או"ח סימן פא — דין צואת קטן

פא דין צואת קטן ובו ג' סעיפים:

א קטן שיכול לאכול כזית דגן^א שהם ה' מיני תבואה^ב שצואת מינים אלו מסרחת אפילו אינו יכול לאכלו אלא על ידי בישול^ג כגון דייסא וכיוצא בה אם אין צריך לשהות מתחלת כזית זה עד סופו יותר ממה שגדול בינוני שוהה באכילת פרס^ד ממאכל זה^ה צריך להרחיק מצואתו וממי רגליו כמו משל גדול אבל אם צריך לשהות יותר מכאן הרי זה כאוכל עכשיו חצי זית ולמחר חצי זית שכן הלכה למשה מסיני שאין אכילה מצטרפת לשהייה ארוכה כזו^ו ושיעור כזית יתבאר בסימן תפ"ו^ז ושיעור פרס בסי' תרי"ב^ח:

ב ואם הקטן הוא חלש ואינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס אף על פי שהגיע לשנים שאחר כיוצא בו יכול לאכול א"צ להרחיק מצואתו וממי רגליו אפילו הוא בן ג' וד' שנים^ט (א) (והוא שעדיין^י לא היה יכול לאכול מימיו כזית דגן בכדי אכילת פרס) אבל אם היה יכול לאכול פעם אחת ואח"כ נחלש ואינו יכול דינו כגדול שצריך להרחיק מצואתו^יא וממי רגליו (ואפילו אינו יכול) ואפילו לא אכל דגן מימים רבים ואפילו לא אכל מעולם שאף שצואה זו אינה מדגן מכל מקום (כל שהיה יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס) בני מעיים מסריחים כל מיני מאכל שיאכל^יב וכל זה מן הדין אבל טוב וישר לקרות ולהתפלל במקום שהוא נקי לגמרי אפילו מצואת תינוק בן יומו^יג (אם אפשר בקל אע"פ שאין איסור בדבר^יד):

ג אם היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו^טו ברחוק ד' אמות (ואינו יכול לחזור פניו ממנה מפני שצריך להחזיר פניו כנגד בית קדשי קדשים^טז) ילך לפניו כדי שיזרקנה מאחריו ד' אמות ואם אי אפשר כגון שיש לפניו נהר^יז או דבר אחר המעכב^יח ילך בכדי שיניחנה לצדדים ד' אמות וכן בקריאת שמע^יט אם אי אפשר לו ואינו צריך לחזור אלא למקום שפסק ולא לראש התפלה או הקריאת שמע אע"פ שהתפלל וקרא כנגד הצואה^כ לפי שאין זה זבח רשעים תועבה^כא כיון שלא היתה ד' אמות סביבו שבהן לבדם הוא שמחויב לבדוק שלא תהא בהם צואה אם הוא מקום שראוי להסתפק בצואה ואם לא בדק בהן פושע הוא ותפלתו תועבה^כב אבל לא הטריחו לבדוק לפניו כמלא עיניו אע"פ שהוא במקום הראוי להסתפק בו בצואה^כג: