סעיף ג (א)

הערות

1. 300. סעיף ג (א) ענין זה נתבאר לעיל סימן צד סעיף ז.
2. 301. (ב) הש"ך (סק"י) הביא דעת רש"ל (יש"ש פג"ה סמ"ה ופכ"ה ס"ס) שנחלק על הרמ"א וכתב שבכלי לא אמרינן דין תתאה גבר, אלא אף מאכל חם שהונח בכלי קר בולע בכולו, דלא אמרינן דין תתאה גבר אלא בשני מיני אוכלין שטבען להיות חם וקר, ולא בכלי שאין טבעו בכך. והש"ך עצמו הסכים לדעת הרמ"א שאף בכלי אמרינן דין תתאה גבר, והאריך לסתור ראיות רש"ל. וכן הסכימו רוב האחרונים (פר"ח סקי"ב, מנח"י כלל כג סקי"ג, פמ"ג שפ"ד סק"י, חוו"ד חידושים סקי"ג, יד יהודה פיה"א סקי"ז ופיה"א סקכ"ט, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סקצ"ב ובכה"ח סקמ"ו). והכו"פ (כרתי סק"י ופלתי סק"ז) כתב שבכלי חרס יש להחמיר כדעת רש"ל. וכתב רבנו (או"ח סי' תנא סעיף סו): ואם שכח והניח מצה חמה בתוך תנור קטן זה או ע"ג תנור בית החורף בלי שום דבר המפסיק בינתיים, צריך לקלוף תחתוניות המצה שנגע בגוף התנור (דכיון שהאיסור הוא בלוע בתנור אינו אוסר יותר מכדי קליפה אפילו בתוך הפסח כמ ו שנתבאר למעלה) אפי לו הי' התנור צונן. ואם הי' התנור חם, אע"פ שהמאכל שהניח עליו הי' צונן, צריך ליטול ממנו כדי קליפה, ואם הוא מאכל שמן כולו אסור. ולמנהג מדינות אלו שאין מחלקין בין כחוש לשמן בכל ענין כולו אסור, אא"כ הוא מאכל שאין שייך בו שמנונית כגון מצה וכיוצא בו, כמשנת' בסי' תמ"ז. ומלשון רבנו משמע דמ"ש בסיפא שאם הי' מאכל שמן כולו אסור (ולדידן בכל ענין אסור מלבד במאכל שאין שייך בו שמנונית) לא קאי אלא אתנור חם דסמיך לי', אבל בתנור צונן אפילו במאכל שמן סגי לי' בקליפה, וע"כ דהיינו משום דתתאה גבר. ועפ"ז נמצא דעת רבנו כדעת הרמ"א, שאף בכלי אמרינן דין תתאה גבר, ואף בכלי חרס (שהרי לעיל (סעיף סה) כתב רבנו שתנור בית החורף דינו כדין כלי חרס), ודלא כרש"ל והכו"פ.
3. 302. (ג) מקור דין זה הוא בדברי המשנה (מכשירין פ"ה מ"י): המערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן טהור, מצונן לחם טמא. ר"ש אומר אף המערה מחם לחם וכחו של תחתון יפה משל עליון טמא. ועפ"ז כתב המרדכי (פכ"ה סי' תשטו) שאף באיסור יש לאסור בכה"ג לכתחילה. ועפ"ז כתבו אחרונים (כו"פ כרתי סקי"א ופלתי סק"ח, פמ"ג מש"ז סק"ו, ועוד אחרונים שהובאו בדרכ"ת סקצ"ו) שאין לאסור אלא בצונן לתוך חם, שהבל התחתון עולה דרך עמוד הניצוק, אבל בשניהם חמין אין לחוש, שהרי בזה אף במשנה דמכשירין מטהר ת"ק דקיי"ל כוותי' (אלא שבפמ"ג שם סיים בצ"ע). וביד יהודה (פיה"א סקל"א) כתב שאף בשניהם חמין יש לאסור לכתחילה, דלא מצינו במשנה אלא שטהור בדיעבד, אבל להתיר לכתחילה מהיכא תיתי. וכן דעת עוד אחרונים שהובאו בדרכ"ת (שם). והנה כתב הט"ז (או"ח סי' תנב סקי"א) שהנשים נוהגות שלא להשתמש בפסח בקדרה שעירו ממנה רותחין על האבן שמכשירין בה כלים קודם הפסח, וכתב שאין בזה לא טעם ולא ריח, ואין בזה שום איסור. והח"י (סי' תנא סקנ"ה) כתב שאסור לכתחילה מדינא משום ניצוק. ונמצא שדעת הח"י שאף בשניהם חמין אסור לכתחילה בניצוק (וכדעת היד יהודה). וכתב רבנו (או"ח סי' תנא סעיף נט): נוהגות הנשים שלא להשתמש בפסח בקדרה שעירו ממנה רותחין תחת האבן. ויש שנתנו טעם למנהג זה לפי מה שנת באר בי"ד סי' ק"ה שלכתחלה אסור לערות מכלי בשר שיש בו שומן כשר לתוך נר דולק משומן טריפה, לפי שההבל עולה מהתחתון לעליון דרך עמוד הנצוק המחברה, וה"ה כאן הבל החמץ הנפלט מהכלי התחתון הנגעל עולה להעליון דרך עמוד הנצוק המחברם (ולפי טעם זה אין לאסור אלא כשמערה על כלי הנגעל מתוך הקדירה עצמה ולא נפסק הקלוח). ואם עבר והשתמש בפסח באותה קדרה הרי התבשיל מותר אפי לו באכילה. ונמצא דעת רבנו שיש מקום לאסור לכתחילה ניצוק אף בשניהם חמין (כדעת הח"י והיד יהודה).