סעיף ג
סעיף ג
פת שאפאו עם הצלי ודגים שצלאן בתנור אחד עם הבשר אסור לאכלם בחלב. והני מילי בתנור קטן, אבל בתנור גדול המחזיק שנים עשר עשרונים ופיו פתוח מותר.
ונחלקו הפר"ח והכו"פ כיצד משערין י"ב עשרונים אלו, שדעת הפר"ח דהיינו שקרקעית התנור מחזיקה י"ב עשרונים של מצות עבות פחות מטפח משהו, ודעת הכו"פ שמשערין בהדבקת הפת בארבע דפנות התנור. 197
ורבנו כתב כדעת הפר"ח, ששיעור י"ב עשרונים משערין בקרקעית התנור, ובמצות עבות פחות מטפח משהו.
הערות
- 197. סעיף ג הפר"ח (בקו"א לסימן זה) כתב שמשערין י"ב עשרונים בקרקעית התנור ובמצה עבה פחות מטפח משהו. וכן כתבו רוב האחרונים (מנח"י בסולת למנחה כלל לה דין א, פמ"ג שפ"ד סק"ה הובא בפת"ש סק"ז, גליון מהרש"א כאן, יד יהודה סי' קח פיה"א סק"ד ופיה"ק סק"ד, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סקנ"ט, וכ"ה מסקנת כה"ח סקמ"א). והכו"פ (סי' קח כרתי סק"ד ופלתי סק"ג) כתב שיש לשער כמו בזמן התלמוד שהיו מדביקים הלחם בדפנות התנור, וצריך שיוכל להדביק בכל הד' דפנות ביחד י"ב עשרונים בעובי פחות מטפח משהו. ובשו"ת יד אליהו (סי' כה, הובא בפת"ש ובגליון מהרש"א שם) כתב שמשערין בכל חלל התנור, שאם כל חלל התנור באורך ורוחב וגובה מחזיק שיעור י"ב עשרונים דיו, וא"צ שיהי' דוקא בקרקעיתו. וכן דעת עוד אחרונים (הובאו בדרכ"ת שם). והאריכו לדחות דבריו ביד יהודה (שם) ובשו"ת כח שור (סי' ב, הובא בדרכ"ת שם). וראה בדרכ"ת (שם) שהביא מכמה אחרונים שדנו כמה הוא השיעור לפי כל הדעות האמורות. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף ט): ככר חמץ שנאפה בתנור ובעת אפייתו הוא נצלה בתנור בשר שמן, בין שנצלה בשפוד בין שנצלה בקדירה מגולה, הרי ריח השמנונית של הצלי נכנס בהככר ומפטם את ריחו, וחוזר ריח השמנונית ומוליך עמו ריח הכחוש של החמץ ויבליעו בצלי. והוא שהתנור קטן, שאינו מחזיק י"ב עשרונים של מצה (דהיינו שאין יכולין לאפות בקרקעיתו בבת אחת י"ב ככרות של מצה של עשרון עשרון, ועובי כל ככר הוא פחות מטפח משהו, כדין אפיית המצות שיתבאר בסי' ת"ס). ובמ"מ מצויין לפר"ח (הנ"ל). ונמצא שדעת רבנו כדעת הפר"ח, ששיעור י"ב עשרונים הוא בקרקעית התנור (ודלא כהכו"פ והיד אליהו).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.