רנז דיני הטמנת החמין

רנז דיני

הטמנת החמין

ובו י"ג סעיפים

הטמנה בדבר המוסיף הבל

א הבא ⁶⁷⁷

לסלק קדרה מעל גבי כירה ולהטמינה כדי שלא תצטנן, אסור לו להטמינה בדבר המוסיף הבל

אפילו מבעוד יום, גזרה שמא יטמין ברמץ, דהיינו אפר שמעורב בו גחלים, ואחר כך בשבת

ישכח ויחתה בגחלים ⁶⁷⁸ .

ואם

עבר והטמין ⁶⁷⁹ , אפילו בשוגג ⁶⁸⁰ , התבשיל אסור בין לו בין לאחרים עד

למוצאי שבת ⁶⁸¹ , אם הוא מצטמק ויפה

לו, או שהיה צונן ונתחמם על ידי הטמנה זו. אבל אם הוא עומד בחמימותו כשעה הראשונה,

והוא דבר שמצטמק ורע לו, מותר, שהרי אינו נהנה כלל מן האיסור ⁶⁸² .

אבל לכתחלה אסור אפילו הוא מצטמק ורע לו ⁶⁸³ .

ואינו דומה להשהייה ⁶⁸⁴ ,

שמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כל שהתבשיל נתבשל כמאכל בן דרוסאי

מבעוד יום ⁶⁸⁵ ,

לפי שסתם הטמנה היא לצורך מחר שמטמינה ומכסה שלא תתקרר עד למחר, ולפיכך צריכה יותר

לחיתוי כדי שלא יתקרר התבשיל בכל הלילה. אבל סתם שהייה היא לצורך הלילה, שהרי

מניחה מגולה, ולכך אינה צריכה כל כך לחיתוי כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום.

ואפילו אם משהה אותה עד למחר אין לחוש לחיתוי, לפי שאין מעט

חיתוי מועיל לה לשמור חומה עד למחר, כיון שהיא מגולה. אבל כשהיא טמונה מועיל לה

מעט חיתוי, לכן חוששים שמא יחתה אם היא טמונה ברמץ, וגזרו על כל דבר המוסיף הבל

משום רמץ ⁶⁸⁶ . ואפילו אם מטמין לצורך הלילה ⁶⁸⁷ ,

שלא חלקו חכמים בגזרתם.

ומטעם זה אסור להטמין אפילו בשר שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ⁶⁸⁸ , שאע"פ שמותר להשהותו, לפי שמסיח

דעתו ממנו עד למחר, ובכל הלילה יוכל להתבשל בלא חיתוי ⁶⁸⁹ ,

ואם יוכל להתקרר אחר כך, אף אם יחתה מעט לא יועיל כלום, כיון שהוא מגולה. אבל

בהטמנה יש לחוש שמא יחתה אחר גמר בישולו להחזיק חומו שלא יתקרר, שמעט חיתוי יועיל

לזה.

ויש חולקין על זה ⁶⁹⁰ ואומרים, שאף להטמין בדבר המוסיף הבל

מבעוד יום מותר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ממש, כמו

שמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כמו שנתבאר בסי' רנ"ג ⁶⁹¹ .

ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו, אין למחות בידם, אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות ⁶⁹² .

ויש מקילין עוד ⁶⁹³ ,

שאף אם אינו חי סמוך לחשכה, מכל מקום אם מסיח דעתו ממנו עד למחר, דינו כחי לגמרי,

ומותר להטמינו לצורך מחר, אע"פ שלא הגיע עדיין למאכל בן דרוסאי. ואין לסמוך

על סברא זו אלא בדיעבד, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן ⁶⁹⁴ :

הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל

ב בשבת עצמה אסור להטמין החמין אפילו

בדבר שאינו מוסיף הבל ⁶⁹⁵ ,

אף על פי שאינו דומה לרמץ כלל. ולמה אסרו, גזירה שמא ימצא קדרה צוננת כשיבא לסלקה

מהכירה ולהטמינה בדבר שאינו מוסיף הבל, וישכח שהוא שבת, וירתיחנה על גבי האור

ויתחייב משום מבשל ⁶⁹⁶ .

ולהאומרים שאין בישול בדבר שהוא מבושל כבר, אף שנצטנן אחר כך כמ"ש בסי'

שי"ח ⁶⁹⁷ ,

חוששין שמא יחתה בגחלים להרתיחה ⁶⁹⁸ ,

ויתחייב משום מבעיר ⁶⁹⁹ .

אבל בבין השמשות, אע"פ שהוא ספק חשכה, מותר להטמין בדבר

שאינו מוסיף הבל, לפי שסתם קדרות עדיין רותחות הן בבין השמשות, שסמוך לבין השמשות

מעבירן מעל גבי האור, ואין לחוש שמא נצטננה וירתיחנה ⁷⁰⁰ :

ג אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע

לו, אסור להטמין משחשכה, אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ⁷⁰¹ :

ד אסור לכפות כלי על קדרה רותחת לשמור

חומה ⁷⁰²

(אם כולה טמונה תחתיו ⁷⁰³ ), אלא אם כן הכלי הוא רחב שאין דפנותיו

נוגעים בצדי הקדרה, שאז אין כאן הטמנה כלל ⁷⁰⁴ .

אבל מותר לכפות כלי על התבשיל, כדי לשמרו מן העכברים, או כדי

שלא יתטנף בעפרורית, לפי שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרה ⁷⁰⁵ :

דברים המוסיפים הבל

ה אלו הם דברים המוסיפים הבל ⁷⁰⁶ ,

פסולת של זיתים ושל שומשמין ⁷⁰⁷

לאחר שהוציאו שמנן ⁷⁰⁸ ,

וזבל, ומלח, וסיד, וחול ⁷⁰⁹ ,

בין שהם לחים בין שהם יבשים, ותבן, וזגין דהיינו פסולת של ענבים לאחר שהוציאו יינם,

ומוכין (פירוש כל דבר רך קרוי מוכין, כגון צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה וגרידת

בגדים בלויים ⁷¹⁰ ),

ועשבים, בזמן שארבעתן לחים ⁷¹¹ ,

אפילו הם לחים מחמת מים צוננים שנפלו עליהם ⁷¹² .

אבל כל מיני כסות ⁷¹³ ,

ופירות, ונוצות כל העופות ⁷¹⁴ ,

ונעורת של פשתן דקה, ונסורת של חרשים, ועורות ⁷¹⁵ ,

בין עבודין בין שאינן עבודין ⁷¹⁶ ,

וגיזי צמר, אינן מוסיפים הבל בכל ענין:

ו אפר שאין גחלים מעורבים בו, אפילו הוא

חם, אינו מוסיף הבל ⁷¹⁷ .

ואם הטמין בו קדרה מבעוד יום, ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות

סביב לה או תחתיה, אין לאסור התבשיל בדיעבד, מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותר ⁷¹⁸ :

ז מותר להטמין בסלעים מבעוד יום,

אע"פ שמוסיפים הבל ⁷¹⁹ ,

לפי שהוא דבר שאינו מצוי כלל שיטמין בסלעים ⁷²⁰ ,

משום שהם משברים הקדרה ⁷²¹ ,

או שמקלקלים המאכל ⁷²² ,

וכל דבר שאינו מצוי כלל לא גזרו בו חכמים. אבל דבר שלפעמים טומנים בו, אף שאינו

מצוי כל כך, גזרו בו חכמים שלא להטמין בו ⁷²³ ,

אם הוא מוסיף הבל ⁷²⁴ :

טמן ונתגלה או פינה לקדרה אחרת

ח טמן מבעוד יום בדבר שאינו מוסיף הבל

ונתגלה מבעוד יום, בין שנתגלה מאליו בין שגילהו בידים, והיה בדעתו לחזור ולכסותו

מבעוד יום או משתחשך, אסור לכסותו משתחשך, שהרי זה כמטמין לכתחלה בשבת ⁷²⁵ , כיון שבתחלת כניסת השבת היה מגולה.

אבל אם היה טמון בתחילת כניסת (השבת ⁷²⁶ )

הלילה, ואחר כך נתגלה, מותר לחזור ולכסותו ⁷²⁷ ,

בין שנתגלה מאליו בין שגילהו בידים ⁷²⁸ ,

אע"פ שלא היה בדעתו לחזור ולכסותו ⁷²⁹ .

ואפילו לכתחלה יכול לגלותו ולחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת עוד דברים

שאינם מוסיפים הבל הרי זה מוסיף ⁷³⁰ .

וכן אם רצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו, בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם

יותר מהראשון, אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין, יכול ליטול הסדין ולכסותו בגלופקרין ⁷³¹ .

והוא שנתבשלה הקדרה כל צרכה ⁷³² , אבל אם אינה מבושלת כל צרכה, והיא

טמונה על גבי הכירה (שיש בה גחלים) על דרך שיתבאר ⁷³³ ,

אסור אפילו להוסיף על הכיסוי, שתוספת זה גורם למהר הבישול מהגחלים ⁷³⁴ :

ט לא אסרו להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף

הבל, אלא כשמטמין באותה קדרה עצמה שנתבשל בה התבשיל, שאז יש לגזור שמא ירתיחנה,

אבל אם פינהו לקדרה אחרת, מותר להטמינו ⁷³⁵ . ואפילו אם (א) חזר והחזירו לקדרה

הראשונה מותר להטמינו ⁷³⁶

(שכבר נתקרר קצת בדופני קדרה השנייה, וחכמים לא אסרו אלא כשהוא חם בכלי ראשון

שנתבשל בו ⁷³⁷ .

ואם נתקרר קצת עד שאין היד סולדת בו, אפילו בעודו בכלי ראשון מותר להטמינו ⁷³⁸ ).

וכל שכן שמותר להטמין צונן גמור, כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שתפיג צנתו ⁷³⁹ .

וכל זה בדבר שאינו מוסיף הבל ⁷⁴⁰ .

אבל בדבר המוסיף הבל אסור להטמין אפילו צונן גמור, ואפילו מבעוד יום ⁷⁴¹ :

הטמנה במקצת ובתנור

י קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין, או בשאר

דבר שאינו מוסיף הבל, אסור להעמידה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתים ⁷⁴² ,

לפי שהם מעלים הבל (ב) למעלה ⁷⁴³

בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל בקדרה הטמונה בהם, והרי היא כטמונה בדבר המוסיף הבל ⁷⁴⁴ .

אבל מותר להעמידה על גבי פסולת של שומשמין, שהם אינם מעלים

ההבל למעלה ⁷⁴⁵ .

וכן מותר להעמידה בתוך הכירה שנתבשלה שם, להטמינה שם בדבר

שאינו מוסיף הבל. ואע"פ ששולי הכירה שהקדרה עומדת שם הם חמין מאד ⁷⁴⁶ . מכל מקום כיון שאין חום הכירה מחמת

עצמה אלא מחמת האש, וכל שעה היא מתקררת והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל, ואינו

דומה לפסולת של זיתים וכיוצא בהם שהם מוסיפים הבל מעצמם ⁷⁴⁷ .

ומכל מקום צריך שתהא הכירה גרופה מהגחלים. אבל אם יש בה גחלים,

אפילו הן קטומות, אסור להטמין בה הקדרה בבגדים או בשאר דבר שאין מוסיף הבל, אפילו

אם אינה נוגעת בגחלים כלל, כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל, או שתלויה על גבי

אבנים ⁷⁴⁸ . לפי שאף שהבגדים אינן מוסיפים הבל

מחמת עצמן, מכל מקום מחמת הגחלים שתחתיהם שמעלים הבל למעלה, מוסיפים הבגדים הבל

בקדרה, והרי היא טמונה בדבר המוסיף הבל ⁷⁴⁹ .

ואם הוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדרה, כגון שנתן על הקדרה

כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדרה, ונתן הבגדים על הכלי, שנמצא שאין כאן הטמנה כלל

אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הרי זה מותר, שאף שהגחלים מעלין הבל למעלה, אין בכך

כלום, כיון שאין הקדרה טמונה בשום דבר ⁷⁵⁰ .

והוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים ⁷⁵¹ .

אבל אם היא יושבת על גבי גחלים, אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים ⁷⁵² ,

לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל, כיון שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים ומוסיפים

בה הבל ⁷⁵³ . ויש אומרים ⁷⁵⁴ שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה.

ואף אם היא בתוך התנור ופי התנור מכוסה, אין בכך כלום ⁷⁵⁵ ,

לפי שלא אסרו הטמנה בדבר המוסיף הבל אלא משום גזרה שמא יטמין ברמץ ⁷⁵⁶ ,

לפיכך אין לאסור אלא כעין רמץ, שהוא (ג) דבר המיטלטל ומודבק לדופני הקדרה, אבל

דופני התנור ופיה אינן מודבקים להקדרה ⁷⁵⁷ (ואף אם התנור הוא קטן וצר, אי אפשר

שלא יהיה אויר קצת מפסיק ביניהם ⁷⁵⁸ ). וכן המנהג ⁷⁵⁹ :

יא וכל זה כשהגחלים הן קטומות, או שנתבשל

כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, או שנתן חתיכת בשר חיה בקדרה סמוך לחשכה ממש ⁷⁶⁰ ,

שאם לא כן לדברי הכל אסור אף בלא שום הטמנה, כמו שנתבאר בסי' רנ"ג ⁷⁶¹ .

במיני ⁷⁶²

בצק ובמיני קטניות שממהרים להתבשל, אין מועיל כלום מה שהן חיין סמוך לחשכה

(שממהרין להתבשל) ⁷⁶³ , כמו שנתבאר בסי' רנ"ד ⁷⁶⁴ :

יב ואם התנור טוח בטיט סביב כיסויו, מותר ⁷⁶⁵

בכל ענין, אף בהטמנה ממש (בתוך הגחלים) ⁷⁶⁶ ,

שאז אין לחוש לחיתוי כמ"ש שם ⁷⁶⁷ .

ולכן נוהגים לטוח פי התנור בטיט ⁷⁶⁸ .

ובמקומות שאין נוהגים כן, צריך שלא יהיה שם הטמנה, וצריך שיתבשלו הקטניות ומיני

בצק מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי, או שהגחלים יהיו קטומות ⁷⁶⁹ :

מצוה להטמין לשבת

יג מצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת,

כי זהו מכבוד ועונג שבת ⁷⁷⁰ .

אבל מי שהחמין מזיקין לו, מותר לו לאכול צונן ⁷⁷¹ .

אבל מי שאינו מאמין בדברי חכמים ואוסר אכילת חמין בשבת, חוששין שמא אפיקורס הוא ⁷⁷² :

קונטרס אחרון

(א) חזר והחזירו

כו'. מה ⁷⁷³

שכתב המג"א ⁷⁷⁴

דאפשר להתיר כשנתקרר בכלי ראשון, באמת שכן משמע לשון הרמב"ם ⁷⁷⁵ .

אבל צ"ע דבהדיא מבואר בשו"ע סי' רנ"ג ס"ה ⁷⁷⁶

דאסור להחם תחת הבגדים, והטעם מבואר בר"ן ⁷⁷⁷

דאסור להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל, וצ"ע*.

[עיין

שם במקור הדין ברשב"א דלא קשיא מידי ודו"ק ⁷⁷⁸ .]

ומיהו אם פינהו לכלי שני והחזירו לכלי ראשון, אפשר דלכולי עלמא

שרי ⁷⁷⁹ ,

דכל שהיה בכלי שני לא גזרו חכמים, כמו שלא גזרו בכלי שני עצמו, ולא משום שנתקרר ⁷⁸⁰ :

(ב) למעלה כו' היא כטמונה. וכן ⁷⁸¹

משמע בהדיא בב"י ⁷⁸²

גבי בגדים המוסיפים הבל מחמת האש, שנלמדו לאיסור מקופה שעל גבי גפת ⁷⁸³ .

ואין סברא כלל לומר דגם שם הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוך

הגחלים ⁷⁸⁴ ,

דאם כן למה ליה להב"י להוסיף מלבו שהבגדים מוסיפים הבל מחמת האש, שלא הוזכר

כלל בדברי הפוסקים שהביא שם, ולא סגי ליה כדפרש"י ⁷⁸⁵

גבי גפת שתחת הקופה (שמשם למדו הפוסקים לענין גחלים ⁷⁸⁶ ) שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדרה.

אלא ודאי דסבירא ליה להב"י ⁷⁸⁷ ,

דמכיון שאין איסור אלא כשהיא טמונה למעלה כמו שכתבו הטור ⁷⁸⁸

והר"ן ⁷⁸⁹ ,

וכמשמעות לשון הפוסקים שהביא, אם כן על כרחך צריך לומר שהבגדים הם המוסיפים הבל,

ואסור משום שמטמין ממש בדבר המוסיף הבל. דאי לא תימא הכי אלא הטעם הוא משום גזרה,

אין סברא כלל לחלק בין טמונה בבגדים לאינה טמונה, סוף סוף הגחלים מעלים הבל בהקדרה

ויש לגזור שמא יטמין בתוכם ממש.

ועוד ⁷⁹⁰

שכיון שאינה נוגעת בגחלים כמ"ש הרא"ש ⁷⁹¹ ור"ן ⁷⁹²

וטור סימן רנ"ג ⁷⁹³ *, אין סברא כלל לגזור שמא יטמין בתוכם,

דהא אית ליה הכירא, דאסרינן ליה אפילו על גבה ממש ⁷⁹⁴ .

[*) אבל⁷⁹⁵

בספר התרומה וסמ"ג ⁷⁹⁶ ותוס'⁷⁹⁷

יש לומר דמיירי בנוגעת ⁷⁹⁸ , וכן משמע מסיום

לשון סמ"ג שהובא במרדכי ריש פ"ד⁷⁹⁹.

ולא הביא הב"י⁸⁰⁰

בסי' רנ"ג דברי הגהות מיימוניות בשם ספר התרומה וסמ"ג, אלא לאפוקי דעת

רש"י⁸⁰¹

ואור זרוע ⁸⁰² . ולכן בסיום דבריו⁸⁰³

שם כתב כמ"ש הרא"ש ור"ן עיין שם.]

ובפרט אם תימצי לומר דאיסור הנגיעה בגחלים הוא גם כן משום

גזירה ⁸⁰⁴ .

שבמאור פ"ג ⁸⁰⁵ למד איסור זה מדין הקופה שעל גבי הגפת*.

אם כן על כרחך צריך לומר דכשאינה נוגעת לא גזרינן, משום דאית ליה הכירא, אם כן אף

שהיא טמונה למעלה אין לגזור, שהרי אין גזירה זו תלויה בטמונה, דהא על גבי גחלים

ממש אף במגולה גזרינן ⁸⁰⁶ .

[*) אבל ברשב"א ⁸⁰⁷

[ריש] פ"ד ⁸⁰⁸

לא כתב כן עיין שם.]

ובר ⁸⁰⁹

מן כל דין משמע עוד בבית יוסף בהדיא כמו שכתבתי, שהרי כתב ⁸¹⁰

על מה שכתב הטור על הטמנה של אדוני אבי יש לפקפק כו', שאף על פי שלא היו גחלים

בכירה מכל מקום מחמת חום הכירה כו'. עיין שם דמבואר בהדיא דכשהיא טמונה למעלה אסור

אף על פי שאין שם גחלים ⁸¹¹ ,

הפך מה שכתבו התוס' ⁸¹²

ורא"ש ⁸¹³ ,

דשרי בכהאי גוונא משום דליכא למיגזר שמא יטמין בתוך קרקע הכירה. ועוד שמלשונו ⁸¹⁴

משמע שהאיסור הוא משום שהחום שבחלל הכירה הוא מוסיף הבל, ולא שייך בו הטמנה כלל.

אלא ודאי דסבירא ליה שהתוס' ורא"ש לא כתבו כן אלא ליישב מנהג יש מקומות, אבל

הטור לא סבירא ליה הכי (ומשום הכי לא העתיק זה) דהטעם משום גזרה, מדמחלק בין טמונה

למעלה לאינה טמונה, אף על פי שאינה נוגעת בגחלים ⁸¹⁵ .

וגם ⁸¹⁶

מדאסר ⁸¹⁷

בנוגעת בגחלים אף בשאינה טמונה, ואי סבירא ליה טעם האיסור גבי קופה שעל גבי גפת

הוא משום גזרה, ומשם למד לאסור בטמונה למעלה אף על פי שאינה נוגעת, דומיא דקופה

שהיא מפסקת (עיין ר"ן ⁸¹⁸ ), ואפילו הכי אסור משום שטמונה למעלה.

אם כן מנא לן לגזור באינה טמונה אף על פי שהיא נוגעת, הלא קיימא לן דאין לגזור

גזירה לגזירה מדעתנו ⁸¹⁹ .

(ובר"ן ⁸²⁰

שלא הזכיר כלל גזירה זו. באמת הדבר תלוי במחלוקת שבריש פ"ד ⁸²¹ ,

דלמ"ד דהיכא דמיפסקא אוירא שרי, והקופה אינה מפסקת מפני ששולי הקדרה טמונים

בתוך הגפת, אם כן הוא הדין בקדרה שעל גבי הגחלים ⁸²² .

וזהו גם כן דעת הרז"ה בפרק ג' ⁸²³

שלמד האיסור מקופה, ומשמע שם שאף שהיא טמונה אין איסור אלא על גבי גחלים ממש,

ועיין שם בר"ן ⁸²⁴ .

אבל להרב רבינו יונה שבר"ן ריש פ"ד ⁸²⁵

סבירא ליה דאף שהשוליים טמונים אין זה הטמנה כיון שמגולה למעלה ⁸²⁶ .

שהרי שם לקמן גבי כוזא אפומא דקומקומא ⁸²⁷ פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר

המוסיף הבל ⁸²⁸ .

ואפילו הכי מותר לחמם בתוך כלי שני, כדאמר ליה רבי לר' יצחק טול בכלי שני ותן ⁸²⁹ , ואפילו בכלי ראשון אין איסור משום

הטמנה, עיין שם ⁸³⁰ ,

ועל כרחך צריך לומר משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים, אף ששוליו טמונים אין בכך

כלום ⁸³¹ .

ומה שכתב הר"ן בריש פ"ג ⁸³²

לאסור על גבי גחלים, היינו לפי דעת המתירין היכא דמיפסקא אוירא, כדמסיים היתר זה

בסתם בסוף כללי השמועה ⁸³³ ,

הביאו הב"י ⁸³⁴ .

אבל הרא"ש וטור ⁸³⁵

לא סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומא ⁸³⁶ ,

כמ"ש סוף סי' רנ"ח ⁸³⁷ ושי"ח ⁸³⁸ . והלכך סבירא להו דאף שמגולה למעלה

מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה כדפרש"י ⁸³⁹ גבי גפת. ולכן הוצרך הב"י סוף סי'

רנ"ח לפרש הטעם משום שהקדרה אינה מוספת הבל ⁸⁴⁰ , ולא סגי ליה במה שמגולה למעלה.

ומיהו היינו דוקא בדבר המוסיף הבל ⁸⁴¹ ,

שכיון שהתחתון מעלה הבל למעלה ומוסיפו בקדרה, גזרינן דילמא אתי לאטמוני ברמץ,

משא"כ כשאינה נוגעת כלל בדבר המוסיף ⁸⁴² ,

כולי עלמא מודים, דלא דמי כלל לרמץ ולא גזרינן. אבל כשדבר המוסיף נוגע בה, בין

מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין מלמטה שנוגעת בגחלים

שהגחלים מעלים הבל למעלה, דמי לרמץ ⁸⁴³ .

