סעיף א (א)

הערות

1. 250. סעיף א (א) כתב הש"ך (סק"א), שאף שחתיכה הראוי' להתכבד אוסרת תערובתה אפילו בהנאה, מ"מ מותר למכור את כל החתיכות לגוי חוץ מדמי איסור שבהן. וכ"כ לקמן (סי' קי סק"ב) לענין שאר דברים החשובים שאינם בטלים. וכן הסכימו רוב האחרונים (פר"ח סק"א וסי' קי סק"ב, כרתי סי' קי סק"ב ופלתי שם סק"א, מנח"י כלל מ סק"א ובח"י או"ח סי' תמז סקמ"ד, פמ"ג סי' קי שפ"ד סק"ב, חוו"ד חידושים סק"א וסי' קי סק"ב, יד יהודה פיה"ק סק"ד וסי' קי פיה"א סק"ג ופיה"ק סק"ג, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סי' קי סק"ז ובכה"ח סק"ד וסי' קי סק"ו). אבל בס' בית הילל (סק"א, הובא בכה"ח כאן) כתב לאסור למכור התערובת לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבה. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף א, לענין מכירת תערובת חמץ לנכרי חוץ מדמי חמץ שבה): לא התירו חכמים לעשות כן אלא בחמץ שנתערב יבש ביבש, דהיינו ככר של חמץ שנתערב עם שני ככרות של מצה, שהאיסור וההיתר אינן נבללין זה בזה אלא כל אחד ואחד עומד בפני עצמו, רק שאין אנו מכירין את האיסור, ואילו היינו מכירין אותו הי' אפשר להפרידו משם, ולפיכך כשמוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו, כיון שאינו נוטל דמים בעד האיסור, הרי זה כאילו מפרידו מן ההיתר. (ובס"ב:) אבל בתערובת יבש ביבש, לדברי הכל יכול למוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו, כמו שנתבאר. ובקו"א (סק"ג): ומכירת יבש ביבש התירו החק יעקב ס"ק מ"ד, והש"ך ביו"ד רס"י ק"י, שנתן כלל לכל איסורי הנאה (עיין בש"ך סי' ק"א סק"א וסי' קט סק"ה וסי' ק"ב ס"ק י"ב וסקי"ג ובנקודות הכסף סי' צ"ב). הרי כתב רבנו בפירוש כדעת הש"ך ושאר האחרונים, שמותר למכור תערובת יבש ביבש לנכרי חוץ מדמי איסור שבה, וציין בפירוש לש"ך כאן (ודלא כהבית הילל). ואף הוסיף לבאר בטעם הדבר, שכיון שאינו נוטל דמים בעד האיסור, הרי זה כמפריד את האיסור מן ההיתר.
2. 251. (ב) הב"י (קרוב לסוף הסימן) כתב בשם הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פט"ז ה"ו), שאף חתיכה שאינה אסורה אלא מדרבנן אינה בטלה אם היא ראוי' להתכבד. וכדבריו כתב הרמ"א כאן. והפרי תואר (סק"ג) נסתפק בדבר, ולקמן (סי' קי סוסק"ג) הסיק שכל הדברים שאינם בטלים מחמת חשיבותם, כמו חתיכה הראוי' להתכבד ודבר שבמנין ושבעה דברים החשובים, אם אינם אסורים אלא מדרבנן בטלים. אבל רוב האחרונים (ש"ך סי' קי בקיצור דיני ס"ס דין יז, כנה"ג סי' קי הגה"ט סק"ה, פמ"ג סי' פו שפ"ד סק"י וסי' קי שפ"ד סק"ב ובפתיחה להל' בב"ח ד"ה חתיכה, חוו"ד ביאורים סק"ב, רעק"א כאן, בית מאיר כאן, יד יהודה פיה"א סק"ג ופיה"ק סק"ז וסי' קי פיה"ק סק"א, עוד אחרונים שהובאו בדרכ"ת סק"ט וסק"י וסי' קי סק"ג ובכה"ח סי' קי סק"ד, וכן משמע משתיקת שאר האחרונים) הסכימו לדעת הב"י והרמ"א, שדברים החשובים אינם בטלים אף כשאין איסורם אלא מדרבנן. והכו"פ (כרתי סק"ג ופלתי סק"ב) כתב שבאיסור דרבנן שאינו אסור בהנאה יש להקל בצירוף עוד סניף. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף כ): ככר שלם של חמץ שנתערב אפילו באלף ככרות של מצה אינו מתבטל בתוכם, ואסור לאכול מהתערובת בערב פסח משעה חמישית ואילך, לפי שככר שלם הוא דבר שבמנין (פירוש שצריך למכרו במנין מחמת חשיבותו ואינו נמכר באומד כמו שדרך למכור דברים שאינן חשובין), וכל דבר שבמנין אפילו באלף לא בטל כמו שיתבאר ביורה דעה סי' ק"י. [והלשון "שצריך למכרו במנין" נראה לכאורה שהוא ט"ס, וצ"ל "שדרך למכרו במנין"]. הרי שלענין דבר שבמנין כתב רבנו שאסור לאכול מהתערובת משעה חמישית ואילך, אף שעד חצות אין איסורו אלא מדרבנן, ובשעה חמישית אינו אסור בהנאה אפילו מדרבנן. ומסתברא דה"ה לחהר"ל. ונמצא דעת רבנו כדעת הב"י והרמ"א, שדברים שאינם בטלים מחמת חשיבותם (ובכללם חהר"ל) אינם בטלים אף אם אין איסורם אלא מדרבנן, ואף אם אינם אסורים בהנאה (דלא כהפרי תואר).