סעיף ו
סעיף ו
מותר ליתן בתוך תיבה כד של בשר אצל של חלב. 185
וברמ"א: ויש מחמירין לכתחילה, וטוב ליזהר לכתחילה במקום שאינו צריך.
וכתב הפר"ח שאין חומרא זו אלא כשאינם צלולים, אבל בחלב צלול ורוטב בשר אין להחמיר שלא להניחם זה אצל זה, שאף אם יפול מזה לזה יתבטל בס'.
וכן נראה דעת רבנו (ודלא כהחולקים).
הערות
- 185. סעיף ו הפר"ח (סקכ"ג, הובא בכה"ח סקס"ח) כתב שחומרת הרמ"א אינה אלא במאכל עב, שאם יפול מזה לזה יהי' ניכר בפ"ע ולא יתבטל, דומיא דכותח ומלח שאסור להניחם זה אצל זה (כבסעיף ה), אבל בחלב צלול ורוטב בשר מותר להניחם זה אצל זה, שאף אם יפול יתבטל בס', דומיא דכותח וחומץ שמותר להניחם זה אצל זה. ולא אמרינן דהוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שאינו מתכוון לבטלו. אמנם ביד יהודה (פיה"א סקל"ז ופיה"ק סקמ"ד) הביא שבא"ז (שהוא מקור חומרת הרמ"א) כתב להיפך, שדוקא בשני תבשילין של בשר וחלב יש להחמיר כיון שאם יפול מזה לזה אינו ניכר, משא"כ בבשר עצמו. וכתב היד יהודה לחלק בין שני תבשילין לדין דכותח וחומץ, דהתם אכתי התירא הוא ולהכי כיון שיתבטל בס' מותר, אבל הכא איסורא הוא. ונראה כוונתו דבכותח וחומץ כיון שאף אם יפול אין כאן איסור אלא משום חשש שמא יערבנו אח"כ בבשר, כיון שנתבטל בס' מותר, משא"כ בשני תבשילין של בשר בחלב דמיד כשיפול יש כאן איסור לא מהני הא דיתבטל בס', דדמי למבטל איסור לכתחילה, ולהכי יש להחמיר. וכתב רבנו (או"ח סי' תמב סעיף כו): בגדים המכובסים בחלב חטה, אע"פ שאין נראה בהן ממשות החמץ, אסור להניח בתוכן קמח של פסח, דלפעמים יש בהן קצת ממשות מקמח חלב חטה ואינו נראה, ויש לחוש שמא יפרך מהן לתוך הקמח של פסח. ובקו"א (סקט"ו): הנה המ"א כתב קמח בפסח, משמע דקודם פסח שרי, אבל בח"י העתיק בשמו קמחא דפסחא, משמע אפי לו קודם הפסח. ואף שמותר ליתן כד של חומץ אצל כד של כותח משום דאף אם יפול מהכותח לתוך החומץ יתבטל בס' כמ"ש בי ו "ד סי' צ"ה, וה"נ יתבטלו הפירורין בס' קודם הפסח שהוא שעת היתר, זה אינו, דפרורין אינן בטלין בקמח דאינן מתערבין יפה. ומשמע דעת רבנו שאם היו הפירורין מתערבין יפה בקמח הי' מותר לכתחילה דומיא דכותח וחומץ, אף דהכא איסורא הוא, כדעת הפר"ח ודלא כהיד יהודה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.