סעיף א (א)

הערות

1. 221. סעיף א (א) ענין זה נתבאר לעיל סימן פו סעיף ה (ג).
2. 222. (ב) מדברי המחבר משמע שאפילו יש בקדרה היתר בלוע מקודם, אין ההיתר הבלוע מצטרף לבטל האיסור המתבשל בה עתה (שהרי לא מסתבר שהמחבר מיירי דוקא בקדרה חדשה שאין בה היתר בלוע כלל). ואף שדעת המחבר לקמן (סעיף ד) כדעת הרשב"א, שבמין במינו מצטרף ההיתר הנבלע בקדרה לבטל האיסור, צ"ל דהיינו דוקא בהיתר הנבלע עתה בשעת בישול זה, אבל ההיתר הבלוע בקדרה מעיקרא אינו מצטרף. וכ"כ בפשיטות בפמ"ג (מש"ז סק"ד), וכתב דהיינו משום דמאן לימא לן אם יש בלוע (משא"כ הנבלע עתה, שאפשר לשערו באומד כיון דידעינן כמה הי' מתחילה). וכסברא זו משמע לכאורה דעת הט"ז (סי' צב סקי"ט, גבי טיפת חלב שנפלה על הקדרה מבחוץ), שכתב שאף אילו היתה הטיפה מתפשטת בכל דופני הקדרה לא היתה מתבטלת, דלא ידעינן כמה בלוע יש בקדרה, ולא אמרו שאין הטיפה מתפשטת בכל דופני הקדרה אלא לרווחא דמילתא.
3. 223. וכעין זה נראה לכאורה דעת הצ"צ (חידושים על הש"ס לפג"ה דף צז ע"ב), שכתב דמעיקר הדין הוה לן לשעורי אף בהיתר הבלוע מעיקרא, ומש"ה כשאנו משערין בליעת ההיתר דהשתא (כדעת הרשב"א וכפסק המחבר במין במינו) אין אנו משערין כנגדו בליעת האיסור, דסמכינן על הבלוע מעיקרא (ואם אין בלוע מעיקרא כלל, כ"ש דחרסי הקדרה בולעין טפי). ולכאורה כוונתו, דעל הבלוע מעיקרא לחוד לא סמכינן כיון דלא ידעינן כמה הוא, ומ"מ עכ"פ אינו פחות מהנבלע עתה, ולהכי חזי לאצטרופי לשער בנבלע עתה מההיתר ולא מהאיסור. ובכו"פ (פלתי סק"ג, הובא בצ"צ שם) כתב טעם אחר, דלא ברירא לן אם הבלוע בקדרה נפלט או מקבל חלק מטעם האיסור. ודעת הריטב"א (פג"ה צז ע"ב) נראה דהיינו משום שהבלוע מעיקרא כבר נתייבש ואינו עומד לפלוט. ולכאורה נפק"מ בין טעמים אלו להיכא דהאיסור עצמו אינו בעין אלא אף הוא בלוע בקדרה (דהיינו שאין אנו באין להתיר התבשיל שיש בו איסור בעין, אלא להתיר הקדרה שנבלע בה עתה האיסור ע"י צירוף ההיתר הבלוע בה מעיקרא), דלטעם הפמ"ג והצ"צ אף בכה"ג אין הבלוע מעיקרא מצטרף לבטלו דמאן לימא לן אם יש בלוע כלל וכמה הוא, ולטעם הכו"פ והריטב"א בכה"ג איכא למימר דמצטרף, שהרי לא אמרו שאינו מצטרף אלא לפי שאינו נפלט לחוץ, אבל לגבי איסור הבלוע בקדרה עצמה שפיר חזי לאצטרופי. וכסברת הכו"פ והריטב"א משמע לכאורה בתוס' (פג"ה צז ע"ב ד"ה איכא, הובא בפלתי שם), שהקשו אלישנא קמא בגמ' שם דמשערינן בקדרה עצמה, דאיך אפשר שתצטרף קדרה ששיעורה חמשים זיתים לעשרה זיתי מים לבטל כזית חֵלב, ותירצו דמיירי כגון דליתי' לאיסורא בעיני', שנבלע בקדרה כזית חלב והיא היתה בלועה כבר מהיתר, ועתה חזר ובישל בה היתר, דמשערינן בקדרה עצמה לבשל אותו כזית חלב הבלוע בה. ונמצא להדיא בתוס' שההיתר הבלוע בקדרה מעיקרא מצטרף לבטל האיסור הבלוע בה. ואמנם כתב הפלתי שטעם דברי התוס' הוא משום דממ"נ, אם תפלוט האיסור הרי תפלוט גם ההיתר, ואם לא תפלוט ההיתר הרי גם האיסור לא תפלוט (ולהכי לא שייך לאסור מטעמו דלעיל, דלא ברירא לן אם הטעם נפלט). וכתב די"ל דאף לישנא בתרא לא פליג אהך דינא. וכן דעת מהר"ם (לתוס' שם) והפרי תואר (סק"א), אלא שהם כתבו שלא הוצרכו לזה התוס' אלא משום לישנא בתרא, אבל ללישנא קמא א"צ לבלוע היתר, דאף חרסי הקדרה מצטרפין לבטל האיסור הבלוע. אמנם מהרש"ל (יש"ש פג"ה סל"ד) כתב, שע"פ דברי התוס' לא ידעינן איזה מב' הלשונות הוא לחומרא והי מינייהו לקולא, ולא עבדינן להקל כשום חדא מנהון. והיינו שאין מצרפין הבלוע מעיקרא לבטל איסור בלוע (כלישנא קמא) משום לישנא בתרא, ולא הנבלע עתה לבטל האיסור בעין (כלישנא בתרא) משום לישנא קמא. ונמצא דעתו להלכה שאין מצרפין ההיתר הבלוע מעיקרא אפילו לבטל איסור בלוע, ומשמע דהיינו משום דלא ידעינן כמה בלוע בקדרה, וכדעת הפמ"ג והצ"צ (ודלא כהכו"פ).
