סעיף ח (א)

הערות

1. 131. סעיף ח (א) בדגול מרבבה (כאן) הביא ב' ראיות שאף המחבת נאסרת: א) מדברי המג"א (סי' תנא סקמ"ד) שאין לאסור קדרה שהושיבו אותה בפסח בתוך תנור בית החורף, לפי שאין היד סולדת בזיעה למעלה או לפי שכבר הוסק התנור והוכשר, הא לאו הכי היתה הזיעה אוסרת התבשיל שתחתי' (וכן למד במחה"ש שם מדברי המג"א); ב) מדברי הרמ"א (סי' קח סעיף א) שאם צלה איסור והיתר בזה אחר זה תחת מחבת אחת והזיע המחבת משתיהן אסור. וכן כתב בפרי תואר (סקט"ז), אלא שבתחילת דבריו הביא סברא דהיינו דוקא היכא דאיכא למיחש שחזרה הזיעה וירדה למחבת קודם שתתייבש, אבל היכא דבודאי נתייבשה קודם שתרד למחבת מותרת המחבת. ועפ"ז נמצא שהטעם לאיסור המחבת הוא משום דחיישינן שחזרה הזיעה וירדה אל המחבת, והיכא דליכא למיחש להכי מותר. וכן משמע באמרי ברוך על הדג"מ, שכתב שאם פתוח קצת מן הצד למעלה אין הזיעה חוזרת ויורדת שוב למטה אלא יוצאת לחוץ ומותר. אלא שבהמשך דבריו דחה הפרי תואר סברא זו, וכתב דבכל גוונא יש לאסור. ולא התיר אלא כשהמחבת קטנה ביותר והכירה גדולה ביותר, דאז נשרפה הזיעה מיד קודם שנבלעה בקדרה, ודמי לטיפה שנפלה כנגד האש דאף הקדרה מותרת [ותימה על הדרכ"ת (סקקס"ה) שהביא בשמו רק דבריו הראשונים]. ובמחה"ש (למג"א שם) כתב עוד טעם לאסור הכלי התחתון (נוסף על החשש שתפול הזיעה למטה), לפי שההבל העולה מלמטה למעלה מחבר הקדרה עם הזיעה. וע"פ טעם זה נמצא שיש לאסור אף אם ודאי לא חזרה הזיעה וירדה אל המחבת.
2. 132. אמנם ביד יהודה (פיה"א סקנ"ב וסקנ"ג ופיה"ק סקס"ט וסי' קה פיה"א סקי"ט) כתב דהמחבת אינה נאסרת כלל, דהזיעה עולה דוקא אבל אינה יורדת כל שיש לה מקום לצאת, ואין הזיעה אוסרת אלא גבי כיסוי קדרה, דהתם אין לזיעה מקום לצאת כיון שהקדרה מכוסה. ומ"מ כתב דאם אנו רואין שנתלחלח הקדרה למטה כ"כ עד שהטפות חוזרות ונופלות למחבת אסור. ועד"ז כתב הפמ"ג (מש"ז סקכ"ט), שאם הזיעה נופלת למחבת אף המחבת אסורה, ומשמע דבלאה"כ מותרת. וכן דעת כמה אחרונים (הובאו בדרכ"ת סקקס"ה ובכה"ח סקצ"ג) דהמחבת אינה נאסרת, ובכה"ח (שם) הכריע דהמיקל לא הפסיד. [וכדי שלא יקשה על כל אחרונים הנ"ל מדברי רמ"א המפורשים בסי' קח שהזיעה אוסרת מה שתחתי', יש לחלק לדעתם דנתלחלח סתם אינו אוסר מה שתחתיו, אבל אם נעשו טפות ממש אוסרות מה שתחתיהן, דהשתא קרוב לוודאי שיפלו למטה (וא"צ שיפלו לפנינו ממש), ובכה"ג מיירי הרמ"א בסי' קח (אלא שלא חש לפרש כיון שאינו מקומו). וכן מוכח מדברי הפמ"ג (שם) שהשוה דין זה (שאם הטפות נופלות אוסרות) לדין כיסוי קדרה שאם התחיל להזיע אוסר. ולכאורה עכצ"ל כן, שהרי המוחש הוא שטפות גדולות ממש נופלות, ואין סברא לומר שיהא מותר עד שנראה שהן נופלות לפנינו]. והנה כתב רבנו (או"ח סי' תנא סעיף מא, גבי כיסוי חמץ שהניחו בפסח ע"ג קדרה): אם שהה הכיסוי מעט על הקדרה בענין שיש לחוש שמא כבר התחיל צד הפנימי של הכיסוי להזיע עד שהיס"ב בזיעה זו וחזר ונתיבש מחמת חום, ואצ"ל אם כשמסיר הכיסוי מהקדרה רואה בו קצ ת לחלוחית שהיס"ב שהזיע מחום התבשיל שבקדרה, הרי התבשיל והקדרה אסורין ( ... ) לפי שההבל העולה מהתבשיל להכיסוי הוא מחבר את זיעת הכיסוי עם התבשיל, ונעשה כאילו נתערבה הזיעה בתבשיל, וזיעה זו יש בה טעם חמץ שהוא נפלט מן הכיסוי כשהוא מזיע. ובמ"מ מצויין לרמב"ם ספ"ה דמכשירין. והכי איתא התם במשנה (יא): היו ידי' טמאות ומגיסה בקדרה טהורה, אם הזיעו ידי' הקדרה טמאה, ר' יוסי אומר אם נטפו. ובפי' הרמב"ם שם, דטעמא דת"ק הוא לפי שההבל מחבר המשקה שעל ידי' עם התבשיל שבקדרה. ונמצא שהטומאה יורדת מידי' שלמעלה אל התבשיל שלמטה ע"י חיבור ההבל (אף שההבל עולה ואינו יורד). ועד"ז בעניננו, שההבל מחבר את הזיעה שלמעלה עם התבשיל שבקדרה, ונאסר התבשיל מהזיעה. הרי שכתב רבנו שטעם האיסור בקדרה הוא משום ההבל המחבר את הזיעה עם התבשיל (כטעם הב' דמחה"ש), ולא משום דחיישינן שתיפול הזיעה לתבשיל (כטעם הא' דמחה"ש שהוא טעם שאר אחרונים הנ"ל). ובטעם זה אין חילוק אם יש לזיעה מקום לצאת (וכדמוכח ממתני' דמכשירין, דהתם יש לזיעה מקום לצאת ואפ"ה מטמא), וא"כ גם בנדו"ד אסורה המחבת, וכדעת הדג"מ. ואמנם בהמשך הסימן (סעיף סח) הביא רבנו את דין המג"א (שממנו דייק הדג"מ לאסור כאן): וכן אם הניח קדרות רותחות בפסח בתוך התנור של בית החורף לאחר שהוסק כבר, אע"פ שלפעמים מניחין שם קדירה של חמץ, הרי התבשיל מותר אפי לו באכילה, וגם הקדירה מותרת אם הי' מקום מושבה נקי מחמץ בעין. ואע"פ שגג התנור הזיע מתחתיו מבפנים מחמת חום התבשיל שתחתיו, ובזיעה זו יש טעם חמץ שנפלט לתוכה מגג התנור שנבלע בו טעם חמץ ע"י הזיעה שהזיע כשהיו תחתיו קדרות רותחות, מ"מ כיון שכבר הוסק התנור הרי נתלבן גגו ע"י השלהבת ונשרף כל החמץ הבלוע בו. וביד יהודה (סי' קה שם) הביא מהמשנה דמכשירין ראי' לשיטתו, להוכיח דלא חיישינן שתפול הזיעה למטה, שהרי לא טימא ת"ק את התבשיל אלא לפי שההבל מחברו עם הזיעה ולא לפי שהזיעה יורדת למטה, ור"י לא טימא אלא אם נטפו ידי' לפנינו. ובטעם החיבור שע"י ההבל האריך שם להוכיח דהיינו דוקא לטומאה ולא לאו"ה, וכדמצינו בניצוק דבטומאה מטמא ובאו"ה לא חיישינן לי' אלא לכתחילה (כמבואר בסי' קה סעיף ג).
