון ס"ק ג ( וכן משמע דעת המג"א, שכתב אבל במגיד משנה כו', משמע דסבירא ליה כוותיה) , וסי' תקג בקונטרס אחרון סק"א ( וכתב על זה אבל בהגהות מיימוניות חולק, וכן פסק ב"י עכ"ל, משמע שכן עיקר) . וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קמא.
48. 892. מהרי"ל שם ע' שטז (והיה טובל ג' פעמים). דרכי משה שם (מהרי"ל שכתב דיש לטבול שלש פעמים ... דיש אומרים טעם טבילה זו לאו משום קרי, אלא משום דהוי כגר המתגייר, דצריך טבילה). מ"א שם (ולפי זה יש לטבול ג' פעמים).
49. 893. מהרי"ל שם ע' שטו (אמר מהר"י סג"ל דנראה לו להביא ראיה דמשום תשובה היא, דהא נוהגין אז לטבול אנשים ונשים נערים ובתולות בר מצוה ובת מצוה). מ"א שם (דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות). והיינו דוקא בר ובת מצוה, אבל לפני כן אין צריכים טבילה מעיקר המנהג, כי מעיקר הדין אינם חייבים בתשובה, כדלעיל סי' שמג סי"א ( קטן שהכה אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שאינו צריך תשובה כשיגדל, מכל מקום טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין), ושם נסמן (הערה סג).
50. 894. מהרי"ל שם (וכיון דטבילה זו משום תשובה היא, גם אם טבל בערב ראש השנה ולא ראה שום קרי אחר כך ולא נטמא, מכל מקום יחזור ויטבול האידנא לטהר לתשובה). דרכי משה שם (וכתב עוד מהרי"ל, דאף על פי שטבל בערב ראש השנה ויודע שלא ראה קרי, אפילו הכי יטבול בערב יום הכפורים משום תשובה, כגר המתגייר). מ"א שם (ואפילו מי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי, יחזור ויטבול).
51. 895. מהרי"ל שם (טבילת ערב יום כפור, אמר מהר"י סג"ל, יש פוסקים לטבול אחר סעודת המפסקת בערב ... ויש דעות נוטים שיש לטבול קודם מנחה, וכן נוהגים, כדי שתפלת מנחה וגם וידוי תעשה בטהרה ובנקיות). מ"א שם (ויש לטבול קודם מנחה וכן נהג מהרי"ל. ויש נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת, שיהיה סמוך ליום הכיפורים. כל זה במהרי"ל). ט"ז סק"ד (ועכ"פ טוב הוא שיטבול קודם תפלת מנחה, ששם מתוודה. וכן נוהגין). וראה פסקי הסדור (מלקות ילקו קודם טבילה ומנחה), הרי שהטבילה היא קודם מנחה. אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' קעח. וכל זה הוא לפי הדעה הב', שהטבילה היא משום תשובה (קודם על חטא שבמנחה או אחר סעודה המפסקת), משא"כ לדעה הא' שהטבילה היא משום קרי, סגי אף אם טבל בבוקר.
52. 896. בשו"ע שם סי"א (ראש השנה ויום הכפורים חשיבי כרגלים לבטל האבילות). וכדקיי"ל ביו"ד סי' שצט ס"א (מת לו מת קודם הרגל ונהג אבילות, אפילו שעה אחת, לפני הרגל, בטלה ממנו גזירת שבעה). ושם ס"ו (ראש השנה ויום הכפורים חשובים כרגלים לבטל האבלות). ולענין רחיצה קודם החג נתבאר ביו"ד שם ס"ה (לרחוץ, אסור עד הלילה. ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה, סמוך לחשיכה). וכן הוא באו"ח שם ס"י (לרחוץ, אסור עד הלילה. ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה, סמוך לחשיכה). ודעת המתירים אחר תפלת המנחה, ביאר במ"א שם ס"ק יד (משמע דצריך שיתפלל מנחה תחלה, דאז חל עליו קדושת הרגל ... ודוקא בהנך שרי שבאים לכבוד הרגל, דכשרוחץ עכשיו נהנה ממנו ברגל). ולענין המנהג כתב ברמ"א יו"ד שם (וכן נוהגין), היינו לרחוץ אחר מנחה. ובאו"ח שם (ולדידן דנוהגים איסור רחיצה כל ל', אסור לרחוץ, דהא הרגל לא בטל ממנו רק גזרת שבעה). וביאר במ"א שם ס"ק טו (היינו מדינא, אבל המנהג להקל, כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' שצ"ט ס"ה). נמצא שהמנהג להקל בערב יום טוב אחר תפלת המנחה. ולענין ערב יום כיפור כתב מהרי"ל הל' שמחות ע' תרה (הנפטר בין ראש השנה ליום הכיפורים, הורה מהר"י סג"ל לאבל לרחוץ ולטבול בערב יום כפור, דאותו היום מבטל הז'). רמ"א ס"ד (מי שמת לו מת בין ראש השנה ליום הכיפורים, מותר לרחוץ ולטבול בערב יום כיפור, דיום כיפור מבטל שבעה. אף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל שלשים, טבילת מצוה מותר). וביאר הב"ח (כל ערב יום טוב נמי שרי, דהא כל רחיצה דערב יום טוב של מצוה היא. ואפשר דסבירא ליה דלענין מעשה אין להתיר אלא סמוך לחשכה ממש, וכיון דבערב יום כפור אי אפשר לצמצם, התיר לרחוץ בעוד היום גדול ואפילו קודם מנחה). אבל במ"א ס"ק י כתב (רמ"א יישב קושיא זו במה שכתב ואף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל למ"ד, רוצה לומר ואם כן אפילו ברגל אסור, וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"י בהג"ה, טבילת מצוה שרי). וכן פירש בסי' תקמח ס"ק טו (לדידן סבירא ליה רמ"א דיש לנהוג איסור בשאר רגל, רק ביום הכפורים שרי). ולפי זה לא התיר גם בערב יום כפור אלא אחר תפלת מנחה. ובעת אבלות הרבי אחר אמו הרבנית חנה (ו' תשרי תשכ"ה), רצה לטבול קודם מנחה, כמנהג המובא לעיל סי"ג (יש לטבול קודם תפלת מנחה), ודן בזה עם כמה רבנים שבאו לנחמו. אבל למעשה לא הלך לטבול עד אחר מנחה, כדעת המ"א. ונתבאר בתורת מנחם חמ"א (ע' 49).
53. 897. מ"א סק"י (ונראה לי דאף להב"ח לא שרי אלא שעה א' או ב' קודם הלילה, אבל לא קודם לכן. וכן יש לנהוג, דהא בלאו הכי יש נוהגין לטבול אחר הסעודה, כמו שנתבאר לעיל, ואם כן באבל יש להחמיר).
54. 898. ראה שם מ"א סקי"ד (אבל שאר דיני אבלות, כגון ישיבת קרקע וחליצת מנעל, נוהגין עד שתחשך).