4. 224. והנה באו"ח (סי' תנא סעיף כז) פסק המחבר: שפוד ישן שצלו בו עופות בפסח מותרין, אע"פ שמקודם צלו בו בשר מלוח ממלח שלא נבדק. וכתב הט"ז (סק"ח וסקל"א) בטעם הדבר, לפי שטעם החמץ נתבטל בשפוד קודם הפסח, ושוב אינו חוזר וניעור בפסח. ונמצא דעתו שיש בכח ההיתר הבלוע בשפוד מעיקרא לבטל את החמץ הנבלע בו, כדעת הכו"פ והריטב"א ודלא כמהרש"ל והפמ"ג [אלא דצ"ע ממ"ש הט"ז גופי' בסי' צב שאין הטיפה מתבטלת בדופני הקדרה משום דלא ידעינן כמה בלוע יש בקדרה, כנ"ל]. והמג"א (סקנ"א) כתב שטעם ההיתר בשפוד אינו משום ביטול טעם החמץ, דבכלי לא מבטלינן איסורא, אלא משום דמספיקא לא מחזקינן איסורא שהי' עליו חמץ. ועפ"ז כתב שאם ידוע שצלו בשפוד זה חמץ שפיר אוסר את הבשר שצלו בו בפסח, ולא אמרינן שנתבטל החמץ בבלוע שבשפוד. וכעין זה כתב לעיל (סק"כ) בשם הב"ח (או"ח שם ד"ה סלים), שסלים שמולחים בהם בשר כל השנה צריכים הגעלה, והחמץ שנבלע בהם אינו בטל בתוכם, דבכלי לא שייך ביטול. ונמצא שדעת הב"ח והמג"א כדעת מהרש"ל, שאין הבלוע בכלי מצטרף לבטל האיסור הבלוע בו. וכתב רבנו (או"ח סי' תנא סעיף לה): סלים שמולחים בהם בשר כל השנה במלח שלא נבדק מחמץ ( ... ) אם רוצה למלוח בהן בשר לפסח, טוב להחמיר ולהגעילן ע"י עירוי מכ"ר, להפליט מהם טעם פירור חמץ משהו שבין המלח שנבלע בהן ע"י מליחת הבשר בתוכם כל השנה, שטעם משהו זה הבלוע בתוך גוף הסל אינו מתבטל בתוכם בס' מטעם שנתבאר בי ו "ד סימן צ"ט. ובסוף הסימן (סעיף עו, גבי שפוד שצלו בו במשך כל השנה): אם פעם א' צלו בשפוד זה מולייתא או שאר חמץ אפילו משהו, ובפסח צלו בו בשר, בלא הכשר בינתיים, הרי בשר זה אסור אפילו בהנאה ( ... ) שמשהו חמץ שנבלע בשפוד קודם הפסח לא נתבטל בתוכו בס', מטעם שנתבאר ביו"ד סימן צ"ט, ע"ש. ובמ"מ וציונים (אשכנזי) לסעיף לה כתב דצ"ע כוונת הציון לסי' צט, ושלח ידו להגי' דצ"ל סי' צב, והכוונה להמבואר שם (סעיף ה) בדין טיפת חלב שנפלה על הקדרה, דלא אמרינן שהבלוע בקדרה מבטל הטיפה (ונראה שהביאו לזה משום דכ"כ במחה"ש על המג"א סק"כ, שהוא מקור דין זה כנ"ל). וכנראה לא הבחין שבסוף הסימן חזר רבנו והזכיר הציון לסי' צט באותו ענין (ולפלא ששם לא העיר כלום במ"מ וציונים), ויעידו זה על זה שאין כאן טעות. אמנם באמת נראה שכוונת רבנו לדין מהרש"ל דידן (שציינו לדבריו כאן בט"ז סק"ד ובש"ך סק"ו), שאין ההיתר הבלוע בקדרה מצטרף לבטל איסור בלוע, ולפיכך אף אותו משהו חמץ הנבלע בסל או בשפוד אינו מתבטל בהיתר הבלוע בהם, והיינו משום דלא ידעינן כמה הוא הבלוע (וכדעת הפמ"ג והצ"צ הנ"ל). ואפשר גם שכוונת רבנו לציין להמחבר דידן (שגוף הקדרה אינה מצטרפת לא עם האיסור ולא עם ההיתר, דהיינו אף בקדרה ישנה), וס"ל שטעמו הוא משום דלא ידעינן כמה בלוע בקדרה (וכמ"ש הפמ"ג, דלא כהכו"פ), ולהכי אף לבטל איסור בלוע אין הבלוע בקדרה מצטרף. ואף שמהרש"ל כתב כן לדעת התוס' (ודלא כהרשב"א, דכוותי' פסק המחבר לקמן לצרף הבלוע דהשתא במין במינו), הרי לא מצינו שנחלקו התוס' והרשב"א אלא בדעת לישנא קמא (דלהרשב"א לישנא קמא מיקל טפי מלישנא בתרא ולהכי עבדינן עכ"פ כלישנא בתרא, ולהתוס' בתרווייהו איכא קולא וחומרא ולהכי לא מקילינן כחד מינייהו), אבל בדעת לישנא בתרא איכא למימר דלכו"ע אין מצרפין ההיתר הבלוע מעיקרא כלל.