סעיף א (א)

הערות

1. 332. סעיף א (א) א. הט"ז (סק"א) והש"ך (סק"א) הביאו מדברי הת"ח (כלל לה דין ג) שכתב דאף בשניהם כחושים טוב להחמיר לכתחילה, ודחו דבריו, וכתבו דאף לכתחילה מותר. וכן דעת הפר"ח (סק"א) והמנח"י (לת"ח שם סקי"ג) ושאר אחרונים שהובאו בכה"ח (סק"א). והכו"פ (כרתי סק"ב ופלתי סק"ד) כתב דיש להחמיר לכתחילה אף בשניהם כחושים, דטעם משהו מיהא איכא. ודעת היד יהודה (פיה"א סק"ד) לאסור לכתחילה (עכ"פ בבשר כחוש), אף שכתב להדיא שאפי' טעם משהו ליכא. והפמ"ג (שפ"ד סק"א וסקי"ח בדין הא') והחוו"ד (בקיצור דינים מסי' זה אות א) כתבו דמדינא מותר, אבל המחמיר תע"ב. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף ט, בענין בשר שנצלה בתנור עם חמץ שנאסר): במה דברים אמורים בצלי שמן, אבל אם הוא כחוש, ואין צריך לומר פת מצה שנאפית בתנור א' עם ככרות של חמץ (...) הכל מותר (...) כיון שהם כחושים אין ריחם נודף כלל . ונמצא דעת רבנו שבשניהם כחושים אפי' טעם משהו ליכא (דאל"כ בחמץ בפסח שאיסורו במשהו הי' אסור), ודלא כהכו"פ. וכן משמע מלשונו "אין ריחם נודף כלל". אבל אין להוכיח מדברי רבנו אי ס"ל דבשניהם כחושים מותר לכתחילה בשאר איסורים (כהש"ך והט"ז), או דס"ל להחמיר לכתחילה מטעם אחר (כדעת היד יהודה). ב. הפמ"ג (מש"ז סק"א) הביא מהמנח"י (כלל לה סקי"א, וכ"ה בח"י סי' תסא סקי"ד) שאפי' פת הבלולה בשמן חשיב כחוש ואינו מפטם. וכתב דנראה לו דהיינו דוקא בשמן, אבל שומן מפטם. וכ"פ בכה"ח (סק"ג). וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף ט): ב מה דברים אמורים, בצלי שמן, אבל אם הוא כחוש, ואין צריך לומר פת מצה שנאפית בתנור א' עם ככרות של חמץ ( ... ) הכל מותר ( ... ) ואפילו אם הככרות הו נילושין בשומן או בשמן אעפ"כ הן נקראין כחושים. הרי שכתב רבנו להדיא שאפילו ככרות הנילושין בשומן נקראין כחושים ואינן נאסרין בריחא, ודלא כהפמ"ג.
2. 333. (ב) כתב הפמ"ג (שפ"ד סק"ז וסקי"ח דין ב) שחומרא זו להצריך הפ"מ בסתום לגמרי היא אף בתנור גדול. וכ"כ החוו"ד (בקיצורי דינים מסימן זה דין ג). אלא שלענין חמץ בפסח כתב הפמ"ג (שפ"ד סקי"ד וסקי"ח דין ו), דאע"ג דהיכא דמצרכינן הפ"מ בשאר איסורים בחמץ בפסח לא מהני הפ"מ, מ"מ בנדו"ד מהני הפ"מ בחמץ בפסח כמו בשאר איסורים. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף ט): אע"פ ששאר איסורין אינן אוסרין את ההיתר אא"כ נתנו טעם בהיתר, אבל אם אין בהיתר כלום מטעם האיסור, אע"פ שנקלט בו ריח האיסור, אין ריח זה אוסר את ההיתר כמו שנתבאר בי ו "ד סי' ק"ח, אבל חמץ בפסח, כיון שהוא אוסר תערובתו במשהו אע"פ שאין טועמין טעם החמץ בתערובת, לפיכך גם ריחו אסור. כגון ככר חמץ שנאפה בתנור ובעת אפייתו הוא נצלה בתנור בשר שמן ( ... ) הרי ריח השמנונית של הצלי נכנס בהככר ומפטם את ריחו, וחוזר ריח השמנונית ומוליך עמו ריח הכחוש של החמץ ויבליעו בצלי. והוא שהתנור קטן ( ... ) ופי התנור הוא סתום, אע"פ שאינו סתום לגמרי אלא פתוח קצת מן הצד ( ... ) כיון שעיקר פיו הוא סתום אין מקום להריח להתפשט לחוץ ונקלט בההיתר . הרי שאפילו בחמץ בפסח לא כתב רבנו לאסור (אפי' בלא הפ"מ, דבהפ"מ מותר בכל ענין, כמ"ש רבנו לקמן סעיף י) אלא בתנור קטן, ולא כתב דאף בתנור גדול אסור אם הוא סתום לגמרי. ומשמע דעתו דבתנור גדול מותר אפילו בסתום לגמרי ואפילו בחמץ בפסח, ומכ"ש בשאר איסורים, ודלא כהפמ"ג והחוו"ד.
