סעיף ה

הערות

1. 214. סעיף ה הש"ך (סקי"ח) דייק ממ"ש הרמ"א דלא אמרינן חנ"נ גבי כלי אפילו אם ניערו בו איסור דוקא ברישא (גבי כלי חדש) ולא בסיפא (גבי כלי ישן), דס"ל להרמ"א דבכלי ישן דאיכא בלוע אמרינן חנ"נ אפילו בשאר איסורים (ולא רק בבב"ח). וכתב דהיינו דוקא במקום שאין הפסד, אבל במקום הפסד שרי, והביא שכ"כ בת"ח (כלל נא דין ב). וכ"כ הפר"ח (סקי"ז) והחוו"ד (חידושים סקט"ו) והיד יהודה (פיה"ק סקכ"ד). וכתב הפמ"ג (שפ"ד סקי"ח), דלא בעינן הפסד מרובה, אלא אפילו בהפסד קצת שרי, דהא בהפ"מ התיר הש"ך לקמן סקכ"א בכלי מתכות אף בבב"ח (וצ"ע מ"ש במש"ז סק"ח ד"ה והנה שדעת הש"ך שאין לחלק בין בב"ח לשאר איסורים אלא לעולם בכלי מתכות מותר בהפ"מ ובכלי חרס אסור אף בהפ"מ, שהרי כאן כתב להדיא להיפך). וכ"כ בגליון מהרש"א ובחידושי בית מאיר (לש"ך כאן). אמנם בט"ז (סק"ח בסופו) משמע קצת דלא בעינן הפסד אלא שרי לגמרי, דלא אמרינן כלל חנ"נ בבלוע בכלי בשאר איסורים (אמנם בפמ"ג מש"ז שם כתב שאף דעת הט"ז דבעינן הפסד, ומ"ש דאין להחמיר כלל היינו גבי כלי חדש).
2. 215. והנה כתב רבנו (או"ח סי' תנב סעיף כב, גבי יורה שמגעיל בה כלים לפסח): אם בשעה שהגעיל את היורה בתחלה היתה ב ת יומה והגעילה משעה ה' ואילך, צריך לחזור ולהגעילה פעם שנית ( ... ) להכשירה להשתמש בה בפסח, לפי שכשהגעילה בתחלה חזרו המים ונבלעו בה ואסרוה, שהרי הגיעול שנפלט מן היורה לא נתבטל במים בס' כמ"ש למעלה, וגם אינו נ"ט בן נ"ט של היתר כיון שהוא ב ן יומו וכבר הגיע זמן איסור החמץ בשעת הגעלה. אלא לפי שהמים הללו שחזרו ונבלעו ביורה אין כל גופן ממשות איסור, ואין בהם איסור אלא לפי חשבון דהיינו לפי ערך גיעול פליטת כל גוף היורה נגד כל המים שביורה, כגון אם יש בכל המים שביורה עשר פעמים כמו כל גוף היורה יש ג"כ במים הללו שחזרו ונבלעו ביורה עשר חלקים של מים המותרים שהיו ביורה וחלק אחד עשר הוא הגיעול שנפלט מהיורה למים, לפיכך כשחוזר ומגעיל להיורה פעם ב' הרי חוזר ונפלט ממנה הגיעול שחזר ונבלע בתוכה בהגעלה ראשונה, ועכשיו הוא מתבטל במים שביורה ביותר מס', ואף שחוזר ונבלע ביורה גם בהגעלה זו, מ"מ אינו אוסר את היורה כיון שכבר נתבטל בס'. וכתב ע"ז הצ"צ (בפס"ד לסי' תנב שם): סתם כדברי האומרים בי"ד סי' צ"ח שא"א בבלוע בכלי חנ"נ. ומ"מ צ"ע דל"ד להתם, דכאן נעשו המים נבלה טרם בליעתן בכלי. ולכאורה צ"ע, דמלשון הצ"צ "סתם כדברי האומרים" משמע שהוא פלוגתא וסתם רבנו כחד מ"ד, והא הכא מיירי בשאר איסורים ובכלי מתכות, ובזה הכל מודים דעכ"פ במקום הפסד מותר (ולרוב האחרונים סגי בזה בהפסד קצת), וא"כ בהגעלה שיש כמה צדדים להקל אפשר דמודו כו"ע דמותר, ומנלן דסתם רבנו כחד מ"ד. ועוד, דצ"ע מי הם אותם שסתם רבנו כוותייהו. ונראה לבאר עפמ"ש לעיל (סי' צב סעיף ד (ב)) לבאר דברי הצ"צ הנראים כתמוהין מכמה פנים, ונתבאר די"ל שכוונת הצ"צ לבאר הטעם שאין המים נעשים נבלה לאחר בליעתם בדופני היורה, דהשתא חשיבי יבש (דהא דלא נעשו נבלה בשעת ההגעלה ע"י עירובם עם מי האיסור היינו משום דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ בהפ"מ, כמ"ש בדברי נחמי' בהערות לשו"ע רבנו, ונדפס בהוספות לשו"ע), וע"ז כתב דהיינו כדברי האומרים שא"א בבלוע בכלי חנ"נ (ועיי"ש בארוכה לבאר מה שהניח הצ"צ בצ"ע). ועפ"ז יובן, די"ל דס"ל להצ"צ דכיון שכבר התרנו המים קודם שנבלעו בכלי משום הפ"מ (דבהפ"מ קיי"ל דלא אמרינן חנ"נ בלח בלח, כמ"ש בדברי נחמי'), לא היינו מוסיפים להתיר משום הפסד אף לאחר שנבלעו בכלי (דבזה מודו כו"ע), דתרתי לא אמרינן משום הפסד, אי לאו דסבירא לן דלא אמרינן כלל חנ"נ בבלוע בכלי אפילו היכא דליכא הפסד כלל (כמשמעות הט"ז, ודלא כהש"ך שהצריך עכ"פ הפסד קצת). ועפ"ז יש מקום לומר שדעת רבנו כמשמעות הט"ז, דלא אמרינן חנ"נ בבלוע בכלי בשאר איסורים אפילו במקום דליכא הפסד, ודלא כהש"ך ודעימי' המצריכים עכ"פ הפסד קצת.