סעיף יא

הערות

1. 103. סעיף יא הט"ז (סקי"ג) כתב דצ"ל דמיירי הכא במצמצם בבירור שהוא בענין שלא הי' באיסור לבדו כדי להעמיד, אבל אם יש באיסור לבדו כדי להעמיד אסור, ולא מהני מה שמסייע לו ההיתר. וכן נוטה דעת הש"ך (סקט"ו), וכן הסכימו רוב האחרונים (פר"ח סקל"א, כרתי סקכ"ה ופלתי סקכ"א, באה"ג, פמ"ג מש"ז סקי"ג ושפ"ד סקל"ו, מ"ב סי' תמב סקכ"ו, ושאר אחרונים שהובאו בכה"ח סקצ"ה). והביאו הט"ז והש"ך המקור לדבריהם מדברי התוס' (ע"ז סה ע"ב ד"ה לר"ש, גבי שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לעיסה), שכתבו דכשיש בכל אחד מהם כדי להחמיץ אסור לכו"ע, וכ"כ הרמב"ם (הל' מאכא"ס פט"ז הט"ז). אלא שבש"ך הביא סברא לחלק בין חימוץ להעמדה, דחימוץ הוי נ"ט ממש, וסיים בצ"ע. וגם במטה יהונתן (כאן) כתב סברא לחלק ביניהם (וראה מ"ש בפר"ח שם לדחות חילוק הש"ך). וביד יהודה (פיה"א סקכ"ו ופיה"ק סקנ"ד) כתב שאפילו אם יש באיסור כדי להעמיד מותר (אם יש גם בהיתר כדי להעמיד), והאריך לחלק בין חימוץ להעמדה. וכן נוטה דעת כנה"ג (הגב"י סקנ"ד, הובא בדרכ"ת סקקנ"ב). ובבל"י (סקכ"ז, הובא בדרכ"ת שם) כתב דעכ"פ הכא יש להתיר בצירוף דעת רש"ל (פכ"ה סי' קו, הובא בש"ך סקל"ה) דאפילו המעמיד בעור קיבת נבלה בטל בס'.
2. 104. והביא היד יהודה סיוע לדעתו מדברי התוס' פכ"ש (פסחים כז ע"ב ד"ה עד) שכתבו בשם רשב"א דאפילו בחימוץ אם יש בשניהם כדי להחמיץ שרי, ופליג אדברי התוס' בע"ז, כמ"ש המהרש"א פסחים שם (וראה בפלתי שם שדחה דברי המהרש"א, וכתב שלא התיר שם רשב"א אלא משום נטל"פ). וכתב רבנו (או"ח סי' תמב סעיף יא, גבי מי דבש שהעמידום בשמרי שכר חמץ שחייבים בביעור): וכל זה כשמי דבש הראשון הועמד בשמרי שכר בלבד ( ... ) אבל אם בשמרי שכר בלבד לא הי' די להעמידו, וערבו בו גם דבר אחר המעמיד שאינו חמץ ובהצטרפותם הועמד, הרי הוא מותר אף בשתי' אם יש בו ס' כנגד שמרי השכר, דכל זה וזה (פירוש איסור והיתר) גורם להעמידו ה"ז מותר אם אין כח באיסור בלבד להעמידו, כמו שית באר בי ו "ד סי' פ"ז. ובמ"מ צויין לט"ז שם, ולט"ז וש"ך ופר"ח כאן. וכ"כ רבנו לענין תנור שהוסק בחמץ (סי' תמ"ה בקו"א סק"ו): ועל כרחך צריך לומר דמה שכתב הרמב"ם וש"ע כאן לאיסור, היינו כשאחר שאחזה האור בהחמץ יש בו לבדו כדי להסיק התנור, כדמשמע לישנא ולא יסיק בו כו', ובכהאי גוונא לא שרי משום זה וזה גורם, כמו שהסכימו האחרוני ם בי ו "ד סוף סי' פ"ז, ע"ש בט"ז וש"ך ופר"ח. וכן הוא בהדיא במשנה פרק ב' דערלה וברמב"ם פ' [ ט ] "ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ז. ונמצא שדעת רבנו כדעת הט"ז והש"ך והפר"ח, שכל שיש באיסור עצמו כדי להעמיד אסור. ובצ"צ (פס"ד כאן בסוף הסימן) הביא ב' הדעות ולא הכריע (ובדעה הב' כתב לחלק בין חימוץ להעמדה ע"ד חילוק היד יהודה שם), ונראה שנוטה לדעה הב' (כדעת היד יהודה), וצ"ע, שהרי רבנו כתב להדיא כדעה הא'.