3. 334. (ג) הט"ז (סק"ה) הביא דעת מהרש"ל (יש"ש פג"ה סט"ו) והב"ח (ד"ה וכתב המרדכי) שאף בדבר חריף אין לאסור אלא בתנור קטן או מכוסה, אבל בתנור גדול ופיו פתוח מותר. והט"ז עצמו הסכים לדעת הרמ"א לאסור אף בתנור גדול ופיו פתוח. וכן דעת החוו"ד (קיצור דינים לסי' זה אולת ד) ועוד אחרונים שהובאו בכה"ח (סקכ"ד, ובאו"ח סי' תמז סקל"ו). אמנם הש"ך (סק"ט) כתב שאסור אפילו פי התנור פתוח בצדו, ודייק מלשונו בפמ"ג (מש"ז סק"ה) דבתנור גדול ופתוח לגמרי מותר. ודעת הפר"ח (סק"ח וסק"ט) ועוד אחרונים שהובאו בכה"ח (שם) להתיר לגמרי אפי' בתנור קטן וסתום. וכן משמע דעת הכו"פ (כרתי סק"ט ופלתי סק"ו, אלא דצ"ע מ"ש שם שאף מהרש"ל מתיר, שהרי להדיא אין דעתו כן). ודעת המנח"י (כלל לה סק"ט, ובח"י סי' תמז סק"י) ושאר אחרונים שהובאו בכה"ח (שם) ובדרכ"ת (סקל"ה, אלא דצ"ע מ"ש שם שהמנח"י נוטה להתיר אף בהיתר חריף), שאין לאסור אלא כשההיתר חריף, אבל אם האיסור לבדו חריף אין ההיתר נאסר. וכתב המנח"י שכן משמע גם דעת מהרש"ל (שם). והכרעת הפמ"ג (שם) שאם רק האיסור חריף יש מקום לצדד להקל בהפ"מ וצורך גדול. והיד יהודה (פיה"א סקי"ב ופיה"ק סקט"ז וסקי"ז) הכריע להקל באיסור חריף בתנור גדול ופתוח, ובהפ"מ להקל בכל ענין (אף בהיתר חריף). הרי לנו ז' דעות למעשה בדין דבר חריף בתנור: א) דעת הרמ"א והט"ז לאסור לעולם, ב) דעת הפמ"ג לצדד להתיר באיסור חריף במקום הפ"מ וצורך גדול, ג) דעת הב"ח והש"ך (להבנת הפמ"ג) להתיר בתנור גדול ופיו פתוח לגמרי, ד) דעת היד יהודה להתיר באיסור חריף בתנור גדול ופתוח או בהפ"מ, ה) דעת המנח"י להתיר באיסור חריף, ו) דעת מהרש"ל להתיר באיסור חריף או תנור גדול ופתוח, ז) דעת הפר"ח והכו"פ להתיר לגמרי. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף יא, בענין ריחא לאו מילתא הוא): וכל זה כשהאיסור והיתר שניהם אינן מדברים החריפים, אבל אם א' מהם הוא דבר חריף ושניהם מגולין בתוך התנור, אפילו בשאר איסורין אסור, אפילו אם התנור גדול ופתוח, כמו שנת' בי"ד סי' ק"ח, ע"ש כל פרטי דין זה . ונמצא שדעת רבנו כדעת הרמ"א והט"ז, שבין באיסור חריף ובין בהיתר חריף אסור לעולם, אפי' בתנור גדול ופיו פתוח, ודלא ככל דעות המקילין הנ"ל.
4. 335. (ד) א. כתב הכו"פ (פלתי סק"ב), שלדעת האוסרים בחמץ בפסח אסור אף בשניהם כחושים, ואפילו בפת שאין בה פיטום כלל, דמשהו מיהא איכא. וכן דעת היד יהודה (פיה"א סק"כ ופיה"ק סקכ"ה וסקכ"ו, וראה לעיל אות (א)). והט"ז (או"ח סי' תמז סק"ג) כתב שפת חמץ שנאפית עם פת מצה אינה אוסרת, שפת אין שייך בה ריח כלל. וכ"כ המג"א (או"ח סי' תסא סק"ט). ולכאורה משמע מלשונם דהיינו דוקא בפת, אבל בבשר וכה"ג אסור אף בכחוש. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף ט, בדעת האוסרים בשר שנצלה בתנור עם חמץ): במה דברים אמורים, בצלי שמן, אבל אם הוא כחוש, ואין צריך לומר פת מצה שנאפית בתנור א' עם ככרות של חמץ (...) הכל מותר (...) כיון שהם כחושים אין ריחם נודף כלל . ונמצא דעת רבנו, שאפילו לדעת האוסרים בחמץ בפסח אינו אסור אלא בצלי שמן, אבל בכחוש מותר (דלא כמשמעות הט"ז והמג"א שבבשר וכה"ג אסור אף בכחוש), וכל שכן בפת חמץ שנאפית עם פת מצה (כהט"ז והמג"א, ודלא כהכו"פ והי"י). ב. בכה"ח (או"ח סי' תמז סקל"ב) הביא בשם פת"ע (סק"ו), שאף לדעת האוסרים ריחא בחמץ בפסח אינו אוסר אלא כדי קליפה או נטילה [אמנם מ"ש שם שכ"כ הצל"ח (פסחים עו ע"ב) צ"ע, דהצל"ח לא כתב כן אלא בשניהם כחושין, דלא חמיר מנגיעה ממש שאינה אוסרת אלא כ"נ, אבל כשא' מהן שמן שבנגיעה אוסר בכולו לא אמר]. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף י, בענין חמץ שנתבשל בתנור עם תבשיל של בשר שמן): אבל אם הי' סתום לגמרי ולא הי' בו שום נקב פתוח ונשתהה בתוכו זמן מרובה, אפילו תבשיל של חמץ שנתבשל בתנור א' עם תבשיל של היתר וא' מהם הוא שמן (...) הרי הכל אסור באכילה ובהנאה . ומשמע שאוסר כולו, ולא כ"ק או כ"נ בלבד. וכן מוכח לכאורה מדברי הרמ"א דלעיל בשם י"א, דאפילו היכא דאוסר בדיעבד היינו דוקא בדליכא ס' אבל בדאיכא ס' מותר, דאי אינו אוסר אלא כ"ק או כ"נ מאי מהני ס'.
