סעיף א
סעיף א
כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח, טועם העובד כוכבים הקדרה (...) במה דברים אמורים בשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה, דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחה. אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתוכל לפלוט חלב שבלעה, אע"פ שטעמו עובד כוכבים ואין בו טעם כלל, אסור אא"כ יש בו ששים.
וכתבו התוס' שדין זה, שהרתיחה מעכבת את הפליטה, אינו אמור אלא בדבר גוש, אבל במים רותחין לא אמרינן שאינן פולטין מה שבלעו בעת הרתיחה. ויש מהראשונים שכתבו שאף במים רותחים אמרינן שאינן פולטין מה שבלעו בעת הרתיחה. 115
וכתב הפמ"ג שאין הרתיחה מעכבת מלפלוט אלא מה שבלע בשעת רתיחה זו, אבל מה שבלע קודם לכן חשיב כגופו ופולט. ודעת הט"ז שאף אם נחה הרתיחה ואח"כ חזרה ורתחה מעכבת הרתיחה מלפלוט אף מה שבלע בעת הרתיחה הראשונה.
ועוד כתב הפמ"ג שדין זה אמור אף בכלי, שהרתיחה מעכבתו מלפלוט מה שבלע בעת רתיחה זו. 116
ובדעת רבנו:
א. העיקר כדעת התוס' שאין הרתיחה מעכבת את הפליטה אלא בדבר גוש, אבל במים רותחין אין הרתיחה מעכבתן מלפלוט אף מה שבלעו בעת הרתיחה. 117
ב. נראה דעת רבנו, שאם נחה הרתיחה ואח"כ חזרה ורתחה, מעכבת הרתיחה מלפלוט אף מה שנבלע בעת הרתיחה הראשונה (כדעת הט"ז, ודלא כהפמ"ג). 118
ג. נראה דעת רבנו שאין דין זה אמור אלא במאכל, אבל בכלי אין הרתיחה מעכבתו כלל מלפלוט אף מה שבלע בעת רתיחה זו (ודלא כהפמ"ג).
הערות
- 115. סעיף א א. כתבו התוס' (חולין קח ע"ב ד"ה שנפל): ואין להתיר מטעם זה להגעיל כלי שהוא בן יומו כשאין במים ששים לבטל האיסור ולהניחן בפנים כשהן רותחין משום דמים מבלע בלעי האיסור שבכלי ולא פלטי, דבמים שהן צלולין לא שייך לומר בליעה, דלא בלעי אלא שמתערב בהן האיסור. אמנם דעת כמה ראשונים (יש פוסקין שבארחות חיים ובכלבו, הובאו בב"י או"ח סי' תנב ד"ה כתב הרי"ף וד"ה ומ"ש בתשובת הגאונים) שכל שלא נחו המים מרתיחתן מותר להגעיל בהן כלי איסור ב"י אפילו אין בהן ס', דכל שעת הרתיחה אין המים פולטין מה שבלעו מהכלים, אלא שצריך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן בעוד הכלים בתוכן. וכעין זה הוא שיטת הרמב"ן (חולין שם, הובא בארוכה בר"ן בסוף הפרק, ברי"ף דף מד ע"א), אלא שהוא מחלק בין מים לחלב, דמים דרכן להפליט ולא להבליע וחלב דרכו להבליע ולא להפליט, ולכן מותר להגעיל כלי ב"י במים שאין בהן ס' כנגדו, כי אינן חוזרין ופולטין מה שבלעו ממנו (והאריך לחלוק על דבריו בתשובת הרשב"א סי' תקג). וכתב המחבר (או"ח סי' תנב סעיף א, גבי הגעלת כלים לפסח): יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית, כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים בני יומן אם לאו (רמ"א: או אם יש ס' במים נגד כלי שמגעיל או לאו), וכן אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה, וכן אם משהה הכלי בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהה אותו כל כך, וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן. וברמ"א: אך רבים חולקים, וס"ל דאין הגעלה מועלת כלום אם אין המים רותחים. ע"כ יש ליזהר אפי' קודם זמן איסורו שלא ינוחו מרתיחתן כל זמן שמגעיל. ובאחרונים (ח"י סק"ד, פמ"ג מש"ז סק"ב, רעק"א למג"א סק"ג, וכן מסקנת המ"ב בביה"ל) נראה שהבינו דהמחבר לצדדין קתני, וכל שנזהר בא' מדברים אלו שפיר דמי. וכל האחרונים (עו"ש סק"א, מג"א סק"ג, ח"י סק"ו, עטרת זקנים, פר"ח, רעק"א שם, פמ"ג א"א סק"ג) תמהו על הרמ"א שכתב שאין הגעלה מועלת במים שאינם רותחים בשם רבים חולקים, ובאמת אף הב"י מודה לזה (וראה מ"ש ברעק"א ליישב, ועד"ז במש"ז שם).
- 116. ועפ"ז משמע מדברי המחבר שדעתו להלכה כדעת הא"ח והכלבו דרתיחה מהניא שלא יבלעו הכלים, ולא כדעת התוס'. ולא מצינו להרמ"א שנחלק עליו בזה, שהרי לא כתב דרבים חולקים אלא משום שהבין שהמחבר בא להתיר הגעלה במים שאינן רותחין. וכן נראה גם מדברי מחה"ש (סק"ו) דס"ל כן להלכה (אלא שכתב דהיכא דאפשר אין לסמוך ע"ז דלמא נחו קצת ולאו אדעתי'). אלא שהפמ"ג (מש"ז שם) הבין מדברי רמ"א שאסר להגעיל בתוה"פ דלא ס"ל לסברא זו. וכתב רבנו (או"ח סי' תנב סעיף יח): וי ש אומרים שא"צ ליזהר בכל זה, אע"פ שמגעיל משעה ה' ואילך והכלים הן ב ני יומן ואין במים ס' כנגדן והיורה היא ג"כ ב ת יומה . ואין חוששין שמא יחזרו ויבלעו מהגיעול שפלטו או מהגיעול שנפלט מהיורה, לפי שאחז"ל שטבע הרותחין לבלוע ולא לפלוט מה שבלעו כמו ש נתבאר בי ו "ד סי' צ"ב, וכן אלו הרותחין שביור ה בולעין הגיעול הנפלט מהכלים ומן היורה ואינן פולטין את הגיעול שבלעו, דהיינו שאינן מבליעין אותו בתוך הכלים, כ ל זמן שהן רותחין דהיינו שמעלין רתיחה ואבעבועות. ולפיכך אם קדם והוציא את הכלים מן היורה בעוד שהרותחין מעלין רתיח ה הרי לא נבלע בהכלי ם שום גיעול. אבל אם הוציא לאחר שנחו מרתיחתן אע"פ שהיס"ב, הרי חזרו הכלים ובלעו גיעול שנפלט מהם או מהיורה, לכן צריך לחזור ולהרתיח המים ויגעיל הכלים פעם שנית ויוציאם טרם שינוחו המים מרתיחתן. [ובמ"מ וציונים (אשכנזי) הקשה, דמדברי רבנו משמע דלסברא זו א"צ להקפיד שלא להגעיל חצי כלי, והרי בתוס' (חולין שם) כתבו דלשיטה זו יהא אסור להגעיל חצי כלי. ושגה בהבנת דברי התוס', שהם לא הקשו כן אלא לסברא הב' שכתבו שם, שהדבר תלוי בכלי, דכי היכי דאמר מבלע בלע מפלט לא פליט מה שבלע ה"נ מפלט פליט מבלע לא בלע מה שפלט, דע"ז קשה דליתסר להגעיל ב' כלים או חצאי כלי בזה אחר זה. אבל לסברא הא' שהדבר תלוי במים דבלעי האיסור שבכלי ולא פלטי (שהיא הסברא שכתב רבנו) לא הקשו מידי, דמאי איכפת לן בהא דנתחלפו הכלים כיון דסו"ס המים אינן פולטין מה שבלעו (אלא שדחו סברא זו משום דבמים שהם צלולים לא שייך לומר בליעה)]. (ובסעיף כ:) ולענין פסק הלכה, העיקר כסברא ה ראשונה שרתיחת המים אינה מעכבת את הכלים מלבלוע. ונמצא שתפס רבנו לעיקר דעת התוס', דאין הרתיחה מעכבת את הכלים מלבלוע הגיעול שבמים.