שאף שברמץ יש אפר וגחלים גם מלמעלה, מכל מקום כיון שהגחלים שלמטה מעלים הבל למעלה,

יבאו לטעות להטמין אף ברמץ, שעיקר הטעות להטמין ברמץ שחששו לו חכמים הוא בא מחמת

הוספת ההבל, ולא מחמת ההטמנה שמכסה כולו מלמעלה ומלמטה, שהרי בדבר המעמיד מותר

להטמין כולו ⁸⁴⁴ ,

לפי שלא יטעו ממנו לרמץ.

אבל בשבת, בדבר שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין

כולו ⁸⁴⁵ *.

דאף שמפך של רבי ⁸⁴⁶

אינו ראיה כל כך, דרבי התיר להטמין את הצונן ⁸⁴⁷ .

מכל מקום בפירוש שנינו ⁸⁴⁸

מניחים מיחם על גבי מיחם כו', וכמו שכתב הטור בסי' רנ"ח ושי"ח ⁸⁴⁹ .

ומכאן למדו הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"[ד] ⁸⁵⁰ דלא מיקרי הטמנה בכהאי גוונא. ואף

הרא"ש וטור ושו"ע ⁸⁵¹

מודים בזה, דדוקא בדבר המוסיף החמירו משום שמא יטמין ברמץ כמו שנתבאר ⁸⁵² ).

[*) הגהת הרב עצמו. עיין רשב"א ⁸⁵³ , דזה אינו ⁸⁵⁴ . ומיהו הרב רבינו יונה על כרחך סבירא

ליה הכי ⁸⁵⁵ , עיין רשב"א

בשמו פ"ג⁸⁵⁶

גבי תברינהו כו' ודו"ק].

וכן משמע ⁸⁵⁷

בהדיא מלשון הב"י בסי' רנ"ג ⁸⁵⁸

וממ"ש עליו בדרכי משה ⁸⁵⁹ ,

ומג"א שם ⁸⁶⁰ .

וכן משמע מלשון הב"י סוף סי' רנ"ח ⁸⁶¹ .

ועוד דהתם אי אפשר לומר כלל הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוכה ⁸⁶² ,

דהא אפילו בשבת אין איסור להטמין בתוכה משום הטמנה, כמבואר בגמרא ⁸⁶³

ובסי' שי"ח ⁸⁶⁴

דבכלי שני שרי, יהיה מאיזה טעם שיהיה ⁸⁶⁵ ,

על כל פנים למה ליה להבית יוסף לפרש כאן הטעם ⁸⁶⁶ ,

וכתב ופשוט הוא, אף שהרב רבינו יונה ⁸⁶⁷

חולק, והלא אין לאסור אלא משום גזרה והכא שרי אפילו בתוכה. ואף לפי מה שכתב

הט"ז בסי' רנ"ח ⁸⁶⁸

ושי"ח ⁸⁶⁹

דלא שרי אלא כשקצת דופנותיה יוצאים למעלה מן המים, מכל מקום על כרחך צריך לומר דלא

גזרינן שמא יטמין כולה ⁸⁷⁰ .

אלא ודאי ⁸⁷¹

כפשט לשונו כן הוא דעתו דהוה ליה כהטמנה ממש, וכמ"ש בפנים לדעתו.

ולפי ⁸⁷²

זה צריך לומר הטעם דלא אסרו בטמונה למעלה, אלא על גבי קטומה או שנתן בה חתיכה חיה,

ולא על גבי גרופה (כמבואר בהדיא בשו"ע ⁸⁷³ ,

דאיכפל תרתי תלת זמני לאשמעינן הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, מכלל דלא משכחת לה

אלא על גבי גחלים, ועל גבי גחלים בלאו הכי אסור אף בשהוי, לכן הוצרך לומר על פי

הדרכים כו') הוא, משום דהכירה אינה מוספת הבל כמ"ש התוס' ⁸⁷⁴

ומרדכי ⁸⁷⁵ .

ובאמת שלדעת הטור הוא דוחק גדול לחלק בין קדרה חמה שבסימן רנ"ח לכירה או

חפירה שהוחמה גם כן מחמת האש והולכת ומתקררת ⁸⁷⁶ .

(ומכל הלין טעמי לא כתבתי בפנים הטעם משום גזרה ⁸⁷⁷ .

בשגם שאין ממנו נפקא מינה לדינא ⁸⁷⁸ .

עיין במה שיתבאר לקמן בסמוך ⁸⁷⁹

ודו"ק):

(ג) דבר המיטלטל כו'. כן ⁸⁸⁰

הוא במרדכי ריש פ"ד ⁸⁸¹ ובשלטי גיבורים שם ⁸⁸²

בשם תוס', ובהגהות מרדכי פ"ג ⁸⁸³ ,

ובהגהות מיימוניות פ"ג ⁸⁸⁴

בשם ספר התרומה ⁸⁸⁵

ור"ת ורא"ם ור"י ורבנו שמשון וסמ"ג ⁸⁸⁶ .

וכן ⁸⁸⁷

העתיק המג"א בסי' רנ"ג ⁸⁸⁸

בשם התוס' ⁸⁸⁹

והטור ⁸⁹⁰

(והוא גם כן לשון הרא"ש ⁸⁹¹ ).

ומכלל דסבירא ליה ⁸⁹²

דדיוקא דרישא עיקר בלשונם, שהרמץ נוגע בקדרה סביב. וסביב הוא מד' רוחותיה. ודלא

כט"ז ⁸⁹³ .

והא דסיימו ⁸⁹⁴

שיש אויר. היינו משום שהקדרה היא רחבה באמצעיתה ואי אפשר ליגע בכל דופנה, ונגיעה

במקצת אינה אלא כמו שוליה, שאף שהם נוגעים לגמרי אין בכך כלום. וזה החילוק שיש בין

דבר המיטלטל שהוא מודבק סביב כו', לאינו מיטלטל שאי אפשר לו לידבק סביב ⁸⁹⁵ .

וכל זה כשהקדרה מכוסה למעלה כדי להחם,

אבל אם היא מגולה לגמרי כמנהגינו ⁸⁹⁶

(ואף שנותנים עליה כיסוי כדי שלא יתטנף בעפרורית אין בכך כלום ⁸⁹⁷ ),

אין מקום כלל למה שכתב הט"ז ⁸⁹⁸ ,

לפי מה שכתב רמ"א בסי' רנ"ג ⁸⁹⁹ דבמגולה למעלה לא שייך הטמנה, והיינו

אפילו כל דופנותיה טמונים, כמבואר במרדכי ריש פ"ד ⁹⁰⁰ , שהביא המג"א ⁹⁰¹

שם, עם פירוש השארית יוסף. ועיין שם בשארית יוסף ⁹⁰²

שפירש בהדיא שכל דופנותיה טמונים עד שאי אפשר לסלקה שלא יחתה בגחלים, ופשוט הוא, דבלאו

הכי לא הוי פסיק רישיה ⁹⁰³ .

ובהג"ה שם במרדכי ⁹⁰⁴

משמע בהדיא דאפילו כולה מוטמנת בגחלים עד שאין לו מקום לתפוס הקדרה, אין איסור

משום הטמנה ⁹⁰⁵ , ועל כרחך משום שפיה פתוח, דלא

כמ"ש הט"ז בסי' רנ"ח ⁹⁰⁶ .

ובלאו הכי דבריו תמוהים שם ⁹⁰⁷ ,

דבטור ושו"ע סימן שי"ח ⁹⁰⁸

משמע בהדיא, דאף שנותנו בשבת כדי להתחמם בלבד, ולא לשעות הרבה, שהרי לא הוזכרו שם

כלל, ואפילו הכי אין איסור אלא כשיכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, אבל בפחות מכן, אף

שנתחמם יותר ממה שהיה בתחלה, אין זה מוסיף הבל, שאף דבר שאינו מוסיף הבל מחמם קצת

כמבואר בר"ן סוף פ"ד ⁹⁰⁹ .

ובודאי משום הכי הוצרך הט"ז ⁹¹⁰

לסיים דכוונת הטור ושו " ע

היא משום שהוא מגולה. אבל זה אינו, דלהטור ושו"ע אף שמגולה למעלה הוה ליה

כהטמנה כמ"ש בסי' רנ"ג ⁹¹¹ , עיין שם בב"י ⁹¹²

ודרכי משה ⁹¹³ ,

וכמו שנתבאר לעיל ⁹¹⁴ .

אלא ודאי דסבירא להו ⁹¹⁵

דלעולם אין הקדרה נקראת דבר המוסיף הבל, כפשט לשון הב"י סימן רנ"ח ⁹¹⁶ (ובדבר שאינו מוסיף הבל לא הוה ליה

כהטמנה כמו שנתבאר לעיל ⁹¹⁷ ).

ואמת החמין של טבריא שנקראת דבר המוסיף כדמוכח במשנה ⁹¹⁸

וגמרא ⁹¹⁹ ,

היינו כשהיא במקום הילוכה, שאינה מתקררת לעולם ⁹²⁰ ,

אבל כשהם באמבטי או בכלי שני, אין בהם איסור משום הטמנה, כדמוכח בעובדא דרבי ⁹²¹ ,

משום דמתקררים והולכים, דהא שרינן בהו כלי שני ⁹²² ,

עיין שם בתוס' ד"ה ושמע מינה כו' ⁹²³ .

ודו"ק:

[677] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן

זה:

(א)

הטמנה בדבר המוסיף הבל (ס"א).

(ב)

הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל (ס"ב-ד).

(ג)

דברים המוסיפים הבל (ס"ה-ז).

(ד)

טמן ונתגלה או פינה לקדרה אחרת (ס"ח-ט).

(ה)

הטמנה במקצת ובתנור (ס"י-יב).

(ו)

מצוה להטמין בשבת (סי"ג).

לכללות סימן זה ראה קיצור הלכות. שבת

כהלכה ח"ב פ"ט. נימוקי שבת. ביאורי השלחן. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

[678]

משנה רפ"ד מז, ב (במה טומנין ובמה אין טומנין), ופרש"י (הבא לסלק

קדירה מעל גבי כירה ולטומנה בדבר אחר, ואמרו חכמים אין טומנין בדבר המוסיף הבל). רב[א]

לד , רע"ב (מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום, גזירה

שמא יטמין ברמץ שיש בה גחלת (אפר המעורב בגחלים, רש"י) ... שמא יחתה בגחלים (משחשכה,

רש"י)). רב חסדא לט, רע"ב (בטלה (נאסרה, רש"י) הטמנה בדבר המוסיף הבל,

ואפילו מבעוד יום). טור ושו"ע ס"א (אין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו

מבעוד יום). מ"א ס"ק ג (גזירה שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בשבת).

ט"ז ס"ק א (במוסיף הבל אפילו בערב שבת אסור, שמא יטמין ברמץ, פירוש אפר עם

גחלים, וזה אסור, דשמא יחתה בגחלים משחשיכה).

[679]

משנה לח , סוע"ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של

חמין, אמרו להם חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה), וגמרא לט

רע"ב (ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפילו

מבעוד יום). ר"ן יח, א (ומהא שמעינן דמטמין בדבר המוסיף [הבל], התבשיל אסור

אפילו בדיעבד). שו"ע שם (ואם הטמין בדבר המוסיף הבל, התבשיל אסור אפילו

בדיעבד).

ואף שהובא ברמ"א שם (יש אומרים דאם

שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל, שרי לאכול). כתב על זה ט"ז

סק"ב (מבואר שם בהגהות מרדכי [רמז תנו עט, ב], דהיינו היכא שמצא שם מעט גחלים

בוערות סביב לה או תחתיה, ועיקר הטמנה היתה בדשן או כר וכסת או דבר אחר של היתר, מותר

בדיעבד, אבל אם עיקר ההטמנה היתה בדבר המוסיף הבל, אסור אפילו דיעבד, כההיא דאנשי טבריא

שעשו סילון וכו' במשנה ואסרו אפילו דיעבד).

הלכה זו, להתיר בדיעבד במעט גחלים

כשעיקר ההטמנה בדבר היתר, תתבאר לקמן ס"ו ( ואם הטמין בו קדרה

מבעוד יום, ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות סביב לה או תחתיה, אין לאסור התבשיל

בדיעבד, מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותר), ושם נסמן (הערה 718 ) .

[680]

מ"א סק"ד (מדסתם משמע דסבירא ליה דאפילו בשוגג אסור. וכן משמע בהג"ה).

אליה רבה ס"ק א (מדכתב עלה ויש אומרים וכו', דמיירי בשוגג ... אלמא דסברא זו

אוסר בהכי).

וכמו בעבר ושהה, שנתבאר לעיל סי'

רנג סי"ב (כל מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל שלא נתבשל כמאכל בן

דרוסאי, אם עבר ושהה, אפילו בשוגג ... אסור ), ושם נסמן (הערה 87 ).

[681] אבל לענין עבר ושהה,

נתבאר לעיל שם (אסור ... עד שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו), ושם נסמן

(הערה 90 ).

[682]

רמב"ן לט, ב ד"ה ממעשה (ומיהו דוקא בצונן שנתחמם, או נצטמק ויפה לו,

אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה, אין לנו), הובא ברשב"א לט, ב ד"ה אמר

רב חסדא, ובר"ן שם. שו"ע שם (ודוקא בצונן שנתחמם, או שנצטמק ויפה לו, אבל

בעומד בחמימותו כשעה ראשונה, מותר). אליה זוטא סק"א (כיון דלא מהני מעשיו).

וכן הוא לעיל סי' רנג סכ"ד ( במה

דברים אמורים במצטמק ויפה לו, אבל אם מצטמק ורע לו, מותר אפילו בו ביום, שהרי לא

נהנה מן האיסור) .

וראה שבת כהלכה פי"א הערה טז, והערה

עט, וביאורים אות ב-ג.

[683]

רשב"א מ, ב ד"ה ומכלל (אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם ודאי מסתברא דאסור,

דהא נראין הדברים שאסור להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ... לא שנא הגיע

למאכל בן דרוסאי ולא שנא קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי, ולא שנא נתבשל כל צרכו, ובין

מצטמק ויפה לו ובין מצטמק ורע לו). ודף מז, ב ד"ה במה טומנין (דאילו יש חילוק

בהטמנה כמו בשהייה, היה להם לבעלי הגמרא לפרש הענין כך, כמו שפירשו בפרק כירה, והיה

להם לחלק כאן כמו שחלקו שם בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, ובלא נתבשל כל צרכו ומצטמק

ויפה לו, אלא שאין בהטמנה חלוק כלל). ר"ן (כא, ב) ד"ה וכתבו (וכתבו

בשם רבינו שמואל ז"ל ... בקדרה חייתא או [בשיל] בשנתבשל כל צרכו שרי ... אבל רבינו

תם ז"ל ור"י הזקן ז"ל לא הודו לו, דאם איתא אי אפשר דלא לישתמיט חד

מדאמוראי לפרושי האי דינא בפרקין, כשם שפירשו אותו בפרק כירה וחלקו בין מצטמק ויפה

לו למצטמק ורע לו, אלא ודאי הטמנה בכולהו גווני אסירא). ב"י ד"ה פירש

הרשב"ם (ומשמע דאפילו נתבשל כל צרכו, ואפילו מצטמק ורע לו אסור, מטעמא דרבינו

תם דמעט חיתוי מהני להחזיק החום, וכן כתב הר"ן בהדיא). שו"ע ס"ז (כל

היכא דאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה מבושלת כל צרכה אסרינן, ואפילו מצטמק ורע לו).

מ"א סק"ה (פירוש בדיעבד, אבל לכתחלה אסור אפילו מצטמק ורע לו ) .

וכן הוא לעיל סי' רנג ס"י ( אסור

בכל ענין, אף אם הוא מצטמק ורע לו ).

והיינו בין לענין הטמנה בדבר המוסיף הבל

מבעוד יום, כמבואר כאן; והן לענין הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת עצמה, כדלקמן

ס"ג ( אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, אסור להטמין משחשכה,

אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ), ושם נסמן (הערה 701 ).

[684] שכל מה שנתבאר לעיל סי'

רנג באיסור השהייה, הוא כשמשהה התבשיל על הכירה כדי לסיים בישולה, וחוששים שמא

יחתה בגחלים כדי לסיים בישולה לסעודת הלילה. ומטעם זה התירו:

(א) אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי, שאף בלא

חיתוי יסתיים בישולה לסעודת הלילה.

(ב) אם הוא חי, שאף בלא חיתוי יסתיים

בישולה לסעודת היום.

משא"כ איסור ההטמנה ברמץ שיתבאר

בסי' זה, הוא כשמטמין כדי לשמור חומה לסעודת היום. ובזה חוששים שמא יחתה, שיועיל

לשמור חומה בתוך ההטמנה.

[685]

כדלעיל סי' רנג ס"א (אסור ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל

בן דרוסאי), וס"ח (אלא אם כן נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת).

ואף לדעת האוסרים גם כשנתבשל כמאכל בן

דרוסאי, כדלעיל שם ס"ט ( ויש אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל

בן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו, אלא שהוא מצטמק ויפה לו, דהיינו שיפה לו לאדם

ושמח במה שהתבשיל מצטמק, חוששין שמא יחתה בשבת למהר בישולו, או כדי שיהא מצטמק,

ולפיכך דינו שוה לכל דבר לאילו התחיל להתבשל ולא נתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאי

שנתבאר למעלה).

עדיין אינו דומה להשהייה, שהרי לדברי

הכל מותר להשהות אם הוא מצטמק ורע לו, משא"כ הטמנה "אסור אפילו הוא

מצטמק ורע לו", כדלעיל בסמוך.

[686]

ר"ת ב תוס' מז, ב ד"ה במה (פירש הר"ר יוסף בשם רבינו שמואל

דמיירי בבשיל ולא בשיל, אבל קדרא חייתא ובשיל שרינן בפ"ק (יח, ב). ואין נראה לר"ת

... שיש לחלק בין השהאה להטמנה, דודאי להשהות מותר כשהוא מאכל בן דרוסאי, שאין חיתוי

מעט מועיל לו, שהרי מגולה הוא ושליט ביה אוירא, אבל הטמנה שעושין לצורך מחר והוא מוטמן

יש לחוש שמא יחתה, שמעט חיתוי מועיל לו ליתפס חומו. וגזרו להטמין בכל דבר המוסיף הבל,

גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה). ס' התרומה סי' רלא ד"ה פס"ד ליתן (ופירש רבינו

יעקב, דגבי להטמין, כיון שהוא מכסהו מכל צד, אם כן היינו לצרך מחר, וגם הוא מקפיד פן

יתקרר, לכך אפילו בשיל אפילו כל צרכו אסור להטמין בדבר המוסיף הבל, דאיכא למגזר שמא

יחתה. אבל להשהות על כירה או על הפטפוט שיש אש תחתיו, כיון שאין מכסה הקדירה מסביב

מכל צד וקא שליט בה אוירא, אם כן סתמא לצורך לילה הוא. ואפילו לאכול למחר, ניכר הדבר

שאין חושש כל כך שתתחמם, וליכא למיחש שמא יחתה).

רא"ש פ"ד סי' א (ור"ת

ז"ל היה אומר, אף על גב דשרינן בשהייה דבשיל כמאכל בן דרוסאי, בהטמנה אסירנא.

והיה נותן טעם לדבר, דסתם משהה קדירה על גבי כירה בלא הטמנה לצורך אכילת לילה הוא משהה,

כיון שמניחה מגולה, וחתויי כל דהו אינו מועיל לה כיון שהיא מגולה ושליט בה אוירא, וגם

אין צריך כל כך חתוי לצורך אכילת הערב. אבל סתם הטמנה היא לצורך מחר, וצריך חתוי שלא

יתקרר, ומעט חתוי מהני להחזיק החום כיון שהוא טמון, הלכך אפילו מבושל כמאכל בן דרוסאי

אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל, גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה). מרדכי רמז רצא (ופירש רבינו

תם דאפילו בישל כל צרכו אסור להטמין בדבר המוסיף הבל, דכיון דמכסהו מכל צד אם כן היינו

לצורך מחר, וגם מקפיד פן יתקרר, ואיכא למיגזר שמא יחתה). רשב"א מז, ב

ד"ה במה טומנין. ר"ן שם (כא, ב) ד"ה אבל. טור (ור"ת פירש שיותר

יש להחמיר בהטמנה מבשהייה, לפי שמטמין לצורך מחר, וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר, הילכך

חיישינן ביה טפי, ואסור אפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי).

מ"א ס"ק טז (דסתם הטמנה

לצורך מחר, וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר (טור), ומעט חיתוי מהני להחזיק החום כיון שהוא

טמון (הרא"ש ומרדכי). אבל בשהייה אפילו כשעושה לצורך מחר שרי, דלא מהני מעט

חיתוי).

והיינו שבפוסקים הנ"ל נזכרו ב'

טעמים לאיסור הטמנה בנתבשל כל צרכו: (א) כיון שמטמין למחר לשמור חומו, צריך חיתוי

טפי. (ב) כיון שהוא טמון, סגי במעט חיתוי. והנפקא מינה בין ב' הטעמים, יתבאר

במהדורא בתרא ס"ו ד"ה ובפרט ( בצולה על גבי גחלים, אין כאן גילוי דעת כלל

שמקפיד על החום כל כך לחוש שיחתה ויפסידו בשביל כך, ומשום הכי שרי אפילו במטמין

כולו בגחלים לצלות ).

[687]

משמעות רמ"א בהג"ה ס"א , שם הובאה הדעה שהובאה לקמן בסמוך ( ויש

מקילין עוד ...

אם מסיח דעתו ממנו עד למחר ... מותר להטמינו לצורך מחר) , הרי שאם מטמין

לצורך הלילה, גם הם מודים שאסור. וראה מראי מקומות וציונים.

[688]

תוס' לט, ב סוד"ה ממעשה (בטלה הטמנה מבעוד יום בדבר המוסיף הבל ... וה"ר

יונה מפרש בטלה אפילו בקדירה חייתא), ודף מז, ב ד"ה במה (פירש הר"ר יוסף

בשם רבינו שמואל, דמיירי בבשיל ולא בשיל, אבל קדרא חייתא ובשיל, שרינן ... ונראה לר"ת

שיש לחלק בין השהאה להטמנה). רשב"א שם (פירשו בשם רבינו שמואל ז"ל דכולי

פרקין דהכא מיירי בבשיל ולא בשיל, אבל בחייתא אי נמי בבשיל כל צרכו שרי ... אבל רבינו

תם ור' יצחק הזקן ז"ל לא הודו לו). מרדכי רפ"ד (במה טומנין, לעיל

פירשתי דמתניתין בכל קדרות מיירי, אפילו בבשיל כל צרכו). ר"ן כא, ב ד"ה

וכתבו (אבל רבינו תם ז"ל ור"י הזקן ז"ל לא הודו לו ... אלא ודאי

הטמנה בכולהו גווני אסירא). לבוש ס"ז (יש אומרים דכל שהוא חי לגמרי או נתבשל כל

צרכו מותר בהטמנה כמו בשיהוי ... ויש אומרים שיותר יש להחמיר בהטמנה מבשהייה).

וכן הוא לעיל סי' רנג ס"י ( אסור

בכל ענין אף אם הוא ... חי לגמרי ... ואסור להטמין על גבי דבר המוסיף הבל אפילו

מצטמק ורע לו או חי לגמרי).

[689]

כדלעיל סי' רנג ס"ח ( אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו אפילו בתוך

התנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום, ואין חוששים שמא יחתה בשבת. דכיון

שעכשיו הוא חי, הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר, שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה

בגחלים, ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל) .

[690]

ר[ש]ב"ם הובא בתוס' ורא"ש ורשב"א ור"ן שם (כדלעיל הערה

686 ).

