סעיף ג
סעיף ג
תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, לקח מאחת מהן ואין ידוע מאיזה מהן לקח, הרי זה אסור, שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
ונחלקו הפוסקים בדין תשע חנויות שנמצאת טרפה באחת מהן ואין ידוע איזו היא, שדעת הרמ"א והב"ח והש"ך שנאסר כל הבשר שבחנויות משום כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ודעת הפר"ח והכו"פ שכל הבשר מותר, דהוה לי' כנתערב בשר טרפה בבשר היתר, ובטל ברוב. 363
ועוד כתב הכו"פ, שדין קבוע שייך גם במקום תערובת, אלא דהיכא דהאיסור בטל ברוב היתר שוב אין כאן איסור שיחול עליו דין קבוע, אבל היכא דאין שייך בו ביטול חשיב קבוע גמור. 364
ובדעת רבנו:
א. דעת רבנו כדעת הרמ"א והב"ח והש"ך, שאם נמצאת טרפה באחת מהחנויות ואין ידוע באיזו מהן, הוי קבוע, ואסור משום כל קבוע כמחצה על מחצה דמי (ודלא כהפר"ח). 365
ב. כתב רבנו שכל תערובת לא מיקרי קבוע, אפילו במקום שאין שייך בו ביטול (ודלא כהכו"פ).
הערות
- 363. סעיף ג הש"ך (סקי"ד) הביא מדברי הב"ח (ס"ו ד"ה ומ"ש לפיכך), שכתב (בפירוש דברי הטור), שאם נמצאה טרפה באחת מהחנויות ואין ידוע באיזו מהן, אין זו תערובת אלא קבוע, כיון שאין האיסור מעורב בתוך ההיתר אלא קבוע במקומו (אלא שאינו ניכר), ואסורות כל החתיכות (אפילו שאינן ראויות להתכבד) משום כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. וכ"כ הש"ך לקמן (סקי"ז וסקכ"ט), והביא שכן דעת הרמ"א (ד"מ סק"ו ות"ח כלל מג דין ט). וכן משמע דעת הט"ז (סק"ה). וכן הסכימו רוב האחרונים (פרישה סק"ט ודרישה סק"ד (הב'), מנח"י כלל מג סקמ"ו ובשו"ת שבו"י ח"ב סי' לב, פמ"ג שפ"ד סקי"ד, פרי תואר סק"ו וסק"י, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סקפ"ח), שאף אם אין האיסור ניכר, אם הוא קבוע במקומו ואינו מעורב עם ההיתר, כמחצה על מחצה דמי ואינו בטל. והפר"ח (סקי"ג וסקכ"א וסקכ"ב) נחלק על הב"ח והש"ך, וכתב שאם אין ידוע באיזו מהחנויות נמצאת הטרפה כל הבשר מותר, שכל שאין האיסור ניכר הוי כאיסור שנתערב בתוך ההיתר ובטל ברוב. וכן דעת הכו"פ (כרתי סקי"ח ופלתי סקי"ב) והיד יהודה (פיה"א סקי"א ופיה"ק סקט"ו ובסי' ע פיה"א סקי"א ופיה"ק סקי"ט) ועוד אחרונים (הובאו בדרכ"ת שם ובכה"ח סקנ"ה).
- 364. והחוו"ד (חידושים סקי"א וביאורים סק"ג) כתב לחלק, שאם הספק הוא בין המוכרים (היינו דידעינן שא' המוכרים מוכר טרפה ולא ידעינן איזהו) חשיב קבוע ואינו בטל, אבל אם הספק הוא בין הבהמות (שנמצאה א' מהן טרפה ואין ידוע באיזו מהחנויות נמצאה) לא חשיב קבוע, והו"ל ככל תערובת איסור בהיתר ובטל ברוב. והנה בפלתי (שם) כתב בתחלת דבריו שמחלוקת הב"ח והפר"ח תלוי' במחלוקת הראשונים בדין האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח, דקיי"ל (נזיר יב ע"א) אסור בכל הנשים שבעולם, שהתוס' (שם ובגיטין סד ע"א ד"ה אסור) כתבו דקנסא בעלמא הוא דמדאורייתא אזלינן בתר רובא, והרמב"ן (הובא בר"ן גיטין ל ע"א ד"ה ונימא) כתב דאסור מדינא משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ונמצא דעת התוס' שכשאין האיסור ניכר לא חשיב קבוע (כהפר"ח), ודעת הרמב"ן שאף כשאין האיסור ניכר חשיב קבוע (כהב"ח). אבל במסקנת דבריו כתב לדחות, דאיכא למימר דדוקא התם הוא דס"ל להרמב"ן דחשיב קבוע אף כשאין האיסור ניכר, משום דמיירי בתערובת אדם באדם דלא שייך בי' ביטול, וממילא הוי קבוע. משא"כ בדברים ששייך בהם ביטול (כגון תערובת חנויות), איכא למימר דכל שאין האיסור ניכר חשיב תערובת ובטל האיסור ברוב היתר, ושוב אין כאן איסור