או"ח סימן נז — דין ברכו וענייתו

נז דין ברכו וענייתו ובו ה' סעיפים:

א הש"ץ צריך לומר ברכו את ה' המבורך^א בקול רם^ב כדי שישמעו כל הקהל ויענו אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד:

ב ואם אמר בלחש יש אומרים^ג שמי שלא שמע (א) ממנו ברכו אלא שמע הקהל שסביביו עונין אחריו ברוך ה' כו' אינו יכול לענות עמהם אלא עונה אחריהם אמן ויש מי שאומר^ד שאם ט' שמעו ממנו ברכו ועונין אחריו יכולים כל הקהל לענות עמהם כיון שיש כאן עשרה האומרים דבר שבקדושה וכן עיקר^ה כמ"ש בסי' קכ"ד^ו (עיי' במ"א שם^ז):

ג וצריך הש"ץ לחזור ולומר ברוך ה' וכו'^ח כדי שלא יוציא את עצמו מן הכלל שאומר להם ברכו והוא אינו מברך ואע"פ שאמר המבורך ולא הוציא עצמו מן הכלל לגמרי^ט צריך הוא להחזיר את עצמו לכלל לגמרי ולומר ברוך ה' המבורך^י כמו שאמרו הצבור (עיין לקמן סי' (קצ"ג) [קצ"ב]^יא):

ד ונהגו שהש"ץ מאריך בברכו^יב והקהל אומרים יתברך וישתבח כו' בעוד שהוא מאריך בניגון אבל בשעה שאומר התיבות אסור לומר כלום אלא צריך לכוין ולשמוע כמו בקדיש^יג ולכן אם אין הש"ץ מאריך כל כך בניגון אלא בחתוך האותיות אין לאמרו כלל:

ה מקום שנוהגין לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור או לדבר בצרכי רבים טועים הם^יד שאסור להפסיק ביניהם אפילו לצורך מצוה^טו כמו שנתבאר בסי' נ"ד^טז: