יום שמחת תורה, ה'תשל"ב

98

בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

להבין

ענין שמחת תורה. הנה ידוע הדיוק בזה ⁷³⁷ , מדוע אין עושים שמחת תורה בחג השבועות שהוא זמן מתן תורתנו, אלא ביום שמחת תורה. ואם מצד מ"ת דלוחות אחרונות שהי' ביום הכיפורים, כמ"ש ⁷³⁸ ביום חתונתו, זה מתן תורה שבו ניתנו לוחות אחרונות ⁷³⁹ , הי' צ"ל שמח"ת ביום הכיפורים עצמו. ואם מצד זה שאין שמחה אלא ביין ⁷⁴⁰ , שאינו יכול להיות ביום הכיפורים, הרי עדיין הי' אפשר לעשות שמח"ת בשמיני עצרת, ולא ביום טוב שני של גליות, שמחת תורה.

ב) ויובן

בהקדם ⁷⁴¹ מ"ש במדרש (שיר השירים רבה ⁷⁴² ) על הפסוק ⁷⁴³ מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, אמר ריב"ל ראוי' היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמישים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג ע"י שהן יוצאין מן הקיץ לחורף לית ביומייהו דייזלון וייתון, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות במקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם, אמר המלך, אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתן למיזל ולמיתי, ואילין שנשואות במקום רחוק לית בעונתן למיזל ולמיתי, עד דאינון כולן אצלי הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי עמן, כך עצרת של פסח, עד דאינון נפקין מהחורף לקיץ, אמר הקב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג, ע"י שהן יוצאין מהקיץ לחורף כו', אמר הקב"ה לית ביומא למיזל ולמיתי, אלא עד דאינון הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי, לפיכך משה מזהיר את ישראל ביום ⁷⁴⁴ השמיני עצרת תהי' לכם. וצריך להבין, מה מוסיף המשל על הנמשל, דלכאורה הנמשל עצמו

99

מובן, ואין צורך למשל על זה. גם צריך להבין כמה פרטים במשל זה, מה נוגע כאן הענין דנשואות כו', היינו ענין הנישואין, וגם מהו הלשון לית בעונתן למיזל ולמיתי.

ג) אך

הענין הוא, דהנה, זה שאלו שיוצאים מהחורף לקיץ נקראים נשואות למקום קרוב, ואלו שיוצאים מהקיץ לחורף נקראים נשואות למקום רחוק, י"ל שזהו לפי שהקיץ הוא זמן נתינת הלוחות הראשונות, והחורף הוא זמן נתינת לוחות אחרונות.

ובהקדים

החילוק בין לוחות ראשונות ולוחות אחרונות, שלוחות ראשונות היו מעשה אלקים, כמ"ש ⁷⁴⁵ והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, וכתיב ⁷⁴⁶ מזה ומזה הם כתובים, שהי' בדרך נס מלמעלה. ועל זה אמרו רז"ל ⁷⁴⁷ א"ת חרות אלא חירות, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, והיינו, שמצד ענין לימוד התורה כפי שהוא מצד לוחות הראשונות, אין מציאות של גלות ומצרים ועבודת פרך, וענין עבודת פרך כפי שהוא מצד התורה הו"ע השקו"ט שבתורה, כדאיתא בזהר ⁷⁴⁸ (ונתבאר בתו"א ⁷⁴⁹ ) בחומר ⁷⁵⁰ דא ק"ו ובלבנים14 דא ליבון הלכתא כו'. משא"כ לוחות אחרונות, הרי הלוחות לא היו מעשה אלקים וכו', והי' זה לאחרי ירידת בנ"י ע"י חטא העגל כו', שאז היתה ירידה גם למשה, שאבדו אלף אורות שניתנו לו במ"ת (ורק בשבת נותנים לו במתנה, ועז"נ ⁷⁵¹ ישמח משה במתנת חלקו ⁷⁵² ). אמנם, דוקא מצד זה שלוחות אחרונות באו לאחרי הירידה שבינתיים, יש בהם מעלה על לוחות ראשונות (וזהו הטעם שלוחות שניות לא נשתברו כו'), כמארז"ל ⁷⁵³ אלמלא נשתברו הלוחות לא הי' רק חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד. ובמדרש איתא ⁷⁵⁴ אל תצטער על הלוחות הראשונות ששברת, שלא הי' בהם אלא עשה"ד לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך הלכות מדרש ואגדות, הה"ד ⁷⁵⁵ ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושי', והיינו לא רק כפליים בכמות, אלא הרבה יותר שלא בערך, משנה וגמרא וספרא וספרי ומכילתא וכו' [והיינו, שנוסף על תעלומות חכמה, שהו"ע פנימיות התורה, הנה גם בנגלה דתורה עצמה ניתוסף באופן

100

דכפליים לתושי']. וגם אצל משה היתה עלי' גדולה יותר לאחרי הלוחות האחרונות, שאז קרן עור פניו כו' ⁷⁵⁶ . וגם ישראל היו אז במדריגה עליונה יותר, כמובן מפרש"י ⁷⁵⁷ שהענין דסלחתי כדברך הי' בשמחה ובלב שלם. וטעם הדבר שדוקא בלוחות האחרונות יש מעלה זו, לפי שתכלית הכוונה בבריאת העולם היא שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ⁷⁵⁸ , וענין זה הוא דוקא לאחרי הירידה שגרמה לנתינת לוחות האחרונות, שאז ירדו למדריגה תחתונה שאין למטה ממנה, ודוקא שם עושים דירה לו ית'. וזהו גם מה שאמרו רז"ל ⁷⁵⁹ אלמלא נשתברו הלוחות לא הי' אומה ולשון שולטת בהם, היינו שלא הי' דבר המנגד, וא"כ היתה העבודה באופן אחר ⁷⁶⁰ , ולא הי' ענין דירה בתחתונים בשלימות. ודוקא לאחרי שבירת הלוחות (שבגלל זה ניתנו לוחות אחרונות), שאז הי' ענין של מנגד כו', וכמ"ש ⁷⁶¹ אשר שלט האדם באדם לרע לו, הנה עי"ז באו לעילוי דעשיית דירה לו ית' בתחתונים.

והנה

ההפרש בין לוחות הראשונות ולוחות האחרונות בעבודת האדם הוא ההפרש בין עבודת הצדיקים לעבודת בעלי תשובה ⁷⁶² . והענין בזה, דהנה, לוחות הראשונות ניתנו בזמן שהיו ישראל בבחי' צדיקים ⁷⁶³ , והיינו, שלאחרי שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם ⁷⁶⁴ , ולאחרי שבעה שבועות שבהם ביררו כל ז' המדות בשלימות (כפי שכל מדה כלולה מז'), אזי הי' במתן תורה הענין דוירד הוי' על הר סיני ⁷⁶⁵ , ופסקה זוהמתן ⁷⁶⁶ , ואז ניתנו לוחות ראשונות, שזהו ענין ומצב של צדיקים. אך לוחות האחרונות ניתנו לאחרי החטא והתשובה שבינתיים, שזהו ענין עבודת בעלי תשובה. וזהו הטעם שבמתן תורה (שבו ניתנו לוחות ראשונות) כתיב ⁷⁶⁷ פנים בפנים דבר הוי' עמכם, ואילו

101

ביום הכיפורים (שבו ניתנו לוחות אחרונות) כתיב ⁷⁶⁸ לפני הוי' תטהרו, כי, במתן תורה היתה המשכת שם הוי' בכאו"א מישראל (כמבואר בלקו"ת ⁷⁶⁹ ), ואילו ביום הכיפורים הי' הגילוי דלפני הוי', היינו למעלה מהוי' ⁷⁷⁰ , כי בעלי תשובה הם בחילא יתיר, יותר מצדיקים ⁷⁷¹ , וכמארז"ל ⁷⁷² במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם.