וכן היא דעת רש"י כירה

לו, ב ד"ה עד שיגרוף (הגחלים, משום דמוסיף הבל), וכדפירש הרשב"א שם ד"ה

עד שיגרוף (שהוא מפרש ענין הפרק הזה אף בהטמנה, והוא סבור שכל גרוף וקטום וכן קש

וגבבה אין מוסיפין הבל). וכן הוא בר"ן טו, ב (שהוא מפרש זה הפרק (אף) בהטמנה,

דכל שגרוף וקטום סבירא ליה שאינו מוסיף הבל). הובא לקמן במהדורא

בתרא ס"ג ד"ה ועוד שעיקר ( דפירש רש"י ... דשהייה והטמנה דינם

שוה להתיר בכמאכל בן דרוסאי לחנניה ).

רמ"א ס"ז (ויש מקילין ואומרים

דכל שהוא חי לגמרי, או נתבשל כל צרכו, מותר בהטמנה כמו בשיהוי). מ"א

סקי"ז (ולדעת יש אומרים אפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי, כמ"ש סימן רנ"ג),

והיינו שרמ"א כתב בדעת רשב"ם להתיר אם "נתבשל כל צרכו",

והיינו לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם, דלעיל סי' רנג ס"ט ( ויש

אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או אפילו נתבשל כל צרכו, אלא שהוא

מצטמק ויפה לו, דהיינו שיפה לו לאדם ושמח במה שהתבשיל מצטמק, חוששין שמא יחתה ),

ועל זה מוסיף במ"א, שלפי הא דקיי"ל דסגי בכמאכל בן דרוסאי, גם כאן סגי

לדעת הרשב"ם בכמאכל בן דרוסאי.

[691]

סעיף א לענין כמאכל בן דרוסאי, וס"ח לענין בשר חי.

[692]

רמ"א שם (ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו, אין למחות בידם. אבל אין

לנהוג כן בשאר מקומות).

[693]

שבלי הלקט סי' נז (ודווקא במה שהוא עתיד לוכל בלילה איכא למגזר ברמץ שמא יחתה, אבל

ההטמנה שאנו עושין לצורך מחר, ליכא למיגזר שמא יחתה), הובא בב"י סוס"י

רנג. מרדכי רמז ש (מותר להטמינן לצורך מחר, אבל לצורך הלילה נראה דאסור,

שמא יחתה בגחלים למהר בישולם). רמ"א ס"א (ויש אומרים דכל זה אינו אסור אלא

כשעושה לצורך לילה, אבל כשמטמין לצורך מחר, מותר להטמין מבעוד יום בדבר שמוסיף הבל).

מ"א ס"ק ח (דסבירא להו דכל ... שמטמין לצורך מחר, אפילו לא נתבשל כמאכל

בן דרוסאי שרי, דלא יחתה, דבלאו הכי יתבשל עד למחר).

וכל זה הוא לענין הטמנה, ואילו לענין

השהייה נתבאר לעיל סי' רנג ס"א ( אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו

עליה, לצורך הלילה או עד למחר). ושם נסמן (הערה 5 ),

שמקורו בב"י שם ד"ה ומ"ש רבינו וכל זה (יש לפרש דלצורך הלילה לאו דוקא,

דהוא הדין במשהה לצורך מחר, אלא דמשום דאורחא דמילתא ... ואפשר דדוקא נקט לצורך הלילה,

דאילו לצורך מחר בכל גוונא שרי לשהויי ... דכל לצורך מחר מסח דעתיה ולא אתי לחתויי

... אבל לא ראיתי בדברי שום פוסק זולתם שחילק בכך).

[694]

רמ"א שם (ובדיעבד יש לסמוך על זה, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן).

[695]

משנה לד, א ( ספק חשכה ספק אינו חשכה ... טומנין את החמין), ופרש"י (נותנן

בקופה של מוכין להיות חומם משתמר בהן, אבל משחשכה ודאי אין טומנין בהן), ובד"ה

משחשכה (הא ודאי חשכה אין טומנין, וסתם הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, דאילו בדבר המוסיף

הבל אפילו מבעוד יום אסור). ומשנה נא, א (לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך), וברייתא

שם (אין טומנין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה). טור ושו"ע ס"א (אין

טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל). מ"א ס"ק א (לאחר שנתבשל התבשיל

רוצה להטמינו בדבר שישמור חומו).

וכן הוא לעיל סי' רנג סוף סי"ד (אם

היתה בכירה ובשבת בא ליטלה מהכירה ולהטמינה, אפילו בכרים וכסתות או בשאר בגדים

שאין מוסיפים הבל אלא מעמידין ההבל, אסור, שהרי זה כמטמין בתחלה בשבת, שאסור אפילו

בדבר שאינו מוסיף הבל).

[696]

רבא שם (מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה, גזרה שמא ירתיח),

ופרש"י (שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה תחילה, ונמצא מבשל בשבת).

מ"א סק"א (וטעמא דשמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחה, דחייב משום מבשל).

ט"ז ס"ק א (גזירה שמא ירתיח, פירוש דשמא ימצא קדירתו נצטננה וירתיחנה

להטמינה).

[697]

סעיף ט ( ויש אומרים שאפילו נצטנן לגמרי אין בישול אחר בישול, ומותר

להרתיחו בשבת סמוך לאש, במקום שאין לחוש לחיתוי) .

[698]

רא"ש פ"ג סי' י (הא דאמרינן לעיל בבמה מדליקין

דאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל [משחשיכה] גזירה שמא ירתיח, התם לאו משום בישול,

אלא משום שמא יחתה. והאי דנקט הרתחה, דבר הצריך להטמנה נקט) . מ"א שם (ואפילו

למאן דאמר דאינו חייב משום מבשל, מכל מקום איכא למיגזר שמא יחממה על גבי האש ויחתה

(הרא"ש)).

[699]

יראים השלם סי' עדר קמד, א (גזירה שלא יחתה בגחלים ועבר משום מבעיר).

וראה לעיל סי' רנג ס"י ( מחתה

את הגחלים העליונות, ונופלות על התחתונות ומכבות אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן

על ידי חיתוי זה) . לקמן סי' רסה ס"ז ( יתחייב משום מכבה

ומבעיר, כדין החותה בגחלים ).

[700]

משנה שם ( ספק חשכה ספק אינו חשכה ... טומנין את החמין). רבא

שם (אי הכי בין השמשות נמי ניגזר, אמר ליה סתם קדירות רותחות הן), ופרש"י (שסמוך

לבין השמשות הוא מעבירם מעל האוּר, וליכא למיחש לשמא נצטננה וירתיחנה). טור

ושו"ע שם (אבל בספק חשיכה, טומנין בו). לבוש ס"א (דסמוך לחשיכה סתם קדרות

רותחות הן, מפני שדרך להעבירן מן האש סמוך לחשיכה, וליכא למיחש בה שמא נצטננה

וירתיחנה). ט"ז שם (ספק חשיכה, סתם קדירות רותחות הן). מ"א סק"ב (דסתם

קדירות בין השמשות רותחות הן וליכא למיגזר).

וכן הוא לקמן סי' רסא ס"ב ( בבין

השמשות ... מותר ... להטמין את החמין בדבר שאינו מוסיף הבל , מטעם שנתבאר

בסי' [רנ]"ז) . ונתפרש בקונטרס אחרון שם ס"ק א ( היינו אפילו יש לו

כבר מעט תבשילים טמונים ורוצה להרבות ולהטמין עוד שאין מזה צורך גדול), וס"ק

ג (אין לגזור כלל על ההטמנה כי מה הוא עושה בה, ואפילו שלא לצורך שבת כלל). והיינו

כמבואר לקמן שם ס"א (ולדבר מצוה מותר לעשות בה כל דבר ש[האי]סור בשבת עצמה

הוא מדברי סופרים, וכן אם הוא טרוד ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות בין השמשות,

הרי זה מותר). משא"כ בהטמנה בבין השמשות, מותר אפילו יש לו תבשילים טמונים,

ואפילו שלא לצורך שבת כלל.

ומכל מקום נתבאר לקמן שם ס"ג ( וכל

זה כשעדיין לא קיבל עליו שבת, אבל אם כבר קיבל עליו שבת ... אסור לו לעשות בעצמו כל שבות אפילו קודם בין השמשות, אפילו

לדבר מצוה וצורך גדול, כגון להטמין חמין לשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, אפילו אין לו

מה יאכל בשבת).

ואף שבבין השמשות לא גזרו כלל על הטמנה,

נתבאר הטעם בקונטרס אחרון שם ס"ק ג ( צריך לומר כיון שקיבל

עליו שבת, גרע מבין השמשות, ומיתסר בהטמנה כמו בשבת עצמה, ולא משום גזרה שמא ירתיח

בתוספת שבת ... אלא כיון שקיבל השבת, קיבל כל חומרותיה וסייגיה השייכים לעיצומו של

יום, אע"ג דלא שייכי האידנא).

[701]

רשב"א מ, ב ד"ה ומכלל (נראין הדברים שאסור להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל

כל צרכו, ואפילו בדבר שאינו מוסיף, דפרקין דבמה טומנין ובמה אין טומנין בסתם

תבשילין שנוי, לא שנא הגיע למאכל בן דרוסאי ולא שנא קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי, ולא

שנא נתבשל כל צרכו, ובין מצטמק ויפה לו ובין מצטמק ורע לו, מדאפליגו בפרקין דהכא באילין

מילי בענין שיהוי, ולא איפליגו בהו גבי הטמנה, שמע מינה לא שנא הכי ולא שנא הכי

לעולם אסור). הובא ב ר"ן (יט, א) סוד"ה ת"ר מביא (שהרי אסור להטמין

משחשכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל דהא בפרקין דבמה טומנין

לא מפלגינן בין תבשיל לתבשיל כלל). וראה שבת כהלכה פי"א הערה סג.

והיינו הן לענין הטמנה בדבר שאינו מוסיף

הבל בשבת עצמה, כמבואר כאן; והן לענין הטמנה בדבר המוסיף הבל מבעוד יום, כדלעיל

ס"א (אסור אפילו הוא מצטמק ורע לו), ושם נסמן (הערה 683 ).

[702] נתבאר לקמן במהדורא בתרא

ס"ח ד"ה ולא דמי (דמקרי נמי הטמנה, אף שהיא דבר קשה, דלא גרעה מכיסוי קדרה

שהוא גם כן דבר קשה, ויש בו משום הטמנה אילו היה נותנו כדי להחם. דהא מדמסיק הרשב"א

והר"ן וכל שכן כו' רחב שלא יגע כו', מכלל דמיירי בדבר קשה, ולא בכר וכסת וכהאי

גוונא. וטעמא כדמפרש בירושלמי סוף פ"ד כל הדברים מועילים כו').

[703]

אף שלענין הטמנה בדבר המוסיף הבל, יש דעה האוסרת אפילו אינה כולה טמונה תחתיו,

כדלקמן ס"י ( והוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים. אבל אם היא יושבת על גבי

גחלים אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים, לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל, כיון

שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים ומוסיפים בה הבל), ולעיל סי' רנג ס"י ( אם

היא עומדת על גבי גחלים ... אסור בכל ענין ... לפי שזה נקרא הטמנה שמטמין על גבי

הגחלים).

היינו דוקא בהטמנה בדבר המוסיף הבל,

משא"כ בדבר שאינו מוסיף הבל, לא נאסר אלא "אם כולה טמונה תחתיו".

וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ב,

ד"ה אבל בשבת ( בדבר שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולו). לעיל

סי' רנג סוף סי"ד ( אם אין הכרים והכסתות כרוכים אלא סביב דופני הקדרה, אבל פיה

מגולה למעלה, הרי זה מותר, שאין זה דרך הטמנה). לקמן סוס"י רנט (אם

כולה טמונה בהם).

אמנם במהדורא בתרא ס"ד-ה ( בדבר

שאינו מוסיף, רק שמעמיד ההבל החם שבה שלא יצא החוצה, העיקר הוא על פיה מלמעלה, שאם

תהא פתוחה למעלה לא יועילו כלום המוכין וגיזין שתחתיה וסביבותיה ... ואם כיסה למעלה

ולא למטה וסביבותיה, אמרינן נמי הטמנה במקצת שמה הטמנה, וכדתנן סתמא לא יכסנו משתחשך

... וגם ספר התרומה וסיעתו, יש לומר דמודים באינו מוסיף) . ובזה

חוזר רבינו ממה שפסק כאן, ובכל הנסמן לעיל .

ואף שעיקר מטרתה של המהדורא בתרא, אינה כדי

לפסוק הלכות למעשה, כי אם לברר את שיטת הפוסקים בנושא הטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל,

ובביאור כמה סוגיות בגמרא לפי כל אחת משיטות אלו.

מכל מקום שונה הדבר בפרט זה, שכותב שיש לומר שכל הפוסקים

מסכימים לזה, ומוכיח כן מלשונות המשנה והגמרא והפוסקים.

ונפקא מינה מכל זה, כשמורידים את קדרת

התבשיל מהאש, אסור להניח מגבת על מכסה הקדרה כדי לשמור חומה, אף שאינו מכסה את

סביבות הקדרה. וראה משולחן הארי. שבת כהלכה פי"א ביאורים יט.

[704]

רשב"א שם (אם הכלי שמוטל עליה רחב שלא יגע בה, שאין זו הטמנה, כן נראה

לי). הובא ב ר"ן שם (אם הכלי שהוא מניח עליו רחב שלא יגיע בו שאין זו הטמנה

כך כתב הרשב"א ז"ל), ודף כב, א ד"ה ולפי (שמשים עליה אותו כלי רחב שאנו

נוהגין לשום על גבי הקדרה, דכל כי האי גונא לא הוי הטמנה). שו"ע ס"ח

(ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר,

דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן

הטמנה).

ובאופן זה מותר אף אם נותן בגדים על

הכלי, כדלקמן ס"י ( כגון שנתן על הקדרה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדרה, ונתן

הבגדים על הכלי, שנמצא שאין כאן הטמנה כלל אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הרי זה

מותר ).

וכן הוא בטומן בתנור, כדלקמן לקמן שם

(דופני התנור ופיה אינן מודבקים להקדרה, ואף אם התנור הוא קטן וצר, אי אפשר שלא

יהיה אויר קצת מפסיק ביניהם).

[705]

רשב"א שם (ומכל מקום להטיל עליה כלי לשמרה מן העכברים או שלא תתלכלך בעפרורית,

שרי, שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר וכנותן כיסוי על גבי קדירה). הובא בר"ן

שם (לשום כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שרי, שאין

זה כמטמין להחם אלא כשומר וכנותן כסוי על גבי קדרה). שו"ע ס"ב (לשום כלים

על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שרי, שאין זה כמטמין להחם

אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה).

ונתבאר לקמן במהדורא בתרא ס"ח

ד"ה ולא דמי ( וגם אם מתכוין להחם, יש לומר דליכא הכירא במילתא, מאחר דאורחיה

גם כן לשמור).

[706]

משנה מז , ב (במה טומנין ובמה אין טומנין (אמרו חכמים אין טומנין בדבר

המוסיף הבל, אלא בדבר המעמיד הבל, מי הוא המוסיף ואסור, רש"י), אין טומנין לא

בגפת (פסולת של בית הבד של שמן שהוא כנוס יחד וחם מאד, רש"י), ולא בזבל, לא במלח,

ולא בסיד, ולא בחול, בין לחין בין יבשין, ולא בתבן, ולא בזגין (פסולת של יקב יין,

רש"י), ולא במוכין, ולא בעשבין, בזמן שהן לחין). טור ושו"ע ס"ג (אלו

הם דברים המוסיפים הבל, פסולת של זיתים או של שומשמין, וזבל, ומלח, וסיד, וחול, בין

לחים בין יבשים, ותבן וזגין, ומוכין, ועשבים, בזמן ששלשתן לחין).

[707]

גמרא שם (איבעיא להו גפת של זיתים תנן, אבל דשומשמין שפיר דמי, או דילמא דשומשמין תנן,

וכל שכן דזיתים ... לעולם אימא לך לענין הטמנה (לטומנו בתוכה, רש"י) דשומשמין

נמי אסור). פירוש המשנה להרמב"ם רפ"ד (גפת, כבר ביארנו שהוא פסולת הזתים,

וכן פסולת השומשמין). ר"ן (כב, א) ד"ה גמרא גפת (וסלקא שמעתין הכי דגפת דמתניתין

אפילו דשומשמין). רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סח, ב (לא בגפת, שהוא פסולת של זתים

שמוציאים מן הרחים של זתים, ולא בפסולת של שומשמין). טור ושו"ע שם (פסולת של זיתים

או של שומשמין).

אלא שמכל מקום יש הפרש בינם לענין העלאת

הבל למעלה, כדלקמן ס"י.

[708]

פירוש המשנה להרמב"ם פ"ג מ"א (וגפת, פסולת הזתים שהוצא שמנן).

ר"ן טו, א (גפת, פסולת שומשמין שהוציאו שמנן).

[709]

אין הכוונה לחול שהוחם על ידי החמה, כדלקמן סי' שיח ס"ז (על גבי חול ואבק

דרכים שהוחמו מכח חמה).

אלא כדאמרינן ב"ב יט, א (דמחמימי חיים

ומקרירי קריר), ופרש"י (כשנותנין בו דבר חם, הוא מתחמם, וגבי הטמנה מחמימי הוא).

[710]

רש"י שם ד"ה מוכין (כל דבר רך קרוי מוכין, כגון צמר גפן ותלישי צמר

רך של בהמה וגרירת בגדים בלויים). מ"א סי' רנט ס"ק א (כל דבר רך קרוי מוכין,

כגון צמר גפן ותלושי צמר רך של בהמה).

וראה לקמן סי' רנט ס"א (מוכין ... שמן

הסתם הם עומדים לעשות מהם לבדים).

[711] משנה שם (בזמן שהן לחין).

טור ושו"ע ס"ג ( בזמן ששלשתן לחין), ופירשו בט"ז

ס"ק ג (נקט תחל' ד', וסיים שלשתן לחים), ובמ"א ס"ק י (צריך לומר

דחשיב לתבן וזגין כחדא).

[712]

גמרא מט, א (איבעיא להו לחין מחמת עצמן, או דילמא לחין מחמת דבר אחר). רמב"ם

פ"ד ה"א (לחים, ואפילו מחמת עצמן). ב"י סוד"ה ואלו (מדברי הרמב"ם

בפ"ד נראה שהוא ז"ל מפרש דלחין מחמת דבר אחר מחממין טפי, ואסור בכל

גוונא). טור ( בין לחים בין יבשים). ד"מ ס"ק ג (ונראה דעת הטור כדעת

הרמב"ם דאפילו לחין מחמת עצמן וכל שכן לחין מחמת דבר אחר, ולכן לא חילק

ביניהם). ושו"ע שם (בין לחים בין יבשים). מ"א שם (ומדסתם,

שמע מינה דאפילו לחין מחמת דבר אחר אסור), עיי"ש .

[713]

משנה מט, א (טומנין בכסות, ובפירות, בכנפי יונה (נוצה, רש"י), ובנסורת של חרשים

(שמנסרים הנגרים מן העצים, רש"י), ובנעורת של פשתן דקה (דק דק שנוערין מן הפשתן,

רש"י), רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה), וכת"ק. טור ושו"ע שם (ואלו

דברים שאינם מוסיפים הבל, כסות, ופירות, וכנפי יונה, ונעורת של פשתן, ונסורת של

חרשין).

[714]

ד"מ ס"ק ד (כתב מהר"ר אברהם פראג בהגהותיו [לטור] דלאו דוקא, אלא

הוא הדין כל נוצה). רמ"א ס"ג (או שאר נוצות).

[715]

משנה שם (טומנין בשלחין (עורות, רש"י), ומטלטלין אותן, בגיזי צמר, ואין מטלטלין

אותן). רמב"ם שם (ושלחין וגזי צמר, ודברים אלו נקראין דבר שאינו מוסיף הבל).

[716]

ברייתא שם רע"ב (עורות, בין עבודין ובין שאין עבודין, מותר לטלטלן בשבת).

הטעם שמטלטלין את העורות אף שאינן

עבודים, יתבאר לקמן סי' שח סנ"ח (עורות בין עבודין בין שאינן עבודין מותר לטלטלן,

מפני שראויין להסמך ולשבת עליהם, ויש תורת כלי עליהם).

ודיני המטמין בגיזי צמר יתבארו לקמן סי'

רנט ס"א-ב.

[717]

שו"ת רש"ל סי' ס (אי שרי להטמין בערב שבת בדשן שהוא אפר חם. תשובה יראה

להתיר). מ"א סקי"ח (וכתב רש"ל בתשובה, דאפר חם אין מוסיף הבל, אלא

אם כן מעורב בגחלים).

[718]

ספר התרומה סי' רלא (מצא גחלים לוחשות ובוערות למחר סביב הקדירה או תחתיה מותר

בדיעבד לאכול ... בשוגג גחלים מועטין סביב לקדרה או תחתיה ועיקר הטמנתה היה בדשן או

בכר וכסת או דבר אחר של היתר התם מותר לאכול התבשיל ... ואם מצא גחלים בוערות למחר

תחת הקדירה או סביב, בשוגג, אין התבשיל נאסר בכך). הובא בהגהות מרדכי פ"ג (עט,

סוע"ב), ובמ"א שם, ובט"ז סק"ב.

והיינו דוקא בדיעבד (ובס' התרומה

"בדיעבד ... בשוגג"). אבל לכתחלה אסור, אף לפי מה שיתבאר לקמן ס"י

( ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן

המנהג ).

והטעם לזה נתבאר במהדורא בתרא ס"ה

( והא דנקט התם נמי שוגג דוקא, היינו משום איסור להניח קופה שטמן

על גבי גפת משום אסוקי הבלא) . והיינו שבמקום שכל הקדרה מוטמנת בדבר

שאינו מוסיף הבל, ולמטה יש גחלים המוסיפים הבל, אסור לדברי הכל, כמו בקופה דלקמן ס"י

(קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין, או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל, אסור להעמידה מבעוד

יום על גבי פסולת של זיתים, לפי שהם מעלים הבל למעלה בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל

בקדרה הטמונה בהם, והרי היא כטמונה בדבר המוסיף הבל) .

ומכל מקום, "מאחר שעיקר ההטמנה

היתה בדבר המותר", "אין לאסור התבשיל בדיעבד" (ובפרט אם הוא שוגג).

[719] נתבאר בתוד"ה משום

ב"ב יט, א (להטמין בסלעים שהאש יוצא מהן, שקורין קיילו"ש).

[720]

ב"ב יט, א (היינו טעמא דלא קתני סלעים, משום דמשתכי לה לקדרה), לפירוש הב' בתוס'

שם ד"ה משום (דכיון דלא שכיחא היא כלל, שרי להטמין בהן, דבמילתא דלא שכיחא לא

גזרו בהו רבנן). מרדכי ב"ב רמז תקיב (הוה ליה מלתא דלא שכיחא, ולא גזרו ביה

רבנן). רמ"א ס"ג (יש אומרים דמותר להטמין בסלעים, אף על פי שמוסיפין הבל,

דמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן). מ"א ס"ק יא (דלא שכיח כלל שיטמין בסלעים).

[721]

רש"י שם (שמשברין את הקדירה). תוס' שם (לפי שמשברין הקדירה). מרדכי שם (משום

שמשברין את הקדירה). מ"א שם (משום שמשברים הקדירה).

[722]

תוס' שם (ומפרש ר"ת בענין אחר, דמשתכי, דהבל שלהן מקלקל המאכל). מרדכי שם (או

משום שמקלקלין את התבשיל). מ"א שם (או שמקלקלים המאכל).

[723]

תוס' שם (גיזי צמר דתני לה, משום דלפעמים טומנין בהן, אבל הכא קאמר דאין דרך להטמין

כלל בהן). מ"א שם (אבל דבר שלפעמים טומנין בהם, אע"ג דלא שכיח, גזרו בהו

רבנן (תוס' שם)).

