סעיף ב

הערות

1. 252. סעיף ב הב"ח (ד"ה ואפילו) כתב, שטעם החילוק בין בשר בחלב (דחשיב חהר"ל) לחתיכה הבלועה מאיסור (דלא חשיב חהר"ל אף לדידן דאמרינן חנ"נ בשאר איסורים), היינו משום דבב"ח נעשו שניהם גוף א' של איסור, שהרי חצי זית של בשר וחצי זית של חלב מצטרפין למלקות מה"ת, משא"כ בשאר איסורים דאינו לוקה עד שיאכל כזית בכא"פ מן האיסור (וכ"כ הט"ז סק"ג, אלא שלא כתב להדיא דבשאר איסורים אינו לוקה עד שיאכל כזית בכא"פ). ועפ"ז נטה הפמ"ג (מש"ז סק"ג) לומר, דהיינו דוקא למאן דס"ל דאינו לוקה עד שיאכל כזית בכא"פ, אבל לדעת ר"ת ור"ח כהן דס"ל דנהפך ההיתר להיות איסור (לר"ח כהן בדאיכא כזית בכא"פ ולר"ת אף בדליכא כזית בכא"פ, וכדלעיל סי' צח סעיף ב (ג) בארוכה), שוב אין לחלק בין בב"ח לשאר איסורים, ואף חתיכה הבלועה מאיסור יש לה דין חהר"ל. וכ"כ בפתיחה להלכות בב"ח (ד"ה חתיכה). אמנם בשער התערובות (ח"ג פ"ב ד"ה חהר"ל) כתב הפמ"ג גופי' דאף למאן דס"ל דלוקה על כל כזית מההיתר לא הוי חהר"ל, וכתב דהחילוק קל להבין. והנה כתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף כא, גבי ככר של חמץ שנתערב במצה, דחשיב דבר שבמנין ואינו בטל): ב מה דברים אמורים, כשהככר הוא אסור מחמת עצמו שהוא חמץ, אבל ככר של מצה שנאסר מחמת שנבלע בו איסור, כגון שמצאו בו חטה חמוצה שנאפית בתוכו והסירה ממנה וצריך להסיר עוד מצה ( ... ) ואם קודם שהסיר ממנה כדי נטילה נתערבה באחרות, כולם מותרין ומותר לאכלם בערב פסח עד הלילה וא"צ להסיר מהם כלום, שאותה מצה הבלועה מאיסור נתבטלת ברוב, אף על פי שהיא דבר שבמנין אף לאחר שנחתך ממנו מעט, מ"מ הרי היא בעצמה מותרת היא, והאיסור שבתוכה אינו דבר שבמנין. והנה לעיל (סי' תמב בקו"א סק"ו וסק"ח) כתב רבנו להדיא שהעיקר כדעת ר"ח כהן, שכל שיש באיסור כזית בכא"פ של היתר נהפך ההיתר לאיסור ולוקה על כל כזית מההיתר. ומ"מ כתב כאן שדבר שבמנין של היתר הבלוע מאיסור בטל, דהאיסור שבתוכו אינו דבר שבמנין. ומסתברא דה"ה לחהר"ל. ונמצא שדעת רבנו כדעת הפמ"ג בשער התערובות, שאף לדעת ר"ת ור"ח כהן חתיכה הבלועה מאיסור אין לה דין חהר"ל (ודלא כמ"ש הפמ"ג כאן ובפתיחה להלכות בב"ח).
2. 253. סעיף ו ברעק"א (לסעיף ז, הובא בדרכ"ת סקכ"ה) כתב, שבתערובת איסור דרבנן, שלדעת המחבר (לעיל סי' צט סעיף ו) מותר להוסיף עליו כדי לבטלו, הרי אם האיסור הוא חהר"ל מותר לכתחילה לרסק התערובת כדי לבטל האיסור, דכיון שהאיסור הוא כבר מעורב אלא שאינו בטל לא חמיר מתערובת חד בחד, וכשם שבתערובת חד בחד מותר להוסיף ה"נ הכא מותר לרסק.
3. 254. והנה כתב רבנו (או"ח סי' תמב סעיף טז, בענין חטים חמוצים שנתערבו בחטים כשרים): וקודם הפסח מותר לו לטחון כל החטים ביחד כדי שיתערב קמח החמץ בקמח הכשר ויתבטל בתוכו בס' שהן נבללין זה בזה, ושוב אינו חוזר וניעור בפסח ומותרין אפי' באכילה ( ... ) (ואם אין בחטים הכשרים ס' כנגד החמוצים, יכול להוסיף עליהם עוד חטים כשרים עד שיהי' ס' כנגד החמוצים ויטחון ביחד, כדי שיתבטל קמח החמץ בס' ויהיו מותרין באכילה בפסח). ובקו"א (סק"י): זהו פשוט לפי דעת המ"א דמדמי דין זה לתערובת יבש ביבש בשאר איסורין לענין איסור אכילה דמותר להוסיף כמ"ש בש"ע י ו "ד סי' ק"ט, ולכן גם כאן התיר המ"א לבשל עד שיהא נימוח, וה"ה דמותר להוסיף דמ"ש אידי ואידי מבטל בידים הוא, עיין בי ו "ד סי' ק"א ס"ו. הרי שדימה רבנו דין הוספת היתר לתערובת לדין טחינת התערובת, וכתב דכי היכי דמותר להוסיף היתר לתערובת יבש ביבש שכבר נתבטלה כדי שלא יהא חוזר וניעור ע"י בישול, ה"נ מותר לטחון תערובת של חטים של חמץ כדי שלא יהא חוזר וניעור בפסח (וה"ה להוסיף עליהם). ולכאורה צ"ל דכיון שהאיסור כבר מעורב דמי להוספה על איסור המעורב בהיתר, ולא לעירוב איסור בהיתר לכתחילה (וכסברת רעק"א). ועפ"ז נראה שדעת רבנו כדעת רעק"א, שדימה דין הוספת היתר לתערובת לדין ריסוק התערובת, וכתב דהיכא דשרי להוסיף היתר שרי נמי לרסק לכתחילה.