או"ח סימן רצה — הבדלה שעושה ש"ץ

רצה הבדלה שעושה ש"ץ ובו ה' סעיפים:

א נוהגים לומר ויהי נועם^א לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן^ב ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים וגו' שעל ידי כך נשלם השם היוצא ממנו^ג.

ונוהגין לומר סדר קדושה^ד ומתחילין ואתה קדוש ולא ובא לציון גואל לפי שאין גאולה בלילה^ה.

וכל זה האריכות שמאריכין אחר תפלת ערבית במוצאי שבת הוא כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם^ו כי ממתינים להם עד שישלימו כנסיה אחרונה שבישראל את סדריהם^ז:

ב יש נוהגים מטעם הידוע להם לומר מעומד פסוק ויהי נועם^ח:

ג אם חל יו"ט או יום הכיפורים באחד ימי המעשה בשבוע הבא^ט אפילו חל בערב שבת הבא^י אין נוהגים לומר ויהי נועם שכיון שאומרים ומעשה ידינו כוננה ב' פעמים צריך שיהיו כל הששת ימים ראויים למלאכה^יא אבל אם חל בשבת אומרים אותו.

ובזמן שאין אומרים אותו אין נוהגים לומר גם ואתה קדוש וכל סדר קדושה^יב לפי שויהי נועם שייך למלאכת המשכן ועל ידי כך שרתה שכינה בישראל וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל^יג על כן הן נסמכין זה לזה לעולם אבל ויתן לך נוהגים לומר בכל ענין^יד:

ד נוהגים שהש"ץ מבדיל בבית הכנסת על היין כדי להוציא מי שאין לו יין בביתו להבדיל עליו^טו (וישתה מהכוס בעצמו אם נתכוין לצאת ידי חובתו בהבדלה זו או ישקה ממנו לאחר שנתכוין לצאת ידי חובתו^טז אבל אם משקה ממנו לתינוקות אין שום אדם יכול לצאת ידי חובתו בהבדלה זו כיון שלא שתה מהכוס אדם שיוצא ידי חובתו בהבדלה זו):

ה נהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת^יז אחר הבדלה^יח להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה שאין אליהו בא בערב שבת^יט שלא לבטל ישראל מעסקי צרכי השבת^כ וגם בשבת אינו בא אם יש איסור תחומין למעלה מי' טפחים^כא ועל כן אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבא ויבשרנו^כב: