סעיף ב

הערות

1. 353. סעיף ב א. הש"ך (סקי"ב) הביא מ"ש הב"ח (בסוף הסימן) שמותר לבשל התערובת בב' קדרות, ואפילו בשלן בב' קדרות קודם שנודע התערובת מותר. ונחלק עליו הש"ך, וכתב שאם בשלן בב' קדרות קודם שנודע התערובת אסור מה"ת, דכל שלא נודע התערובת לא נתבטל האיסור כלל, וכשנודע התערובת לאחר הבישול הרי לפנינו ב' קדרות שאחת מהן אסורה ואחת מותרת, וכיון שעל כל קדרה י"ל שמא האיסור בזו הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. וכן הסכימו עוד אחרונים (פר"ח סק"י, כרתי סקי"א, שו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' לג, חוו"ד חידושים סק"ז, יד יהודה פיה"א סקי"ב ופיה"ק סקי"ז וסי' ע פיה"א סקי"א, ושאר אחרונים שהובאו בפת"ש סק"ד ובדרכ"ת סק"ס ובכה"ח סקמ"ה). ואף דעת הפמ"ג (שפ"ד סקי"ב) נראה כדעת הש"ך, אלא שפקפק במ"ש הש"ך שאיסור לא נודע הוא מדאורייתא (ומשמע דעכ"פ איסור דרבנן פשיטא לי' דאיכא). והמנח"י (כלל לט סקי"ח) האריך לחלוק על הש"ך ולקיים דברי הב"ח, שאפילו בשלן בשתי קדרות קודם שנודע התערובת מותר, וכתב ב' טעמים לזה: א) דהא דאינו בטל כל שלא נודע התערובת אינו אלא מדרבנן, ב) דאף לאחר שנתבשל שפיר בטל כדין יבש ביבש אף שזה בקדרה בפ"ע וזה בקדרה בפ"ע (והא דבנפל איסור לא' מב' קדרות לא אמרינן הכי, היינו משום דהתם לא נעשה האיסור מכח תערובות אלא מכח ספק). וכן הסכימו עוד אחרונים (הובאו בדרכ"ת וכה"ח שם, ובשו"ת מהרש"ם ח"ו סי' פט).
2. 354. וכתב רבנו (בשו"ת סי' יח): מה שכתב בש"ך י ו "ד סימן ק"ט ס"ק י"ב (דכשלא נודע התערובות יבש ביבש אינו בטל מדאורייתא ואפילו בישלם בב' קדרות קודם שנודע התערובות אסור), צ"ע מסימן ק"י ס"ו דדבר שאינו בטל מחמת חשיבתו שנתערב ופירש אחד מהם אחר שנודע התערובות אסור (משמע הא קודם שנודע התערובות מותר), ע"ש ברא"ש וטור וב"י וש"ך ס"ק ל"ג (דכ"כ בהדיא) ל"ד ל"ה. וצריך לומר דהכא מיירי שנתערב חד בתלת ובישל ב' בקדרה זו וב' בקדרה זו, ועל פי מש"ש בש"ך סקל"ד (דאם פירשו מחציתן בבת אחת אסורים). ועכ"ז הוא דוחק גדול, דמשמעות הפוסקים שם דלא אצטריך ( לו ) [לן] טעמא דכל דפריש כו' אלא בדברים החשובים, אבל שאינם חשובים בטלים ברובא בלאו האי טעמא. ולא איכפת לן מה שלא נודעה התערובות עד לאחר שפירש מקצתן, דהידיעה שמתרת אינה אלא בדרבנן, כמ"ש המנחת יעקב סוף כלל ל"ט (וגם בפר"ח סי' צ"ט בהכי מיירי, ע"ש היטב). אלא שמהרא"ש ומהר"ם (שהביא המנחת יעקב שם) לא קשה מידי על הש"ך, דאינהו מיירי בקדרה אחת דאיכא רובא אף אחר הידיעה. וגם מ"ש המנחת יעקב שם דגם עכשיו מתבטל כדין יבש ביבש אף שזה בקדרה בפני עצמה כו', זה אינו לפמ"ש הט"ז ופר"ח סס"י קי"א דאין מצטרפין ב' קדרות אלא בדאיכא רובא בכל קדרה בפני עצמה. והיינו שרבנו מבאר כוונת המנח"י (במ"ש בטעם הא' שאיסור לא נודע התערובות אינו אלא מדרבנן), דלא אמרינן שהיתר התערובת תלוי בידיעה אלא כשהיתר זה אינו אלא מדרבנן. והיינו, שבמקום שאם הי' איסור דאורייתא לא היתה התערובת מתרת, אלא דמכיון שאף בלא ההיתר דתערובת זו אין כאן איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן בלבד אקילו רבנן ואמרו דהתערובת מתרת, הרי ההיתר דתערובת זו אינו אלא אם נודע התערובות. אבל אם היתר התערובת הוא מדאורייתא (ומהני אף באיסור דאורייתא), הרי אף בלא נודע התערובות מותר.