[724] ראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ח

סק"ב.

[725]

אם גילהו מבעוד יום שלא לכסותו, או שלא לכסותו מבעוד יום, נתבאר בתוד"ה כסהו נא,

א (אם גילהו בידים מבעוד יום כדי לכסותו משתחשך, אסור לכסותו משתחשך, דדמיא לתחלת הטמנה).

רא"ש פ"ד ס"י (אם [גיל]הו מבעוד יום אדעתא שלא לכסותו משתחשך, נראה

דאסור, דדמיא לתחלת הטמנה). טור (אם גלה מבעוד יום אדעתא שלא לכסותו, אסור לכסותו

משתחשך).

ואם גילהו מבעוד יום על מנת לכסותו מבעוד

יום, או שנתגלה מאליו בלי כוונה מיוחדת, נתבאר ב ספר התרומה סי' רלא (נתגלה מבעוד

יום, אפילו ממילא, אסור לכסותו משתחשך, דדמי לתחלת הטמנה). סמ"ג

ל"ת סה יג, ד. סמ"ק סי' רפא ע' רפז. ב"י ד"ה ומ"ש

וכן יכול. שו"ע ס"ד (אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשיכה, מותר

לחזור ולכסותו). מ"א ס"ק יב (אבל אם נתגלה מבעוד יום, אסור לכסותו בשבת,

דהוה ליה כמטמין לכתחלה). ט"ז סק"ד (למידק דאם נתגלה מבעוד יום לא

יכסנו משתחשך, וכמ"ש בית יוסף בשם סמ"ג וסמ"ק והתרומה).

[726] כמו בשאר הלכות שבת,

שתלוי בתחלת השבת, כדלקמן סי' רעא בקונטרס אחרון ס"ק ג (בבין

השמשות ... שהוא התחלת השבת ... ומהאי טעמא כל מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה

יומא, וכן בעירובי תחומין ועירובי חצרות, הכל תלוי בבין השמשות, מפני שהוא התחלת השבת),

ושם נסמן (הערות רעט-פ).

אלא דהתם סגי בהיה העירוב קיים בתחלת

בין השמשות, כלדקמן סי' שסג ס"ג (ואפילו נאכל עירובו בבין השמשות קנה עירוב).

משא"כ כאן שהעיקר מתחיל בצאת הכוכבים, כדלעיל ס"ב (אבל בבין השמשות,

אע"פ שהוא ספק חשכה, מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל), אפשר דלא סגי בתחלת

בין השמשות אלא כשהיה טמון בכניסת הלילה. וראה משולחן הארי. שבת כהלכה פי"א

הערה פג.

[727]

משנה נא , א (כסהו ונתגלה מותר לכסותו). טור ושו"ע ס"ד (טמן בו מבעוד

יום ונתגלה משחשיכה, מותר לחזור ולכסותו).

[728]

תוס' שם ד"ה כסהו (נראה לר"י דהוא הדין דמותר לגלותו בידים ולחזור

ולכסותו). רא"ש פ"ד סי' י (נראה דהוא הדין לכתחלה מותר לגלותו ולחזור

ולכסותו). טור (יכול לגלותו בשבת ולחזור ולכסותו).

שיש בזה ב' הפרטים האמורים כאן: (א)

אפילו גילהו בידים. (ב) אפילו לכתחלה.

[729]

רא"ש וטור דלעיל (הערה 725 ),

שאם גילהו מבעוד יום לא אסר אלא כשגילהו "אדעתא שלא לכסותו משתחשך".

משא"כ אם גילהו משתחשך מותר " אע"פ שלא היה בדעתו לחזור ולכסותו" .

וראה תהלה לדוד סק"ד. שבת כהלכה

פי"א הערה פה-פו.

[730]

ברייתא שם (אם בא להוסיף מוסיף), ופרש"י (אם בא להוסיף כיסוי על כיסוי

משחשיכה מוסיף). טור ושו"ע שם (וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת, מוסיף).

[731]

רשב"ג בברייתא שם (נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין (קו"ט ויש בו הבל

יותר מן הסדינין, רש"י), או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין). טור

ושו"ע שם (וכן אם רוצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו, בין שהראשון חם יותר מהשני

בין שהשני חם יותר מהראשון, אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין יכול ליטלו לכסותו

בגלופקרין).

[732]

תוס' מח, א ד"ה דזיתים (אם הטמין תפוחים עם הקדרה אסור להחזיר כרים וכסתות על

הקדרה שעמהן או להוסיף על אותן כרים ... דאם מחזיר קודם שנתבשלו נמצא מבשל בשבת). רא"ש

פ"ד ס"ב (וכשנותן פירות סביב הקדירה יזהר שלא יחזיר הכיסוי, אם צלו משחשיכה,

ולא יוסיף עליו עוד עד שיצולו, משום דממהר לגרום בשולו בשבת). ספר התרומה שם (ואם הטמין

התפוחים ביום סמוך לחשכה, או כל דבר דלא בשיל כל צרכו, אפילו מבושל כמאכל בן דרוסאי,

אסור להוסיף לא בגד ולא דבר אחר על ההטמנה משתחשך, לפי שבשבת ממהר בשולם).

סמ"ג שם. סמ"ק שם. הגהות מיימוניות פ"ג אות ח. טור ושו"ע

שם (והוא שנתבשלה הקדירה כל צרכה. אבל אם אינה מבושלת כל צרכה, אפילו להוסיף על הכיסוי

אסור, שתוספת זה גורם לה להתבשל).

מ"א סקי"ג (פשוט דכשטמונה

בדבר שאין מוסיף הבל שאין גורם בישול כלל. אלא מיירי בדרך שכתוב בס"ח עיי"ש).

והיינו דמיירי שהיא אצל הכירה שיש בה גחלים. וכן הוא באליה רבא ס"ק יב.

אבל בבית מאיר שם (וכל מעיין ישפוט בצדק

שאין זה פשטות כוונת הטור ושו"ע, אלא הפשוט כשמטמין דבר רותח שעומד ברתיחתו

ומבשל, אף שמטמין בדבר שאינו מוסיף הבל). וכן הוא בנהר שלום שם (ולשון הטור

והשו"ע לא משמע כן, דהא במידי שאינו מוסיף הבל עסיק ואתי ומניה סליק, ועליה

קאמר והוא שנתבשלה). הובאו בביאור הלכה שם.

וכאן נפסק כהמ"א וא"ר, אלא

שהכניסו במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים

רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם

צדקו דבריו).

*

וכל זה לענין קדרה חמה, אבל לענין

פירות חמין נפסק לעיל סי' רנד ס"ד (אפילו אם הטמינם מבעוד יום

אצל קדרה חמה המכוסה בבגדים, או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל, ובשבת נפל הכיסוי, אסור

להחזירו עליהם אם עדיין לא נתבשלו כל צרכן, והיד סולדת שם. וכן אסור להוסיף עוד

בגד אחר בשבת, מפני שממהר לגמור בישולם בשבת). ונתבאר שם (הערה 471 ).

[733]

ס"י ( ואם הוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדרה, כגון שנתן על הקדרה

כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדרה, ונתן הבגדים על הכלי, שנמצא שאין כאן הטמנה כלל

אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הרי זה מותר, שאף שהגחלים מעלין הבל למעלה, אין בכך

כלום, כיון שאין הקדרה טמונה בשום דבר). ומכל מקום אסור אם לא נתבשל כל צרכו,

כיון שמקרב בזה את הבישול.

ולזה כיוון במ"א שם (מיירי בדרך שכתוב

בס"ח), והוא בשו"ע ס"ח (ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי

הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר, דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי

רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן הטמנה).

[734]

ואף אם קירוב זה אינו על ידי חום האש, אלא על ידי הוספת כיסוי. מכל מקום גם זה הוא

קירוב הבישול שאסור, כדלקמן סי' רנט ס"ח ( אסור לסתום התנור,

אפילו על ידי נכרי, מפני שגורם למהר בישולם) . סי' שיח ס"י (כל

שלא נתבשל כל צרכו, אפילו נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי, יש בו משום בישול אפילו בעודו

רותח, ואפילו יתבשל מאליו אלא שעושה דבר שמקרב בישולו, כגון שמגיסו בכף).

[735]

רשב"ג ב ברייתא שם (לא אסרו (להטמין משחשיכה, רש"י) אלא אותו מיחם

(שהוחמו בו, דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא ירתיח, רש"י), אבל פינה ממיחם למיחם, מותר

(ליכא למיגזר שמא ירתיח, רש"י), השתא אקורי קא מקיר לה (במתכוין, רש"י) ארתוחי

קא מירתח לה (בתמיה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ה (אם פינה התבשיל בשבת מקדירה

שנתבשל בה לקדירה אחרת, מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל).

וכן הוא לקמן סוס"י רנט

(ואם פינה התבשיל

לקדרה אחרת מותר לכורכו שם) .

[736]

מ"א ס"ק יד (ומטעם זה נראה דאפילו החזירו לכלי ראשון נמי שרי, דכבר

אין לו דין כלי ראשון).

[737]

רמב"ם פ"ד ה"ה (פינה התבשיל או המים החמין מכלי לכלי אחר, מותר

להטמין הכלי האחר בשבת בדבר שאינו מוסיף, כמו הדבר הצונן. שלא אסרו להטמין בשבת אלא

דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו אבל אם פינהו מותר). הביאו ר"ן (כג,

ב) ד"ה אמר. ט"ז ס"ק ה (דלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי

ראשון שנתבשל, אבל אם פנהו הוי ליה כמטמין את הצונן דמותר). מ"א שם ([דהוי]

כמו הדבר הצונן, שלא אסרו להטמין אלא דבר חם שהי' בכלי ראשון שנתבשל בו, אבל אם פינהו

מותר (רמב"ם ור"ן)).

[738]

מ"א שם (ואפשר דאפילו בכלי ראשון אם נתקרר קצת שרי להטמינו). פרי

מגדים שם (ומה שכתב דאפשר אפילו בכלי ראשון אם נתקרר קצת שרי להטמינו, היינו באין יד

סולדת בו, הא יד סולדת בו משמע דאסור כשהוא בכלי ראשו).

וכן הוא לקמן סוס"י רנט (ואסור לכרוך

בשבת קדרה עם תבשיל (חם) בכרים וכסתות).

ונתבאר בקונטרס אחרון, שההלכה הראשונה הנ"ל מהמ"א

"אפשר דלכולי עלמא שרי" ( כיון שמעשיו מוכיחים שאינו חושש

להרתיחו) ,

ואילו ההלכה השנית שלפנינו, יש מקום עיון בפוסקים (כיון שנתקרר מעצמו).

ולכן באה הלכה שנית זו (כאן, ולקמן שם) במוסגר, וכהכלל המובא

בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך

חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

אלא שאחר כך הוסיף הגהה בקונטרס אחרון, שלפי העיון במקור

הדברים, אפשר שכולם מודים להתיר גם באופן השני .

[739]

ברייתא וגמרא שם (רבי התיר להטמין את הצונן ... מותר להטמין את הצונן), לפירוש הרמב"ם

שם ה"ד (ומותר לטמון את דבר הצונן בשבת בדבר שאינו מוסיף, כדי שלא יצטנן ביותר

או כדי שתפוג צנתן), והר"ן בשם הגאונים (והכי פשטה דמילתא, דבכולי פרקין בהטמנה

דלחמם עסקינן, ולא בהטמנה דשלא יתחמם). טור ושו"ע ס"ו (מותר להטמין בשבת

דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל, כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צינתו).

וכן הוא לקמן סי' שיח סכ"ג ( מותר

להעמיד קיתון של מים, או של שאר משקין, צוננים, בתוך כלי שני שיש בו מים חמין (ואפילו

להטמינו כולו בתוכה. שמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל, כמו שנתבאר בסי'

רנ"ז) .

ונתבאר לקמן במהדורא בתרא סוף ס"ג

( ופלוגתא דלהטמין צונן היא בדבר שדרכו להטמין שהוא תבשיל דוקא, כדפירש

רש"י שם, ובהא דוקא אמרינן התם דאדם חשוב שאני), ושם נסמן (הערות 2655 - 2656 ).

[740]

רמב"ם שם (בדבר שאינו מוסיף). טור ושו"ע שם (בדבר שאינו מוסיף הבל).

[741]

ר"ן שם ד"ה הלכך (מיהו דוקא בדבר שאינו מוסיף הוא דשרי, אבל [בדבר]

המוסיף [הבל], אפילו להטמין צונן גמור, ואפילו מבעוד יום, נמי אסור. וראיה לדבר ממעשה

שעשו אנשי טבריה ואסרו להן חכמים, והתם צונן ומבעוד יום הוה), משנה לח ,

סוע"ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם

חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין). שו"ע שם (אבל בדבר המוסיף הבל, ואפילו

להטמין צונן גמור, ואפילו מבעוד יום, נמי אסור).

וכן הוא לקמן סי' שכו ס"ג (וכבר נתבאר

בסי' רנ"ז שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום, ואם עבר והטמין אסור.

ולכן אם עבר והמשיך הסילון של צונן לתוך האמה, אסורים המים הנשפכים ממנו לעוקא).

[742]

רבי זירא מז , סוע"ב (קופה שטמן בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה,

רש"י) אסור להניחה על גפת של זיתים). הובא בטור, ובמ"א סק"ט (קופה של

צמר שטמן בה, אסור להניחו על גבי גפת של זתים שמעלה הבל ... (גמרא)).

יש ב' פירושים בדברי רבי זירא:

(א) כאמור כאן שאסור דוקא כשהקדרה טמונה

במוכין שבקופה, וכנסמן לקמן (הערה 748 ).

(ב) פירוש הגאונים, שיתבאר לקמן בהמשך

הסעיף ( אם היא יושבת על גבי גחלים, אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים,

לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל) , ולעיל סי' רנג ס"י (ושם הערה 61 ).

[743]

גמרא מח, רע"א (דזיתים מסקי הבלא), ופרש"י (כגון זה שהטמין בדבר אחר והניח

קופה על הגפת ... שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה).

[744]

ב"י ד"ה ומ"ש רבנו אבל (הכא שהיא מכוסה בבגדים, אף על פי שהבגדים אינם

מוסיפין הבל מחמת עצמם, מכל מקום מחמת אש שתחתיה מוסיפין הבל, ואסור להטמין בדבר

המוסיף הבל). שו"ע ס"ח (אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מכל

מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל).

ואף שפרט זה לא נזכר ברש"י, אלא

כתב סתם (שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה).

הנה הטעם שברש"י מועיל לאסור

בנוגעת הקדרה בגפת ומגולה למעלה, לדעת האוסרים בזה, כדלקמן בהמשך הסעיף ( אם

היא יושבת על גבי גחלים אף אם היא מגולה לגמרי, יש אוסרים, לפי שזהו כמטמין בדבר

המוסיף הבל, כיון שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים ומוסיפים בה הבל) ,

ושם נסמן ( הערה 753 ) .

משא"כ כשהקדרה אינה נוגעת בגפת

ובגחלים, וטמונה במוכין ובגדים, לא סגי בטעם זה, אלא בטעם שהובא בב"י,

וכדלקמן בהמשך הסעיף ( לפי שאף שהבגדים אינן מוסיפים הבל מחמת עצמן, מכל מקום מחמת

הגחלים שתחתיהם שמעלים הבל למעלה, מוסיפים הבגדים הבל בקדרה, והרי היא טמונה בדבר

המוסיף הבל).

*

ואפשר שבזה התירו בדיעבד, כדלעיל

ס"ו ( ואם הטמין בו קדרה מבעוד יום, ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות

סביב לה או תחתיה, אין לאסור התבשיל בדיעבד, מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותר),

ושם נסמן (הערה 718 ) .

[745]

גמרא שם (דשומשמין לא מסקי הבלא). מ"א שם (אבל להניחה על גפת של

שומשמין שרי).

והיינו אף שגם הם מוסיפין הבל, כדלעיל ס"ה

( אלו הם דברים המוסיפים הבל, פסולת של זיתים ושל שומשמין), מכל

מקום היינו דוקא כשהקדרה טמונה בפסולת של שומשמין , משא"כ בקופה

שהעמידה על גבי פסולת של שומשמין, אין ההבל עולה למעלה.

[746]

תוס' שם ד"ה דזיתים (ויש תימה היאך אנו מטמינין על כירות שלנו שקורין אשטר"א.

ואע"פ שגורפין אותו, הוא מוסיף הבל כמו גפת של זיתים). רא"ש

פ"ד סי' ב (יש מקומות שבמקום שמסיקין האור ובשלו הקדרות כל היום, לעת ערב מסלקין

את האש וגורפין הרמץ ונותנין הקדירה לצורך מחר ומכסין אותה באפר צונן. ויש לתמוה על

מנהגם, דאסירנא הכא לתת קופה שטמן על גפת של זיתים דמסקי הבלא, ואין לך מוסיף הבל

יותר מן המקום שבשלו שם כל היום).

משמעות השו"ע

ס"ח (אף

על פי שמותר להשהות קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים, ע"פ הדרכים שנתבארו בסי'

רנ"ג ... שיש בה גחלים ... ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג

... וכן מותר להניח הקדירה בתנורים שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה) ,

ולא הזכיר ההיתר של גרופה גם בהטמנה .

הוכחה זו נתבארה בקונטרס אחרון ס"ק

ב ד"ה ולפי זה צריך ( דלא אסרו בטמונה למעלה, אלא על גבי

קטומה או שנתן בה חתיכה חיה, ולא על גבי גרופה (כמבואר בהדיא בשו"ע, דאיכפל

תרתי תלת זמני לאשמעינן הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, מכלל דלא משכחת לה אלא על

גבי גחלים, ועל גבי גחלים בלאו הכי אסור אף בשהוי, לכן הוצרך לומר על פי הדרכים

כו')). והיינו

שלא אסרו ההטמנה אלא במקום שיש גחלים (והשהייה הותרה כיון שהיא קטומה או נתן בתוכה

חתיכה חיה), משא"כ בגרופה שאין גחלים, שגם ההטמנה מותרת.

וכן הוא לקמן סי"א ( וכל

זה כשהגחלים הן קטומות, או שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, או שנתן חתיכת בשר

חיה בקדרה סמוך לחשכה ממש), ולא הזכיר ההיתר של גרופה, שזה מותר גם בהטמנה.

*

ולפי כל זה מותר להטמין בבגדים גם בתנור

שלנו, אם התנור חם ואינו דלוק, כיון שהתנור הולך ומתקרר אינו נחשב מוסיף הבל.

אך מכל מקום לא יחזיר לשם בשבת, אף אם

אינו מטמין בבגדים, ואף אם אין היד סולדת בו, משום שנראה כמבשל, כדלעיל סי' רנג

סכ"א ( לענין להחזיר לתוך הכירה, או לתוך התנור אפילו שלנו, אין חילוק

בין היד סולדת בו לאין היד סולדת בו).

ואם התנור דלוק, יתבאר לקמן (הערה 759 ).

[747]

ס' התרומה סי' רלא (לא גזרו אלא דבר שהוא מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד, אבל

דבר שהוא חם מחמת דבר אחר לא גזרו, לפי שהולך ומתקרר). הובא ב תוס' שם (ורבינו

ברוך פירש שיש לחלק בין תוספת הבל דגפת לתוספת הבל דכירה שלנו, לפי שהכירה אין חומה

אלא מחמת האש, ולעולם מתקרר והולך, אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו). וב מרדכי רמז

שכ (לא גזרו אלא דבר שהוא מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד (אבל) דבר שהוא חם מחמת

דבר אחר, לא גזרו, לפי שהולך ומתקרר ... ס' התרומה). מ"א סוף

סקי"ח (ובתוס' דף מ"ח כתבו וז"ל, דכירה שלנו אין חומה אלא מחמת האש,

וכל שעה מתקרר והולך, אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו).

ואף שנראה מדברי הטור שאינו סובר היתר

זה (אבל הטמנה שמטמינין רוב העולם, שמניחין הקדרה על הכירה ומכסין

אותה וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר), ופירש הב"י (שאף על פי שלא היו

גחלים בכירה, מכל מקום מחמת חום הכירה היו מתחממים הבגדים ומוסיפין הבל).

מכל מקום כבר נתבאר (הערה הקודמת)

ההוכחה משו"ע דקיי"ל להתיר בזה, וגם טעם ההיתר נזכר בטור סי' רנח, לענין

הטמנת קדרה על גבי קדרה (ואם הניחו בערב שבת מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל),

ופירש בב"י סי' רנח (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת

הבל, אדרבא חומה מתמעט והולך).

ולפי דעת הפוסקים שגזרו גם ב"דבר שהוא חם מחמת דבר אחר ", דן בארוכה לקמן במהדורא בתרא

(ס"ג-ד, וס"ט-י), הטעם שאין חוששים להטמנה בכמה הלכות.

אמנם נראה שבכל המשך המהדורא בתרא לא בא

אלא לברר דעת פוסקים אלו, אבל אינו חוזר ממה שנפסק כאן, כדעת ס' התרומה והב"י

בשו"ע.

וכן נפסק כטעם זה לקמן סי' רנח (לפי שאין

הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט), ושם נסמן (הערה 927 ). ולקמן סי' שיח ס"ג (שמותר להטמין את

הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל, כמו שנתבאר בסי' רנ"ז, והחמין הן נקראים דבר שאינו

מוסיף הבל, כמ"ש בסי' רנ"ח), ושם נסמן (הערה קצט).

*

ובאמת נתבאר בתוס' ורא"ש שם טעם

אחר להיתר (דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה, אבל בכירות שלנו לא שייך למיחש

הכי). ולא הובא כאן טעם זה, אלא טעם ס' התרומה שהובא בתוס'.

והאריך להוכיח בקונטרס אחרון ס"ק

ב, דלא קיי"ל כהטעם שהובא בתוס' ורא"ש הנ"ל, הן לענין טעם האיסור

שמא יטמין כולה בתוכה (בחלקו הראשון של הקונטרס אחרון), והן לענין טעם ההיתר בכירה

גרופה, שאין שייך לחוש שיטמין בתוכה (ד"ה ובר מן כל דין).

ונפקא מינה למעשה מכל זה, אשר לפי זה

אסור לכסות בבגדים קדרה שעל גבי בלעך שעל גז, או על גבי פלטה חשמלית, או על גבי

המעזיבה של התנור, אף שאי אפשר להטמין בתוכם; שהרי לא קיי"ל להתיר בזה מטעם

שבתוס' ורא"ש (שאין לחוש בזה שמא יטמין כולה בתוכה), וכן אין להתיר מטעם ספר

התרומה וסיעתו (שהרי אינה הולכת ומתקררת), וכמבואר באבני נזר חו"מ סי' קו, ובשבת

כהלכה פי"א סי"ג והערה לח וביאורים אות ט.

[748]

ר' זירא מז, סע"ב (קופה שטמן בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה, רש"י) אסור

להניחה על גפת של זיתים ... דזיתים מסקי הבלא). וכבר הובא לעיל בתחלת הסעיף לענין

הניחה על פסולת של זיתים. ומכל שכן כאן שהוא על גבי גחלים.

אלא שכאן מוסיף שכן הוא גם כשאינה נוגעת

בגחלים, וכפירוש רבינו יונה שב ר"ן כב, א (אבל הרב רבינו יונה ז"ל

כתב דאפילו מפסיק אוירא בין קדרה לגפת, אסור, דכי שרי שהוי על גבי כירה קטומה, אף על

פי שהיא מוספת הבל, דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה ... וכן דעת הרשב"א ז"ל).