3. 133. (ב) מקור דין הרמ"א הוא במרדכי (פכ"ה סתרצ"ה), והסכימו עמו רוב האחרונים (ט"ז סקכ"ט וסי' צז סק"ג, ש"ך סי' קה סקכ"ב, פר"ח סקל"ו וסי' קה סקכ"ז, בל"י סק"מ, פמ"ג מש"ז סקכ"ט ושפ"ד סי' קה סקכ"ב, חוו"ד חידושים סקל"א וסי' קה סקכ"ד וביאורים שם סקט"ו, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סק"פ וסקפ"א ובכה"ח סקק"ב וסקק"ג). ומדסתמו משמע שכן הוא גם כשהאיסור הבלוע הוא שמן, וכ"כ להדיא בפמ"ג (שפ"ד שם). ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' נד) האריך לבאר הטעם שאין כלי אוסר כלי אפילו באיסור שמן, אף שהמרדכי למד דין זה מדין ב' חתיכות שאינן אוסרות זו את זו באיסור בלוע, והתם באיסור שמן שפיר אוסרות [ובדרכ"ת (שם) כתב שדעת הכתב סופר לחלק בין איסור שמן וכחוש, וצ"ע שהרי למסקנתו שם ס"ל דאין חילוק וכנ"ל]. אמנם בתורת יקותיאל (סי' קה סק"ח) כתב שדין זה צע"ג, ודעתו דכיון דקיי"ל שאיסור בלוע יוצא מכלי למאכל בלא רוטב, ה"נ מכלי לכלי יוצא (אלא שלמעשה אינו אוסר בדיעבד אלא באיסור שמן). וכן דעת עוד אחרונים (הובאו בדרכ"ת שם). והנה כתב המחבר (או"ח סי' תנא סעיף יד): כסוי של ברזל שמכסין בו הקדרה צריך הגעלה, כיון שמזיע בכל שעה מחום הקדרה. ואם נתנוהו בפסח על הקדרה בלא הגעלה כל התבשיל אסור, שזיעת הכסוי מתערב בתבשיל. וכתבו העו"ש (סקי"ד) והא"ר (סקל"ב ובא"ז סקט"ז) דמשמע דהיינו דוקא אם התחיל להזיע, אבל אם לא התחיל להזיע מותר. אבל למעשה כתבו דצ"ע כיון שחמץ במשהו (וצ"ע אם כוונתם שיש לחוש גם בשאר ב' קדרות שמשהו יוצא, או דוקא בכיסוי מפני ההבל העולה). ורבנו כתב (או"ח סי' תנא סעיף מא): כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדרה כל השנה צריך הגעלה בכ"ר ( ... ) ואם לא הגעילו ושכח ושמו בפסח על הקדרה שיש בה תבשיל רותח, אם נזכר מיד והסירו מן הקדרה וראה שהוא יבש עדיין שלא התחיל להזיע מחו ם התבשיל שבקדרה, הרי התבשיל מותר אפילו באכילה אם לא נגע בו הכיסוי, וגם הקדרה מותרת אע"פ שנגע בה הכיסוי, שאין איסור יוצא מכלי לכלי בלא רוטב, כמו שנתבאר בי ו "ד סי' קה. ובמ"מ מצויין לעו"ש וא"ז. ונראה שכוונת רבנו (בציון לסי' קה) לש"ך (שם סקכ"ב) הנ"ל [ומ"ש במ"מ וציונים (אשכנזי) סקכ"ו הוא ט"ס וצ"ל סקכ"ב]. ובהמשך הסימן (סעיף סז) כתב רבנו (גבי קדרה שהניחה בפסח בתוך תנור בית החורף): וגם הקדרה יש להתיר אם ברי לו שמקום מושבה הי' נקי שלא הי' שם משהו חמץ בעין, שהאיסור הבלוע בתנור אינו נפלט לקדירה שעליו, כמו שנתב אר בי ו "ד סי' צ"ב שאין איסור בלוע יוצא מדופן לדופן בלא רוטב, עיין שם. ונמצא שדעת רבנו כרמ"א ושאר אחרונים, שאין איסור בלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב, ואפילו איסור משהו אינו יוצא (וכמ"ש העו"ש והא"ר בתחילת דבריהם, ולא כמסקנתם שלמעשה צ"ע). וכן פסק המ"ב (סקפ"ד ובשעה"צ סקצ"ט). אבל אין להוכיח מדברי רבנו שדין זה הוא גם באיסור שמן, דהא הכא מיירי בחמץ שאינו איסור שמן, ובאיסור שאין שייך בו שמנונית כלל לא אמרינן דא"א בקיאין בין כחוש לשמן (כמבואר בסי' תסז סעיף נג).
4. 134. (ג) מלשון הרמ"א כאן משמע שיש ליזהר לכתחילה בנגיעת שתי קדרות זו בזו, אף שבדיעבד אינן אוסרות. וכן משמע מדברי הרמ"א לקמן (סי' צז סעיף א), וכן משמעות הט"ז שם (סק"ג). וכן הסכימו אחרונים (כנה"ג סי' קה הגה"ט סקנ"א, בל"י שם סק"כ, פמ"ג שם שפ"ד סקכ"ב, יד יהודה פיה"ק סקע"ג, ושאר אחרונים שהובאו בכה"ח סקק"ג). ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' נד) כתב שלא החמיר הרמ"א אלא במקום שיש חשש לזיעה או לניצוצות, דחיישינן שמא אין המחבת מכוסה יפה יפה (וכעין זה כתב הפמ"ג בסי' צז מש"ז סק"ג, שטעם חומרת הרמ"א שם היא משום דחיישינן שיזוב מן המחבת לחוץ, ולא משום שתי קדרות), אבל בלא"ה מותר לכתחילה. וכעין זה כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' י). והנה במג"א (או"ח סי' תנא סקמ"ד) כתב דצ"ע אם יש לאסור בדיעבד אם הניחו בפסח קדרה עם מאכל חם ע"ג תנור בית החורף כשהי' חם, והביא מתשובת מהר"ם לובלין (סי' קו) שכתב שהוא חומרא יתרה, ודי בזה לאסור לכתחילה אבל לא בדיעבד. וכתב שטעם הדבר הוא לפי שאין האיסור מפעפע מדופן לדופן, כמבואר ברמ"א כאן. ומלשון "חומרא יתרה" משמע לכאורה שהיא חומרא בחמץ בפסח בלבד, אבל בשאר איסורים מותר אפילו לכתחילה.
5. 135. ולאידך הביא במג"א שם בשם מהרי"ל (בהל' מאכלות אסורות בפסח), שהרוצה להשתמש בתנור בית החורף בפסח יתן ברזל בתחתיתו וישתמש עליו בפסח. וע"פ הנ"ל צריך ביאור איך התיר מהרי"ל לעשות כן לכתחילה, דאף שאין האיסור מפעפע מהתנור לברזל כדין שתי קדרות, הרי לכתחילה לא סמכינן אהתירא דשתי קדרות (כנ"ל). ורבנו כתב (או"ח סי' תנא סעיף סה): ת נור של בית החורף (...) אסור להניח בפסח שום דבר על גביו מלמעלה (...) ומי שרוצה להשתמש בפסח על גבי התנור מניח עליו חתיכת ברזל או שאר דבר שאין משתמשין בו בפסח, ועל גבי זה הדבר המפסיק מותר להניח אפילו מאכלים חמים בשעה שהתנור מתחמם בפסח. אבל אם הניח סדין עליו, אין להניח על הסדין אלא מאכל צונן בשעה שהתנור צונן. (ובסעיף סז:) אם הניח שם תבשיל בקדרה, אפילו הי' התנור חם התבשיל מותר (...) וגם הקדרה יש להתיר אם ברי לו שמקום מושבה הי' נקי שלא הי' שם משהו חמץ בעין, שהאיסור הבלוע בתנור אינו נפלט לקדרה שעליו, כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ב שאין איסור בלוע יוצא מדופן לדופן בלא רוטב, עיין שם. ונמצא מדברי רבנו שלכתחילה אסור להניח קדרה ע"ג תנור בית החורף (אף שבדיעבד מותר, כנ"ל אות (ב)), אבל אין לנו הכרע אם היא חומרא יתרה בחמץ (כדעת מהר"ם לובלין) או שיש להחמיר גם בשאר איסורים (כדעת האחרונים כאן). ולאידך הביא רבנו גם את היתר המהרי"ל להשתמש בתנור בית החורף ע"י שמניח עליו חתיכת ברזל. ומה שהוסיף רבנו "או שאר דבר שאין משתמשין בו בפסח", נראה שכוונתו בזה ליישב מה שהקשינו לעיל דלכאורה היינו שתי קדרות דלא שרינן לכתחילה, ולזה כתב שכיון שאין משתמשין בדבר המפסיק לצורך אחר בפסח, ואינו עומד אלא לצורך זה (כדי להפסיק בין המאכלים לתנור), לא חיישינן ומותר אפילו לכתחילה. ועפ"ז נראה דהא דחיישינן לכתחילה בשתי קדרות היינו לפי שרגילים להשתמש בהן תדיר ואם ירגיל בכך אפשר שפעם אחת יהי' ביניהם רוטב וכיו"ב, אבל בחתיכת ברזל שאין משתמשין בה ואינה עומדת אלא כדי להפסיק בין מאכל ההיתר לקדרת האיסור שרי אפילו לכתחילה. ומ"מ כתב רבנו שהיתר זה הוא דוקא ע"י חתיכת ברזל וכה"ג, אבל בסדין לחוד לא סגי, ואין להניח עליו אלא מאכל צונן בשעה שהתנור צונן (וכעין זה כתב רבנו שם סעיף מח).