סעיף ה (א)

הערות

1. 94. סעיף ה (א) א. על דברי הרמ"א שאין להתיר בביצה שאינה קלופה אלא בהפ"מ, הביא הש"ך (סקי"ט) דלקמן (סי' צח סעיף ז) לא הגי' רמ"א על דברי המחבר שדוקא ביצת אפרוח אוסרת כשאינה קלופה (דמשמע שביצת עוף טמא אינה אוסרת), משום שנראה עיקר בש"ס ופוסקים כהמחבר. ומשמע דעת הש"ך שיש להתיר גם שלא בהפ"מ (וכן הבין דעתו בבל"י סקי"ג ובכרתי סקט"ז ובפמ"ג שפ"ד סקי"ט). וכן דעת כמה אחרונים (הובאו בכה"ח סקנ"ה). והפמ"ג (שם) כתב שבלא הפ"מ יש לפסוק כרמ"א לאסור באינה קלופה. וכן נוטה דעת הכו"פ (שם ובפלתי סק"ח). וכתב המג"א (סי' תקיג סק"ז, גבי ביצה שנולדה ביו"ט שנתבשלה עם ביצים אחרות) דבאינה קלופה א"צ ס'. והביא שכ"כ הרמ"א בת"ח (כלל עד דין ג), ותוכן דבריו (הובא במחה"ש שם) דאפי' למאן דס"ל דאינה קלופה אוסרת אפשר דמודה באיסור דרבנן, ואפי' את"ל דפליג גם באיסור דרבנן, אנן מיהא נסמוך באיסור דרבנן אמאן דשרי. וכתב במנח"י (שם סק"י) שדברי הרמ"א כאן אינם כדבריו בת"ח, דהכא כתב לאסור בכל הביצים בלא הפ"מ, ואפי' בביצת נבלה שאינה אלא דרבנן (דבה מיירי בדברי המחבר שעליהם קאי הרמ"א), ודלא כבת"ח שהתיר באיסור דרבנן. וכן נראה שהבין במחה"ש שם. הרי לנו ג' דעות בדין ביצה שאינה קלופה: א) דעת הרמ"א כאן שאין להתיר אלא בהפ"מ, ב) דעת הרמ"א בת"ח שבאיסור דרבנן מותר אפילו בלא הפ"מ, ג) דעת הש"ך שלעולם מותר אפילו בלא הפ"מ.
2. 95. וכתב רבנו (או"ח סי' תקיג סעיף ה, גבי ביצה שנולדה ביו"ט ונתערבה עם ביצים אחרות שכולן אסורות): וכ"ז כשאינו מכיר את הביצה האסורה. אבל אם הוא מכירה, אפילו אם נתבשלו עמה ונתנה בהם טעם, הרי היא בלבדה אסורה, ושאר הביצים מותרות אם יש בהן ששים (דהיינו ס"א ביצים כמ"ש בי"ד סי' פ"ו ע"ש) כנגד ביצה האסור ה ( ... ) ואם ביצה האסורה היא קלופה וביצים של היתר שנתבשלו עמה אינן קלופות, אם יש בביצים של היתר עם קליפותיהם ועם המים שנתבשלו בהם ס"א כנגד ביצה האסורה מותר לאכלן בי"ט, עיי ן בי ו "ד סי' פ"ו. ונמצא דעת רבנו שביצה שאינה קלופה אינה אוסרת, אם כהש"ך שאינה אוסרת אפילו באיסור דאורייתא, ואם כהת"ח שאינה אוסרת באיסור דרבנן (אבל לא כדברי הרמ"א כאן דאסר אפילו באיסור דרבנן כשאין הפ"מ). [וראה בפמ"ג (מש"ז סק"ט) שכתב טעם אחר לאסור בביצה שנולדה ביו"ט, כיון די"ל דטעם קלוש מיהא איכא ומתורת ביטול אתינן עלה, ובדשיל"מ לא מהני ביטול. אמנם בדעת רבנו לא שייך לומר סברא זו, שהרי פסק שם שאפילו טעם גמור בטל בס' בדשיל"מ]. ב. באופן ההיתר דביצה שאינה קלופה מצינו כמה דעות באחרונים: א) דעת הב"ח כאן (הובא בט"ז סק"י ובש"ך סקט"ו) דאם האסורה אינה קלופה אינה אוסרת אף שהמותרות קלופות, וכן אם המותרות אינן קלופות אינן נאסרות אף שהאסורה קלופה, דכי היכי דקלופה אינה פולטת אלא מיא בעלמא ה"נ אינה בולעת אלא מיא בעלמא. ואין ביצה אסורה אוסרת אלא כשהיא והמותרות קלופות. ב) דעת הפרישה (סקי"א, הובא בש"ך וט"ז שם) דאינו מותר אלא כשהאסורה והמותרות הן בקליפתן, דאז