סעיף ב (א)

סעיף ב (א)

חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו מבשל ואוסר כולו.

ובש"ך הביא דעת מהרש"ל שאף כשאין היד סולדת בו יש להחמיר אם הכלי עומד אצל האש, ודעת הת"ח שכשאין היד סולדת בו אוסר כ"ק. ודעת הט"ז שאין להחמיר בזה.

ובמנח"י כתב לחלק בין מאכל לכלי, שבמאכל מבליע כ"ק אף כשאין היד סולדת בו, אבל בכלי אינו מבליע כלל.

ודעת רבנו נראה שכשאין היד סולדת בו אין להחמיר (עכ"פ כשאינו עומד אצל האש). ²⁹⁷

(ב)

חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו מבשל ואוסר כולו.

ונחלקו אחרונים בדין עירוי מכלי ראשון כשנפסק הקילוח קודם שנגע בהיתר, שדעת הש"ך שאינו מפליט ומבליע כאחד, אבל להבליע לחוד שפיר מבליע כ"ק, ודעת הפר"ח שדינו לגמרי ככלי שני (ולדידן שבכלי שני אינו מבליע ואינו מפליט, אף בעירוי שנפסק הקילוח כן הוא).

ורבנו כתב שעירוי שנפסק הקילוח נתקרר ונתמעט חומו, ואין דינו כעירוי המחובר לכ"ר.

ונראה דעתו שאף עירוי שנפסק הקילוח מפליט ואפילו מכלי (ודלא כהפר"ח), אלא שאינו מפליט מה שנבלע ע"י עירוי שלא נפסק הקילוח. ²⁹⁸

(ג)

חום של כלי שני אינו מבשל. ויש אומרים שגם כן אינו מפליט ולא מבליע, ויש אומרים דמכל מקום הוא מפליט ומבליע ואוסר כדי קליפה. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחילה, אבל בדיעבד מותר בלא קליפה ובהדחה בעלמא סגי.

ודעת הרמ"א כדעת המחבר, שכלי שני אינו מפליט ואינו מבליע, אלא שלכתחילה ראוי ליזהר בדבר.

ודעת הב"ח ורש"ל שאף כלי שני מבליע בכולו ואוסר (ודלא כהמחבר ורמ"א). והפר"ח כתב שאף בעשרה כלים מבליע כל שהיס"ב.

ורבנו כתב (ומקורו ברמ"א) להחמיר בשני דברים לגבי חמץ בפסח:

א. אין לסמוך על האומרים דכלי שני אינו מבליע ומפליט אלא בדיעבד ובמקום הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט, ודוקא כשהכלים אינם בני יומן דאיכא נטל"פ. ואין הכרע בדבריו אם החשש הוא שמבליע כ"ק או שמבליע בכולו.

ב. בחמץ בפסח אין להקל גם בכלי שלישי ורביעי אלא בדיעבד ובמקום הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט (ואז יש להקל אפילו כשאין נטל"פ). ²⁹⁹