והוא ברשב"א מז, ב ד"ה קופה (נראה דמה שלא אסרו כאן אלא בשטמן בקופה, היינו

אפילו בשאין שולי הקדירה והקופה דבוקים על פני הגפת אלא אפילו בתלויה עליו, מפני שהוא

מעלה הבל ומרתיח קצת למה שהוא עליו).

וכדלעיל סי' רנג ריש ס"י ( כשאין

הקדירה נוגעת בגחלים, כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל או על גבי אבנים בתוך הכירה

או התנור), שלדברי הכל אינה נחשבת הטמנה מצד עצמה, ומכל מקום נחשבת הטמנה מחמת

הבגדים שעל הקדרה.

והחילוק בין דעת הרשב"א לבין דעת

רבו רבינו יונה, נתבאר לעיל שם (הערה 69 ).

ואף שבעל המאור מתיר אף בזה, כמבואר

בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה ובר"ן ( דעת הרז"ה בפרק

ג' שלמד האיסור מקופה, ומשמע שם שאף שהיא טמונה אין איסור אלא על גבי גחלים ממש).

מכל מקום קיי"ל בזה כדעת רבינו

יונה והרשב"א והר"ן.

וכן הוא גם דעת הטור

( הטמנה שמטמינין רוב העולם,

שמניחין הקדרה על הכירה, ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר ,

דאע"פ שמותר להטמין בכסות, כיון שיש תחת הקדרה אש שמוסיף הבל, אסור ). ונתבאר לקמן במהדורא

בתרא סוף ס"א ( ומה שכתב אחר כך שיש תחת הקדרה אש כו'. היינו מלמטה ויש אויר ביניהם,

כי הקדרה נתונה על גבי הכירה מלמעלה עיין שם ).

[749]

ב"י ו שו"ע שם (כמועתק לעיל הערה 744 ).

[750]

ר"ן שם ד"ה ולפי (שמשים עליה אותו כלי רחב שאנו נוהגין לשום על גבי

הקדרה, דכל כי האי גונא לא הוי הטמנה). שו"ע ס"ח (ואם נתן על הקדירה כלי

רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר, דכיון שאין הבגדים

נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן הטמנה).

ודינו כמו בנותן קדרה בתוך התנור, שמטעם

זה אינה נחשבת הטמנה, כדלקמן בסמוך (והערה 757 ).

והיינו דוקא בכלי רחב שאינו נוגע בקדרה,

משא"כ כשאינו רחב כל כך, אזי נחשבת הטמנה אפילו בלא הבגדים שעליה, כדלעיל

ס"ד ( אסור לכפות כלי על קדרה רותחת לשמור חומה (אם כולה טמונה

תחתיו), אלא אם כן הכלי הוא רחב שאין דפנותיו נוגעים בצדי הקדרה, שאז אין כאן

הטמנה כלל), ושם נסמן (הערה 704 ).

[751]

שו"ע שם (והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים).

[752]

ר"ח לז, סוע"א (ושיהוי זה אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל והקדירה

יושבת עליה, והיא תלויה (או) באבנים [או] כיוצא בה, אבל הטמנה על גבי גחלים, דברי הכל

אסור), וכנסמן לעיל סי' רנג ס"י (הערה 61 ).

[753] גמרא מח, רע"א (דזיתים

מסקי הבלא), ופרש"י (שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה). בעל המאור

טז, ב (יש מי שאומר אסור להטמין על גבי גחלים כלל, דאפילו קטומות לא גרע מגפת של

זיתים דאסור להניח עליה קופה שטמן בו, כמו שמפורש בפרק במה טומנין, משום דמסקי

הבלא, הכא נמי לא שנא, דכל שכן הוא ... ודברי רבינו חננאל נוטים לדברי האוסר).

וכן נתבארה שיטה זו בקונטרס אחרון

ס"ק ב (כדפרש"י גבי גפת שתחת הקופה (שמשם למדו הפוסקים לענין גחלים)

שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדרה ... שבמאור פ"ג למד איסור זה מדין הקופה שעל

גבי הגפת ... דעת הרז"ה בפרק ג' שלמד האיסור מקופה ... סבירא להו דאף שמגולה

למעלה מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה

כדפרש"י גבי גפת).

וכן הוא לעיל סי' רנג ס"י (והגחלים

הם מוסיפים הבל בקדרה), ושם נסמן (הערה 64 ).

[754]

אור זרוע ח"ב סי' ח (שמותר להשהות קדירה על גבי גחלים ממש, כמו שאנו עושין בערב

שבת שאנו משהים קדירה על גבי גחלים עד שבאים מבית הכנסת). הובא במרדכי רמז

רצט.

ואף שיש עוד אופנים לפרש בדבריו, מכל

מקום מסיק כאן שעיקר כוונתו היא, " שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה".

ונתבאר לעיל סי' רנג ס"י ( הערה 68 ), ולקמן במהדורא בתרא ס"ב.

וכן דעת הרמב"ם והמ"מ, כדלקמן

סי' רנח בקונטרס אחרון ( דכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה ... וכן דעת הרמב"ם ומגיד

משנה סוף פ"ד ), ושם נסמן (הערה 934 ).

[755] היינו שאם הקדרה נוגעת

בגחלים, ופי התנור שלמעלה מגולה, כבר נתבאר שתלוי בב' הדעות דלעיל.

וכאן מוסיף ומבאר, שאף אם היא נוגעת

בגחלים (או אפילו הגחלים הם מסביב לקדרה), ופי התנור מכוסה מלמעלה, עדיין

"אין בכך כלום" לדעה המתרת, מטעם שיתבאר כאן, וכן המנהג.

[756]

כדלעיל רס"א ( גזרה שמא יטמין ברמץ, דהיינו אפר שמעורב בו גחלים, ואחר כך

בשבת ישכח ויחתה בגחלים), ושם נסמן (הערה 678 ) .

[757]

תוס' מח, א ד"ה דזיתים (דלא אסרו אלא כשמטמין ומדביק סביב הקדרה, דומיא דרמץ,

אבל תנור או חפירה שיש אויר בין הדפנות לקדרה, אין לאסור יותר מהשהאה, אף על פי שכל

הקדרה בתוך התנור). ספר התרומה סי' רלא (דלא גזרו אלא דבר שיכולין לטלטל, דומיא

דרמץ, כגון גפת וחול ומלח , ולא דבר מחובר ). הובא ב הגהות מיימוניות פ"ג

אות ב ( דלא

אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל, שמא יטמין ברמץ, אלא דבר הדומה לרמץ המיטלטל ... עד

כאן מספר התרומה שיסד רבינו ברוך מפי ר"י, וכן רבינו שמשון, וכן רא"מ

בשם ר"ת, וכן ספר המצות ). רא"ש פ"ד ס"ב (היינו דווקא

כעין הטמנה ברמץ, שהרמץ מגיע לקדירה סביב. אבל בתנור, וכן בחפירה זו, שיש אויר הרבה

בין הדפנות לקדירה, לא דמי' להטמנה), הובא בטור סי' רנז. הגהות מרדכי

פ"ג פ, א (ואפילו אם מוגף התנור וסתמו, דהשתא נפיש הבלא טובא שרי, דלא דמי להטמנה בדבר המוסיף הבל, דהני מילי

כגון טומן בגפת ובמלח וכיוצא בהן, דבר המטלטל שמדביק אצל דופני ה[קדרה] ... אבל בתנור

סתום ... שרי, דלאו הטמנה היא ... עכ"ל מור"ם ז"ל ).

מ"א סי' רנג סקי"ז ( ולא מקרי הטמנה אלא בדבר המטלטל שמדביק אצל דופני התנור, אבל תנור

סתום לאו הטמנה היא (הגהות מרדכי וטור סי' רנ"ז ותוס' ורא"ש) ).

ודינו כמו בנותן כלי רחב על הקדרה,

שמטעם זה אינה נחשבת הטמנה, כדלעיל בסמוך (והערה 750 ).

[758]

נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג, אשר בפוסקים נזכרים כאן ב' פרטים:

(א) דופני התנור אינם דבר המיטלטל כרמץ, ואינם נוגעים בקדרה

מסביב.

(ב) יש אויר בינם.

והמ"א מעתיק מהם רק את

הפרט הראשון, שהוא

עיקר בלשונם. ומה שסיימו בפרט השני, שיש אויר בינם, היינו לומר, שאף אם הכותל נוגע

בקדרה, אינו יכול ליגע בכל דופנה סביב, וישאר אויר בינם.

וכן כאן מועתק רק הפרט הראשון ( אין

לאסור אלא כעין רמץ, שהוא דבר המיטלטל ומודבק לדופני הקדרה).

וכן הוא לעיל סי' רנג ס"י ( אף

שדופני הכירה או התנור מקיפים סביב דופני הקדרה, ואף אם פיהם סתום למעלה, מכל מקום

כיון שאין שום דבר המיטלטל דבוק סביב דופני הקדרה, אין זה נקרא הטמנה, מטעם שיתבאר

בסי' רנ"ז).

ודלא כהט"ז ס"ק ו (נראה לי דצריך ליזהר שלא יעמיד הקדירה אצל

דופן התנור, דאז נראה כהטמנה, דהא עיקר ההיתר שיש הפסק אויר בין הקדירה לדופן. וגם

הדף הסותם בתנור לא יגע בקדירה מטעם זה. וכמו שכתב הטור ההטמנה שהיה הרא"ש רגיל

להטמין בגומא ולכסות עליה, דההיתר משום שיש הפסק בין הקדירה לדופן).

אלא אף אם התנור

קטן וצר, ו הכותל נוגע בקדרה, אינו יכול ליגע בכל דופנה סביב, וישאר אויר

בינם , ואין זו הטמנה.

*

ומכל זה יש מקום לדון ב"קראק

פאט" הנהוג אצלינו, שהן הקדירה הפנימית (שבה התבשיל) והן הכלי החיצון

(שמוסיף הבל), שניהם עגולים בשוה. אלא שמכל מקום יש "אויר קצת מפסיק

ביניהם". וראה שבת כהלכה פי"א ביאורים אות ז, ואות טו.

ועכ"פ צריך ליזהר שלא להכניס בינם

נייר כסף (שישמש כמו בלעך, לעשותו קטומה), כי בזה ממלא את האויר שבינם, ואפשר

נעשית בזה הטמנה . וראה שבת כהלכה פי"א סכ"ד-ה. נימוקי שבת.

שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

עוד יש לדון בכמה פרטים בהיתר כלי זה,

כדלעיל סי' רנג ס"י (והערה 73 ).

[759]

רמ"א סי' רנג סוף ס"א (וכן המנהג). וכן הוא לעיל שם ס"י

(וכן המנהג). ונתבאר לעיל שם (סוף הערה 75 ).

ו קאי על האמור לעיל ( ויש

אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה) , ויתירה מזו, שהמנהג

להקל אף אם העמיד הקדרה על הגחלים שבתוך התנור ופי התנור מכוסה.

*

ולפי זה מותר להטמין הקדרה בתוך התנור

שלנו, אפילו התנור דלוק ומוסיף הבל, אלא שהקדרה אינה מוטמנת בבגדים; כי מה שהקדרה

בתוך התנור אינה הטמנה.

אך מכל מקום אין להטמינה שם אלא באופן

שאינו אסור משום שהייה, והיינו על גבי "בלעך" הנתון בתוכה, או על גבי

קדרה ריקנית, להיכר שלא יבוא להגדיל האש, או להכניסו אחר שכבר נתבשל עכ"פ

כמאכל בן דרוסאי, וכדלקמן סי"א ( וכל זה כשהגחלים הן קטומות, או שנתבשל

כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום ... שאם לא כן לדברי הכל אסור אף בלא שום הטמנה, כמו

שנתבאר בסי' רנ"ג ).

ובכל אופן יזהר שלא יחזיר לשם בשבת,

משום שנראה כמבשל, כדלעיל סי' רנג סט"ז ( וכל זה כשמחזיר הקדרה

על גבי פי הכירה מלמעלה ... אבל להחזירה לתוך הכירה ממש, והוא הדין לתוך התנורים

שלנו, אסור בכל ענין , אע"פ שהוסקו בקש וגבבא ונגרפו ונקטמו ,

ואותה הקדרה עודה בידו והיה דעתו להחזירה ), ושם (הערה 123 ).

ואם התנור חם ואינו דלוק, נתבאר לעיל

(הערה 746 ).

[760] שו"ע ס" ח

(אף על פי שמותר להשהות

קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים, ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג ... שיש

בה גחלים ... ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג ... וכן מותר להניח הקדירה

בתנורים שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה). ולא נזכר כאן ההיתר

של גרופה, כי זה מותר גם בהטמנה, כדלעיל ס"י (והערה 746 ).

[761]

ס"א ( כירה ...

אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה ... אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן דרוסאי ... אלא אם כן הכירה היא ... קטומה ), וס"ח ( אבל

אם הוא חי לגמרי, מותר ליתנו) .

[762]

אוצ"ל: ובמיני (קונטרס השלחן).

[763]

מ"א סקי"ט (אסור לתת מיני קטניות או מיני בצק, אלא כדי שיתבשלו כמאכל

בן דרוסאי מבעוד יום, אלא אם כן כסה הגחלים באפר).

[764]

ס"ו ( חי לגמרי סמוך לחשכה ...

בפת וכל כיוצא בזה, כגון עוגה ומיני בצק שאופין בקדירה, אין זה מועיל כלום, לפי

שהן אינן צריכים שהות גדול לאפיית[ן] כמו שצריך לבישול בשר) , וסי"ג ( כל

מיני קטניות הם ממהרים להתבשל ויכולין להגמר לסעודת הלילה. וכן הדין בכל מיני

ירקות) . וכן הוא לקמן סוס"י רנט (אבל במיני בצק בין מבושלים בין

נאפים ובמיני קטניות ובמים ובצלי הנצלה בשפוד, אין מועיל חי).

[765]

אור זרוע ח"ב סי' ח (כמו שאנו רגילים בארץ כנען, שאנו מטמינים בתנור וטחין פי

התנור בטיט, לכו"ע שרי). רמ"א ס"ח (והטמנה שעושין במדינות אלו,

שמטמינים בתנור וטחין פי התנור בטיט, שרי לכו"ע).

[766]

משמעות אור זרוע שם, וד"מ אות ז (ממה שכתבו "שמטמינים

בתנור", נראה דמיירי שמטמין בתוך הגחלים שבתנור.

[767]

סי' רנד ס"א ( אלא אם כן טח בטיט סביב הכיסוי, שאז אין חוששים שמא יטרח כל כך

לסתור הטיחוי ולא יזכור על השבת, לפיכך מותר להשהותו בתוכו), ושם נסמן (הערה 434 ) .

[768] כדלקמן סי' רנט ס"ז

(תנור שמניחים בו החמין לשבת וסותמין פיו בדף ושורקים אותו בטיט).

[769]

מ"א סקי"ט (כמועתק לעיל הערה 763 ).

[770]

רז"ה טז, סוע"ב (ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין,

וכל מי שאינו אוכל חמין, צריך בדיקה אחריו אם הוא מין). רמ"א ס"ח (ומצוה

להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת, כי זהו מכבוד ועונג שבת. וכל מי שאינו מאמין בדברי

החכמים ואוסר אכילת חמין בשבת, חיישינן שמא אפיקורס הוא).

[771]

מטה משה סי' תע (דרוצה לומר שאינו אוכלו מחמת שסובר שאיסור הוא בדבר, לזה יש לדקדק

עליו שמא הוא מין, אבל מי שאינו אוכלו מחמת שכאב לו אכילת חמין, שקורין

שאלנ"ט, והעונג שלו הוא לאכול צונן, קרוב הוא בעיני דאסור לאכול חמין, דהא

מצער ליה במה שאוכל). מ"א סק"כ (אבל מי שמזיק לו החמין, מותר לאכול

צונן (מטה משה)).

[772]

רז"ה שם (צריך בדיקה אחריו אם הוא מין). רמ"א שם (חיישינן שמא

אפיקורס הוא).

[773] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"ט הובאו שתי הלכות מהמ"א:

(א)

אם פינהו לקדרה אחרת והחזירו לקדרה הראשונה מותר להטמינו, שבזה מבאר כאן "אפשר

דלכולי עלמא שרי" (כיון שמעשיו מוכיחים שאינו חושש להרתיחו, הוי כצונן).

(ב)

אם התבשיל נתקרר קצת עד שאין היד סולדת בו, מותר להטמינו, שבזה מבאר כאן שיש מקום

עיון בפוסקים (כיון שנתקרר מעצמו), ומסיק "וצ"ע".

אחר

כך הוסיף הגהה, שלפי עיון במקור הדברים, אפשר שכולם מודים להתיר גם באופן השני .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות

וביאורים (ירושלים) חי"ב ע' א ואילך. נימוקי שבת ע' תלט ואילך. כנישתא דבי רב

ע' שצט ואילך. ביאורי השלחן ע' קמו.

שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

[774] ס"ק יד (ואפשר דאפילו בכלי

ראשון אם נתקרר קצת שרי להטמינו) .

[775] פ"ד ה"ה (שלא אסרו להטמין

בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו).

[776] "מותר לתת על פי

קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן,

לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך. אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם, ודאי

אסור".

[777] יט, א סוד"ה ת"ר מביא (תבשיל

שנתבשל מערב שבת כל צרכו ... להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם, ודאי אסור, שהרי

אסור להטמין משחשכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ... כך

כתב הרשב"א ז"ל).

הרי שאף הפאנדי"ש הצונן, שנתן על קדרת החמין לחממו מעט,

אסור להטמינו תחת הבגדים. מכל שכן בתבשיל החם שבקדרה שנתקרר קצת עד שאין היד סולדת

בו, שאסור להטמינו תחת הבגדים בשבת.

[778] זאת היא הגהה שהוסיף רבינו לאחר זמן,

אשר כל הצ"ע הוא רק ממשמעות דברי הר"ן בשם הרשב"א. אמנם כשמעיינים

במקור הדין ברשב"א מ, ב סד"ה מביא (ואף על גב דקיימא לן דמותר להטמין את הצונן

... אפילו הכי על גבי מיחם אסור, דכיון שהוא נותנו על גבי דבר חם ומטמין, אפילו בדבר

שאינו מוסיף, ואפילו במה שהטמין בו המיחם מערב שבת, אסור, והיינו כרבה דנזהיה לההוא

גברא דמנח כוזא דמיא אפומא דקומקמא, כדאיתא בריש פרק במה טומנין (מ"ח א'), וכמו

שפירש שם מורי הרב רבינו יונה ז"ל, ונראין דבריו דכל שהוא מוליד חום בדרך הטמנה

על גבי דבר חם, כמטמין את הצונן על גבי מיחם, אסור). ויתבאר לקמן בקונטרס אחרון לסי' רנח

(הערה 936 ).

רואים מכך שכל עיקר האיסור הוא רק "כל שהוא מוליד חום

בדרך הטמנה על גבי דבר חם", משא"כ כשמטמין תחת הבגדים את הקדרה שנתקררה

מעט עד שאין היד סולדת בו, אין לאסור.

*

ראה לקמן בתחלת המהדורא בתרא (הערה 2528 ), שכנראה בעת כתיבת השו"ע

והקונטרס אחרון לא הי' לפני רבינו ספר הרשב"א על מסכת שבת, אלא ממה שהובא

מדבריו בר"ן ובב"י, ולכן פירש דבריו כדלעיל בהערה הקודמת. אמנם אחר כך

הוסיף במהדורא בתרא, שלפי המבואר "במקור הדין ברשב"א", תו "לא

קשיא מידי".

[779] כמבואר בפנים ס"ט

(אבל אם פינהו לקדרה אחרת מותר להטמינו).

[780] אלא מטעם המבואר בגמרא שם

" השתא אקורי קא מקיר לה, ארתוחי קא מירתח לה", והיינו

שמעשיו מוכיחים שאינו חושש להרתיחו, ולכן גם כשהחזירו לכלי ראשון אין חוששים שירתיח;

ולא משום שנתקרר.

וראה כנישתא דבי רב. שו"ע הרב עם

ביאורים והערות. ובנימוקי שבת בפנים ס"ט. שבת כהלכה פי"א

הערה סה.

[781] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"י נתבאר טעם איסור העמדת הקופה (שטמן בה הקדרה במוכין) על גבי פסולת זיתים,

לפי שהם מעלים הבל בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל בקדרה.

ואף

שבתוס' ורא"ש נתבאר טעם האיסור משום גזירה שמא יטמין בתוכם.

מכל

מקום יש להוכיח מהפוסקים דלא קיי"ל כן, אלא כטעם האמור לעיל.

וגם

התוס' ורא"ש לא כתבוה, אלא כדי ליישב מקומות שנהגו להטמין בתנור גרוף

(ד"ה ובר מכל דין).

ומסיק

בסוף הקונטרס אחרון, שמכל הלין טעמי לא נזכר בפנים הטעם משום גזירה.

ומה

שנהגו להעמיד הקדרה בכירה גרופה, ואין חוששים משום הטמנה בדבר המוסיף הבל, ונתבאר

הטנם בתוס' ורא"ש, כי בכירה גרופה אין שייך לגזור שמא יטמין בקרקע הכירה. לא

קיי"ל כן (ד"ה ולפי זה צריך).

אלא

הטעם הוא כמבואר בפנים ס"י, והוא מספר התרומה שבתוס', כיון שהכירה הולכת

ומתקררת אין נקראת דבר המוסיף הבל.

*

כל

זה נתבאר כאן לפי שיטת הרא"ש והטור ושו"ע, שההטמנה אסורה בשני האופנים:

(א) נוגעת בגחלים ומגולה למעלה. (ב) טמונה למעלה ואינה נוגעת בגחלים.

אמנם

נתבארו כאן (במוסגר הארוך) גם שתי שיטות נוספות שהובאו בר"ן:

(א)

שיטת בעל המאור, שלא נאסרה אלא נוגעת בגחלים (בין טמונה למעלה ובין מגולה למעלה).

(ב)

שיטת רבינו יונה, שלא נאסרה אלא טמונה למעלה (בין נוגעת בגחלים ובין לאו).

וכן

דן בדעת בעל התרומה והסמ"ג (בהגהה ד"ה אבל בספר התרומה).

*

וכל

זה במטמין בערב שבת בדבר המוסיף הבל, אבל איסור הטמנה בשבת בדבר אינו מוסיף הבל,

נתבאר בפנים ס"ד, דלא מיתסר אלא כשמטמין כולו, והובאו ההוכחות לזה מכמה

פוסקים (ד"ה אבל בשבת).

לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות

וביאורים (ירושלים) חי"ב ע' ט ואילך. נימוקי שבת ע' תמה ואילך. כנישתא דבי רב

ע' תד ואילך. ביאורי השלחן ע' קנ ואילך וע' קעב ואילך. שו"ע הרב עם ביאורים

והערות.

בדפוס ראשון נדפסו כאן, שני קטעים

(ד"ה ומיהו וד"ה אבל בשבת, והגהת הרב עצמו), וכן נדפסו לקמן – קרוב

לסופו. ועל פי התוכן נראה ששייכים לקמן שם, כמבואר בכרם חב"ד ח"א ע' 95.

קובץ הערות וביאורים חי"ב ע' 8 וע' יג. כנישתא דבי רב.

[782] ד"ה ומ"ש רבנו אבל (הכא

שהיא מכוסה בבגדים, אף על פי שהבגדים אינם מוסיפין הבל מחמת עצמם, מכל מקום מחמת אש

שתחתיה מוסיפין הבל, ואסור להטמין בדבר המוסיף הבל). וכן הוא בשו"ע ס"ח

(אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מכל מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף

הבל).

[783] ואף שהב"י כתב טעם

זה רק לענין קדרה המכוסה בבגדים שעומדת על האש. מכל מקום מובן שכן הוא גם לענין

קופה שעל גבי הגפת של זיתים.

