סעיף ה

הערות

1. 366. סעיף ה הט"ז (סק"ה) כתב לפרש, דמה שאסר הטור בתערובת חתיכות שבמקולין אפילו החתיכות שאינן ראויות להתכבד, לא משום שאין הכל בקיאין בין ראויות לשאינן ראויות (כמ"ש המחבר), אלא משום שיש לפנינו חתיכות ראויות להתכבד וחתיכות שאינן ראויות להתכבד מבהמה אחת, וא"א להתיר את אלו ולאסור את אלו משום דהוי תרתי דסתרי, ועל כרחנו לאסור את כל החתיכות. והשיג עליו הש"ך (בנקוה"כ), וכתב שאין בכך כלום, דהאי דיני' לחוד והאי דיני' לחוד, ולא איכפת לן בהא שהם מגוף אחד. וכתב דכה"ג אשכחן טובא. וכן הסכימו רוב האחרונים (פר"ח סקכ"ג ובקו"א, מנח"י בסולת למנחה כלל מג דין א, כרתי סקי"ט, יד יהודה פיה"א סקכ"ה, ושאר אחרונים שהובאו בכה"ח סקס"ד). והפמ"ג (מש"ז סק"ה) כתב שאינו אומר בזה לא היתר ולא איסור, וכתב שבלא הפ"מ יש לאסור בכה"ג גם ליחיד בביתו. וכתב רבנו (במהדו"ב ליו"ד סי' קפג, ע' רנג בהוצאת תשס"ה (במוסגר), לענין מ"ש שם דהא דמטמאינן ע"י בדיקה הוא משום דאמרינן דשחתה והרגישה מעיקרא): ואין לתמוה אם מטמאים להבא ואמרינן דשחתה וארגישה, ומטהרין למפרע למימר דעכשיו ראתה, דסתרן אהדדי, דכה"ג ממש אשכחן בפרק ט"ו דיבמות דהאשה מותרת לינשא וצרתה אוכלת בתרומה אפילו דאורייתא, ע"ש בתוס' ובפסקי מהרא"י סי' רכ"א שפסק כן והבין שכן הוא מסקנת התוס' (...) וכהאי גוונא נמי אשכחן בריש פ"ו דטהרות, המסוכן ברשות הרבנים כו', דכשהי' ברשות היחיד אמרינן דכבר מת, וכשהוציאו אותו לרשות הרבים אמרינן דעודנו חי . הרי שכתב רבנו דלא איכפת לן בקולא וחומרא דסתרי אהדדי, דהאי כי דיני' והאי כי דיני' (כמ"ש הנקוה"כ, ודלא כסברת הט"ז).