תרתי לא אמרינן שיצא הפליטה מתוך אינה קלופה וייכנס לתוך אינה קלופה, אבל בלא"ה אסור. וכן דעת הפר"ח (סקי"ב) והבל"י (סק"ח). [ובדרכ"ת (סקמ"ו) הביא שכן דעת הש"ך, וצ"ע היכן מצא כן בדבריו]. ג) דעת הט"ז (סק"י) שהעיקר תלוי בביצה האסורה, דכל שהיא קלופה שולט כח האור בתוכה ומוציא ממנה האיסור, וכשאינה קלופה אין האור שולט בתוכה. ואין נ"מ כלל אם הביצים המותרות קלופות או אינן קלופות. ובבאה"ט (סק"ט) כתב שהש"ך הסכים לדעת הט"ז. וכ"כ בכו"פ (כרתי סקי"ב ופלתי סק"ו) דהכי משמע מדברי השו"ע. ובזבחי צדק (סקכ"ו) וכה"ח (סקמ"ג) הביאו שכן משמע מתשובת הרשב"א (סי' מו). וכן משמע מלשון המג"א (דלעיל אות א), שהזכיר רק שהביצה האסורה לא תהי' קלופה ולא הזכיר הביצים המותרות. והפמ"ג (מש"ז סק"י) כתב שבטמאה שאינה קלופה (וטהורות קלופות) אינו אומר בהפ"מ לא איסור ולא היתר, דמספקא לי' אם כהדרישה אם כהט"ז (ומה שמשמע מדבריו שבלא הפ"מ אוסר, היינו משום דבלא הפ"מ אוסר בלאה"כ כדעת הרמ"א, וכמ"ש בשפ"ד סקי"ט, ונזכר לעיל אות א). ובזבחי צדק (סקכ"ו) כתב דבה"מ יש לפסוק כהט"ז (באינה קלופה והמותרות קלופות), ובלא"ה יש להחמיר כהפרישה והפר"ח. וכתב שאף הפמ"ג הי' אומר כן אילו ראה תשובת הרשב"א הנ"ל. ודעת הפרי תואר (סק"י) דלעולם אין ביצה אוסרת אפילו כולן קלופות (אלא שלמעשה הורה כן רק בביצת נבלה וטרפה ולענין הצרכת ס"א, ולא בביצת עוף טמא). ומדברי רבנו (דלעיל אות א) נראה כדעת הט"ז והכו"פ, שהעיקר תלוי בביצה האסורה, שהרי כתב דכשאינה קלופה אינה פולטת כלל מגופה שהקליפה מעכבתה מלפלוט, ובקלופה כתב להדיא דאוסרת אפילו אם הביצים המותרות אינן קלופות (אם אין בהן ס"א).
3. 96. (ב) א. מצינו ב' טעמים בראשונים להא דבעינן ס"א ביצים נגד ביצה של איסור ולא סגי בס': א) טעם הרמב"ן (חולין צז ע"ב) שהוא לפי שיש ביצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עלי' לראות אם כולן שוות, ולפיכך הוסיפו אחת עליהן; ב) טעם הרמב"ם (הל' מאכא"ס פט"ו הי"ט) דמפני שהיא ברי' בפ"ע עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה. והב"י (ד"ה ולענין) הביא ב' נפק"מ בין טעם הרמב"ם לטעם הרמב"ן: הא' כשלא נתבשלה עם ביצים אלא בתבשיל, דלטעם הרמב"ן סגי בס' כיון שאין כאן ביצים גדולות וקטנות, ולהרמב"ם אכתי בעינן ס"א; והב' כשלא נתבשלה שלימה אלא טרופה, דלהרמב"ם סגי בס' דהשתא אין בה דין ברי', ולהרמב"ן אכתי בעינן ס"א. ונמצא, דמ"ש המחבר דבנתבשלה בתבשיל א"צ אלא ס' היינו כדעת הרמב"ן. וכן פסק המחבר בהלכות יו"ט (או"ח סי' תקיג סעיף ג): ביצה שנולדה ביו"ט שנתבשלה בשוגג עם בשר ותבשיל, אם יש ס' כנגדו הכל מותר חוץ מן הביצה. וכן דעת הט"ז (סקי"ב) והפר"ח (סקי"ד). אמנם הש"ך (סקט"ז) כתב שהעיקר כדעת הרמב"ם, ושלמעשה יש להחמיר כב' הטעמים. והביא שם שכן דעת רש"ל (פג"ה סי' מג). והכו"פ (כרתי סקי"ג ופלתי סק"ז) כתב דגם להרמב"ם עיקר הטעם הוא טעם הרמב"ן, אלא דכיון שכבר אסרוהו מצאו עילה לאסור גם בתבשיל משום ברי'.
4. 97. ובזבחי צדק (סק"ל) הביא דעת ער"ה (סק"ד) שבביצת אפרוח יש להחמיר כדעת הרמב"ם ולהצריך ס"א אפילו בתבשיל, אבל בביצת עוף טמא די"א דלא הוי ברי' סגי בס'. והזב"צ עצמו כתב דבהפ"מ יש לסמוך על דעת המחבר ולהתיר בס' אפילו בביצת אפרוח. וכן הביא בכה"ח (סקמ"ז). וכתב רבנו (או"ח סי' תקיג סעיף ה, גבי ביצה שנולדה ביו"ט ונתערבה עם ביצים אחרות שכולן אסורות): וכ"ז כשאינו מכיר את הביצה האסורה. אבל אם הוא מכירה, אפילו אם נתבשלו עמה ונתנה בהם טעם, הרי היא בלבדה אסורה, ושאר הביצים מותרות אם יש בהן ששים (דהיינו ס"א ביצים כמ"ש בי"ד סי' פ"ו ע"ש) כנגד ביצה האסור ה ( ... ) ואם ביצה האסורה היא קלופה וביצים של היתר שנתבשלו עמה אינן קלופות, אם יש בביצים של היתר עם קליפותיהם ועם המים שנתבשלו בהם ס"א כנגד ביצה האסורה מותר לאכלן בי"ט, עיי' בי"ד סי' פ"ו. (ובסעיף ו): וכל זה כשנתבשלה עם ביצים אחרות. אבל אם נתבשלה עם בשר או שאר מיני תבשילין, אפילו נימוחה כל הביצה ונבללה בתבשיל, אם יש בתבשיל ס' כנגדה מותר לאכלו בו ביום. ומשמע מלשונו שדעתו כטעם הרמב"ן, שהרי כתב "אם יש בהן ששים דהיינו ס"א ביצים", דמשמע דס' דעלמא היינו ס"א דביצים, והיינו משום ביצים גדולים וקטנים כטעם הרמב"ן (דאילו לטעם הרמב"ם לאו היינו ס' היינו ס"א, ואדרבה שהוסיפו בשיעורו משום היכר). וכן מוכח ממ"ש רבנו (בסעיף ו) שבתבשיל סגי בס' כפסק המחבר, וכטעם הרמב"ן (ודלא כהש"ך). אלא דאכתי אין להוכיח דלא ס"ל לרבנו שבביצת אפרוח יש להחמיר כדעת הרמב"ם ולהצריך גם בתבשיל ס"א (וכדעת ער"ה), שהרי ביצה שנולדה ביו"ט דמי לביצת עוף טמא ולא לביצת אפרוח. ב. הפרישה (סקי"ב) והט"ז (סק"י וסקי"ב) כתבו דבעינן ס"א ביצים ממש, ואין קליפות הביצים מצטרפות לס"א. אלא שנחלקו בטעם הדבר, דהפרישה כתב שהוא משום שחששו חכמים שמא תהי' הביצה האסורה גדולה כ"כ שלא יהי' ס' כנגדה בס' ביצי היתר עם קליפתן (ותמה עליו בש"ך סקט"ו שזהו דבר שהחוש מכחישו), והט"ז כתב דמשום שחשו לתערובות בלי קליפות עשו היכר להצריך לעולם ס"א כדי שלא יימשך מזה טעות לשום אדם (אלא דצ"ע, דהתינח קליפות, אבל למה לא יצטרפו לס"א המים שנתבשלו בהם הביצים, שבהם אין שייך טעמים אלו). אמנם כל האחרונים (רמ"א בת"ח כלל סג דין ב, ש"ך סקט"ו ובנקוה"כ לט"ז שם, מנח"י כלל סג סק"ז, פר"ח סקי"ד, כרתי סקט"ו, פמ"ג מש"ז סק"י וסקי"ב ושפ"ד סקי"ז, ושאר אחרונים שהובאו בכה"ח סקמ"ו) נחלקו עליהם בזה וכתבו שאף הקליפות והמים שנתבשלו בהן מצטרפים לשיעור ס"א ביצים. ובדרכ"ת (סק"נ) הביא מס' ויקרא יהושע דביצה אסורה שנתבשלה בתבשיל שיש בו מחצה רוטב ומחצה ביצים בעינן בהביצים ל' וחצי ובהרוטב סגי בל'. ורבנו (דלעיל אות א) כתב להדיא דהקליפות והמים מצטרפים לס"א (כדעת האחרונים דפליגי על הפרישה והט"ז). ומשמע מלשונו דגם כשמצרפין הקליפות והמים בעינן ס"א ביצים ממש ולא סגי בפחות (ודלא כויקרא יהושע שהובא בדרכ"ת). ונראה בטעם הדבר, דכיון שקבעו לעולם שיעור שוה בביטול ביצים בביצים, לא פלוג גם בצירוף רוטב (ואולי י"ל עוד, דכל שיש כאן ביצים מלבד ביצה האסורה חיישינן שלא יקפיד לשער התבשיל בביצה האסורה דוקא אלא בשאר ביצים המותרות, והדרינן לחששא דשמא תהי' הביצה שמשער בה קטנה מהביצה האסורה, ולהכי בעינן ס"א).