שהרי מהא דאמרינן מז, סע"ב (קופה שטמן

בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה, רש"י) אסור להניחה על גפת

של זיתים ... דזיתים מסקי הבלא), למדים מה שנפסק בשו"ע ס"ח

(אף על פי שמותר להשהות קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים ... אם הוא מכוסה בבגדים, אף

על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מכל מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל).

ומזה שכתב הב"י והשו"ע טעם זה

לענין קדרה מכוסה בבגדים שעל האש, מובן שזהו גם טעם איסור קופה שעל פסולת הזיתים,

מחמת שהקופה מוספת בה הבל (שעולה אליה מפסולת הזיתים) .

וכן נתבאר טעם שתי הלכות אלו, בפנים

ס"י (פסולת של זיתים, לפי שהם מעלים הבל למעלה בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל

בקדרה הטמונה בהם, והרי היא כטמונה בדבר המוסיף הבל ... מחמת הגחלים שתחתיהם

שמעלים הבל למעלה, מוסיפים הבגדים הבל בקדרה, והרי היא טמונה בדבר המוסיף הבל).

[784] עתה מתחיל לבאר הטעם שלא

הביא הטעם המובא בתוס' מח, רע"א (דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה).

ומביא הוכחות רבות (בהמשך הקונטרס אחרון) דלא קיי"ל כסברה זו.

[785] מח, רע"א ד"ה

אסוקי (שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה) .

[786] שלדעת הפוסקים שאם שולי

הקדרה נוגעים בגחלים מקרי הטמנה, כיון שהם מעלים ומוסיפים הבל בקדרה, למדים זאת

מהאמור ברש"י לענין קופה הטמונה על הגפת, שמעלה הבל ומרתיח הקדרה שבקופה.

וכן הוא לקמן ד"ה ובפרט אם (שבמאור

פ"ג למד איסור זה מדין הקופה שעל גבי הגפת), וד"ה ובר"ן (דעת

הרז"ה בפרק ג' שלמד האיסור מקופה), וד"ה אבל הרא"ש (סבירא להו דאף

שמגולה למעלה מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה,

כדפרש"י גבי גפת), ושם (הערות 805 .

839 ).

וכן הוא בפנים ס"י (כיון שאף הקדרה

נוגעת בגחלים, והם מעלים ומוסיפים בה הבל), ושם נסמן (הערה 753 ),

ולעיל סי' רנג ס"י ( אם היא עומדת על גבי גחלים ... שמטמין על גבי הגחלים, והגחלים הם מוסיפים

הבל בקדרה), ושם נסמן (הערה 64 ).

משא"כ בנידון דידן, שהקדרה טמונה

בקופה ועומדת על פסולת זיתים או גחלים, לא סגי בטעם זה.

[787] אחרי שהוכיח שהב"י

אינו סובר סברה זו שהובאה בתוס', מבאר איך הוכיח זאת הב"י ממשמעות הפוסקים.

[788] "שמניחין הקדרה על

הכירה ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים".

[789] כב, א ד"ה אבל ( דכי

שרי שהוי על גבי כירה קטומה, אף על פי שהיא מוספת הבל, דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה

... אסור להשהות את החמין על גבי כירה קטומה שהיא מוספת הבל ולהטמין את הקדרה

למעלה בבגדים) .

[790] טעם נוסף שהכריח את

הב"י לפרש שהאיסור הוא משום שהבגדים מוסיפים הבל בקדרה, ולא משום שמא יטמין

בהם:

כי כאשר הקדרה אינה נוגעת בגחלים אין

לגזור שמא יטמין בתוכם, "דהא אית ליה הכירא".

ויש בזה כמה פרטים:

(א) כשיש הפסק והכירא לא מסתבר לגזור

שמא יטמין בתוכם (כאמור כאן).

(ב) בפרט אם נאמר כדעת בעל המאור,

שנוגעת בגחלים למדים מדין הקופה שנוגעת בגחלים, מטעם גזירה שמא יטמין בתוכם. אם כן

מובן שכשאינה נוגעת בגחלים, והיא טמונה למעלה, אין לאסור משום גזירה זו (לקמן

ד"ה ובפרט).

(ג) אם נאמר שהקופה נחשבת לאינה נוגעת,

ונאסר משום ההטמנה למעלה, מטעם גזירה שמא יטמין בתוכם, אם כן נצטרך לומר שאסרו

נוגעת בגחלים ואינה טמונה למעלה, משום גזירה אטו טמונה למעלה. דהוי גזירה לגזירה

(לקמן ד"ה וגם מדאסר).

אלא ודאי מוכח מכאן שטעם שניהם אינו

משום גזרה שמא יטמין בתוכם, אלא כדלקמן ד"ה ומיהו היינו (כשדבר המוסיף נוגע

בה, בין מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין מלמטה שנוגעת

בגחלים שהגחלים מעלים הבל למעלה, דמי לרמץ).

[791] פ"ג סוס"י א (כמו שכתב רבינו

חננאל, ושיהוי זה אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת, והיא תלויה באבנים

או כיוצא בהן, אבל בהטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור). והוא בר"ח לז,

סוע"א (ושיהוי זה אינה הטמנה אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה, והיא תלויה

(או) באבנים [או] כיוצא בה ).

[792] שם ( דאפילו מפסיק אוירא בין

קדרה לגפת, אסור), ור"פ

כירה טו, ב (דהכא לא איירי בהטמנה כלל, אלא כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל וכיוצא

בו, או שהיא תלויה באבנים, שאין שולי הקדרה נוגעין בגחלים).

[793] שהביא שם את דברי

הרא"ש הנ"ל, שאם הקדרה נוגעת בגחלים אסור משום הטמנה (אפילו היא מגולה

למעלה).

ואילו כאן בסי' רנז כתב "הטמנה שמטמינין רוב העולם, שמניחין הקדרה על הכירה ומכסין

אותה וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר, דאע"פ שמותר להטמין בכסות, כיון

שיש תחת הקדרה אש שמוסיף הבל אסור". הרי בודאי מיירי שהקדרה אינה נוגעת בגחלים,

ונחשבת טמונה משום ש"מכסין אותה וסביבותיה בבגדים".

וכן הוא בפנים ס"י ( אסור להטמין בה הקדרה

בבגדים או בשאר דבר שאין מוסיף הבל, אפילו אם אינה נוגעת בגחלים כלל, כגון שיושבת

על גבי כסא של ברזל, או שתלויה על גבי אבנים).

ואם כן מובן שאין לאסור בזה משום סברת התוס', גזרה שמא יטמין

בתוכם, אלא משום סברת הב"י, שהבגדים שלמעלה מוסיפים הבל (שעולה מהגחלים

שלמטה).

[794] היא דעת הגאונים וסיעתם,

וכן פסקו גם הטור ושו"ע סי' רנג ס"א (וכל זה בענין שהה, שהקדירה

יושבת על כסא של ברזל או על גבי אבנים ואינה נוגעת בגחלים. אבל הטמנה על גבי גחלים,

לדברי הכל אסור).

והיא דעה הא' שבפנים ס"י (והוא שלא

תהא הקדרה נוגעת בגחלים. אבל אם היא יושבת על גבי גחלים אף אם היא מגולה לגמרי, יש

אוסרים, לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל, כיון שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים

ומוסיפים בה הבל), ובסי' רנג ס"י ( אם היא עומדת על גבי גחלים, אף שהן

עוממות וקטומות, אסור ... לפי שזה נקרא הטמנה שמטמין על גבי הגחלים, והגחלים הם

מוסיפים הבל בקדרה), ושם נסמן (הערה 61 ) .

הרי שלפי דעת הטור והשו"ע, אם היא

על גבי הגחלים ממש, אסור אפילו אינה טמונה בבגדים. ומה שאסרו כשהיא טמונה בבגדים,

היינו כשאינה נוגעת בגחלים, שאינה נחשבת הטמנה, דאית ליה הכירא.

וכדלקמן בסמוך (שהרי אין גזירה זו תלויה

בטמונה, דהא על גבי גחלים ממש אף במגולה גזרינן).

[795] בהגהה זו בא לבאר דעת ס'

התרומה והסמ"ג, אם מה שהקדרה נוגעת בגחלים ומגולה למעלה נחשבת הטמנה או לאו,

שיש לומר שבעל התרומה וסמ"ג סוברים שאף אם הקדרה נוגעת בגחלים אין זו הטמנה,

דלא כדעת הרא"ש והר"ן בשם הגאונים שהובאו לעיל.

ועוד

תתבאר דעתם בפרטיות – לקמן במהדורא בתרא ס"ב וס"ה.

דעות

פוסקים נוספים בהלכה זו יתבארו לקמן ד"ה ובר"ן, וד"ה אבל להרב

רבינו יונה, וד"ה אבל הרא"ש.

[796] ס' התרומה בסימנים סי'

רלא, וסמ"ג ל"ת סי' סה (ואסור לתת גחלים בוערות תחת הקדרה שמטמין).

ומה שלא הביא כאן גם את הסמ"ק (סי' רפב), שכתב גם הוא

לשון זה, ראה קובץ הערות וביאורים חי"ב ע' כ. כנישתא דבי רב.

[797] מח, א ד"ה דזיתים (מכאן יש לאסור להניח

גחלים תחת הקדרה ... להטמין קדרה עליהם).

[798] אף שלכאורה יש מקום לפרש,

דמיירי שיש גחלים בוערות למטה, ואין הקדרה הטמונה למעלה נוגעת בהם, משא"כ אם

הקדרה נוגעת בגחלים, אזי אסור אף שאינה טמונה למעלה (כדעת הגאונים וסייעתם

הנ"ל).

מכל מקום יש לומר דמיירי, שהקדרה נוגעת

בגחלים, ואינה נאסרת אלא אם כן היא טמונה למעלה. והיינו שהטמנה במקצת לדעתו אינה

הטמנה.

*

כאן כותב רק "יש לומר דמיירי

בנוגעת". אבל במהדורא בתרא ריש ס"ב (בספר התרומה, ובפרט סוף סי'

רל"א ... משמע בהדיא ... דדוקא בהטמנה אסרו על גבי גחלים, דדוחק לומר דמיירי במפסיק

אוירא). ושם ס"ה (ואפשר דתלי בהטמנת רוב הקדרה. ועכ"פ אין פיה מגולה מדבר

המוסיף מועיל כלום), ושם נסמן (הערה 2703 ).

[799] רמז שכא (קופה שטמן בה, מכאן פסק בספר (המצות)

[התרומה] דאסור להניח גחלים בוערות תחת הקדרה, אף על פי שאין סביב הדפנות. ומיהו אם

מצא גחלים בוערות למחר תחת הקדרה, או סביב לה, בשוגג, לא נאסר התבשיל בכך).

וכשם שהאמור בסיום דבריו (מצא גחלים בוערות למחר תחת הקדרה, או

סביב לה), מיירי שהקדרה נוגעת בגחלים הבוערות שתחתה (המעורבים בגחלים שאינן בוערות),

כך גם האמור בתחלת דבריו (אסור להניח גחלים בוערות תחת הקדרה), מיירי שהקדרה נוגעת

בגחלים הבוערות שתחתה.

משא"כ בספר התרומה ובסמ"ג (וכן בסמ"ק שם) כתוב

בסיום דבריו "אם מצא למחר קצת גחלים בוערות עם הדשן שטמן בו הקדרה", ולא

נזכר שם "תחת הקדרה או סביב לה", ואין משם הוכחה ש"תחת הקדרה"

האמור בתחלת דבריו, "מיירי בנוגעת".

וראה קובץ הערות וביאורים חי"ב ע' כא. כנישתא דבי רב.

[800] על מה שכתב הטור (ושיהוי זה אינו הטמנה,

אלא כעין כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו, והיא תלויה באבנים וכיוצא בהם, אבל הטמנה

על גבי גחלים דברי הכל אסור), כתב הב"י (ומ"ש רבינו לחלק בין שהייה להטמנה,

הוא מדברי הרא"ש בפרק כירה, וכן כתב שם הר"ן בשם הגאונים, ודלא כדפירש רש"י

... וכן דעת הגהות בפרק ג' (אות ב) שכתבו וז"ל ואף על פי שמותר להשהות הקדרה על

גבי כירה שיש בה גחלים בוערות, מכל מקום אם עשה הטמנה ... אין טומנין בדבר המוסיף הבל

... וכן כתב בספר התרומה ובספר המצות). משמע לכאורה מלשון זה, שסבירא להו כדעת

הגאונים הנ"ל, שאם הקדרה נוגעת בגחלים הרי זו הטמנה.

[801] לו, ב ד"ה עד שיגרוף (הגחלים, משום

דמוסיף הבל). ופירש הרשב"א שם ד"ה עד שיגרוף (שהוא מפרש ענין הפרק הזה אף

בהטמנה, והוא סבור שכל גרוף וקטום וכן קש וגבבה אין מוסיפין הבל). וכן הוא

בר"ן טו, ב (לפי שהוא מפרש זה הפרק (אף) בהטמנה, דכל שגרוף וקטום סבירא ליה

שאינו מוסיף הבל).

[802] ח"ב סי' ח (מלשון רש"י שפירש

ואנן דמשהינן על גבי כירה שאינה גרופה, משמע שאף על הגחלים מותר לשהות, וכוותי'

מסתברא). ומפרש הב"י (ומשמע מלשונו ששולי הקדרה נוגעים בגחלים ואפילו הכי שרי,

משום דסבירא ליה כרש"י וראבי"ה, ואם כן ליתיה לההוא דינא לדעת כל הני רבוותא

דפליגי ארש"י).

ואף שאחר כך כתב האור זרוע שם (שמותר להשהות קדירה על גבי גחלים

ממש, כמו שאנו עושין בערב שבת שאנו משהים קדירה על גבי גחלים עד שבאים מבית הכנסת).

הובא במרדכי רמז רצט. ופירש בדבריו ב דרכי משה שם ס"ק ג

(דהא לא מיקרי הטמנה אלא כשמכסהו למעלה כמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ז, אבל בכהאי

גוונא לא מיקרי הטמנה, לכן נראה לי דמשום זה אין לדחות דברי אור זרוע). ולכן כתב

הרמ"א בהגהה (ויש אומרים דאפילו אם הקדירה עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא

מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי). וכן הוא לעיל שם ( ויש חולקין על זה ואומרים, שלא אסרו

להטמין על גבי דבר המוסיף הבל, אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב הקדרה, שהקדרה כולה

טמונה באותה דבר ... ואין שום איסור במה שהיא עומדת על גבי דבר המוסיף הבל),

וצויין עליו שם לאור זרוע. וכן הוא כאן בפנים ס"י ( ויש אומרים שכל

שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה), וצויין עליו לאור זרוע, ושם נסמן (הערה

68 ) .

מכל מקום דן רבינו כאן בדברי הב"י, שהאור זרוע סובר

כרש"י, ואילו דעת בעל התרומה וסמ"ג היא שלא כדעתו, וגם לא כדעת

הרא"ש ור"ן בשם הגאונים.

[803] בסיום דברי הב"י שם

(והמרדכי בריש פרק כירה (סי' רצט) כתב בשם אור זרוע (הל' ערב שבת סי' ח) דמותר

להשהות הקדרה על גבי גחלים ממש ... דסבירא ליה כרש"י וראבי"ה. ואם כן

ליתיה לההוא דינא לדעת כל הני רבוותא דפליגי ארש"י וראבי"ה, דכיון ששולי

הקדרה נוגעים בגחלים הוי הטמנה, וכמו שכתבו הרא"ש והר"ן בריש פרק כירה).

ומדלא הזכיר כאן את ס' התרומה ואת

סמ"ג, נראה שדעת הב"י היא, שהם אינם סוברים כדעת הרא"ש ור"ן

בשם הגאונים, ולא כדעת רש"י ואור זרוע לפירוש הב"י, אלא (כדעת האור זרוע

לפירוש הרמ"א), " שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל,

אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב הקדרה, שהקדרה כולה טמונה באותה דבר" .

ובפרטיות יותר נתבארה דעת ספר התרומה

וסיעתו, לקמן במהדורא בתרא ס"ב ד"ה ומיהו בספר התרומה, וס"ה

ד"ה וגם ספר התרומה.

[804] שמא יטמין בתוכם.

[805] טז, סוע"ב (יש מי שאומר אסור להטמין

על גבי גחלים כלל, דאפילו קטומות לא גרע מגפת של זיתים דאסור להניח עליה קופה שטמן

בו, כמו שמפורש בפרק במה טומנין, משום דמסקי הבלא, הכא נמי לא שנא, דכל שכן הוא).

וכן הוא לעיל בתחלת הקונטרס אחרון ( גפת שתחת הקופה (שמשם

למדו הפוסקים לענין גחלים) שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדרה), ושם ( הערה 786 ).

[806] ועל כרחינו לפרש לפי זה:

(א) בנוגעת בגחלים גזרינן אף כשמגולה

למעלה, משום גזרה שמא יטמין בתוכם.

(ב) באינה נוגעת בגחלים מותר כשמגולה

למעלה, "משום דאית ליה הכירא".

(ג) באינה נוגעת בגחלים וטמונה למעלה

בבגדים, טעם האיסור אינו משום גזרה שמא יטמין בתוכם, שהרי "אית ליה

הכירא", אלא מטעם המובא לעיל, שהבגדים נחשבים מוסיף הבל.

[807] ראה לעיל (הערה 778 ).

[808] מז, ב ד"ה קופה שטמן בה אסור

להניחה על גבי גפת של זיתים (נראה לי דעל כרחין הכא בכל ענין מיירי, ואפילו בשאינה

נוגעת על גבי הגפת ממש, שאילו בנוגעת ממש, למה לי משום שטמן בקופה, אפילו לא טמן כלל

יהא אסור, שהרי כל זמן שפני הקדירה דבוקין על פני דבר המוסיף הבל, זו היא הטמנה, וכמו

שכתבנו בריש פרק כירה (ל"ו ב') משמן של רבינו האיי ורבינו חננאל ז"ל).

והיינו שמה שלמדים מדין קופה, הוא דוקא כשאינה נוגעת בגחלים,

ואילו כשנוגעת בגחלים הוא דין אחר שאינו צריך למקור מיוחד.

[809] עתה בא לבאר הוכחה נוספת,

שהטור וב"י (וגם התוס' והרא"ש) אינם סוברים טעם זה של גזירה שמא יטמין

בתוכם.

שהרי

התוס' ורא"ש כתבו לימוד זכות על המטמינים (בבגדים) בכירה גרופה, כיון שלא

שייך למיחש בזה לשמא יטמין בתוכם. ואילו הטור לא העתיק לימוד זכות זה, וכתב שאינו

יודע טעם להתיר. והב"י ביאר טעם האיסור כי מחמת חום הכירה מתחממים הבגדים

ומוסיפים הבל בקדרה. הרי שאינם סוברים היתר זה להטמין בכירה גרופה, כי אינם סוברים

טעם האיסור של גזירה שמא יטמין בתוכם.

ויתירה

מזו, שגם בדעת התוס' והרא"ש אין הטור וב"י סוברים טעם זה להיתר, ו"לא

כתבו כן אלא ליישב מנהג יש מקומות". שהרי אחרי ביאור הלימוד זכות על המטמינים

(בבגדים) בכירה גרופה (שיש ליתן טעם לקיים המנהג), כתבו התוס' והרא"ש טעם אחר

להתיר אם הקדרה אינה טמונה בבגדים (ועוד יש שעושין ... שיש אויר בין הדפנות לקדרה,

אין לאסור).

[810] שעל מה שכתב הטור (וגם על הטמנה של

א"א ז"ל יש לפקפק), כתב הב"י (כלומר שאף על פי שלא היו גחלים בכירה,

מכל מקום מחמת חום הכירה היו מתחממים הבגדים ומוסיפין הבל).

[811] שכתב הטור ( כתב א"א ז"ל יש נוהגין לעשות חפירה

אצל מקום האש מרוצפת בלבנים סביב, ומסיקין אותה וגורפין אותה ומטמינים בה הקדרה ומכסין

אותה ... שהוא הטמנה ובדבר המוסיף הבל ... ודוקא כעין הטמנה ברמץ שהרמץ נוגע בקדרה

סביב, אבל בתנור וכן בחפירה זו שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדירה לא דמי להטמנה, ואין

להחמיר בה יותר מבשהייה על גבי כירה ).

והיינו שמחלק בין טמונה למעלה בבגדים,

שאסור "שהוא הטמנה ובדבר המוסיף הבל", לבין אינה טמונה למעלה שמותר

" שיש

אויר הרבה בין הדפנות לקדירה לא דמי להטמנה ".

היפך מה שכתבו התוס' ורא"ש ליישב

דעת המתירים גם בזה.

[812] מח, א ד"ה דזיתים (יש תימה היאך אנו

מטמינין על כירות שלנו שקורין אשטר"א, ואע"פ שגורפין אותו, הוא מוסיף הבל

כמו גפת של זיתים. ואומר ר"י שיש ליתן טעם לקיים המנהג, דגבי גפת איכא למיחש שמא

יטמין כולה בתוכה, אבל בכירות שלנו לא שייך למיחש הכי).

[813] פ"ד סי' ב (יש מקומות שבמקום

שמסיקין האור ובשלו הקדרות כל היום לעת ערב מסלקין את האש וגורפין הרמץ ונותנין

הקדירה לצורך מחר ומכסין אותה באפר צונן ... ויש לתת טעם למנהגם, דשאני התם ...

ראוי להטמין בתוך גפת של זיתים, הלכך איכא למיחש ... להטמין בתוכו. אבל ... אין

ראוי להטמין בתוך הקרקע, הלכך ליכא למיחש) .

[814] של הב"י, שהועתק

לעיל.

[815] שהטור לא הביא כלל ההיתר

הנ"ל שבתוס' וברא"ש (בטמונה למעלה), כי אם את ההיתר השני שבתוס'

ורא"ש שם (באינה טמונה למעלה).

אלא ודאי אינו סובר דהטעם משום גזירה

שמא יטמין בתוכם, ובמילא אינו סובר ההיתר של כירה גרופה שאי אפשר להטמין בתוכה,

ואינו מתיר אלא באופן שאין הקדרה נוגעת בגחלים, ולא בדפנות, ואינה טמונה למעלה

בבגדים.

ועוד יתבאר לקמן במהדורא בתרא סוף

ס"א (ומה שכתב הטור בסי' רנ"ז בשם הרא"ש לחלק בין דרך הטמנה כו'

... וקרקע הכירה אינו ראוי להטמנה ואין לגזור בו, כמו שכתב הרא"ש, וכן הוא בתוס'

טעם זה לבדו ... איכא ב' טעמים יחד להתירא, שמאחר שיש אויר הרבה לא דמי להטמנה, וגם

אינו ראוי להטמין בתוך הקרקע). והיינו שגם הטור סובר שאפשר לצרף טעם זה (אינו ראוי

להטמין בתוך הקרקע), לטעם אחר (שיש אויר בין הקדרה לדפנות, ואינה טמונה למעלה).

ועוד יתבאר לקמן שם ס"ח, שמדברי

הטור נראה שביאר בדעת הגאונים לאסור אף בתנור גרוף שהקדרה למעלה אינה טמונה בבגדים

(כתב הטור שגם על ההטמנה של אדוני אבי יש לפקפק ... משמע שזהו חידוש שחידש הרא"ש

לחלק כן. אבל בדברי ר"ח אין הכרע כל כך ... לפי דעת הגאונים אף בלי קופה אסור).

[816] הוכחה נוספת שהטור אינו

סובר שטעם האיסור הוא גזירה שמא יטמין בתוכה.

שהרי

הטור מבאר שתי איסורים בהטמנה: (א) נוגעת בגחלים ומגולה למעלה. (ב) טמונה למעלה

ואינה נוגעת בגחלים.