שיחול עליו דין קבוע. וכעין זה כתב החוו"ד (ביאורים שם). וגם ביד יהודה (פיה"א סקי"א) האריך להוכיח סברא זו, שדין קבוע שייך גם בתערובת, אלא שבמקום שהאיסור בטל שוב אין כאן איסור שיחול עליו דין קבוע, אבל כשאינו בטל (כגון בתערובת אדם באדם, וכן בתערובת דברים החשובים שאינם בטלים מדרבנן) ממילא חשיב קבוע. וכתב רבנו (שו"ת סי' יח, לענין יבש ביבש שנתערב ונתבשל בשתי קדרות): מ"ש המנחת יעקב שם דגם עכשיו מתבטל כדין יבש ביבש אף שזה בקדרה בפני עצמה כו', זה אינו לפמ"ש הט"ז ופר"ח סס"י קי"א דאין מצטרפין ב' קדרות אלא בדאיכא רובא בכל קדרה בפני עצמה, וזהו דעת הב"ח והפרישה והש"ך ושאר אחרונים בסי' ק"י לפי פירושם בדברי הטור, ע"ש בש"ך ס"ק י"ז וכ"ט (דהיכא שהאיסור עומד בפני עצמה בקבוע אלא שאינו נודע מקום קביעות האיסור, כגון שנמצא ריאה טרפה ולא נודע מאיזו חנות, דמדינא אסורים כל החתיכות שבמקולים, אפילו אינן חתיכה הראוי' להתכבד). והפר"ח שחלק שם על כל האחרונים והקיל אפילו בט' חנויות, ובסס"י קי"א כתב להחמיר אפילו בב' קדרות, דבריו צע"ג. ובעיקרא דדינא היא מחלוקת התוספות והרמב"ן שהביא הר"ן בפ"ו דגיטין בההיא דפ"ב דנזיר שהביא הפר"ח סי' ק"[י] ס"ק י"ג, וע"ז בנה יסודו שם. וכיון שהאחרונים באה"ע סי' ל"ה חששו לדעת הרמב"ן, ואף הר"ן לא נחלק עליו אלא מטעמא אחרינא ע"ש היטב, אין להקל כלל כנגד כל האחרונים. ואף הרשב"א במשמרת הבית גבי ב' קדרות, דס"ל דמצטרפים אפילו בדליכא רובא, יש לומר דס"ל כרמב"ן, כי הביא דבריו בחידושיו פ"ו דגיטין ולא נחלק עליו. ושאני קדרות שחתיכות האיסור שוות ודומה ממש לשל היתר ואין הפרש כלל ביניהם, הלכך מצטרפות לבטלה אף שהן בב' מקומות. משא"כ בנשים שאינן דומות זו לזו, כדתניא בפ' הרואה ובפ"ד דסנהדרין, אלא שאין האיסור ניכר, לא מהני תערובות כלל, דכל תערובות לא מקרי קבוע, עיין פר"ח סי' ק"י. ונמצא דעת רבנו ברורה כדעת הב"ח ודעימי', שכל שאין האיסור מעורב עם ההיתר אלא קבוע ועומד במקומו, אף שאינו ניכר, אינו מתבטל ברוב היתר, אלא חשיב קבוע וכמחצה על מחצה דמי (ודלא כהפר"ח ודעימי').
- 365. ועוד נמצא מדברי רבנו, שמחלוקת זו תלוי' במחלוקת התוס' והרמב"ן בדין האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח, כדברי הפלתי בתחלת דבריו ודלא כמסקנתו. וזהו מ"ש רבנו בסוף דבריו "דכל תערובות לא מקרי קבוע", שכוונתו בזה לדחות סברת הפלתי שכל שאין האיסור ניכר חשיב תערובות (אלא דמ"מ לדעת הרמב"ן תערובת אדם באדם מיקרי קבוע מאחר שאינו בטל), ולזה כתב רבנו שלדעת הרמב"ן עכצ"ל שגם כשאין האיסור ניכר לא חשיב תערובות, דאי הוה חשיב תערובות לא הוה קרינן בי' קבוע, דכל תערובות לא מיקרי קבוע כלל. ויש לעיין היכן מצא רבנו ראי' לסברא זו בפר"ח סי' ק"י. [ובשו"ת רבנו הוצאת תשמ"ח (ונמשך אחריו בס' שאלות ותשובות הרב) גרס שהציון הוא להב"ח, אבל בדפוס ראשון הציון הוא להפר"ח (וגם בב"ח אין מקור ברור לדברי רבנו). ובציונים לשו"ת רבנו (הוצאת תשס"ז) כתבו שהכוונה היא למ"ש הפר"ח (סקי"ג) דמן התורה לא מיקרי קבוע אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וההיתר ניכר לעצמו, אבל שתי תשובות בדבר: (א) הרי כל כוונת הפר"ח בדברים אלו היא לומר שגם בתערובת חנויות לא מיקרי קבוע, וכל עצמם של דברי רבנו הם להוכיח דלא כוותי', ואיך מביא ראי' מדבריו. (ב) הרי הפר"ח אזיל להדיא בשיטת התוס' (וכמ"ש רבנו שע"ז בנה יסודו), והתוס' בודאי סבירא להו דלא מיקרי קבוע בכה"ג, ומה ראי' היא שאין לומר כן לשיטת הרמב"ן].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.