סעיף ג

הערות

1. 92. סעיף ג הט"ז (סק"ח) והש"ך (סק"ח) כתבו דהא דספק ביצת נבלה שרי וספק ביצת טרפה אסור, היינו משום דביצת טרפה אסורה מדאורייתא (כיון שנגמרה באיסור) וספיקא דאורייתא לחומרא, וביצת נבלה אינה אסורה אלא מדרבנן (דהא א"א שתגמר לאחר מיתה), וספיקא דרבנן לקולא. ובפת"ש (סק"א ובסי' לד סק"א) הביא מס' לבושי שרד (חידושי דינים ליו"ד ס"ה וסקט"ו) שביצת נקובת הושט ודכוותה אסורה מדאורייתא אפילו להרמב"ם וסייעתו דהוי נבלה מחיים, דמ"מ דינה כחי' (ואף הרמב"ם מודה שאינה מטמאה), ויכולה הביצה ליגדל באיסור (וכ"ש להפוסקים דמחיים לא הויא אלא טרפה, אלא דשחיטה אינה מועלת בה ונעשית נבלה). וכ"כ הפמ"ג (סי' לג שפ"ד סק"ד). אמנם הט"ז (סי' כז סק"א) כתב דהא דפסוקת הגרגרת נבלה היא נפק"מ לענין ביצתה, שאם היא נבלה ספיקה מותר, וכ"כ בהגהת דרישה ובנקוה"כ שם. ונמצא שלדעתם ביצת נקובת הושט ופסוקת הגרגרת אינה אסורה אלא מדרבנן.
2. 93. וכן משמע דעת הכו"פ (סי' לד כרתי סק"ד), שכתב דנ"מ בין הרמב"ם להחולקים עליו (בנקובת הושט ודכוותה אם היא נבלה מחיים או טרפה) לענין ביצים, ומשמע דס"ל דלהרמב"ם דהויא נבלה אין ביצתה אסורה אלא מדרבנן. וכן משמע דעת התב"ש (שם סק"ה) שכתב שלחומרא יש ליתן עלי' חומרי נבלות וחומרי טרפות, וציין לסי' כ, ושם (בשמ"ח סעיף ו) איתא דנ"מ לענין ביצים (וכן הבין דעתו בדרכ"ת שם סקכ"ג). ורבנו כתב (יו"ד סי' לג סק"ז): נבלה מחיים החלב והביצים אסורים כמו בטרפה, דביצה אסורה מפני שגדלה באיסור, וגם נבילה מחיים יכולה לגדל הביצים, מאחר שהיא כחי' לכל דבר. ונמצא שדעת רבנו כהפמ"ג והלבושי שרד, דאפילו להרמב"ם דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הויא נבלה מחיים (וכ"כ רבנו), ביצתה אסורה מדאורייתא כביצת טרפה.