5. 98. (ג) כדעת הרמ"א, שקליפות ביצים מצטרפות לבטל את האיסור, כתבו גם הש"ך (סקט"ו ובסי' צט סק"א) והט"ז (סקי"ב, אלא שכתב שבביצים שנתבשלו עם ביצים אין הקליפות מצטרפות לשיעור ס"א, לפי שחששו לתערובות בלי קליפות, וראה בארוכה לעיל סעיף זה אות (ב)). והחוו"ד (סי' צט חידושים סק"ג וביאורים סק"ב) כתב שאפילו קליפות ביצים של היתר אינן מצטרפות לבטל את האיסור, ולא דמו לעצמות, כיון שאין בהן לחלוחית שיתבטל בה טעם האיסור (ורק לדעת המחבר בסי' צט סעיף ד דבמין במינו משערינן במאי דבלעה קדרה, ה"נ משערינן במאי דבלעו קליפות ביצים).
6. 99. ובכה"ח (סי' צט סק"ז) הביא דברי החוו"ד, וכתב דאף לדעת המחבר לא משערינן בקליפות ביצים אלא במין במינו, אבל במין בשאינו מינו אין קליפות ביצים מצטרפות לבטל את האיסור [אלא דלכאורה מוכח דעכ"פ הט"ז לא ס"ל הכי, שהרי להט"ז בביצים שנתבשלו עם ביצים אין הקליפות מצטרפות (כנ"ל), וא"כ דין הרמ"א שהקליפות מצטרפות ע"כ דמיירי בביצים שנתבשלו בתבשיל, והו"ל מין בשאינו מינו, ומ"מ קליפות ביצים מצטרפות. ונראה שהכה"ח לא חשש לדעת הט"ז, כיון שבעצמו (כאן סקנ"ב) דחה דעת הט"ז מהלכה, וכתב דנעלם ממנו מ"ש להדיא בת"ח (כלל סג דין ד) דמיירי בביצים שנתבשלו עם ביצים]. אבל לכאורה אין נראה כן דעת הרמ"א והש"ך (אף שלדעתו דין מיירי הרמ"א בביצים שנתבשלו עם ביצים), כיון שכתבו סתם שקליפות ביצים מצטרפות ולא חילקו בין מין במינו למין בשאינו מינו. וביד יהודה (סי' צט פיה"א סק"א ופיה"ק סק"א) כתב שאין מצטרפות אלא הקליפות המחוברות להאוכל (כגון ביצה עם קליפתה), אבל קליפות ביצים המונחות בקדרה בפ"ע אינן מצטרפות (אך לא כתב מה טעם לחלק ביניהם). הרי לנו ד' דעות בדין קליפות ביצים: א) דעת הרמ"א והש"ך והט"ז דמצטרפות לבטל את האיסור, ב) דעת החוו"ד בדעת המחבר דמצטרפות דוקא במין במינו, ג) דעת היד יהודה דמצטרפות רק כשמחוברות לביצים, ד) דעת החוו"ד עצמו דאינן מצטרפות לעולם. וכתב רבנו (או"ח סי' תקיג סעיף ה, גבי ביצה שנולדה ביו"ט שנתבשלה עם ביצים אחרות): ואם ביצה האסורה היא קלופה וביצים של היתר שנתבשלו עמה אינן קלופות, אם יש בביצים של היתר עם קליפותיהם ועם המים שנתבשלו בהם ס"א כנגד ביצה האסורה מותר לאכלן בי"ט, עיי ן בי ו "ד סי' פ"ו. ונמצא דעת רבנו כדעת הרמ"א והש"ך והט"ז דקליפות ביצים מצטרפות לבטל את האיסור, ודלא כהחוו"ד שאינן מצטרפות לעולם (אבל אין להוכיח אם דעת רבנו לגמרי כהט"ז או כהחוו"ד בדעת המחבר או כהיד יהודה, דהא הכא מיירי במין במינו ובקליפות המחוברות בביצים, דבהכי מודו כולהו דמצטרפות).
7. 100. סעיף ט ענין זה נתבאר לעיל סימן פד סעיף ה.