סעיף ז (א)

סעיף ז (א)

ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם שנתבשלה עם אחרות, צריך ששים ואחת לבטל פליטתה.

ולעיל כתב המחבר דהיינו דוקא בביצת אפרוח או ביצה שיש בה טיפת דם, אבל ביצת עוף טמא או ביצת נבלה וטרפה שנתבשלה בקליפתה עם אחרות אינה אוסרת.

והרמ"א כתב דבמקום שאין הפ"מ יש לאסור אף בביצת עוף טמא או ביצת נבלה וטרפה.

ודעת הרמ"א בת"ח שבאיסור דרבנן יש להתיר בביצה שאינה קלופה אפילו בלא הפ"מ. ודעת הש"ך כדעת המחבר, להתיר אפילו באיסור דאורייתא. ²¹⁶

וכתב הב"ח דהא דשרינן בביצה שאינה קלופה היינו בין אם הביצה האסורה אינה קלופה ובין אם המותרות אינן קלופות. והט"ז כתב שהכל תלוי בביצה האסורה, שאם היא אינה קלופה אינה אוסרת, ואם היא קלופה אוסרת (ואין נפק"מ כלל אם הביצים המותרות קלופות או אינן קלופות).

ובדעת רבנו:

א. ביצה שאינה קלופה אינה אוסרת ביצים שנתבשלו עמה אפילו בלא הפסד מרובה, עכ"פ באיסור דרבנן, כגון ביצה שנולדה ביו"ט או ביצת נבלה (דלא כהרמ"א בהג"ה).

ב. הטעם שאינה אוסרת הוא לפי שאינה פולטת כלל מגופה, שהקליפה מעכבתה מלפלוט. ולפיכך אין הדבר תלוי אלא בביצה האסורה, שאם היא קלופה אוסרת ואם אינה קלופה אינה אוסרת, בין אם הביצים המותרות קלופות ובין אם אינן קלופות (כדעת הט"ז).

(ב)

ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם שנתבשלה עם אחרות, צריך ששים ואחת לבטל פליטתה.

וכתב הרמב"ן דהא דבעינן ס"א ביצים ולא סגי בס' היינו לפי שיש ביצים גדולות וקטנות. והרמב"ם כתב דמפני שהיא ברי' בפ"ע עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה. ונפק"מ כשלא נתבשלה הביצה עם ביצים אחרות אלא בתבשיל.

ודעת המחבר שהעיקר כדעת הרמב"ן, והש"ך כתב שהעיקר כדעת הרמב"ם.

וכתבו הפרישה והט"ז שאין קליפות הביצים והמים שנתבשלו בהם מצטרפין לס"א לבטל הביצה האסורה. והרמ"א והש"ך כתבו דמצטרפין. ²¹⁷

ובדעת רבנו:

א. נראה דעת רבנו שהטעם שצריך ס"א ביצים הוא משום שיש ביצים גדולות וקטנות (כטעם הרמב"ן). ולפיכך אם נפלה הביצה בתבשיל סגי בס' כנגדה (כדעת המחבר).

ב. קליפות הביצים והמים שנתבשלו בהם מצטרפים לס"א לבטל הביצה האסורה (כדעת הש"ך).