או"ח סימן רג — דין ברכת פירות הארץ

רג דין ברכת פירות הארץ ובו ז' סעיפים:

א על פירות הארץ מברכין בורא פרי האדמה^א וסימן לידע איזה פרי העץ ואיזה פרי האדמה כל שאילו ינטל הפרי ונשאר הענף קיים לשנה הבאה ומוציא הפרי הרי זה פרי העץ אבל כל שכלו עציו לגמרי בחורף וחוזרים וצומחים משרשיו אין פירותיו חשובים פרי העץ ומברכין עליהם בורא פרי האדמה^ב לפיכך מברכין על תותים הגדילים בסנה בורא פרי האדמה^ג:

ב במה דברים אמורים בתותים שהם טובים לאכילה ופרי גמור הן אלא שאין הענף מתקיים משנה לחברתה אבל מיני פירות גרועים הגדילים באילני סרק^ד כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים^ה הגדילים ביער וכן ענבי ההדס^ו אע"פ שהם ראויים לאכילה אינם חשובים פרי^ז ואין מברכין עליהם אלא שהכל נהיה בדברו^ח בין חיים בין מבושלים^ט אבל אגוזים קטנים הגדילים ביער פירות חשובים הם ומברכין עליהם בורא פרי העץ^י וכן פרי שקורין ברומבערי"ן ופרי אדום שקורין ערפור"ט^יא וכן אותם שקורין יאגידע"ס השחורים^יב אבל האדומים גדילים בעשב וברכתם בורא פרי האדמה^יג:

ג אותן תותים אדומים הנמצאים בתמוז (וגם) יש (מין) הנמצאים בחורף^יד ואין בהם אלא שרף^טו לבד כנוס בתוך החרצנים^טז ומוצצים אותן וזורקין אותן מברכין עליהם שהכל כעל שאר מי פירות^יז ואף אם בולען עם הקליפה והגרעין מכל מקום עינינו רואות שהקליפה והגרעין אין ראויים לאכילה א"כ אין לברך אלא על המשקה שבתוכה:

ד זנגביל בעודו רטוב^יח שהוא ראוי לאכילה מברכים עליו בורא פרי האדמה ולא בורא פרי העץ לפי שאינו עיקר הפרי כי הוא שרש תחת הקרקע^יט וכן על שרש שקורין לאקרי"ץ^כ אם בולעו^כא:

ה וכן זנגביל יבש שעשה ממנו מרקחת מברכים עליו בורא פרי האדמה^כב וכן פלפלים יבישים^כג שאף שנעשו ראויים לאכילה ע"י הדבש^כד אין הדבש חשוב עיקר אלא טפל שהרי הוא בא להכשירם ולתקנם וכן בשמים שחוקים ומעורבים עם צוק"ר כמו שרגילים לכתוש זנגביל יבש ולערבו עם צוק"ר^כה (שקורין מאגי"ן פולווע"ר^כו) אף שאינן ראוים לאכילה כלל בפני עצמן אין הצוק"ר חשוב עיקר אלא טפל שהוא בא להכשירם ולתקנם^כז:

ו במה דברים אמורים במיני בשמים ותבלין שדרכן להאכל ע"י טיגון בדבש או ע"י תערובת צוק"ר או דבר אחר בענין שהם חשובים עיקר כגון זנגביל ופלפלין וצפורן וכיוצא בהם אבל מיני בשמים ותבלין שאין דרכן להאכל אלא כשמתבלין בהם התבשיל ואז התבשיל הוא עיקר ואין האכילה נקראת על שם התבלין כלל וכאלו אינן עומדין לאכילה כלל כגון ציטווא"ר וכיוצא בו אין שם פרי עליו כלל ואף אם תקנו והכשירו לאכילה כמות שהוא כמו שרגילין שצולין ציטווא"ר ואוכלין לרפואה אין מברכין עליו אלא שהכל כיון שאין נוטעין אותו על דעת לאכלו כלל אלא על דעת ליתן בתבשיל^כח ואצ"ל אם טגנו בדבש או שעירבו עם צוק"ר^כט אבל כשצולין זנגבי"ל לרפואה מברכין עליו בורא פרי האדמה כיון שנעשה ראוי לאכילה על ידי זה^ל:

ז צנון מברכין עליו בורא פרי האדמה אע"פ שהיה סופו להקשות^לא: