סעיף א (א)

צנון או סלקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח אסור לאכלם בחלב (...) ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח.

וכתב הש"ך שנוהגין כסברא הב', להחמיר בדבר חריף באינו בן יומו כבן יומו, כיון שהחריפות משבחת את הטעם הפגום.

וכן דעת רבנו, שבליעה בדבר חריף אוסרת אף כשהכלי אינו בן יומו (ודלא כהחולקים). ¹⁸⁸

(ב)

ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב, צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם.

וכתבו הט"ז והש"ך שאם יש ס' אף הבצלים מותרים, וא"צ להפרישם מהתבשיל. ודעת הכו"פ שהבצלים לעולם אסורין.

ודעת רבנו נראה כדעת הש"ך, שאף הבצלים מותרים, לפי שהבישול מערב הטעם הבלוע בהם עם כל הקדרה. ¹⁸⁹

הערות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.