חיפוש לפי מקור בגמרא

והקשה ע"ז בשו"ת מהר"מ שיק או"ח רפ"ז מקידושין כט, ב.

וא"כ לכאורה, ע"א כו"כ דאין איסור מצד התלמיד, כי ת"ת דעצמו עדיף, כי הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם (קדושין כט, ב.

… שהתורה חייבה (את האב והחכם ובקום ועשה) שילמדו הקטנים תורה, ולא עוד אלא שחיוב ת"ת בכללותו קשור בזה, וכמארז"ל (קדושין כט, ב) כל שאחרים מצווים ללמדו מצוה ללמד את עצמו, (ויל"פ שאי"ז סימן, אלא טעם או סיבה, ועפ"ז - ת"ת בכלל לא רק קשור, …

והוא לאחרי הנשואין, וכמרומז בהנוגע לטלית בקדושין כט, ב.

*) ולהקפיד על דבר משנה בן י"ח לחופה ומרז"ל הידועים (קדושין כט, ב.

**) קדושין כט, ב.

… או להגבי', ודעתי בהחלט מובנה מהאמור, והלואי שגם האשכנזים היו מתרגלים לנשואין בגיל הכי רך, וכדברי רב חסדא (קדושין כט, ב).

ראה קידושין כט, ב.

קידושין כט, ב. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ד. הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ז.

קידושין כט, ב.

קידושין כט, ב (ובפרש"י).

קידושין כט, ב. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ה"א ואילך. וש"נ.

קידושין כט, ב.

ע"ד ל' חז"ל – קידושין כט, ב.

קידושין כט, ב (וראה לקו"ש חי"ח ע' 12 הערה *49).

ראה קדושין כט, ב. הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ג.