5. 336. (ה) א. הפמ"ג (שפ"ד סקי"ד) הביא מהמג"א (או"ח סי' תמז סק"ד) שבתנור קטן וסתום לגמרי אסור בחמץ בפסח אף במקום הפ"מ, ומה שהתיר הרמ"א לא התיר אלא בפתוח קצת. וכן דעת עוד אחרונים (א"ר סי' תמז סק"ז, פמ"ג שם, חוו"ד קיצורי דינים לסי' זה דין ז, דג"מ ויד אברהם לרמ"א כאן, דרכ"ת סקס"ב). ודעת הח"י (או"ח שם סק"י) שאף בתנור סתום לגמרי יש להתיר בהפ"מ. וכן נראה דעת הכו"פ (כרתי סקי"ד ופלתי סק"ז) והיד יהודה (פיה"א סק"כ ופיה"ק סקכ"ט), ושאר אחרונים שהובאו בכה"ח (או"ח סי' תמז סקל"ה) ובמ"ב (שעה"צ סק"ט). וביד יהודה (שם) הוסיף להתיר בתנור פתוח קצת אף בלא הפ"מ, ולדידי' אין שום חילוק בין חמץ לשאר איסורים בזה. ודעת הפר"ח (או"ח סי' תמז סעיף א וסי' תסא סעיף ד) להתיר לגמרי בחמץ כמו בשאר איסורים (שדעתו להתיר בהם אפילו בסתום לגמרי).
6. 337. הרי לנו ד' דעות למעשה בדין ריחא בחמץ בפסח בתנור קטן: א) דעת המג"א ודעימי' לאסור בסתום לגמרי ולהתיר בפתוח קצת ע"י הפ"מ, ב) דעת הח"י ודעימי' להתיר בשניהם ע"י הפ"מ, ג) דעת היד יהודה להתיר בסתום לגמרי ע"י הפ"מ ובפתוח קצת להתיר לגמרי, ד) דעת הפר"ח להתיר לגמרי בכל אופן. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף ט): אע"פ ששאר איסורין אינן אוסרין את ההיתר אא"כ נתנו טעם בהיתר, אבל אם אין בהיתר כלום מטעם האיסור אע"פ שנקלט בו ריח האיסור אין ריח זה אוסר את ההיתר כמו שנתבאר ביו"ד סי' ק"ה, אבל חמץ בפסח, כיון שהוא אוסר תערובתו במשהו אע"פ שאין טועמין טעם החמץ בתערובת, לפיכך גם ריחו אסור, כגון ככר חמץ שנאפה בתנור ובעת אפייתו (הוא) נצלה בתנור בשר שמן, בין שנצלה בשפוד בין שנצלה בקדרה מגולה, הרי ריח השמנונית של הצלי נכנס בהככר ומפטם את ריחו, וחוזר ריח השמנונית ומוליך עמו ריח הכחוש של החמץ ויבליעו בצלי. והוא שהתנור קטן (...) ופי התנור הוא סתום, אע"פ שאינו סתום לגמרי אלא פתוח קצת מן הצד, וכן יש בתנור נקב פי פתוח למעלה במקום שהעשן יוצא, אף על פי כן כיון שעיקר פיו הוא סתום אין מקום להריח להתפשט לחוץ ונקלט בההיתר. (ובסעיף י:) ויש חולקין על זה ואומרים שריח החמץ בלבד אינו אוסר כלל כיון שלא נקלט בההיתר מטעם החמץ כלום אפילו משהו, ולפיכך אע"פ שב' התבשילין הן שמנים והם מגולין בתוך התנור שהוא סתום לגמרי ונשתהו בתוכו כמה ימים ונקלט ריח החמץ בתבשיל או בצלי של היתר מותר לאוכלו בפסח. ובמקום הפ"מ או בשעת הדחק כגון לצורך שמחת יו"ט שאין לו מאכלים אחרים יש לסמוך על דבריהם, וכן נוהגין. [ו]מ"מ המחמיר תע"ב . ונמצא דעת רבנו שאף בתנור קטן וסתום לגמרי מותר בהפ"מ, כדעת הח"י (ודלא כהמג"א ודעימי'), ולאידך אף בפתוח קצת בעינן הפ"מ להתירו (ודלא כהיד יהודה). וכן הכריע במ"ב (סקי"ג ובשעה"צ שם). ב. ענין זה נתבאר לעיל אות (ב). ג. מדברי רבנו (דלעיל אות א) נמצא, שאף במקום שמותר בהפ"מ המחמיר תע"ב. ולא נמצא זה בשאר פוסקים.