סעיף ה

הערות

1. 155. סעיף ה הט"ז (סק"ט) והש"ך (סקי"ט) הביאו בשם הרמ"א (סי' צה סעיף ג) שמים הבלועים מאיסור פגום אסורים. ובטעם האיסור כתבו (סי' צה ט"ז סק"י וש"ך סקי"ד), דבמים גרידא לא שייך דיעבד אלא דינם כלכתחילה. וכן הסכימו כל האחרונים (פר"ח סקי"ז ובסי' צה סקט"ז, פמ"ג מש"ז סק"ט ושפ"ד סקי"ט ובסי' צה מש"ז סק"י ושפ"ד סקי"ד, חוו"ד חידושים סקי"ח ובסי' צה סקט"ז, כרתי סי' צה סק"ט, יד יהודה פיה"ק סקל"ו ובסי' צה פיה"ק סק"ל, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סקס"ט וסקע"ד ובכה"ח סקנ"ג ובסי' צה סקמ"ג). וכתב הש"ך (סקי"ז) שהחומרא שכתב הרמ"א לא קיימא אלא אחלוקה ראשונה (אם א' מהכלים אינו ב"י), ולא אאם יש במאכל ששים, דבזה אין להחמיר. ולכאורה נראה דה"נ בענין החומרא לאסור המים, שאינה אלא כשאין בהם ס' אבל אם יש בהם ס' אין להחמיר (ועפ"ז מ"ש הרמ"א "או שיש במאכל ששים" לאו דוקא, דה"ה במים). והנה כתב המחבר (או"ח סי' תסז סעיף יג): אם הגעילו יורה מחומצת בת יומא וירדו המים (המחומצים) לבור בתוך הפסח, אסור לשתות ממנו בפסח, בשביל שנתערבו.
2. 156. ובמג"א (סקכ"ז) הביא דעת הב"ח (שם ד"ה מעשה שהגעילו) דאף אם נפלו ונתבטלו קודם הפסח אסורים במים, דבמים הוי כלכתחילה, וכדברי הרמ"א ביו"ד סי' צה. ובדעת המחבר כתב המג"א דכיון שנתבטל כבר בס' קודם הפסח אין לאסור גם במים. וכ"כ הט"ז (שם סקי"ח). ועפ"ז נמצא שדעת הב"ח שאף אם נתבטלו המים והחמץ שבהם קודם הפסח אסורים המים בפסח (וצ"ע אם דעתו לאסור גם בשאר איסורין שנתבטלו במים בששים, או דילמא דוקא בחמץ בפסח שאיסורו במשהו מחמרינן במים דחוזר וניעור אף שנתבטל קודם הפסח). ודעת המחבר שאם נתבטלו קודם הפסח מותרין. והנה כתב הש"ך (סי' קלה סקכ"ט), דהא דמי עירוי (בכלי יין שהכשרם בעירוי) אסורים היינו משום דגבי מים מחמרינן לכתחילה (וציין לדברי עצמו כאן סקי"ט). ואף במים כתב שאינן אסורין אלא כשנתנן בכלי בכוונה להכשירו ולהפליט ממנו האיסור דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה, אבל אם אירע במקרה מותרין. ומשמע דמה שהצריך שיתן המים בכלי כדי להפליט האיסור (ודלא כמ"ש כאן דלגבי מים לעולם מיקרי לכתחילה) היינו משום דהתם מיירי בדאיכא ס' (כמ"ש הש"ך לקמן בסי' קלז סקי"ז). ונמצא שאף דעת הש"ך דלא כדעת הב"ח (דאיהו אסר במים אף בדאיכא ס' ואף כשלא נתנם כדי להפליט האיסור). וכתב רבנו (או"ח סי' תנב סעיף ו, בדיני הגעלה): ולאחר גמר הגעלת הכלים ישפוך הרותחין שביורה החוצה, שאסור ליהנות מהם לכתחלה לפי שגיעול פליטת הכלים מעורב בהם. ואע"פ שנתבטל בתוכם בס', מ"מ כיון שהמגעיל מכניס הכלי בידים לתוך הרותחים כדי להפליט האיסור מן הכלי לתוך הרותחין, ה"ז כמבטל איסור בתוך ההיתר בידים אם יהנה מהרותחין שהאיסור נתבטל בהם. אבל אם לא יהנה מהם אינו כמבטל איסור בידים, כיון שאין כוונתו רק להפליט האיסור מן הכלי ולא להנות מהמים שהאיסור נפלט לתוכם (ואפילו אם הכלים הנגעלים לא היו בני יומן שהגיעול הנפלט מהם הוא נ"ט לפגם, אעפ"כ אין להתיר ליהנות לכתחילה מן המים שביורה, שלא התירו נ"ט לפגם אלא כשעבר ובישל בקדרה שאינה בת יומה שהתבשיל מותר באכילה, אבל לכתחלה אסור לבשל בקדרה שאינה ב ת יומה , וזה שמכניס הכלי בידים לתוך המים כדי להפליט האיסור הפגום מן הכלי לתוך המים הרי זה כמבשל בקדירה שאינה ב"י אם יהנה מן המים שהאיסור הפגום נפלט לתוכם).