3. 355. ובנדו"ד: מ"ש הרא"ש (פג"ה סי' לז) ודעימי' (דכוותייהו פסק הרמ"א במקום הפסד) שההיתר בבישול הוא דוקא אם נתבשל לאחר שנודע התערובות, היינו משום דמיירי כשנתבשלו כל התערובות יחד, דבכה"ג במקום איסור דאורייתא (כגון מין בשא"מ יבש ביבש שנתבטל חד בתרי ואח"כ נתבשל, דהשתא נרגש טעמו ואסור מדאורייתא) אמרינן חוזר וניעור (ואפילו נודע בינתיים הי' אסור), אלא דכיון שבלאה"כ אין כאן אלא איסור דרבנן בלבד (שהרי אף לאחר הבישול יש רוב נגד האיסור) אקילו רבנן שאינו חוזר וניעור. וכיון שהיתר זה אינו אלא קולא דאקילו רבנן בדרבנן, לא הקילו אלא בנודע התערובות. אבל בנדו"ד שלא נתבשלו כל התערובות יחד אלא בב' קדרות, דבזה לא אמרינן חוזר וניעור ומהני אף במקום איסור דאורייתא (דבהכי קיימינן, שהרי אין בכל אחת מהקדרות רוב כנגד האיסור), אין היתר זה תלוי בידיעה אלא בעצם התערובת, ולהכי אפילו נתבשלו קודם שנודע התערובות מותר (וראה בארוכה לעיל סי' צט סעיף ו (ב) במ"ש בזה בביאורים שבס' שאלות ותשובות הרב). ועפ"ז הכריע רבנו כדעת הב"ח (ודלא כהש"ך) מטעם הא' דהמנח"י (אף שדחה טעם הב'). והובאו דברי רבנו בדרכ"ת (שם), וכדבריו הכריע בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קו, ח"ג סי' קי וח"ד סי' עו). ב. כתב היד יהודה (פיה"ק סקי"ב), שלדעת הסוברים דמין בשאינו מינו שנתבטל ברוב וחזר ונתבשל חוזר וניעור מדאורייתא, אף אם נתבטל בס' אסור לבשלו בב' קדרות, שהרי א' מהקדרות נאסרה מטעם האיסור ושוב אין כאן אלא חד בחד. אמנם מדברי רבנו (דלעיל אות א) נראה דלא שייך דין חוזר וניעור אלא בנתבשלו כל התערובות יחד, אבל כל שלא נתבשלו יחד אלא בב' קדרות לא אמרינן חוזר וניעור (שהרי רבנו כתב שההיתר שכ' הרא"ש בנודע התערובות אינו אלא משום שבלאה"כ אין כאן אלא איסור דרבנן, אבל במקום איסור דאורייתא לא הוה מהני, והרי בנתבשלו בב' קדרות הוי איסור דאורייתא ומהני, וע"כ דלא שייך חוזר וניעור אלא בקדרה א' ולא בב' קדרות). ובטעם החילוק ביניהם י"ל ע"פ מ"ש הרא"ש (שם) בטעם הדין דחוזר וניעור שהוא משום דחשיב כהוכר האיסור, ולהכי אין דין זה שייך בנתבשלו בב' קדרות, דכיון דלא ידעינן איזו קדרה היא האסורה אין כאן הוכר האיסור.