- 117. ובמ"מ להכרעה זו מצויין לרמ"א. וכנראה הכוונה למ"ש הרמ"א שאסור להגעיל בתוה"פ, ולסברת הא"ח והכלבו מותר להגעיל גם בתוה"פ (וכמ"ש רבנו להדיא בסעיף יט). ב. הפמ"ג (שפ"ד סק"ב) כתב דלא אמרינן דמפלט לא פליט כל שמעלין המים רתיחות אלא במה שבלע עכשיו בשעת רתיחה זו, אבל מה שבלע קודם לכן חשיב כגופו ופולט. ועפ"ז נמצא לכאורה, שהמגעיל כלי איסור ב"י במים שאין בהן ששים כנגד הכלי (לדעת הפוסקים דמהני רתיחת המים לעכב בליעת הכלים) ונחו המים מרתיחתן, לא מהני אפילו יחזור וירתיח המים, ואסור לעולם להגעיל כלים במים אלו, כיון שאין הרתיחה הב' מעכבתן מלפלוט מה שבלעו בעת הרתיחה הא' ובעת שנחו מרתיחתן. וכ"כ כמה מהאחרונים באו"ח סי' תנב (מג"א סק"ג, באה"ט סק"ה, רעק"א שם, אשל אברהם על הגליון סק"א בשם אחרונים), דהרתחה פעם שנית לא מהניא (ובמחה"ש שם כתב הטעם דיש לחוש שמא לא ידקדק כדינו על ההרתחה שנית, וצ"ע למה נזקק לטעם זה, דלכאורה הטעם פשוט כנ"ל). אמנם הט"ז (שם סק"ג) והח"י (שם סק"ז) כתבו דאם חוזר ומרתיחן שנית שפיר דמי. וכן משמע דעת העו"ש (שם סק"א) והפמ"ג (שם מש"ז סק"ג וא"א סק"ד), שהקשו עמ"ש המחבר שצריך ליזהר לא להכניס הכלים עד שירתחו המים, דמה בכך הא כשירתיחן אח"כ יפלטו מה שקיבלו עתה (דאילו לדעת המג"א ודעימי' לק"מ, דכשירתיחן אח"כ יבלעו הכלים מה שפלטו קודם הרתיחה). וע"כ דס"ל שהרתיחה מעכבת הפליטה גם ממה שבלע קודם הרתיחה (וצ"ע בסתירת דברי הפמ"ג). ורבנו (דלעיל אות א) כתב להדיא דאם נחו המים מרתיחתן חוזר ומרתיחן ומגעיל בהן שנית. ונמצא דס"ל כדעת הט"ז ודעימי' שהרתיחה מעכבת הפליטה גם ממה שנבלע קודם הרתיחה. וי"ל שדייק כן ממה שהזהירו הא"ח והכלבו (דלעיל אות א) שלא ינוחו המים מרתיחתן כדי שלא יחזור הכלי ויבלע, ולא כתבו גדולה מזו דאם ינוחו המים מרתיחתן יהא אסור להגעיל בהן כלים לעולם. ג. כתב הפמ"ג (שפ"ד שם) דאף בכלים שייך דין זה, דמפלט לא פליט כל שמעלין המים רתיחות. ואין להקשות דא"כ היכי מהני הגעלה, דהא להפמ"ג לא אמרינן דמפלט לא פליט אלא במה שבלע עכשיו בשעת רתיחה זו (כדלעיל אות ב), אבל גיעול שנבלע בו קודם לכן שפיר פליט.
- 118. אמנם לדעת הט"ז והח"י ורבנו (דלעיל שם) דרתיחת המים מעכבת הפליטה גם ממה שבלע קודם הרתיחה, לכאורה עכצ"ל דלא אמרינן מפלט לא פליט אלא במאכל (ולדעת הא"ח והכלבו דלעיל אות א אף במים), אבל לא בכלי, ולעולם אין רתיחת המים מעכבת פליטת כלי (דאל"כ הגעלת כלים היכי מהני). ולכאורה בזה הי' מקום לומר, דאין רתיחת המים מעכבת הפליטה אלא ממה שבלע קודם הרתיחה וסמוך לה, אבל לא ממה שבלע משך זמן לפנ"ז ונצטנן בינתיים, ולהכי מהני הגעלה. אלא דאכתי תקשי מ"ש הט"ז והח"י (שם) דאם נחו המים מרתיחתן וחוזר ומרתיחן פעם שנית שפיר דמי, דאם אף בכלי אינו פולט כל שמעלין המים רתיחות אף מה שבלע קודם הרתיחה, הרי לא יפלטו הכלים בשעת הרתיחה מה שבלעו בשעה שנחו המים מרתיחתן (וכדאמרינן במים שאינן פולטין בשעת הרתיחה אף מה שבלעו בשעה שנחו). ועכצ"ל דלא אמרינן מפלט לא פליט אלא במאכל, אבל לא בכלי. וכן מוכח להדיא מדברי רבנו לקמן (סעיף כא, בביאור הטעם שאין להכניס הכלים עד שהמים יעלו רתיחה), שכתב: ואע"פ שאף אם יבלעו קודם רתיח ת המים יפליטו אחר כך כשירתיחו המים ושוב לא יבלעו כשיזהר להוציאם מהיורה טרם שינוחו המים מרתיחתם, מ"מ לכתחלה צריך לתקן בענין שלא יבליעו כלל, שאין להבליע איסור לכתחל ה על דעת שיגעילו ויפליטו אח"כ. [ובזה תירץ רבנו קושיית העו"ש והפמ"ג (דלעיל אות ב), שהקשו דמה בכך שהכניסן קודם שרתחו הא כשירתיחת אח"כ יפלטו מה שקיבלו עתה]. הרי שכתב רבנו להדיא שלאחר שירתחו המים יפליטו הכלים מה שבלעו כשנחו המים מרתיחתן (אף שלענין המים עצמם ס"ל שכשהן רותחין אינן פולטין אף מה שבלעו קודם שרתחו), ונמצא דס"ל דלא אמרינן מפלט לא פליט כל שמעלין המים רתיחות אלא במאכל אבל לא בכלי.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.