ד) וזהו

משל למלך שהיו לו בנות הרבה וכו', דבנות היינו נש"י, וזה שירדו למטה להתלבש נשמה בגוף הו"ע נשואות, דכשם שנישואין הו"ע חיבור משפיע ומקבל, כך גם התלבשות הנשמה בגוף הו"ע של נישואין ⁷⁷³ . ובזה גופא יש ב' אופנים, נשואות למקום קרוב הם צדיקים, שעז"נ ⁷⁷⁴ כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, ונשואות למקום רחוק הם בעלי תשובה, שעל זה אמרו רז"ל ⁷⁷⁵ שלום שלום לרחוק ולקרוב ⁷⁷⁶ , לרחוק שנעשה קרוב. וזה שיום אחד באו לשאול שלום אביהם המלך, הו"ע ר"ה ויוהכ"פ ועשי"ת שבהם שבים בתשובה כו'. ובהקדים, שבמשך כל השנה כולה, הנה בזמן הקיץ, הרי כשם שאז מאיר בפשטות השמש, כך ברוחניות אז הוא זמן הארת בחי' שמש הוי' ⁷⁷⁷ , ובחי' שמש צדקה ומרפא בכנפי' ⁷⁷⁸ , וכשם שע"י אור השמש רואים את הדרך הישרה, כן הוא גם בשמש הוי'. אך יש מצב שחמרא בתקופת תמוז קרירא לי' ⁷⁷⁹ , היינו ששמש הוי' אינו מאיר אצלו כדבעי, ועד שאפשר שחטא ופגם ועבר את הדרך כו'. והתיקון לזה הוא ענין התשובה, שזהו מה שבאו לשאול בשלום אביהם המלך, בר"ה ויוהכ"פ ועשי"ת. אבל דוקא משום שהם נשואות למקום רחוק, ויש אצלם מעלת התשובה, לכן לא צריך ⁷⁸⁰

102

לחכות חמישים יום, אלא הוא בשעתא חדא וברגעא חדא ⁷⁸¹ . וזהו ענין לית בעונתן למיזל ולמיתי, דכיון שעבודתם היא עבודת התשובה, אינם צריכים לענין של ההתבוננות באריכות כמו הצדיק, אלא הוא בשעתא חדא, בלי התבוננות כלל. וזהו גם הביאור בתורת הרב המגיד ⁷⁸² שזה שאמרו רז"ל ⁷⁸³ אל יאמר אדם אי אפשי כו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, הוא רק בצדיקים, ולא בבעלי תשובה, שזהו לפי44 שבבע"ת לא שייך ענין ההתבוננות דאפשי ומה אעשה, כי כל תנועת עבודתו היא בשעתא חדא וברגעא חדא, ולכן צריך לומר אי אפשי בענינים בלתי רצויים. ועוד ענין בזה, שעילוי זה פועלים בעלי תשובה גם בצדיקים, שזהו גם מה שחודש תשרי בא לאחרי ימות הקיץ, להורות שגם בצדיקים נפעל העילוי דתשובה – תשובה עילאה (כמבואר באגה"ת ⁷⁸⁴ שענינה לימוד התורה), וכמו באדם עצמו, שבירור הנפש הבהמית פועל עילוי גם בנפש האלקית ⁷⁸⁵ . וזהו גם מה שבעצרת של פסח, חג השבועות, כתיב ⁷⁸⁶ עצרת להוי' אלקיך, משא"כ בעצרת של חג, שמע"צ ושמח"ת, כתיב8 עצרת תהי' לכם ⁷⁸⁷ , דכיון שעצרת של חג היא נעלית יותר, ה"ה נמשכת למטה יותר, לכם, בעוה"ז הגשמי, כנודע ⁷⁸⁸ שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר.

ה) והנה

ענין התשובה, שזהו החידוש דלוחות אחרונות, הוא בכללות בראש השנה ויום הכיפורים, ואח"כ נמשך בהתגלות בחג הסוכות, ובפרט ע"י נטילת ד' מינים, כמ"ש ⁷⁸⁹ ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו', שעי"ז נעשית המשכת הגילויים דר"ה ויוהכ"פ בפנימיות (כמבואר בכ"מ ⁷⁹⁰ ). ואח"כ ביום השמיני עצרת תהי' לכם, ששמיני הוא לשון שומן ⁷⁹¹ ועסענץ ⁷⁹² (תמצית) של כל דבר, ושמיני רומז

103

על ספירת הבינה ⁷⁹³ , ויתירה מזה, ששמיני הוא אות ח', שהיא הראש דתיבת חכמה. ועד שאח"כ נמשך ענין זה ביו"ט שני של גלויות, שהוא יום שמחת תורה, שדוקא ביום זה עושים שמח"ת, ולא בחג השבועות, כי בו הוא תכלית השלימות דלוחות אחרונות. ולאח"ז מתחיל הענין דיעקב הלך לדרכו ⁷⁹⁴ , וכיון שישראל מלכים הם ⁷⁹⁵ , הרי זה כמו המלך שבשעה שהולך בדרך הרי הוא כובש כל המדינות שעובר בהם כו'. ועד שעי"ז באים לקיום היעוד ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר ⁷⁹⁶ , והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד ⁷⁹⁷ , וכמארז"ל ⁷⁹⁸ כשאני נכתב אני נקרא, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

______ l ______