3. 157. ונראה שכוונת רבנו לטעם הש"ך הנ"ל, דכיון דלגבי מים מיקרי לכתחילה, הרי אם יהנה אח"כ מהמים הו"ל כמבטל איסור לכתחילה או מבשל לכתחילה בכלי שאינו ב"י, אלא דכיון דמיירי בדאיכא ס' בעינן שיכניסו בידים כדי להפליט את האיסור (כמ"ש הש"ך). ומשמע דעת רבנו שאם לא עשה כדי להפליט את האיסור מותרין המים בדאיכא ס' (ודלא כהב"ח). [ובמ"מ וציונים (אשכנזי) הקשה למה לא כתב רבנו דהמים אסורים משום דלגבי מים מיקרי לכתחילה (כמ"ש הש"ך כאן). ונראה שפירש כוונת רבנו, דכיון שאם נתיר ליהנות ממי הגעלה נצטרך לאסור ההגעלה לכתחילה (שהרי אז נמצא המגעיל כמבטל איסור לכתחילה או כמבשל לכתחילה בכלי שאינו ב"י), הרי ע"כ צריכין אנו לאסור המים כדי להתיר ההגעלה. ועפ"ז נמצא שטעם זה שייך לאו דוקא במים אלא אף בשאר דברים (כגון למאן דס"ל דמהני הגעלה בשאר משקין). ותמוה שלא הרגיש בדברי הש"ך בסי' קלה (אף שציין לשם בעצמו בד"ה שלפנ"ז) שאף כאן אינו אסור אלא במים, וכן לא הרגיש בחילוק הפשוט, דגבי הגעלה מיירי בדאיכא ס']. ולקמן (סי' תסז סעיף מו) כתב רבנו: אם הגעילו יורה מחומצת קודם הפסח ושפכו מי הגעלה המחומצים וירדו לבור בתוך הפסח נאסרו המים שבבור ( ... ) אבל אם ירדו לבור קודם הפסח ונתבטלו שם בס' מותרין ( ... ) וכל זה כשהיורה היתה בת יומא מבליעת חמץ בשעה שהגעילוה, אבל אם לא היתה בת יומא, אף אם ירדו מי הגעלה לבור בתוך הפסח ואין במי הבור ששים כנגדם, מותר לשתות מהבור בפסח אף אם לא נתערבו יפה מי ההגעלה במי הבור, דכיון שהיורה לא היתה בת יומא הרי החמץ הבלוע בה נותן טעם לפגם במי הגעלה, וכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח אינו חוזר וניער בפסח (ומכל מקום קודם שנפלו מי הגעלה לתוך מי הבור אסור להשתמש במי הגעלה אף שהחמץ הי' נותן טעם לפגם בהם, מטעם שנתבאר בסימן תנ"ב). ואף כאן נמצא מדברי רבנו דלא ס"ל כדעת הב"ח שאף אם נתבטלו המים קודם הפסח אסורים, אלא כדעת המחבר דמתיר. אלא דאכתי צריך ביאור בדעת רבנו שאם היורה לא היתה בת יומא דהוי נטל"פ מותרין המים לגמרי אף אם לא נתבטלו בששים כלל (דלכאורה הרי כתב הרמ"א דלגבי מים מיקרי לכתחילה ואסור אף בטעם פגום, והו"ל לאסור המים אם לא נתבטלו בס'). ונראה שכבר יישב רבנו ענין זה במ"ש לעיל (סי' תנב שם) דלא חשיב כמבשל לכתחילה אלא כשהבליע האיסור במים בידים, דעפ"ז י"ל שאף בדליכא ס' אין המים אסורין לכתחילה אלא כשהבליע האיסור במים בידים (דאז אם יהנה מהם אח"כ חשיב מעשה זה כמבשל לכתחילה בכלי שאינו ב"י), אבל אם לא הבליע בידים מותר באיסור פגום אף בדליכא ס', דליכא למימר שע"י ההנאה אח"כ חשיב כמבשל לכתחילה, שהרי לא הי' כאן בישול כלל אלא מאליהם נתערבו (ואף דהתם מיירי בדאיכא ס', הרי י"ל דאף בדליכא ס' כן הוא דסברא אחת לשניהם, אלא דבדאיכא ס' בעינן שיעשה כן כדי להפליט את האיסור, ובדליכא ס' אסור אף אם לא עשה כן כדי להפליט את האיסור). ולהכי בנדו"ד שמי ההגעלה (שנאסרו בהנאה משום שאם יהנה מהם חשיב כמבשלם לכתחילה) נתערבו אח"כ במים אחרים, הרי אין לאסור מים אלו שנתערבו בהם משום דהוי כמבשלם לכתחילה, שהרי מים אלו לא נתבשלו מעולם אלא מאליהם נתערבו בהם מי ההגעלה (ואף אם האיסור הפגום עצמו הי' מתערב בהם היו מותרים, וכ"ש הכא שלא נתערבו בהם אלא המים שנתבשל בהם איסור פגום).