סעיף ט

הערות

1. 136. סעיף ט הט"ז (סק"ל) הביא דברי מהרי"ל, שכתב (בהלכות פסח) שכלי ששואב בו הרותחין מתוך כ"ר חשיב כ"ש ואין להגעיל ממנו בעירוי, אא"כ השהה אותו בתוך הכ"ר עד שהעלו המים שבתוכו רתיחה דהשתא שפיר מיקרי כ"ר. והאריך הט"ז לתמוה על דבריו, ולהוכיח דכיון שבהיותו בתוך הכ"ר נקרא על כלי זה שם כ"ר, נשאר שם זה עליו גם לאחר שיצא ממנו (אפי' לא העלו המים שבתוכו רתיחה). אבל בסוף דבריו הביא דברי ר"י בתוס' (ע"ז לג ע"ב ד"ה קינסא) לאידך גיסא, שאפי' אם העלו המים שבתוך הכלי רתיחה יש להסתפק אי חשיב כ"ר או לא, ויש להחשיבו לחומרא ככ"ר וככ"ש. אלא שהרא"ש (שם סכ"ב) כתב בשם ר"י דהוי ככ"ר, וכ"כ הטור ביו"ד סי' קלה (כצ"ל, ולא כנדפס קלא), וצ"ל שגירסא אחרת היתה להם בתוס', ולגירסתם חשיב כ"ר. [וביד אברהם (לט"ז כאן) הקשה ממ"ש בפסקי מהרא"י דהרא"ש לא קאי אלא אמילתא דסגי הגעלה ע"י עירוי, אבל לא בכלים שצריך להגעילן בתוך כ"ר דבעינן שיהיו המים מעלין רתיחה בשעת הגעלה. וצ"ע היכן מצא בט"ז שהרא"ש התיר להגעיל בתוך כלי זה כלים שצריך להגעילן בתוך כ"ר]. ומסקנת הט"ז להחמיר כדברי התוס' (לגירסא שלפנינו) להחשיבו לחומרא ככ"ר וככ"ש, בין העלו המים רתיחה ובין לא העלו. וכן דעת הש"ך (סי' קז סק"ז בשם או"ה, ובנקוה"כ כאן). וכן נראה דעת הפמ"ג (מש"ז סק"ל וסי' קז שפ"ד סק"ז).
2. 137. והחוו"ד (חידושים סקל"ב וביאורים סקכ"ז) כתב שדין כלי זה כדין דבר גוש שהוציאו מכ"ר, שנחלקו בו אם דינו ככ"ר או ככ"ש לענין לבשל בתוכו, אבל להגעיל ממנו אסור אפי' העלו המים רתיחה בתוכו, דהוי כעירוי שנפסק הקילוח (והאריך לדחות ראיות הט"ז דהוי ככ"ר). ונמצא שלדינא (לענין הגעלה) מסכים למסקנת הט"ז והש"ך. אמנם המג"א (בסי' תנב סק"ט) הביא להלכה דברי מהרי"ל, שאם השהה את הכלי בתוך הכ"ר עד שהעלו המים שבתוכו רתיחה מיקרי שפיר כ"ר ואפשר להגעיל ממנו (ודלא כדעת האחרונים כאן). והביאו דבריו שאר אחרונים שם (באה"ט סקי"ד, ח"י סקי"ד, מ"ב סק"כ, כה"ח סקמ"ו). ודעת היד יהודה (פיה"א סק"ל) נראה כסברת הט"ז (ולא כמסקנתו), דחשיב ככ"ר (אפילו לא העלו המים רתיחה בתוכו). ובחמודי דניאל (הלכות כ"ר ס"א, הובא בדרכ"ת סק"ר) כתב לחלק, דאם הכ"ר עומד על האש חשיב הכלי ששואב בו ממנו כ"ר, ואם לאו חשיב כ"ש. הרי לנו ד' דעות למעשה בדין כלי ששואב בו רותחין מתוך כ"ר: א) דעת הש"ך והט"ז שיש להחשיבו לחומרא ככ"ר וככ"ש, ב) דעת מהרי"ל שאם העלו המים רתיחה דינו ככ"ר ואם לאו דינו ככ"ש, ג) דעת החמודי דניאל שאם הכ"ר עומד על האש דינו ככ"ר ואם לאו דינו ככ"ש, ד) דעת היד יהודה שלעולם דינו ככ"ר. וכתב רבנו (או"ח סי' תנא סעיף כח, לענין קערות הטעונות הגעלה בעירוי מכ"ר): והוא שהגעילן ע"י עירוי מכ"ר עצמו, או שהכניס כלי ריקן לתוך כ"ר רותח ואחר שנשאבו המים לתוך הכלי ריקן השהה מעט את הכלי ריקן בתוך הכ"ר עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחה בתוכו ואחר כך הוציאו מתוך הכ"ר ועירה ממנו על הקערות, שדין עירוי זה כעירוי כ"ר עצמו (דכיון שכלי זה שהה בתוך הכלי ראשון עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחה, בודאי נתחממו דופני כלי זה חום גדול, ואף לאחר שהוציאו עם המים שבתוכו מתוך הכלי ראשון הרי דפנותיו מעמידין את חום המים שבתוכו, ולפיכך דין כלי זה כדין כ"ר עצמו). אבל אם לא שהה בתוך הכ"ר כשיעור הזה יש להסתפק בו אם דינו ככ"ר עצמו או לאו, והולכין בו להחמיר כמ"ש בי ו "ד סי' ק"ז. ונמצא שבהעלו המים רתיחה דעת רבנו כמהרי"ל (והאחרונים בהל' פסח) דחשיב ככ"ר ואפשר להגעיל ממנו, ובלא העלו רתיחה דעתו כמסקנת האחרונים כאן דהוי ספיקא ולחומרא. וראה בפס"ד להצ"צ (דף קעח ע"א) שהאריך לדחות דברי הט"ז דחשיב ככ"ר, והניח בצ"ע מה שלא חשש רבנו לדעת ר"י שנסתפק אפילו בהעלו המים רתיחה (וראה עוד מ"ש שם שכל שרתחו המים בתוך הכלי יפה יפה הכל מודים דהוי כ"ר). ולקמן (סעיף זה סק"ב, דף קפג ע"א) הביא ב' הדעות בהעלו המים רתיחה (דעת הט"ז שהוא ספק ודעת רבנו שדינו ככ"ר), ולא הכריע. ובשו"ת צ"צ (יו"ד סי' עד) הביא שמועה בשם רבנו שנוטה לומר שאינו נקרא כלי ראשון אלא אם שהה בתוך הכ"ר עד שהעלו המים רתיחה, ויש לו הרבה ראיות נגד הסברא דלא בעינן להשהותו, אלא דמ"מ לא רצה להורות בזה נגד ר"י.