שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע

או"ח סימן פה — באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע

א

פה באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע ובו ד' סעיפים:

א לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא קריאת שמעא ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבואות המטונפותב ואם לא פסק עליו הכתוב אומרג כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו'ד וכשיוצא משם חוזר למקום שפסק אם לא שהה כדי לגמור את כולהה כמ"ש בסי' ס"הו.

ולא קריאת שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקודש אסור לאמרה במקום הטינופת דהיינו במקום שיש בו צואה או מי רגלים או בבית הכסא או בבית המרחץז ואפילו לאמרו בלשון חולח.

ולא לאמרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו אסורט אפילו בדברי תורה שחייב להגות בה יומם ולילהי ולכן כשנכנס לבית הכסא טוב לחשוב חשבונותיו שלא יבא לידי הרהור תורהיא ובשבת שאסור לחשבםיב יפנה לבו להרהר בציורים ובנינים נאים וכיוצאיג בדמיונים אלו המושכים ומפנים לבו מלבא לידי הרהור דבר שבקדושהיד ואפילו הלכות בית הכסא אסור ללמוד בבית הכסא וכן הלכות בית המרחץ בבית המרחץטו:

הערות (15)
  1. א. רב חסדא ברכות כד, ב. טור ושו"ע ס"א.
  2. ב. ברייתא שם.
  3. ג. במדבר טו, לא. ר' אדא בר אהבה שם.
  4. ד. ע' הרר"י.
  5. ה. ר' יוחנן שם. טור ושו"ע שם.
  6. ו. סעיף א וש"נ.
  7. ז. רמב"ם הל' ק"ש פ"ג ה"ד. ב"י.
  8. ח. אביי שבת מ, ב.
  9. ט. ר' יוחנן שם. שו"ע ס"ב. וראה גם לעיל רס"י פג ורס"י פד. ולענין הרהור בשאר ההלכות עי' לעיל סי' מז ס"ב וש"נ.
  10. י. עי' לקמן סי' קנו סעיף א. סי' קפה ס"ג.
  11. יא. ספר חסידים סי' תקמו. מ"א ס"ק א. ועי' הל' ת"ת פ"ג ה"ח.
  12. יב. כדלקמן סי' שז סי"ג. וראה גם סי' שו סכ"א. ועי' תהל"ד.
  13. יג. באר היטב ס"ק א בשם של"ה שער האותיות ערך קדושה (בהגה"ה).
  14. יד. ספר היראה [בשינוי לשון קצת].
  15. טו. ארחות חיים הובא בב"י בשם רמב"ן שבת מ, ב. ר"ן שם הובא בדרכי משה.

ב

ב אבל דברים של חול מותר לאומרם שם בלשון הקודשטז אלא שמדת חסידות הוא להחמיריז.

וכן הכינוייםיח כגון רחום וחנון ונאמןיט וכיוצא בהם מותר לאמרם שם מן הדין לפי שגם בני אדם מכונים בהם לפעמיםכ כמו שנאמרכא חנון ורחום וצדיק:

הערות (6)
  1. טז. אביי שם. שו"ע ס"ב.
  2. יז. ספר חסידים סי' תתקצד. מ"א ס"ק ב.
  3. יח. רמב"ם הלכות ק"ש פ"ו ה"ה. שו"ע שם.
  4. יט. שבת י, ב. רמב"ם שם. ועי' ארץ צבי סי' נא. חקרי הלכות ח"ו מד, ב.
  5. כ. הרב רבינו יונה ברכות כו, א. הובא בכסף משנה שם. ט"ז סי' פד ס"ק ג.
  6. כא. תהלים קיב, ד.

ג

ג שמות המיוחדין להקב"ה והן ז' שמות שאינן נמחקין אסור להזכירן שםכב (א) אפילו בלשון חולכג דהיינו שם שהקב"ה נקרא בפי כל עם ולשון שיהיה (כגון גא"ט בל"א או בוג"א בלשון פולין ורוסיא) שאף ששם זה אין בו קדושה באותיות כתיבתו ומותר למחקןכד מכל מקום יש בו משום בזיון בהזכרתו במקום טינופת כמו בהזכרת שלום שמותר ג"כ למחקוכה ואעפ"כ כיון שהקב"ה נקרא בו אף על פי שאינו מיוחד לו אסור להזכירו כשמתכוין על ענין השלום כמו שנתבאר סימן פ"ד (ב)כו כ"ש שמות המיוחדים לו בלשונות הנכרים שלכמה דברים דינם כשמות שבלשון הקודש (ג)כז כגון לענין שבועה ולענין הזכרת שם שמים לבטלהכח ולענין קללת חבירו בשם (עיין ח"מ סי' כ"זכט) (ולענין ברכת השם עיין בי"ד סי' ש"מ (סל"ו) [סל"ז]):

הערות (8)
  1. כב. רמב"ם הל' ק"ש פ"ג ה"ה. שו"ע סעיף ב. והם השמות המנויים בשבועות לה, א. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.
  2. כג. לבוש סעיף ב. ב"ח סי' פד. עולת תמיד ס"ק ו. עטרת זקנים סי' פד ס"ק ג. עי' בקונטרס אחרון.
  3. כד. ש"ך יו"ד סי' קעט ס"ק יא. תשב"ץ ח"א ס"ב (מובא בשו"ת זרע אמת ח"ב רי ש סי' קכ).
  4. כה. עי' שו"ע יו"ד סי' רעו סעיף ט.
  5. כו. עי' בקונטרס אחרון.
  6. כז. עי' בקונטרס אחרון.
  7. כח. הגהת יש נוחלין. וראה גם סדר ברה"נ פי"ג ה"ד.
  8. כט. סעיף א.

ד

ד אם נזדמן לו להפריש מדבר איסור במרחץ או בבית הכסא מפרישל אפילו בלשון הקודש ובענין קודשלא דהיינו לומר לו אפילו בלשון הוראה שאסור לעשות כך וא"צ לדקדק ולומר אל תעשה כך בלי לשון איסורלב והוא הדין אם נכנסה אשה בלבו מותר להרהר בדברי תורה מפני שהוא כמו להפריש מדבר איסור שהתורה מצלת מהרהורים רעיםלג ואפילו שלא להפריש מאיסור מותר לומר לחבירו עשה לי כך וכך אפילו אם הוא בענין שממילא הוא הוראה שבזה מורה לו שהוא מותר לו לעשות כך כיון שאינו אומרו בלשון הוראהלד:

הערות (5)
  1. ל. שבת מ, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"ג ה"ה. שו"ע ס"ב.
  2. לא. רמב"ם שם.
  3. לב. כסף משנה שם. מ"א ס"ק ה.
  4. לג. ספר חסידים סי' כח. מ"א ס"ק ד.
  5. לד. ר"ן שבת שם. מ"א ס"ק ה.