שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים

או"ח סימן ה — דין כוונת הברכות

א

ה דין כוונת הברכות ובו ג' סעיפים:

א צריך לכוין בברכות פירוש המילות שמוציא מפיוא וכשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באלף דל"ת לשון אדנו"ת שהוא אדון הכל ויכוין עוד פירוש כתיבתו ביו"ד ה' לשון הוי"ה שהוא היה הוה ויהיהב אבל במקום שגם כתיבתו הוא באלף דלי"תג א"צ לכוין אלא שהוא אדון הכל:

הערות (3)
  1. א. טור. שו"ע סעיף א. וראה לקמן סי' קפה ס"ב - אם ומתי מעכבת הכוונה.
  2. ב. ראה שהיחוה"א פ"ד (עט, רע"א). ס' המאמרים מלוקט ח"ד ע' ג ובהע' 8. אג"ק חט"ו ע' מ.
  3. ג. מ"א ס"ק א.

ב

ב במקום שכתיבת השם היא באלף דלי"ת קורין הא' בחטף פתחד כי כן הוא נקוד במקרא אבל במקום שכתיבתו הוא ביו"ד ה' יש קורין הא' בשב"אה כנקודת היו"ד מן שם הוי"ה ברוך הוא ויש קורין האלף בחטף פתחו כנקודת האל"ף בשם אל"ף דלי"ת:

הערות (3)
  1. ד. ב"ח. מ"א שם.
  2. ה. ראה תשובת מהר"מ מלובלין סי' פג, הובא באלי' זוטא ס"ק א. וראה יד שאול.
  3. ו. אור חדש כלל כה נוסחי הברכות הראשונות אות ד, הובא באלי' רבה ס"ק ב. לוח ארש (ח"א) אות ז. מ"א שם.

ג

ג וכשיזכיר שם אלקיםז יכוין שהוא תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים:

הערות (1)
  1. ז. טור. וראה שו"ע שם. ס' המאמרים מלוקט ח"ד ע' ג. לקו"ש חכ"ו ע' 14 הע' 54. קובץ יגדי"ת (נ.י.) ח"ו ע' מח.