סעיף ג

הערות

1. 77. סעיף ג הדעה הא' שהביא המחבר היא דעת הרשב"א (תה"א בית ב שער ב ובית ג שער ג בתחלתו ותה"ק שם, הובא בב"י כאן), וטעמו כיון שדם האברים יוצא דרך הסימנים ואין כאן אלא דם שבחוטין, ולזה מהני ניקור. ונחלקו אחרונים באילו חוטין מיירי: הפמ"ג (סי' כב שפ"ד סק"ג) והתב"ש (שם סק"ג) כתבו דהיינו כל חוטי דם שבבשר (וכן משמע מלשון הפר"ח שם סק"ג, וכן משמע דעת היד יהודה שם פיה"א סק"א ד"ה ודעת הרשב"א).
2. 78. ובבית מאיר (שעל הגליון כאן) הוכיח מלשון תה"ק (שם) דהיינו הורידים עצמם הכוללים חוטין שבשדרה, ולא כל חוטין שבבשר (ובדרכ"ת סקל"ד הביא כן בשם יד יהודה, וכנראה צ"ל בית מאיר), וכדעת הרא"ש (חולין פ"ב ס"ג). וכן משמע בש"ך (סי' כב סק"ג) שהביא תקנת הרא"ש להסיר הורידים עם הבשר שסביבם. ובזה יישב הבית מאיר קושיית הפמ"ג על הש"ך שם. [וצ"ע דברי הפר"ח (שם) שהביא ב' התקנות דהסרת הורידים וניקור כל חוטי הבשר, דאי סגי בהסרת הורידים מה צריך תו לנקר שאר חוטי הבשר. ודוחק לומר דלצדדין קתני, דלהרא"ש סגי בהסרת הורידים ולהרשב"א בעינן ניקור כל החוטין, ובפרט שלשונו "ואיכא נמי תקנתא". וגם דוחק לומר דבהסרת הורידים צריך להסיר גם הבשר שסביבם משא"כ בניקור, דאם צריך להסיר הבשר שסביב הורידים (כיון שנבלע בו דם, כמ"ש הרא"ש) איך יועיל לזה ניקור חוטי דם, ולאידך איך יועיל הסרת הבשר שסביב הורידים במקום ניקור חוטי דם (אי נקטינן כהרשב"א שאין הדם יוצא מהם)]. והדעה הב' היא דעת הראב"ד ורבינו משולם (הובאו בתה"א שם). וגם בפירוש דעה זו נחלקו האחרונים: הט"ז (סק"ח) והש"ך (סקי"ט וסק"כ) לא גרסי בשו"ע התיבות "ורוב שני הסימנים", ולדעתם ס"ל לדעה זו דלא מהני ניקור חוטי דם אם לא נקב הורידים בשעת שחיטה (ואין נ"מ אם חתך רוב ב' סימנים או לא), וכדעת הרא"ה בבדק הבית (לת"ה שם). וכן משמע דעת הפמ"ג (מש"ז סק"ח ושפ"ד סק"כ ובסכ"ב שם) והפר"ח (סק"כ) והחוו"ד (חידושים סקי"ד) ומחה"ש (לש"ך סק"כ). וטעמא כתב בפמ"ג (שם, ומקורו ברא"ה שם) משום דגם דם האברים אינו יוצא כולו דרך הסימנים אלא דרך הורידים, וכשלא חתך הורידים נבלע הדם בבשר, ואין לו תקנה אלא בחתיכת אבר אבר. וביד יהודה (פיה"א סק"ט ופיה"ק סקכ"א) מקיים הגרסא שלפנינו, וכתב דגם לדעה זו יוצא דם האברים דרך הסימנים, אלא דס"ל דבלא שחיטת רוב שני הסימנים אין דם האברים יוצא כולו ולא מהני ניקור (ובזה אין נ"מ אם נקב הורידים או לא), ורק אם שחט רוב שני הסימנים מהני ניקור אם לא נקב הורידים (ומ"ש המחבר דבעינן תרווייהו היינו בלא ניקור). ולמעשה משמע מדברי הש"ך והפר"ח (סי' כב שם) שדעתם לסמוך על הדעה הא' אפילו לכתחילה. ובתב"ש (שם ובסק"ה) כתב דלכתחילה יש לחוש לדעת הרא"ה דלא סגי בניקור חוטין. ובכה"ח (סקל"ד) כתב דכ"מ שהביא המחבר ב' דעות באופן זה דעתו להחמיר לכתחלה ולהקל בדיעבד. וכתב רבנו (יו"ד סי' לג סקכ"ב): כל הדמים שבבהמה נגררים ויוצאים דרך הסימנים בשחיטתן, כמ " ש לקמן סי' ע"ו בשם רשב"א. ולכאורה מוכח מדברי רבנו דס"ל כדעה הא' (דמהני ניקור לעולם), או כדעת היד יהודה בדעה הב' (דמהני ניקור בשחט רוב שני הסימנים), אבל לא כדעת הט"ז והש"ך בדעה הב' דלא מהני ניקור כלל (שהרי לדעה זו אין דם האברים יוצא כולו דרך הסימנים אלא דרך הורידים, ורבנו כתב להדיא שיוצא דרך הסימנים). ואולי יש מקום לדייק מלשון רבנו "כל הדמים שבבהמה" כדעת הבית מאיר, שאף הדם שבחוטין שבבשר יוצא דרך הסימנים ואין כאן אלא דם שבורידים עצמם (הכוללים חוטין שבשדרה), וסגי בניקור הורידים, ולא כדעת הפמ"ג ודעימי' שאין יוצא דרך הסימנים אלא דם האברים (ובעינן ניקור כל חוטין שבבשר).