קו"א או"ח סימן לב

סימן לב

(א) עור שעיבדו כו'. ומה שכתב הט"ז^א מתשובת הגאון^ב - התם מעיקרא חיפה שמיה, כמבואר שם ברא"ש, וגרע מדיפתרא, ועל ידי סיד משוי ליה קלף כמו שכתב רבינו תם^ג ודו"ק.

(ב) (ב) בעוביה כו'. בית יוסף^ד בשם המאירי^ה דאיירי בכהאי גוונא, דכשר אחר כך לפי שנשתייר^ו כמלא אות כו' עיין בית יוסף.

(ג) (ג) וכן אם אין היקף כו'. כן משמע בשולחן ערוך^ז גבי כ"ף פשוטה. וכן הוא בירושלמי פרק קמא דמגילה^ח בשם רב חסדא דפליג על אשיאן שמצריך היקף בתוכה. וכן צריך לומר בספר התרומה סימן רה בפנים^ט וכן מצאתי כתוב הוגה שם^י, וסיים שם בספר התרומ[ה] דתלמודנו מכשיר לגמרי, רצונו לומר, בלי שישתייר כדי לגרור וכדי אות עיי"ש.

(ד) ומה שכתב בספר הלכה ברורה^יא לחלק בין תוכה למבחוץ - זה אינו, כמבואר בירושלמי^יב שבספר התרומה^יג, דרב ורב חסדא פליגי על אשיאן, אף על גב דאינהו מיירי מבחוץ ואיהו מיירי בתוכה, עיין שם.

(ה) ומה שכתב ט"ז^יד דירושלמי^טו סבירא ליה כמו שכתב בית יוסף^טז לרש"י^יז - צריך עיון גדול, דאם כן למה פליג אשיאן על רב, אלא ודאי סבירא ליה כמו שכתב הט"ז סוף סעיף קטן ח, וכמו שיתבאר בפנים, הכי נמי סבירא ליה לרש"י^יח.

(ו) משמעות ספר התרומה^יט ומרדכי^כ, דלא סבירא להו לפלוגי בין לפני כתיבה בין לאחר כתיבה, דהא ניקב תוכה ויריכה שבגמרא^כא היינו אחר כתיבה, ואפילו הכי לא התירו ספר התרומה וסייעתו בלא היקף קלף אלא (בתוכה).

(ז) לבוש^כב [ו]לחם חמודות^כג שהביא מגן אברהם^כד. וכן משמע ממה שכתב המגן אברהם סעיף קטן לה^כה, דלא כדמשמע לכאורה ממה שכתב הט"ז^כו, ודו"ק. וכן משמע ממה שכתב המגן אברהם בסעיף קטן כו בשם ר' יעקב [ה]לוי^כז.

(ח) ואם יו"ד התחתונה כו'. ומה שכתב המגן אברהם סעיף קטן לה^כח, משום דקאי גם אפנים^כט, לא דק בלישניה^ל, וסמך על מה שכתב לעיל^לא, וגם התם לא תליא בכולה דווקא, עיין שם בט"ז^לב.

(ט) הולכין כו'. דכשהתינוק קוראן כהלכתן למה יגרעו מח' שאינו קוראה. וכן משמע במהרי"ל^לג, דאם היה מורגל היו הולכים אחריו כו', עיין שם.

(י) להראות לתינוק כו'. הרא"ש^לד וטור סימן לו כתבו כן כלל לכל האותיות שיש בהם ספק, עיין שם.

(יא) (יא) יש ליזהר כו'. ר"ן פרק ב דגיטין^לה בשם רמב"ן. ועיין בית יוסף אבן העזר סימן קלא^לו שהתוספות^לז ורא"ש^לח ורשב"א^לט וספר התרומ[ה^מ] ומרדכי^מא חולקים, להכי לא הזהיר כאן בשולחן ערוך^מב אלא לכתחלה, דלא כב"ח^מג וט"ז^מד, אלא כמו שכתב המגן אברהם^מה.

(יב) (יב) ומכל מקום יזהר שלא להניח ריוח כו'. אמר הכותב^מו: ידוע ומפורסם לכל הסופרים מובהקים דמדינתנו, שהנהיג הרב להניח ריוח דווקא בסוף פרשת שמע כשיעור ט' אותיות, וגם קודם התחלת פרשת והיה אם שמוע להניח ריווח כשיעור ט' אותיות (וראיתי כתוב הדור על זה אצלו פלפול עמוק וחריף באריכות גדול^מז, וחבל על דאבדין), בין בתפילין בין במזוזות, אלא שבתפילין הריוח שבסוף פרשת שמע וכן קודם התחלת והיה אם שמוע כשיעור ט' אותיות גדולות, דהיינו כשיעור ג' פעמים אשר, ובמזוזה אין צריך להיות הריוח רק כשיעור ג' יודי"ן^מח סוף פרשת שמע וכשיעור ג' יודי"ן קודם התחלת פרשת והיה אם שמוע. ובשעה שכתב השולחן ערוך שלו נמשך אחר דעת הבית יוסף בשולחן ערוך שלו, ואחר כך חזר בו.

(יג) (יג) אמרו חכמים כו'. עיין תוספות^מט ורא"ש^נ, שמכאן ראיה לשימושא רבא^נא דבעינן אצבעים, ובשימושא רבא מבואר בהדיא דהיינו לכתחילה, ואם כן הוא הדין ליותר מכאצבע, דלא כעולת תמיד^נב.

(יד) ובתים של יד כו'. מה שכתב בית יוסף^נג בשם בעל העיטור^נד, כוונתו שגבהו כאורך אצבע, ורחבו כרחבה^נה בריבוע, כמבואר בספר התרומה^נו עיין שם.

(טו) וצריך ליזהר כו'. עיין ביורה דעה סוף סימן רפ[ט], דאפילו בדיעבד פסול מושכב לרש"י^נז ומעומד לרבנו תם^נח, משום בזיון, וכל שכן כשהפך, ואף רש"י מודה.