סעיף ח

הערות

1. 161. סעיף ח הש"ך (סקל"ג) כתב, שאף לדידן שבשני דברים של מאכל אפילו נגובים לגמרי אוסר כולו, מ"מ בכלי (שאין האיסור בעין) גרע ואינו אוסר בדבר נגוב אלא כ"ק. וכ"כ לקמן (סי' קה סקכ"ג), שאין כלי שבלע איסור אוסר היתר שנגע בו אלא כ"ק. אלא שנסתפק שם באיסור שמן שנבלע בכלי אם אוסר כולו (ואעפ"כ כתב שבאיסור שאינו שמן ודאי אינו אוסר אלא כ"ק, דבאיסור בלוע לא אמרינן דא"א בקיאין בין כחוש לשמן), וסיים בצ"ע. וכן הסכימו הפמ"ג (סי' קה שפ"ד סקכ"ג, ובהנהגות הנשאל סדר ב סכ"ד) והכו"פ (כרתי סי' קה סקי"ז), שיש להסתפק אם איסור שמן הבלוע בכלי אוסר אוכל שנגע בו בכולו. וכתב הפמ"ג (סי' קה שם) שספק זה אינו אלא כשהאיסור הנבלע הוא שמן, אבל אם ההיתר הוא השמן (והאיסור הנבלע כחוש) אינו אוסר אלא כ"ק. והנה כתב המג"א (סי' תנא סקל"ז), שרחת של חמץ שהודחה והוציא בה מצות מן התנור אינה אוסרת אלא כ"ק אפי' אם אפו בה עוגות של שומן, דבבלוע בכלי לא מחמרינן כולי האי, וציין ליו"ד סי' קד סעיף ה. ובדג"מ העיר דשם לא נזכר דבר מזה (ובאמת אין סעיף כזה כלל), וכתב שכוונת המג"א לסי' קה סעיף ז (דעלי' קאי הש"ך הנ"ל). ומשמע דמאי דמספקא לי' להש"ך פשיטא לי' להמג"א לקולא, וכן הבינו במחה"ש ובדג"מ (שם). וכ"כ המ"ב (שם שעה"צ סקקל"ו).
2. 162. ורוב האחרונים ביו"ד (פר"ח סי' קה סקכ"ח, חוו"ד שם חידושים סקכ"ה, שו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' ל הובא בפת"ש שם סקי"ג, יד יהודה פיה"א סק"מ ופיה"ק סקמ"ו ובסי' קה פיה"א סקל"ז ופיה"ק סקנ"ד, דרכ"ת שם סקקמ"ב, כה"ח שם סקפ"ד, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת וכה"ח שם) פסקו כמשמעות המג"א, שאין איסור שבלוע בכלי אוסר דבר מאכל אלא כ"ק ואפילו איסור שמן, ודלא כהש"ך שנסתפק בזה (וצ"ע מה שהביא החוו"ד כאן בחידושים סקכ"ח רק דברי הש"ך לאסור). אמנם בדג"מ לקמן סי' קח (לט"ז סק"ז) כתב שמדברי האו"ה (כלל לט סי' ז) משמע דס"ל שאף איסור בלוע שמן מתפשט בכולו. וכתב רבנו (או"ח סי' תנא סעיף נו): אם הוציא מצה חמה מהתנור ברחת של חמץ, אפי' הוא תוך הפסח, די בקליפה שיקלוף תחתונית המצה שנגע ברחת ( ... ) לפיכך אם לא היתה הרחת נקי' ומודחת יפה אלא הי' בה לכלוך חמץ בעין צריך ליטול בכל תחתונית המצה בעובי כרוחב גודל. ואם הוציא ברחת זו עוד מצות מן התנור א"צ ליטול מהן כרוחב גודל אלא די להם בקליפה, לפי שהלכלוך שע"פ הרחת כבר נתקנח במצה הראשונה. ואם יש בלכלוך זה חשש שמנונית, כגון שאפו ברחת זו עוגות של חמץ עם שומן, הרי מצה הראשונה כולה אסורה אף אם יש בעובי' הרבה יותר מרוחב גודל מטעם שנתבאר בסימן תמ"ז, והאחרונים די להם בקליפה. הרי שהביא רבנו לדין המג"א, שאין רחת שאפו בה עוגות של שומן אוסרת הכל אא"כ יש בה לכלוך חמץ בעין, אבל הבלוע בה אינו אוסר אלא כ"ק. ואמנם בהערות לשו"ע רבנו (להגרא"י ריבלין) הבין בדעת רבנו כדעת אחרונים הנ"ל, דס"ל להקל כהמג"א נגד ספיקו של הש"ך. אלא שבהמשך הסימן (סעיף סו, גבי מאכל שהניחו ע"ג תנור בית החורף בלי שום דבר המפסיק בינתיים) כתב רבנו: ואם הי' התנור חם, אע"פ שהמאכל שהניח עליו הי' צונן, צריך ליטול ממנו כדי קליפה, ואם הי' מאכל שמן כולו אסור. ולמנהג מדינות אלו שאין מחלקין בין כחוש לשמן בכל ענין כולו אסור, אא"כ הוא מאכל שאין שייך בו שמנונית כגון מצה וכיוצא בו, כמ ו שנת באר בסי' תמ"ז. הרי שכתב רבנו להדיא שאיסור בלוע אוסר מאכל שמן שנגע בו, ולדידן דא"א בקיאין אוסר כל מאכל ששייך בו שמנונית, והיינו ע"כ מפני שההיתר השמן מפטם האיסור הבלוע עד שמפעפע בכל ההיתר, ודלא כדברי הפמ"ג הנ"ל שאין היתר שמן נאסר מאיסור בלוע. וא"כ לכאורה כ"ש הוא, דאם ההיתר השמן בכחו לפטם האיסור הבלוע עד שיפעפע בכל ההיתר, כ"ש שאם האיסור הבלוע הוא שמן בעצמו שיפעפע בכל ההיתר, ודלא כמשמעות המג"א שכתבו האחרונים הנ"ל.
3. 163. [ואולי הי' מקום לחלק להיפך ולומר, דאף שהאיסור הבלוע עצמו אינו מפעפע כשהוא שמן, היינו משום שהשומן אינו בעין, אבל כשההיתר שמן שהשומן בעין מפטם גם להאיסור הבלוע. אלא דדוחק לומר כן, ועוד דא"כ תהי' סברת רבנו הפוכה מסברת הפמ"ג, שלהפמ"ג האיסור הבלוע מפעפע טפי כשהוא עצמו שמן מכשההיתר שמן, ולרבנו נימא איפכא, ואין זה מסתבר]. וא"כ צ"ע דעת רבנו שהביא דין המג"א, ולאידך פסק שהיתר שמן נאסר כולו מאיסור בלוע. ונראה לבאר שיטת רבנו, דדין המג"א לא דמי כלל לספיקו של הש"ך, ואדרבה שבדין המג"א יש להקל טפי אף מבדין הפמ"ג, שהרי בדין המג"א האיסור עצמו הבלוע ברחת אינו שמן כלל (שהרי חמץ הוא איסור שאין שייך בו שמנונית כלל, כמ"ש רבנו להדיא בסי' תסז סעיף נג) אלא שמעורב בו שומן, והא ודאי לא אמרינן דיבוא היתר בלוע שמן ויפטם לחבירו איסור בלוע כחוש (החמץ המעורב בשומן הבלוע ברחת). ולא דמי כלל לדין הש"ך דהתם האיסור הבלוע שמן בעצמו. וגם לדין הפמ"ג לא דמי, דהתם ההיתר השמן הוא בעין ושפיר איכא למימר דמפטם להאיסור הבלוע, משא"כ בנדו"ד שההיתר השמן גופי' אינו בעין אלא בלוע. וכבר נזכרה סברא זו במקור חיים (ביאורים סק"י) ובנהר שלום (למג"א שם), הובאו במ"ב (שעה"צ שם), שכתבו מטעם זה דאפשר שגם הש"ך יודה לדין המג"א (וצ"ע בדברי כל אחרונים הנ"ל שכתבו שהמג"א פליג על הש"ך, ולא הרגישו בסברא זו). וכסברא זו משמע להדיא מדברי הפמ"ג (או"ח שם א"א סקל"ז), שהביא ראי' לדברי המג"א מדין הש"ך באיסור בלוע שאינו שמן, דמשמע שדין זה הוא אף אם נגע הכלי בשומן (של היתר), ולא אמרינן שהשומן היתר הנבלע מפטם להאיסור הכחוש הבלוע (כן נראה בכוונת דבריו). ומה שהביא אח"כ ספיקו של הש"ך לא קאי על דין זה אלא על שומן של איסור (שע"ז הביא לפנ"ז דברי עצמו מיו"ד שם, שכתב שם בשם הפר"ח להתיר), ולא אתא כלל למימר דפליג על המג"א. ונראה דלהכי לא הזכיר הפמ"ג ביו"ד כלל דברי המג"א, דכיון שהביא הפמ"ג דין דידי' וכתב שבדין זה לא שייך ספיקו של הש"ך, א"כ פשיטא דמדין המג"א (דקיל טפי אף מדין הפמ"ג, כנ"ל) ליכא למשמע מידי.
4. 164. ובזה יש לפרש נמי ציון המג"א ליו"ד, שכוונתו לסי' קה סעיף ה בדין פיטום, דמשמע לי' מהתם דאין היתר שמן מפטם לאיסור אלא כשהוא בעין ולא כשהוא בלוע (דאל"כ כל חתיכת היתר שיש לחוש שבלעה שומן ממקום אחר תיאסר כולה בנגיעת חתיכת איסור, וזה לא מצינו). ומה שהדג"מ לא כתב כן (אלא ציין לסעיף ז) היינו משום דאזיל לטעמי' בנוב"י שהמג"א חולק על הש"ך, ובזה אין שום משמעות בסעיף ה. ועכ"פ דברי רבנו ברורים, דמאי דמספקא לי' להש"ך פשיטא לי' לחומרא שאיסור בלוע שמן מפעפע בכל החתיכה, ואף מאי דפשיטא לי' להפמ"ג לקולא דעת רבנו לחומרא שאף איסור בלוע כחוש מפעפע בכל החתיכה אם היא שמנה, והוסיף רבנו להחמיר דגם בהא אמרינן דא"א בקיאין בין כחוש לשמן (דלא כהש"ך שכתב שאף לצד החומרא בהא לא אמרינן דא"א בקיאין), ולא כתב להקל אלא כשהאיסור הבלוע וההיתר שבעין אין שייך בהם שמנונית כלל, דאז אינו אוסר יותר מכ"ק אף אם יש היתר בלוע שמן מעורב באיסור הבלוע הכחוש (כדין המג"א). ויתרה מזו י"ל, שלא זו בלבד שאין דברי רבנו סותרים לדין המג"א, אלא שמקורו של רבנו הוא מדברי המג"א גופי' בסי' תסז (סקל"ו, וכוותי' פסק רבנו שם בסעיף ס) בדין חטה שנמצאה בתרנגולת הנצלית ע"ג שפוד, שאם התרנגולת שמנה נאסרו כל התרנגולות שע"ג שפוד זה אף שאינן נוגעות זו בזו, לפי שהתרנגולת השמנה מפטמת את טעם החמץ ומתפשט בכל השפוד, וחוזר ואוסר את כל התרנגולות (ומלשונו משמע שדין זה יוצא בהכרח מדין השו"ע שם, ואינו סברא מחודשת משום היפוך השפוד, כהא דאסרינן כל התרנגולות הנוגעות אפילו בכחושה). ובאמת מטעם זה פי' במחה"ש שם שכוונת המג"א לאוסרן כדי קליפה בלבד (ואזיל לטעמי' שפי' דברי המג"א בסי' תנא שאין איסור שמן בלוע מתפשט אלא כ"ק, כנ"ל). [אלא דמ"מ כתב רבנו דהיינו דוקא כשהתרנגולת שנמצאת עלי' החטה היא שמנה, אבל כשהיא כחושה מותרות שאר התרנגולות, ולא אמרינן אין אנו בקיאין בין כחוש לשמן (אף שדעת רבנו שאף בבלוע בכלי אמרינן אין אנו בקיאין, כמבואר בסעיף סו), דכולי האי לא מחמרינן לומר אין אנו בקיאין לענין שיתפשט הטעם ממקום בליעתו בשפוד במקום התרנגולת הראשונה למקום שאר התרנגולות. אבל לענין חתיכה הנוגעת במקום האיסור הבלוע עצמו שפיר אמרינן אין אנו בקיאין בין כחוש לשמן אף בבלוע בכלי. וראה בארוכה בכל ענין זה בס' דובר שלום (ע' קצ ואילך), וראה שם (ע' קצו ואילך) מ"ש בזה להשיב על דבריו]. וכדעת רבנו כתב בשו"ת באר יצחק (יו"ד סי"א, וכן בהגהותיו לנוב"י שם), והאריך להוכיח כן מראשונים, ותמה על האחרונים שנקטו לקולא בזה, אלא שנקט בפשיטות שהמג"א לא ס"ל כן (כדעת האחרונים בדעתו), ובאמת י"ל כן גם בדעת המג"א גופי' (כנ"ל).