או"ח סימן קפ — דין פירורי הפת

קפ דין פירורי הפת ובו ו' סעיפים:

א כל מי שאינו משייר פת על שולחנו אין רואה סימן ברכה לעולם^א שנאמר^ב אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו^ג אבל בברכה מהו אומר^ד אכול והותר^ה:

ב ונכון שלא להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון^ו כדי שיהא ניכר שמברך ה' על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו^ז:

ג אם לא^ח נשאר לו לחם על השולחן לא יביא פת שלימה ויתננה על השולחן מפני שנראה כעורך שולחן לעבודה זרה כמו שאמר הכתוב^ט העורכים לגד שולחן וגו'^י אבל אם היתה שלימה מונחת כבר על השולחן כמו שבשבת בוצעים על לחם משנה טוב שלא להסירה עד אחר ברכת המזון^יא:

ד בימי חכמי התלמוד שהיו מסלקים את השולחנות הקטנות שלפני כל אחד ואחד^יב קודם מים אחרונים והיו נוטלים מים אחרונים במקום השולחנות היו צריכים לכבד קרקע הבית במקום השולחנות קודם הנטילה שלא ישארו שם פירורי פת וימאסו במי הנטילה^יג ואע"פ שמותר לאבד פירורים שאין בהם כזית חוששים שמא יהיה השמש עם הארץ שמותר להשתמש בשמש עם הארץ ויניח על השולחן גם פירורים שיש בהם כזית^יד כשמסיר הלחם מעל השולחן ואח"כ יפלו ממנו כשמסלקין אותן משם^טו וימאסו במי הנטילה לכך יכבד תחלה.

אבל אנו שאין אנו מסלקין השולחן ואנו נוטלים הידים במקום שאין שם פרורים^טז א"צ לכבד תחלה^יז:

ה אע"פ שמותר לאבד פירורים שאין בהם כזית בידים^יח לא יזרקם במקום דריסת רגלי בני אדם מפני שקשה לעניות^יט כשדורסים על פירורי לחם^כ ולא התירו אלא לאבדם כגון להשליכם למים וכיוצא בזה^כא:

ו נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון^כב כי השלחן דומה למזבח^כג ובמזבח נאמר^כד לא תניף עליהם ברזל לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם והמזבח מאריך ימי האדם ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך^כה וגם השולחן מאריך ימיו של אדם^כו ומכפר עונותיו^כז בהכנסת אורחים^כח שגדול כחה של לגימה שמשרה שכינה^כט.

ונהגו במקומות הרבה שלא לכסותו בשבת ויום טוב^ל כי בחול מכסין אותו מפני שהוא כחו של עשו ובשבת ויום טוב אין שטן ופגע רע^לא ומנהגן של ישראל תורה היא^לב: