אוצר החסידים פסקי אדמו"ר הזקן בהלכות איסור והיתר סימן צוסעיף ג

סעיף ג

תבלין שנידוכו במדוכה של בשר בן יומו אסור לאכלם בחלב.

וברמ"א: וי"א אפי' אינו בן יומו.

וכתב הש"ך שדעת הרמ"א להחמיר בכל דבר חריף (ולא בצנון לחודי') אף במקום שיש שני טעמים להקל, משום שאינו ב"י ומשום נ"ט בר נ"ט דהתירא.

וכן נראה דעת רבנו, שכל בליעה בדבר חריף אסורה אף כשאינו ב"י והוא נ"ט בר נ"ט דהתירא (ודלא כהחולקים). ¹⁹³

סעיף ד

מי לימוני"ש שמביאים העובדי כוכבים, וכן חתיכות דג מלוח שמביאים העובדי כוכבים בחביות, מותרים. ¹⁹⁴

וברמ"א: מפני שמביאים הרבה ביחד, ואף אם נאסרו מקצתם שנחתכו בראשונה עם סכין עובד כוכבים, נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כך שאינן נאסרין כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים, ולכן כולם מותרים. וכן כל כיוצא בזה.

וכתב הש"ך שלא נאמר דין זה אלא בלימוני"ש וכיוצא בהן, אבל בזיתים לא אמרינן שטעם האיסור נתבטל בזיתים הראשונים, וכולן אסורין. ¹⁹⁵

ודעת העו"ש והחוו"ד שאף בזיתים אמרינן שטעם האיסור נתבטל בזיתים הראשונים, ואותם הזיתים נתבטלו בשאר הזיתים וכולם מותרים. ¹⁹⁶

ודעת רבנו נראה כדעת הש"ך, שזיתים שנחתכו בסכין של איסור נאסרו כולם, ולא אמרינן שטעם האיסור נתבטל בראשונים.

הערות

193. סעיף ג ענין זה נתבאר לעיל סימן צה סעיף ב (ה).
194. סעיף ד מקור דין זה (שהלימוני"ש מותרין לפי שטעם הסכין נתבטל בראשונים), הוא בשבלי הלקט בשם ה"ר ישעי' (הובא בב"י ד"ה כתוב בשבלי הלקט). וכתב הב"ח (ד"ה כתב ב"י) שדין זה אינו אלא למאן דס"ל דלא אמרינן חורפייהו מחליא להו אלא בקורט של חלתית ולא בשאר דברים חריפים, ולהכי אין כאן איסור אלא מפני השמנונית הקרוש ע"ג הסכין, ושמנונית זה כבר נתקנח בראשון ושני, אבל לדידן שאף הבלוע בסכין אוסר נאסרו כל הלימוני"ש, דבבלוע ליכא למימר דנתקנח בראשון ושני, ודלא כמ"ש המחבר והרמ"א כאן. וכ"כ הפר"ח (סקי"ח, נדפס על הגליון) והפרי תואר (סק"ז). והביאו הב"ח והפר"ח ראי' לדבריהם ממ"ש הטור (או"ח סי' תמז, וכ"מ מדברי המחבר שם סעיף ח) דזיתים שנחתכו בסכין של חמץ אפי' קודם הפסח אסורין, ולא אמרינן שנתבטל טעם הסכין בראשון ושני. והש"ך (סק"כ) הביא דברי הב"ח שהקשה מדין הזיתים על דין הלימוני"ש, והוסיף שכ"כ המחבר גם לקמן (סי' קיד סעיף ח) לאסור זיתים שנחתכו בסכין של נכרים. וכתב ליישב בג' אופנים: א) כיון דזיתים אינן חריפים כ"כ כמו לימוני"ש אינם מבטלין טעם הסכין; ב) אדרבה דזיתים חריפי טפי מלימוני"ש, ומפליטים גם הבלוע בתוך הסכין (ולא רק הבלוע בדופני הסכין כלימוני"ש), וטעם זה אינו מתבטל בראשון ושני; ג) דבאמת לענין דינא אין לסמוך על היתר זה, והרמ"א לא כתב אלא ליישב המנהג שנהגו כבר להתיר בצירוף טעמים אחרים.
195. והכו"פ (פלתי סק"ו) והיד יהודה (פיה"א סקל"א ופיה"ק סקל"א) כתבו ליישב דברי הרמ"א, שאין כוונתו שנתבטל הטעם הבלוע בראשון ושני (כלשון שה"ל), אלא דע"כ אין הסכין יכול לאסור אלא עד ס' כנגדו, ואותן הס' שנאסרו נתבטלו בשאר הלימוני"ש כדין יבש ביבש דחד בתרי בטיל, משא"כ בזיתים מיירי שאין כ"כ הרבה לבטל הס' הראשונים. וא"כ לדינא דעתם כהב"ח והפר"ח דלא אמרינן דנתבטל טעם הסכין בראשון ושני אפי' בלימוני"ש. ובכה"ח (סקכ"ד) כתב דלדינא אין לנו אלא דברי המחבר והרמ"א שהתירו בלימוני"ש (ודלא כהב"ח והפר"ח). והחוו"ד (ביאורים סק"ז) כתב, דהא דלא אמרינן גבי זיתים דנתבטל בראשון ושני היינו משום דהתם מיירי בחמץ בפסח שאיסורו במשהו, ובביטול דיבש ביבש אמרינן דחוזר וניעור בפסח, וא"כ אותן ב' וג' ראשונים שנאסרו חוזרין ואוסרין את שאר הזיתים. ונמצא שלדבריו בשאר איסורין אף בזיתים מותר. והעו"ש באו"ח שם הקשה ג"כ מדין הזיתים על דין הלימוני"ש, וכתב דמ"ש שם הטור והמחבר לאסור בזיתים היינו משום טעם משהו הנפלט גם אחר שנתבטל הטעם בראשון ושני, וס"ל כמ"ד דאמרי' חוזר וניעור בפסח אפי' באיסור טעם משהו. ומסיק דלדידן דלא אמרינן בהא חוזר וניעור מותר לגמרי אף בזיתים (וצ"ע מה יעשו החוו"ד והעו"ש בדברי המחבר בסי' קיד דאסר להדיא בזיתים שנחתכו בסכין של נכרים, דהתם אין איסור משהו ומאי שנא מלימוני"ש דהכא). והמג"א (שם סקל"ח) הביא דברי העו"ש, וכתב דליתא, אלא העיקר כדברי הש"ך כאן.
196. הרי לנו ג' דעות בדין ביטול טעם הסכין בראשון ושני: א) דעת הב"ח והפר"ח דבין בזיתים ובין בלימוני"ש לא נתבטל והכל אסור, ב) דעת הש"ך דבלימוני"ש נתבטל ומותר ובזיתים לא נתבטל ואסור, ג) דעת החוו"ד והעו"ש דבין בזיתים ובין בלימוני"ש נתבטל ומותר. וכתב רבנו (או"ח סי' תמז סעיף ס): זיתים מחמת מרירותן הן נקראין דבר חריף, ואם חתכן בסכין של חמץ אפי' אינו נקי והוא ב ן יומו ואחר כך כבש אותם במלח ומים בכלי של חמץ ב ן יומו , הרי מי הכבישה מותרין בפסח, לפי שכבר נתבטל בהן החמץ בס' קודם הפסח. אבל הזיתים עצמן אסורין אפי' לא הי' הסכין ב ן יומו , כיון שהן חריפים. ואע"פ שאם נצרף כל הזיתים שנחתכו בסכין זה יש בהן ס' לבטל פליטת הסכין, אעפ"כ כולם אסורין, לפי שיש לחוש שמא כל זית וזית נבלע משהו מפליטת הסכין, ולא נתפשט משהו זה בכל גוף הזית שיתבטל בתוכו בס', אלא כל משהו זה נבלע במקום החתך וסמוך לו מעט בענין שיש במשהו זה כדי ליתן טעם חמץ גמור באותו מקום מהזית שהוא בלוע בתוכו, וכן יש לחוש בכל זית וזית, ולכך כולם אסורין אפי' ביו"ט האחרון. ואפילו אם רוצה להסיר מכל זית את מקום החתך וסמוך לו מעט ולאכול המותר, אין זה מועיל כלום, דאפשר שבכמה זיתים נתפשטה בהן פליטת הסכין בכל גופן, ולפי שאין אנו יודעין אותו לפיכך כולם אסורין (ואפי לו אם בס' זיתים מהן יש כדי לבטל פליטת כל הסכין בס', ויש כאן עוד הרבה זיתים מאד כדי לבטל הס' זיתים ברוב, אין זה כלום, שכבר נתבאר שכל יבש ביבש שנתבטל ברוב קודם הפסח הוא חוזר וניעור בפסח). ונמצא שדעת רבנו כדעת הש"ך ודעימי', שבזיתים לא אמרינן שנתבטלה פליטת הסכין בראשון ושני, וכולן אסורין, ודלא כהעו"ש והחוו"ד (ואף שגם החוו"ד אוסר בחמץ בפסח, הרי לא אסר אלא משום דאמרינן גבי ב' וג' ראשונים חוזר וניעור, ורבנו כתב להדיא דחיישינן שנבלע מעט בכל זית וזית ולא רק בב' וג' הראשונים, ולא הביא סברא זו דחוזר וניעור אלא לבאר הא דאין הטעם מתבטל בס' זיתים הראשונים). אלא שאין להוכיח אם דעת רבנו כהב"ח והפר"ח וסיעתם (ולהכו"פ והיד יהודה כן הוא גם דעת הרמ"א) האוסרים אף בלימוני"ש, או שדעתו כהש"ך בדעת הרמ"א המתיר בלימוני"ש (וכא' מג' האופנים שכתב הש"ך). [ובמ"מ לשו"ע רבנו שם מצויין לפר"ח ביו"ד סי' צו, וצ"ע הכוונה בציון זה].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.