ואם

נאמר ששניהם משום שמא יטמין בגחלים שלמטה, ודין טמונה למעלה ואינה נוגעת בגחלים

למדים מדין קופה דרבי זירא.

אם

כן איסור נוגעת בגחלים היא גזירה (שמא יטמין בתוכו) לגזירה (אם יטמין בתוכו, שמא

יחתה בגחלים), והיא מדעתינו, שלא נתפרשה בגמרא.

ואף

שלפעמים גוזרים בתלמוד גזירה לגזירה (מטעם כולה גזירה אחת היא, או מטעם שהוא דבר

הרגיל לחשוש לו), מכל מקום "אין לגזור גזירה לגזירה מדעתינו".

אלא

ודאי האיסור אינו משום גזירה שמא יטמין בתוכה, אלא שחכמים אסרו כל סוג הטמנה שדבר

המוסיף הבל נוגע בקדרה, וכדלקמן ד"ה ומיהו היינו (כשדבר המוסיף נוגע בה, בין

מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין מלמטה שנוגעת בגחלים

שהגחלים מעלים הבל למעלה, דמי לרמץ).

[817] הטור בסי' רנג (ושיהוי זה

אינו הטמנה, אלא כעין כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו והיא תלויה באבנים וכיוצא בהם,

אבל הטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור). כמובא לעיל (והערות 791 - 794 ).

[818] כב, א ד"ה ויש כאן מחלוקת (שיש מי

שאומר דכי אמרינן דאסור להניחה על גבי גפת של זיתים, דוקא היכא דלא מפסיק אוירא בין

קדרה לגפת, שאע"פ ששולי הקופה מפסיקין אכתי הטמנה מיקריא ... אבל היכא דמפסיקא

אוירא, שהוי מקרי ולא הטמנה כמו שפירשנו בפרק כירה, ואף על פי שהקדרה למעלה טמונה בקופה

שרי ... וזו היא שיטת הרמב"ן ז"ל. אבל הרב רבינו יונה כתב דאפילו מפסיק

אוירא בין קדרה לגפת אסור, דכי שרי שיהוי על גבי כירה קטומה אף על פי שהיא מוספת הבל,

דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה ... ולא התירו להשהותה אלא כשמניחה מגולה).

והיינו שאף שנתבארה לעיל דעת בעל המאור, שלמדים איסור נוגעת

בגחלים מדין קופה של רבי זירא, כיון שלדעתו הקופה אינה נחשבת הפסק בין הקדרה לגפת.

מכל מקום נצטרך לפרש לדעת הטור, שמדין הקופה למדים לאסור טמונה

למעלה אף שיש הפסק אוירא בין קדרה לגפת, כמבואר בר"ן בדעת רבינו יונה, שהקופה

נחשבת הפסק בין הקדרה לגפת.

[819] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יב.

[820] עד כאן נתבארה שיטת

הרא"ש והטור והשו"ע, שההטמנה אסורה בשני האופנים: (א) נוגעת בגחלים

ומגולה למעלה. (ב) טמונה למעלה ואינה נוגעת בגחלים. ונתבאר שאי אפשר לומר ששני

האיסורים משום שמא יטמין בתוכם.

עתה

בא לבאר במוסגר ארוך שלפנינו (כן הוא בדפוס ראשון) את שיטת הר"ן, "שלא

הזכיר כלל גזירה זו", אף שלדעתו אין כאן שני איסורים נפרדים, אלא שתי שיטות:

(א)

שיטת בעל המאור, שלא נאסרה אלא נוגעת בגחלים (בין טמונה למעלה ובין מגולה למעלה).

(ב)

שיטת רבינו יונה, שלא נאסרה אלא טמונה למעלה (בין נוגעת בגחלים ובין לאו).

ואחר

כך יחזור לבאר את שיטת הרא"ש וסיעתו, ששניהם אסורים.

ומסיק

שכל זה במוסיף הבל, משא"כ איסור אינו מוסיף הבל בשבת עצמו, לכו"ע לא

מיתסר אלא כשמטמין כולו.

[821] כמועתק לעיל (הערה 818 ).

[822] ולאו דוקא בקופה שהקדרה

טמונה בה.

וכן נתבאר לקמן במהדורא בתרא בתחלתו (וסבירא

להו לגאונים, דהא דאמר ר' זירא קופה שטמן בה הוא לרבותא, לאשמועינן שאין הקופה מפסקת

כמו אוירא, עיין שם בר"ן).

[823] כמועתק לעיל (הערה 805 ).

[824] יז, ב (ואנו עכשיו מניחין

את החמין על גבי כירה ואין הקדרה נוגעת על הגחלים, וכל כה"ג שיהוי מיקרי ולא

הטמנה כמ"ש למעלה. ואף על פי שמכסין אותה בבגדים מלמעלה, ההיא הטמנה בדבר

שאינו מוסיף היא שמותרת מבעוד יום, אבל באש שתחתיה כיון שאינה נוגעת אינה מטמנת

... מיהו בעינן שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים, דאי לא, הוה ליה מטמין בדבר המוסיף

הבל ואסור ... וכתב הר"ז הלוי ז"ל שעל פי סברא זו נהגנו לאכול החמין

הטמונין במקומותינו כמנהג הטמנתם).

[825] כמועתק לעיל (הערה 818 ).

[826] אף שבלשון הר"ן בדעת

רבינו יונה, לא נתפרש די הצורך. מכל מקום בא עתה להוכיח דעת רבינו יונה, שאפילו

בנוגעת בגחלים לא אסר אלא כשטמונה גם למעלה.

וכן הוכיח לקמן במהדורא בתרא ס"ב

ד"ה וכן משמע.

[827] שבגמרא מח, א (רבה ורבי זירא איקלעו לבי

ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא (מיחם של חמין, והכוזא

היתה מלאה צונן, רש"י), נזהיה (גער בו, רש"י) רבה ... אולודי קא מוליד).

[828] ב ר"ן כב, א (וה"ר יונה ... פירש

ז"ל, דהנחת כוזא אפומא דקומקומא כדי להטמין שניהם בדבר שאינו מוסיף הוה, וכגון

שכסה הקומקום מבעוד יום ומותר לגלותו ולכסותו בשבת כדאיתא לקמן, והיה רוצה להטמין הכוזא

בשבת אפומא דקומקומא דקי"ל מותר להטמין את הצונן, והוה סלקא דעתא דר' זירא דאפילו

על גבי מיחם שרי, ורבה אסר דלא התירו אלא במטמין בדבר שאינו מוסיף, אבל על גבי מיחם

אסור, מפני שתוספת חום המיחם ניכר בכסוי, ואף על פי שהוא מצד עצמו אינו מוסיף הוה

ליה כמטמין בדבר המוסיף).

ופירוש רבינו את דבריו, דהיינו שיש לו

דין דבר המוסיף הבל, שאסור אפילו קודם השבת.

אמנם אחר כך הגיעו לידי רבינו חדושי

הרשב"א לשבת, שם העתיק את דברי יונה הנ"ל, והוסיף וביאר דבריו באופן אחר. ויתבאר לקמן (בקונטרס אחרון

לסי' רנח הערה 936 ).

[829] מ, ב (א"ר יצחק בר אבדימי, פעם אחת

נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי (להפשיר לסוך הימנו קודם

הרחיצה, רש"י) ואמר לי טול (מן המים, רש"י) בכלי שני ותן (שיצטננו מעט, דכלי

שני אינו מבשל, ואחר כך תן הפך לתוך אותו כלי שני, רש"י)).

וההוכחה שגם בכלי שני יש איסור הטמנה, תתבאר לקמן במהדורא בתרא

ס"ג ד"ה והא דהתיר ( ואין לומר דכלי שני לא מיקרי דבר המוסיף).

[830] דאמרינן התם (שמע מינה תלת, שמע מינה שמן

יש בו משום בשול). ואם טעם האיסור בכלי ראשון הוא משום הטמנה, אם כן איך למד מכאן

ששמן יש בו משום בישול.

וכן הוכיח במהדורא בתרא ס"ג ד"ה והא דהתיר (דאם כן

מנא ליה למימר שמע מינה דשמן יש בו משום בישול, דלמא אסר בכלי ראשון משום

הטמנה ).

אמנם לקמן שם לקמן ס"י ד"ה הילכך מחוורתא,

ביאר שלא יוקשה משם.

[831] וכן הוכיח לדעת רבינו

יונה, לקמן במהדורא בתרא ס"ב (ועל כרחך דלא מיקרי דרך הטמנה אלא כשכולו טמון).

[832] טו, ב (עיקרן של דברים

כדברי רבינו האי גאון ורבינו אפרים גאון ז"ל שפירשו דהכא לא איירי בהטמנה כלל,

אלא כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל וכיוצא בו, או שהיא תלויה באבנים, שאין שולי

הקדרה נוגעין בגחלים, ומשום הכי כל שגרוף וקטום דאיכא היכרא שמסלק דעתו מלחתות

בגחלים שרי).

[833] הר"ן יז, ב (כמועתק לעיל הערה 824 ).

[834] ד"ה וכתב הר"ן.

[835] כל האמור לעיל לדעת רבינו

יונה, לחלק בין מעשה דכוזא, שנאסר מטעם הטמנה בדבר המוסיף הבל, לבין מעשה דרבי,

שהתיר רבי כיון שהפך הי' מגולה למעלה, בודאי אין לומר לדעת הרא"ש והטור

שאוסרים אף בקדרה הנוגעת בגחלים ואינה מכוסה למעלה.

על כן מפרשים מעשה דכוזה באופן אחר,

ומעשה דרבי באופן אחר, כדלקמן בסמוך.

[836] הרא"ש פ"ד סי' ג, פירש פירוש

אחר במעשה דכוזא הנ"ל (ורבי זירא הוה בעי למישרי משום שלא

נתנו שם אלא להפשיר, כדתניא לעיל (מ, ב) נותן אדם קיתון של מים כנגד המדורה לא בשביל

שיחומו אלא בשביל שתפיג צינתן. ורבה אסיר ליה משום דלא שרינן לעיל אלא ברחוק מן המדורה

כדפרישית לעיל [פ"ג ס"י], אבל הכא שהיו ראוין להתבשל, אפילו לפשר אסור) . הרי שלא פירש במעשה דכוזא הנ"ל

כפירוש רבינו יונה, אלא שאסור להפשיר, שמא יניחם עד שיתבשלו.

וכן נפסק לקמן סי' שיח סכ"ט (אסור ליתן צונן על המיחם אפילו

להפשיר, כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה הצונן מונח עליו הרבה היה בא לידי בישול,

דהיינו שתהא היד סולדת בו), ושם נסמן (הערה רמו).

[837] בטור שם (אבל אין מניחים

כלי שיש בו דבר קר על גבי קדרה חמה בשבת ... ודוקא שהוא בענין שהוא יכול להתבשל

מחום התחתון, אז אסור להניחו כשהוא קר, שאם לא כן, מותר). והיינו כנ"ל, שאם

יכול להתבשל אסור להניחו אפילו כדי להפשיר, שכך מפרשים את דברי רבה שאסר במעשה

דכוזא, ודלא כרבינו יונה.

בכמה נוסחאות ליתא להלכה

זו בטור סוס"י

רנח. ובב"י שם הביאה מטור סי' שיח (כדלקמן הערה הבאה), וכתב על זה (ובקצת

נוסחאות כתוב כן גם בסימן זה).

[838] בטור שם (כלי שיש בו

תבשיל קר, אסור ליתנו על גבי קדרה הטמונה כדי להתחמם, אם הקדרה חמה בענין שהעליון

יכול להתבשל. ואם אינו יכול להתבשל מותר). והיינו כנ"ל, שאם יכול להתבשל אסור

להניחו אפילו כדי להפשיר, שכך מפרשים את דברי רבה שאסר במעשה דכוזא, ודלא כרבינו

יונה.

*

הוכחה זו ש"הרא"ש וטור לא

סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומא", הובאה גם לקמן בקונטרס

אחרון לסי' רנח (ולאפוקי מדברי הרב רבינו יונה ... סבירא לן בההיא כפירוש התוס'

ורא"ש וטור ושו"ע בסי' שי"ח). ובמהדורא בתרא ס"ח ד"ה

והשתא אתי שפיר (דהא הטור לא הזכיר כלל שנותן תחת הבגדים, כפירוש הרב רבינו יונה

... גם הרא"ש לא הזכיר רק פירוש ר"י בההיא דכוזא כו', וגם הטור נמשך אחריו

בסי' שי"ח).

[839] מח, א ד"ה אסוקי (שהגפת מעלה הבל למעלה

ומרתיח קדרה שבקופה).

וכן הוא לעיל בתחלת הקונטרס אחרון (והערה 786 ), שזהו טעם הפוסקים שאם

שולי הקדרה נוגעים בגחלים מקרי הטמנה, כיון שהם מעלים ומוסיפים הבל בקדרה.

[840] על מה שכתב הטור סי' רנח (ואם

הניחו בערב [שבת] מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל), ביאר הב"י ( ומ"ש רבינו ואם הניחו בערב מותר, שאין

זה כטומן בדבר המוסיף הבל, פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל, אדרבא חומה

מתמעט והולך ).

וכן הוא לקמן שם (ואין זה כמטמין על גבי

דבר המוסיף הבל שאסור אפילו מבעוד יום, לפי שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל שהרי

חומה הולך ומתמעט).

*

אמנם לקמן במהדורא בתרא סוף ס"ח

נתבאר, שהטור אינו סובר טעם זה להיתר, אלא מתיר מטעם אחר.

ומה שהתיר רבי הפשרת הפך שמן בכלי שני,

אף לדעת הפוסקים שאפילו נגיעת הקדרה בגחלים (או בקרקע הכירה) שמה הטמנה, נתבאר

בהמשך המהדורא בתרא בכמה אופנים, ובסוף מסיק בס"י, שכל שבא להפשיר בכלי שני

בדרך הטמנה, אין שמה הטמנה בדבר המוסיף הבל.

[841] משא"כ כשאינו מוסיף

הבל, כדלקמן קטע הבא.

וטעם החילוק בינם "שכיון שהתחתון

מעלה הבל למעלה ... בדבר המוסיף החמירו משום שמא יטמין ברמץ כמו שנתבאר".

[842] כשקדרה יושבת על גבי כסא

ואינה נוגעת בגחלים, וגם הקדרה מגולה למעלה.

[843] בזה מבאר את דעת

הרא"ש והטור, לאסור הן בקדרה הנוגעת בגחלים, והן בקדרה הטמונה בבגדים שאינו

נוגעת בגחלים.

והקשה לעיל ד"ה וגם (מדאסר בנוגעת

בגחלים אף בשאינה טמונה ... לאסור בטמונה למעלה אף על פי שאינה נוגעת ... מנא לן

לגזור באינה טמונה אף על פי שהיא נוגעת, הלא קיימא לן דאין לגזור גזירה לגזירה

מדעתנו).

ועל זה מבאר כאן לדעת הרא"ש והטור,

ששניהם למדו זה מזה (בין מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם, בין

מלמטה שנוגעת בגחלים שהגחלים מעלים הבל למעלה, דמי לרמץ).

*

אמנם מסקנת רבינו לקמן במהדורא בתרא

ס"ח ד"ה ומשום הכי כתב הטור (אלא דהרא"ש סבירא ליה הכי, שאין להוסיף

על דברי חכמים שאמרו קופה שטמן בה כו', אבל בלי הטמנה ממש, אין לאסור משום אסוקי הבלא

בקדרה, אלא אם כן נוגעת בגחלים (שלא לחל[ו]ק על דברי ר"ח ורב האי)). והיינו

שלדעת הרא"ש, עיקר האיסור הוא כשהקדרה טמונה למעלה בבגדים, ומה שאסר גם

כשהקדרה נוגעת בגחלים (ואינה טמונה למעלה), היינו כדי "שלא לחלוק על דברי

ר"ח ורב האי". ומספק אסר בשניהם.

[844] שהרי לפני השבת מותר

להטמין את הקדרה בבגדים, כיון שהם רק מעמידים את החום, ואינם מוסיפים הבל בקדרה.

[845] ראה גם בפנים ס"ד במוסגר ( אם

כולה טמונה תחתיו ),

ושם נסמן (הערה 703 ).

[846] מ, ב שלא אסר רבי להניח בתוך אמבטי

משום הטמנה, אלא משום בישול.

[847] שבאמת אפשר לומר שגם

הטמנה במקצת אסורה בשבת, אף בדבר שאינו מוסיף הבל. ומכל מקום התיר ליתן השמן בכלי

של מים חמין, כי השמן הי' צונן, וכדאמרינן נא, א (רבי התיר להטמין את הצונן), ונפסק

בפנים ס"ד (שמותר להטמין צונן גמור כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צנתו).

[848] נא, ב (מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה על

גבי קדרה), ואין חוששים בזה להטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, כיון שהוא רק במקצת.

[849] כמועתק לעיל (הערות 837 - 838 ).

והיינו שאף שפסק שבמוסיף הבל הטמנה

במקצת שמה הטמנה, מכל מקום פסק בשני מקומות אלו שמותר להניח קדרה על גבי קדרה.

והיינו כיון שקדרה על גבי קדרה אינה מוספת הבל, ובאינה מוספת הבל הטמנה במקצת אינה

הטמנה. ולא נאסר אלא במקום שיש חשש בישול בשבת.

ומכל שכן לדידן, שגם במוסיף הבל הטמנה

במקצת אינה הטמנה, ולכן נפסק בפשיטות לקמן סי' שיח סי"ד ( כלי

שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו, מותר להניחו בשבת על גבי קדרה הטמונה בבגדים, כדי

שישמור חומו ולא יצטנן).

[850]

ברמב"ם שם (מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת וקדרה על גבי קדרה

... שלא אסרו אלא להטמין בשבת, אבל להניח כלי חם על גבי כלי חם כדי שיהיו עומדין בחמימותן,

מותר). ובמ"מ שם (ברייתא כלשונה שם ... הכל מותר).

והיינו כי "בדבר שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולו",

ולא כשמניח מיחם על גבי מיחם.

ובאמת נתבאר בהמשך דברי הרמב"ם,

שגם כשמניח קדרה צוננת מגולה על גבי כלי חם, קודם השבת, לא מיקרי הטמנה, כדלקמן

סימן הבא בקונטרס אחרון (והערה 934 ).

אמנם כאן מביא מדברי הרמב"ם

והמ"מ לענין הטמנה בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, דלא מיקרי הטמנה לכולי עלמא.

[851] אף שסוברים שהטמנה במקצת בדבר המוסיף

הבל הוי הטמנה (מטעם שמא יטמין ברמץ), מכל מקום מודים גם הם, שהטמנה במקצת בשבת

בדבר שאינו מוסיף הבל, לא מיקרי הטמנה.

[852] לעיל ד"ה ומיהו

היינו (שכיון שהתחתון מעלה הבל למעלה ומוסיפו בקדרה, גזרינן דילמא אתי לאטמוני

ברמץ).

[853] ראה לעיל (הערה 778 ).

ומה שהוסיפו כאן המדפיסים "הגהת

הרב עצמו" הוא כדי שלא יחשוב המעיין שהיא הגהת תלמיד החולק על רבינו "זה

אינו".

אלא היא "הגהת הרב עצמו"; על

פי חידושי הרשב"א על שבת, שהגיעו לידיו אחרי כתיבת קונטרס אחרון זה.

[854] אלא אפילו בדבר שאינו

מוסיף הבל אמרינן הטמנה במקצת הוי הטמנה, כמבואר ברשב"א מז, ב ד"ה קופה

(מדקתני במתניתין כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות, אלמא כסוי הקדירה היה

מגולה ואף על פי כן לא התירו אלא בדבר שאינו מוסיף אבל בדבר המוסיף אסור, ואם תאמר

דוקא בשכולה טמונה חוץ מפיה אם כן נתת דבריך לשיעורין). והיינו שבדבר שאינו מוסיף

הבל התירו להטמין בערב שבת, ולא בשבת, אף שכיסוי הקדרה מגולה, כי הטמנה במקצת שמה

הטמנה אף בדבר שאינו מוסיף הבל.

וכן הוכיח במהדורא בתרא ס"ב (ואין לומר

דרשב"א מודה בדבר שאינו מוסיף הבל דבעינן כולו דוקא ... דהא למד כן ממשמעות המשנה,

ומשם יש ללמוד גם כן לאינו מוסיף, שלא התירו אלא מבעוד יום) .

ואף שהובאו כאן שתי הוכחות שבד בר שאינו מוסיף הבל אמרינן הטמנה במקצת

אינה הטמנה.

כבר יישב זאת במהדורא בתרא ( והנכון בדעת הרשב"א,

דסבירא ליה בפשיטות דאין להוסיף על דברי חכמים, ואין לך אלא מה ששנו חכמים בלשון המשנה

באיסור ההטמנה, דגבי איסור באינו מוסיף שנו במשנה לשון כיסוי דוקא, לא יכסנו משתחשך

כו', וגבי איסור בדבר מוסיף שנו לשון הטמנה סתם, אין טומנין כו' ... דבדבר המוסיף עיקר

פעולת ההטמנה היא ודאי מלמטה תחת הקדרה, וגם סביבותיה, ולא על גבה מלמעלה. כנודע שטבע

ההבל לעלות למעלה ... משא"כ בדבר שאינו מוסיף, רק שמעמיד ההבל החם שבה שלא יצא

החוצה, העיקר הוא על פיה מלמעלה ... ואם כיסה למעלה ולא למטה וסביבותיה, אמרינן נמי

הטמנה במקצת שמה הטמנה, וכדתנן סתמא לא יכסנו משתחשך) .

[855] כדלעיל בדעת רבינו יונה ( להרב רבינו יונה

שבר"ן ריש פ"ד סבירא ליה דאף שהשוליים טמונים אין זה הטמנה כיון שמגולה

למעלה. שהרי שם לקמן גבי כוזא אפומא דקומקומא פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא

דבר המוסיף הבל. ואפילו הכי מותר לחמם בתוך כלי שני, כדאמר ליה רבי לר' יצחק טול

בכלי שני ותן, ואפילו בכלי ראשון אין איסור משום הטמנה עיין שם, ועל כרחך צריך

לומר משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים, אף ששוליו טמונים אין בכך כלום), ונסמן

שם (הערות 827 - 829 ).

ואף שכל זה הוא רק לפי מה שנראה בדברי הר"ן שם בדעת רבינו

יונה, "דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל". ולפי זה הוקשה לרבינו לעיל שם,

מה שהתיר רבי ליתן פך שמן צונן במים חמים, " ועל כרחך צריך לומר

משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים" , והטמנה במקצת אינה הטמנה.

אבל אחר כך הגיעו לידי רבינו חדושי

הרשב"א לשבת, שם ביאר דבריו באופן אחר ( ש יש לו דין מטמין חמין בדבר שאינו מוסיף

הבל). ויתבאר לקמן (בקונטרס אחרון לסי' רנח הערה 936 ).

מכל מקום "על כרחך סבירא ליה הכי", שעכ"פ מוכח

מכאן לדעת רבינו יונה, שבדבר שאינו מוסיף הבל, הטמנה במקצת אינה הטמנה .

[856] לט, ב ד"ה אמר ליה (וכתב עוד מורי

הרב ז"ל ... אסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של חמי טבריא מערב שבת, אף על גב

דתולדת חמה נינהו, אבל להניח על גביו בלא הטמנה מערב שבת מותר, ובשבת אסור, עד כאן).

רואים מכאן דעת רבינו יונה, שמתיר הטמנה במקצת במוסיף הבל (להניח על גביו בלא הטמנה

מערב שבת).

וכן הוא בר"ן יח, א (דאסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של

חמי טבריא מערב שבת, אבל להניח על גביו בלא הטמנה מערב שבת מותר, ובשבת אסור, דקיימא

לן כרבנן דגזרי תולדות חמה אטו תולדות האור. וכן כתב ה"ר יונה ז"ל).

וכן פסק לקמן סי' שיח ס"ח (בחמי טבריא ... מותר להעמידם שם

מבעוד יום, אבל להטמינו כולו בתוכם אסור אפילו מבעוד יום, משום איסור הטמנה).

והיינו שחמי טבריה הם דבר המוסיף הבל, כדלקמן סי' שכו ס"ג (חמי טבריא שהן

נקראים דבר המוסיף הבל), ומכל מקום "מותר להעמידם שם מבעוד יום", שהטמנה

במקצת אינה הטמנה, ורק "להטמינו כולו בתוכם אסור".

ומכל שכן בדבר שאינו מוסיף הבל שמותרת הטמנה במקצת. ומה שכתב

שם "להניח על גביו בלא הטמנה מערב שבת מותר, ובשבת אסור", הוא מטעם

איסור בישול בתולדת חמה, כדלקמן סי' שיח סכ"ג (באמבטי שהומשכו לתוכה חמי טבריא

מן המעיין אסור להעמידו בתוכה, מפני שהיא ככלי ראשון מדברי סופרים, אלא יטול

מהאמבטי בכלי שני ויעמידנו בתוכו).

וראה קובץ הערות וביאורים. נימוקי

שבת. כנישתא דבי רב.

[857] אחר שסיים לבאר (במוסגר

ארוך זה) את דעות הפוסקים בנושא הטמנה במקצת, חוזר עתה לסכם ההוכחות, שטעם האיסור

אינו משום שמא יטמין בתוכה, אלא משום דהוי הטמנה בדבר המוסיף הבל.

[858] סד"ה ומ"ש רבנו לחלק (דכיון ששולי

הקדרה נוגעים בגחלים הוי הטמנה), ולא הזכיר הגזירה שמא יטמין בתוכם.

[859] ס"ק ג (דהא לא מיקרי הטמנה אלא כשמכסהו

למעלה ... אבל בכהאי גוונא לא מיקרי הטמנה), ולא הזכיר סברת הגזירה הנ"ל.

[860] ס"ק יז (ולא מקרי הטמנה אלא בדבר המטלטל

שמדביק אצל דופני התנור, אבל תנור סתום לאו הטמנה היא), ולא הזכיר הטעם, כי אין

לגזור שיטמין ברצפת התנור.

[861] "מיחם על גבי מיחם ... ומ"ש רבינו

ואם הניחו בערב מותר שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל, פשוט הוא שהרי אין הקדרה חמה מוספת

הבל אדרבא חומה מתמעט והולך), ולא הזכיר הטעם שאין לגזור שיטמין בתוך המיחם

התחתון.

[862] ומדוע אם כן לא כתב

הב"י את טעם ההיתר: כיון שכל האיסור הוא משום שמא יטמין בתוכה, ובמיחם על גבי

מיחם אין חשש זה.

[863] מ, ב בעובדא דרבי (ובקשתי להניח לו פך של

שמן באמבטי, ואמר לי טול בכלי שני ותן).

[864] סי"ג (מותר ליתן קיתון של מים או של

שאר משקים בכלי שני שיש בו מים חמין). וכן הוא לקמן שם סכ"ג (יטול מהאמבטי

בכלי שני ויעמידנו בתוכו).

[865] אם משום שהוא מגולה למעלה, או משום

שמותר להטמין צונן, וכדלעיל ד"ה אבל בשבת.

[866] שפירש בסוס"י רנח ( פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל

אדרבא חומה מתמעט והולך), ולא הטעם שאין לגזור שיטמין בתוך המיחם התחתון.

אלא ודאי לא סבירא ליה כלל האי טעמא של

גזירה שמא יטמין בתוכה.

[867] כדלעיל ד"ה אבל להרב רבינו יונה (פירש

הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל).

אבל ראה לעיל בהגהה, שחזר בו רבינו מזה, על פי המובא

ברשב"א בשם רבינו יונה.

[868] "ועיקר טעם ההיתר

כאן, כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו".

[869] סקי"ט (ולעיל סי' רנ"ח כתבנו

דאין לטמון כל הכלי בתוך הכלי שני, דאם כן הוה ליה הטמנה, אלא צריך להיות מגולה

למעלה).

[870] שהרי גם הט"ז מודה

שאין גוזרים מגולה למעלה שמא יטמין כולו בתוכו.

וראה קובץ הערות וביאורים. נימוקי שבת.

כנישתא דבי רב.

[871] הב"י לא סבירא האי

טעמא דגזירה שמא יטמין בתוכה, ולא אסרו בקופה על גבי גחלים אלא כפשט לשונו בסי'

רנז ד"ה ומ"ש רבינו אבל (אע"פ שהבגדים אינם מוסיפין הבל מחמת עצמם,

מכל מקום מחמת אש שתחתיה מוסיפין הבל, ואסור להטמין בדבר המוסיף הבל).

[872] עתה בא לבאר, שכיון דלא

קיי"ל כהאי סברא ( דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה, אבל בכירות שלנו לא

שייך למיחש הכי) .

על

כרחך טעם היתר ההטמנה בכירה גרופה (כמבואר בהדיא בשו"ע), הוא כמבואר בפנים

ס"י (כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש, וכל שעה היא מתקררת והולכת,

אינה נקראת דבר המוסיף הבל, ואינו דומה לפסולת של זיתים וכיוצא בהם שהם מוסיפים

הבל מעצמם).

[873] סעיף ח (אף על פי שמותר להשהות קדירה על

גבי כירה שיש בה גחלים, ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג ... שיש בה גחלים

... ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג ... וכן מותר להניח הקדירה בתנורים

שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה, והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים).

הרי שלא אסרו ההטמנה אלא במקום שיש גחלים (והשהייה הותרה כיון

שהיא קטומה או נתן בתוכה חתיכה חיה), משא"כ בגרופה שאין גחלים, לא נזכר

האיסור בהטמנה. ועל כרחך הטעם הוא כדלקמן.

[874] שם (ורבינו ברוך פירש

שיש לחלק בין תוספת הבל דגפת לתוספת הבל דכירה שלנו, לפי שהכירה אין חומה אלא מחמת

האש, ולעולם מתקרר והולך, אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו) , והוא ב ס' התרומה סי' רלא (לא

גזרו אלא דבר שהוא מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד, אבל דבר שהוא חם מחמת דבר אחר

לא גזרו, לפי שהולך ומתקרר). ובמ"א סוף סקי"ח (ובתוס' דף מ"ח כתבו

וז"ל, דכירה שלנו אין חומה אלא מחמת האש, וכל שעה מתקרר והולך, אבל הגפת

מוסיף הבל מעצמו).

[875] רמז שכ (לא גזרו אלא דבר שהוא

מוסיף הבל מחמת עצמו, כגון מלח וסיד (אבל) דבר שהוא חם מחמת דבר אחר, לא גזרו, לפי

שהולך ומתקרר ... ס' התרומה).

[876] אף שטעם זה לא נזכר כאן

בטור, ונראה מדברי הטור שאינו מתיר מטעם זה, כאמור בדבריו (אבל הטמנה שמטמינין רוב

העולם, שמניחין הקדרה על הכירה ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים, איני יודע טעם להתיר),

וכדלעיל ד"ה ובר מן כל דין.

מכל מקום נזכר לענין הטמנת קדרה על גבי

קדרה, שכתב בטור (ואם הניחו בערב שבת מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל), ופירש

בב"י סי' רנח (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל, אדרבא חומה מתמעט

והולך).

ואף שדוחק גדול להבין טעם החילוק,

שבקדרה התיר מטעם זה, ובכירה גרופה שכתב "איני יודע טעם להתיר".

מכל מקום רואים אנו שגם הטור סובר טעם

זה.

*

אמנם במהדורא בתרא סוף ס"ח מבאר

דברי הטור באופן אחר (והשתא אתי שפיר נמי מה שכתב הטור סימן רנ"ח ואין זה כטומן

בדבר כו' ... דסלקא דעתך אמינא מאחר שהקדרה מוספת הבל כקרקע הכירה גרופה ... קמ"ל

דלא מיקרי דרך הטמנה ממש בכהאי גוונא), ושם (הערה 2813 ).

[877] שמא יטמין בתוכה, לא לטעם

האיסור בקופה על גבי גפת, ולא לטעם ההיתר בגרופה (דלא שייך להטמין בה).

[878] שהרי בכל אופן מתירים

ההטמנה בכירה גרופה, או מטעם הר"י שהובא בתוס' ורא"ש, או מטעם בעל

התרומה שהובא בתוס'.

[879] סוף הסעיף ובקונטרס אחרון סק"ג,

שהמנהג הוא כדעת הסוברים שאין לאסור בהטמנה אלא כשכל הקדרה טמונה בדבר המיטלטל

כעין רמץ ומודבק לדופני הקדרה (משא"כ בכירה גרופה).

ומה שאנו זקוקים לטעם זה (שחומה הולך ומתמעט) הוא רק באופן

שהקדרה העליונה טמונה בבגדים.

[880] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

א)

בפנים ס"י נתבאר שאין לאסור הטמנת הקדרה בתנור, שלא אסרו אלא כשמטמין בדבר

המיטלטל, משא"כ דופני התנור אינן מודבקים לקדרה, ואף אם התנור קטן וצר

(שהקדרה נוגעת בדופני התנור), אי אפשר שיהיו מדובקים מסביב ולא יהיה אויר קצת

מפסיק ביניהם.

ועל

זה מבאר כאן, שאף שהט"ז כותב דצריך ליזהר שלא יעמיד הקדירה אצל דופן התנור, שאז אין אויר

בין הכותל לקדרה. מכל מקום לא נראה כן מדברי הפוסקים.

שהרי רוב הפוסקים כתבו טעם ההיתר בתנור,

כי דופני התנור אינם דבר המיטלטל כרמץ. ואף שבתוס' ורא"ש

וטור הוסיפו גם טעם שני, שיש אויר בינם. הרי המ"א מעתיק מהם רק את הפרט

הראשון, שהוא עיקר בלשונם. ומה שהוסיפו הפרט השני, היינו לומר, שאף אם הכותל נוגע

בקדרה, אינו יכול ליגע בכל דופנה סביב, וישאר שם אויר בינם.

ב)

עוד כתב הט"ז, שאסור ליתן כלי משקה צונן בכלי מים חמים להפיג צינתו, משום

הטמנה.

אמנם

מוכח מהמרדכי והרמ"א, שאף אם דופנותיה טמונים מותר, משום שפיה פתוח למעלה.

ג)

עוד כתב הט"ז בסי' רנח, שאף שכשהולך ומתקרר אינו חשוב מוסיף הבל, מכל מקום

כשמטמין לשעה מועטת הוי דבר המוסיף הבל.

אמנם

בטור ושו"ע מתירין גם כשנותנו להתחמם בלבד, ולא לשעות הרבה.

ד)

עוד כתב הט"ז, שעיקר טעם ההיתר בסי' רנח כיון שהניח עליו את הקדרה ואינה

טמונה בתוכה.

אמנם

דעת הטור ושו"ע להתיר אף שהטמנה במקצת שמה הטמנה.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות

וביאורים (ירושלים) חי"ב ע' סא ואילך. נימוקי שבת ע' תעט ואילך. כנישתא דבי

רב ע' תלג ואילך. ביאורי השלחן ע' קסו.

שו"ע הרב עם ביאורים והערות. הערות וביאורים א'רו ע' 43 ואילך.

[881] רמז שכ (שלא גזרו אלא על דבר שיכולין לטלטל,

דומיא דרמץ, כגון חול וסיד ומלח, ולא דבר מחובר ... ס' התרומה). והוא בספר התרומה

סי' רלא (ויש לומר דלא גזרו אלא דבר שיכולין לטלטל, דומיא דרמץ, כגון גפת וחול ומלח,

ולא דבר מחובר).

[882] על המרדכי שם אות ב (נראה דלא אסרו

להטמין אלא בדבר המיטלטל דומיא דרמץ, אבל בדבר מחובר לא ... תוס').

[883] פ, א (דלא דמי להטמנה בדבר המוסיף הבל,

דהני מילי כגון טומן בגפת ובמלח וכיוצא בהן, דבר המטלטל שמדביק אצל דופני ה[קדרה]

... אבל בתנור סתום ... שרי, דלאו הטמנה היא ... עכ"ל מור"ם ז"ל).

[884] אות ב (דלא אסרו להטמין בדבר המוסיף

הבל, שמא יטמין ברמץ, אלא דבר הדומה לרמץ המיטלטל ... עד כאן מספר התרומה שיסד

רבינו ברוך מפי ר"י, וכן רבינו שמשון, וכן רא"מ בשם ר"ת, וכן ספר

המצות).

[885] כמועתק לעיל (הערה 881 ).

[886] לאוין סה יג, ד (דלא אסרי להטמין בדבר המוסיף

הבל גזירה שמא יטמין ברמץ, אלא בדבר הדומה לרמץ שמטלטל).

[887] עתה מוכיח, שאף פוסקים

אלו שהזכירו בדבריהם גם הפרט השני "שיש אויר בין הדפנות לקדרה", עיקר

כוונתם היא לפרט הראשון, שלא גזרו אלא בדבר הדומה לרמץ.

שהרי

המ"א כותב רק הפרט הראשון, וכותב כך גם בשם התוס' והטור והרא"ש, שכתבו

גם הפרט השני.

ודלא

כט"ז שכתב שהעיקר הוא הפרט השני.

[888] ס"ק יז (ולא מקרי הטמנה אלא בדבר המטלטל

שמדביק אצל דופני התנור, אבל תנור סתום לאו הטמנה היא (הגהות מרדכי וטור סי' רנ"ז

ותוס' ורא"ש)).

[889] מח, א ד"ה דזיתים (דלא אסרו אלא כשמטמין

ומדביק סביב הקדרה דומיא דרמץ, אבל תנור או חפירה שיש אויר בין הדפנות לקדרה אין לאסור).

[890] סי' רנז (ודוקא כעין הטמנה ברמץ שהרמץ נוגע

בקדרה סביב, אבל בתנור וכן בחפירה זו שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדירה, לא דמי

להטמנה).

[891] פ"ד סי' ב (שלשונו הוא כלשון הטור

הנ"ל).

[892] למג"א שכתב בשמם "ולא מקרי הטמנה

אלא בדבר המטלטל".

[893] סק"ו (נראה לי דצריך ליזהר שלא יעמיד

הקדירה אצל דופן התנור, דאז נראה כהטמנה, דהא עיקר ההיתר שיש הפסק אויר בין הקדירה

לדופן. וגם הדף הסותם בתנור לא יגע בקדירה מטעם זה. וכמו שכתב הטור ההטמנה שהיה הרא"ש

רגיל להטמין בגומא ולכסות עליה, דההיתר משום שיש הפסק בין הקדירה לדופן).

[894] התוס' והרא"ש והטור (שיש אויר בין

הדפנות לקדרה).

[895] לכאורה הכוונה היא בשתים:

(א) כיון שהקדרה עגולה והתנור מרובע,

אין התנור יכול לנגוע בכל דופני הקדרה מסביב.

(ב) כיון שהקדרה רחבה באמצעיתה, אין

התנור יכול לנגוע בכל גובה דופני הקדרה.

ולכן הוסיף בפנים סוף ס"י ((ואף אם

התנור הוא קטן וצר, אי אפשר שלא יהיה אויר קצת מפסיק ביניהם).

[896] שבפנים סוף ס"י (ויש

אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן המנהג). וכן הוא לעיל סי'

רנג ס"י (והערה 73 ).

[897] כמבואר בפנים ס"ד ( מותר

לכפות כלי על התבשיל, כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, לפי שאין

זה כמטמין להחם, אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרה ), ושם נסמן (הערה 705 ).

[898] שם, דצריך ליזהר שלא להעמיד הקדירה אצל

דופן התנור.

[899] סוף ס"א (ויש אומרים דאפילו אם הקדירה

עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה, לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן המנהג).

וכן הוא לעיל שם ס"י ( ואפילו אם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות

סביב דופני הקדרה, אין זה הטמנה, כיון שהוא מגולה למעלה) , וכאן בפנים סוף ס"י (ויש אומרים

שכל שהקדרה מגולה למעלה אין זו הטמנה).

[900] רמז שכג ( כתב ראבי"ה, אבל

היכא דאיכא גחלים לוחשות סביב הקדרה, אין לישראל ליטול ולסלק הקדרה, מפני שמחתה ומבעיר

את העליונות ומכבה את התחתונות) .

[901] סי' רנג סקי"ח (אבל

אם הגחלים מונחים סביב הקדירה, כתב המרדכי פ"ד דשבת, דאסור לישראל להסירו משום

שמחתה ומבעיר העליונות ומכבה התחתונות ... וכן כתב בשארית יוסף בביאור המרדכי).

[902] הובא בחדושי אנשי שם

רמז רצט ס"ק ז (והג"ה מדבר שיש סביב הדפנות כל כך שאי אפשר להזיז הקדירה

שלא יזיז הגחלים). הרי שהתירו בזה משום הטמנה (ולא אסרו אלא משום שבנטילת הקדירה

הוא מחתה הגחלים).

[903] שאם אין דופנותיה טמונים

עד שאי אפשר לסלקה שלא יחתה בגחלים, לא היו אוסרים משום מבעיר ומכבה, דלא הוי פסיק

רישיה.

[904] "רק שיהיה לו מקום

לתפוש הקדרה".

[905] אלא מפני שמבעיר ומכבה,

כדלעיל סי' רנג ס"י ( שאז אסור לישראל ליטול הקדרה משם בשבת,

לפי שעל ידי נטילת הקדרה הוא מחתה את הגחלים העליונות ונופלות על התחתונות ומכבות

אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן על ידי חיתוי זה ).

[906] "לא יפה עושים שבימות החורף לוקחים

כלי בתוכו משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חם שיפיג צנתו בתוכו, ואחר כך שותין

המשקה, שזהו דרך הטמנה ממש, כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסורה". אף שבודאי

מיירי שכשתוחבין את הכלי עם המשקה הצונן לתוך הכלי עם המים החמים, פיו העליון

מגולה.

[907] מה שכתב הט"ז שם בסי' רנח (ב"י

כתב הטעם, שהרי אין הקדירה חמה מוספת הבל, אדרבה חומה מתמעט והולך עכ"ל. ונראה

לי שאין בכלל זה אלא מה שרוצה להטמין לשעות הרבה, שאפשר שתתקרר הקדירה קודם כלות הזמן

ההוא, אבל אם רוצה להטמין לשעה מועטת וליקחו משם בעוד הקדירה חמה, אסור, דהוי דבר

המוסיף הבל).

וכן הוא במהדורא בתרא בסופו ( ומה שכתב הט"ז סי'

רנ"ח לחלק בין לשעות הרבה כו', היא סברא הפוכה ממש מהירושלמי ... וגם הדבר תמוה

מצד עצמו).

[908] בטור שם (כלי שיש בו תבשיל קר אסור ליתנו

על גבי קדרה הטמונה כדי להתחמם, אם הקדרה חמה בענין שהעליון יכול להתבשל, ואם אינו

יכול להתבשל, מותר), ובשו"ע שם סי"ז (אסור ליתן צונן (על המיחם), אפילו להפשיר,

כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שיהיה יד סולדת

בו .. ואם אינו חם כל כך, מותר).

וכן הוא לקמן שם סכ"ט (אסור ליתן צונן על המיחם אפילו להפשיר,

כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה הצונן מונח עליו הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שתהא

היד סולדת בו ... אבל אם אינו חם כל כך, מותר).

הרי מיירי בכל זה כשאינו נותנו שם אלא לזמן מועט להפשיר, ולא

אסרו אלא אם יכול להשאירו שם ויבוא לידי בישול, משא"כ אם אינו חם כל כך,

מותר, ואין אוסרים משום הטמנה.

[909] כג, ב ד"ה אמר (להטמין את הצונן כדי

לחממו, אף על פי שהוא מטמין בדבר שאינו מוסיף הבל).

[910] היינו כיון שכתב בתחלת

דבריו, שאפילו "אין הקדירה חמה מוספת הבל אדרבה חומה מתמעט והולך", מכל

מקום אם נותנו שם לזמן מועט, אין להתיר משום שהולך ומתקרר.

לכן הוצרך הט"ז בסוף דבריו שם לבאר

את טעם היתר מיחם על גבי מיחם (ועיקר טעם ההיתר כאן, כיון שאינו טמון בתוכו ממש,

רק מונח עליו).

[911] סוף ס"א (וכל זה בענין שהה, שהקדירה

יושבת על כסא של ברזל או על גבי אבנים, ואינה נוגעת בגחלים. אבל הטמנה על גבי גחלים,

לדברי הכל אסור), וכדלעיל בקונטרס אחרון הקודם (והערות 793 - 794 ).

[912] סוד"ה ומ"ש רבנו לחלק, שעל

מ"ש באור זרוע ח"ב סי' ח (שמותר להשהות קדירה על גבי גחלים ממש, כמו שאנו עושין בערב

שבת שאנו משהים קדירה על גבי גחלים עד שבאים מבית הכנסת ), כתב הב"י (ומשמע

מלשונו ששולי הקדרה נוגעים בגחלים ואפילו הכי שרי משום דסבירא ליה כרש"י וראבי"ה,

ואם כן ליתיה לההוא דינא לדעת כל הני רבוותא דפליגי ארש"י).

[913] אות ג (דהא לא מיקרי הטמנה אלא

כשמכסהו למעלה כמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ז, אבל בכהאי גוונא לא מיקרי הטמנה, לכן

נראה לי דמשום זה אין לדחות דברי אור זרוע).

[914] קונטרס אחרון סק"ב (והערה 802 ).

[915] להטור ושו"ע.

[916] בסופו (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת

הבל אדרבא חומה מתמעט והולך).

וכדלעיל בקונטרס אחרון הקודם (והערה 840 ), ולקמן סי' רנח בקונטרס אחרון (והערה 929 ), דאזלי לשיטתייהו שאף שהקדרה מגולה

למעלה מיקרי הטמנה, והותרה רק מטעם שאין הקדרה נקראת דבר המוסיף הבל.

[917] קונטרס אחרון סק"ב ד"ה אבל

בשבת (בדבר שאינו מוסיף, לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולו) .

[918] לח, סוע"ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו

סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת).

[919] לט, רע"ב (ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי

להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום).

וכן הוא לקמן סי' שכו ס"ג (שמים הללו נטמנו בתוך האמה של

חמי טביא, שהן נקראים דבר המוסיף הבל).

[920] וכן נתבאר לקמן במהדורא בתרא ס"י ד"ה

והנה לרמב"ן ( ואמה דטבריה היינו טעמא משום דהוה ככלי ראשון שעל גבי האור, מאחר

שאינה מצטננת לעולם משום שמחוברת למקורה) .

[921] מ, ב (א"ר יצחק בר אבדימי פעם אחת

נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי, ואמר לי טול בכלי שני

ותן).

[922] וכן הוא לקמן סי' שיח סכ"ג (מותר להעמיד

קיתון של מים או של שאר משקין צוננים בתוך כלי שני שיש בו מים חמין (ואפילו להטמינו

כולו בתוכה, שמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל כמו שנתבאר בסי' רנ"ז,

והחמין הן נקראים דבר שאינו מוסיף הבל כמ"ש בסי' רנ"ח)).

[923] "אבל כלי שני, אף על גב דיד סולדת

בו, מותר, שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר".

וכן הוא לקמן סי' שיח סי"ט (משא"כ בכלי שני, שאין

דופנותיו חמין והולך ומתקרר).